חתם סופר/שבת/קלה/א

חתם סופר שבת קלה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולא ספק דוחה את השבת. ממ"ש תוס' כאן כ' מהרי"ט ח"ב חי"ד סי' א' שמשמע דס"ל לתוס' ספיקא דאורייתא לחומרא דאי ס"ל לקולא א"כ איצטרך דלא נחלל שבת מספק וחזר ודחה זה ונדחק. ופר"ח ביו"ד סי' ק"ו החזיק בזה ע"ש. ותמהתי על הגאונים שהתוס' ברור מיללו והכי קאמרי לא מיבעי ספק בן ז' ספק בן ח' שאינו בחזקת חיוב מילה כלל ושבת הוא ודאי היום פשיטא דלא אתי ספק ומוציא מידי ודאי אלא אפי' ספק בין השמשות שהבן מוחזק בחיוב מילה כמו שהיום מוחזק בשבת מ"מ לא אתי ספק שב וא"ת ודוחה ודאי שבת בקום ועשה ומעתה לא ידעתי מה ענין זה לספיקא דאורייתא לקולא או לחומרא. ומכ"ש לפי מה שביארתי במקום אחר בחי' ריש פרק יוה"כ דדעת הרמב"ם דהתורה לא נכנסה לשום ספק הן בקיום מצוה והן באיסורין ע"ד משל כזית שיאור בליל פסח אינו מוזהר עליו משום ספק חמץ כיון שאינו ודאי חמץ לא הזהירה עליו תורה ומותר לאוכלו לכתחלה ואם אכלו לשם מצות מצה אזי בודאי הוא חייב לאכול כזית מצה אחר ומכין אותו עד שתצא נפשו לאכול כזית מצה דבודאי לא יי"ח כיון שהוא ספק. דמי שהזהיר לא תאכל ודאי חמץ אבל ספיקו מותר הוא ית"ש שצוה אכול ודאי מצה דוקא ולא ספק ע"ש וא"כ אין ענינו לכאן כלל:

ואמנם ממ"ש תוס' דקרא איצטריך לנולד כשהוא מהול והנה לר' יהודה דמרבי' אנדרוגינס מכל זכר ואפילו נימא דחד ערלתו בוי"ו איצטריך לי' לגז"ש ערלתו תמה לעיל ק"ח ע"א. מ"מ אידך ערלתו ע"כ לנולד מהול והנה ר' יהודה ס"ל לעיל ק"ו ע"א דמקלקל בחבורה פטור ומילה משום תיקון הוא וא"כ מ"ט אסר לן קרא להטיף ממנו דם ברית בשבת הא ממ"נ אי יהי' ערלה כבושה שפיר מהיל ואי לא מקלקל הוא לא מיבעי אי הפי' תיקון מצוה והכא ליכא מצוה ומקלקל הוא אלא אפי' אי הפי' מתקן גברא הכא לא תיקון גברא הוא דמן התורה ספק לקולא ומותר בפסח ותרומה וראי' וחגיגה ולהביא קרבנותיו דספיקא לקולא וא"כ אין תיקון בהטפה ונימהלי' ממ"נ ומ"ט מיעטתו תורה. וי"ל כמ"ש מהרש"א דמ"מ הי' אסור בפסח ובכל הנ"ל משום שהוא זכר משונה והוה שפיר תיקון גברא:

שב"ש אומרים צריך להטיף וכו' פי' ואיצטריך ערלתו למעט שבת אבל לב"ה לא איצטריך ואתי ת"ק דברייתא כב"ש ועיין לקמן קל"ו ע"א דחיק ש"ס לא נצרכה אלא למכשירי מילה ואליבא דר"א. והנה אברייתא דספק בן ז' ספק בן ח' לא הי' צריך לדחוק בהכי דהתם מילה מאן דכר שמי' ואפשר מיירי בפקוח הגל וכמ"ש ד"מ ססי' רס"ו בדעת הרי"ף ע"ש. אלא עיקור משום הך ברייתא דערלתו ולא ספק ומוקמינן בספק בן ז' ספק בן ח' ומיירי ממילה משו"ה נדחק לאוקמא כר"א שמותי ואין כאן דוחק דבלא"ה אתי כב"ש כנ"ל:

אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה. פירש"י ותוס' סכנת האם ולפ"ז אי יכולה להמציא לה תינוק אחר היונק ממנה ולא תסתכן אסורה להניקה וגם ליתן לו שום דבר לפיו ויניחנו וימות. ואם כי הוא דבר חידוש והשכל מנגדו וגם כי רש"י ביבמות פ' ע"ב פי' להדיא מפני סכנת שניהם הבן והאם ע"ש מבואר מזה אע"ג דאסור לחלל עליו שבת להחיותו. מ"מ אסור לסבב לו סכנה. ומכ"ש לפמ"ש מרדכי בפרקין ומביאו ש"ג סביב הרי"ף בשמעתין דאפי' ודאי בן ח' אם יתקיים בעה"ז עד שיגיע לחודש התשיעי מתחלת העיבור אזי יחזור מנפל לבן קיימא. ולפעמים הוא פחות משלשים יום וכבר הארכתי בזה בתשובה ע"ש סי' תרס"א ותשצ"ט בביאור:

אהדרי אתליסר מהולאי וכו' בתה"ד סי' רס"ה כ' שע"כ היה ר"א בר אהבה אומן דאל"ה אסור למול לכתחלה בשבת. פי' לפמ"ש יש"ש יבמות פרק הערל שהבאתי לעיל דמוהל דלא ספיק חייב כרת דלא הוה מקלקל דדוקא מל ולא פרע הוה כלא מל אבל מל ושייר ציצין לא הוה כלא מל והנימול מתוקן ומ"מ לא נגמרה המצוה וחייב האומן כרת ע"ז וכבר כתבתי מזה לעיל. והשתא אפי' אי ס"ל לרב אדא בר אהבה דמקלקל בחבורה פטור מ"מ אסור לו למול פעם ראשון בשבת שמא לא יגמור וישאר ציצין אע"פ דהוה אומן וא"כ מ"ט לא מל בעצמו מיד אע"כ דהיכא דאיכא אחר לא ימול אב בשבת. ומיהו מסיק בתה"ד דהיינו למאן דס"ל דמילה משום תיקון גברא נגע בי' דאי משום תיקון מצוה או משום דמקלקל בחבורה חייב מה לי אב מה לי אחר אלו תוכן דבריו בתוס' נופך וביאור משלי. ובזה ישבתי קו' העולם וראיתי בס' פרדס דוד מאי קאמר אדשמואל לא עבר דלמא אי ספיקא הוה מוהלין ממ"נ דאי אינו חייב ה"ל מקלקל בחבורה ע"ש. והנה קושי' זו הי' קושי' אי ס"ל לראב"א משום תיקון מצוה א"כ ממ"נ או עביד מצוה או הוה מקלקל. אבל לפי הנ"ל מוכח דס"ל תיקון גברא וא"כ אין כאן ממ"נ כיון דעכ"פ לדידן ספיקא הוה ואפי' אי ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא מ"מ מדרבנן לחומרא ואסור בפסח ותרומה וכי האי גוני וע"י ההטפת דם ברית מיתקן א"כ ה"ל תיקון גברא ודאי ואפשר דמצוה לא הוה ולא קשה מידי:

אמר ר' יוסף מנא אמינא לה כן גירסת רש"י ותוס' והרז"ה. והרי"ף והגאונים גרסו אמר רבה מנא אמינא לה ועיין היטיב. יש בכאן ד' שיטות מלבד שיטת ר"ת שבר"ן. שיטת הר"א ממיץ בס' יראים ע"ש בפנים ס"ל בין קטן ובין גר לא בעי הטפה לגמרי כת"ק דר"ש ב"ג. וצ"ל דס"ל כהרז"ה דר' יוסי דיבמות דאמר אין מלין אותו היינו משום דחייש דלמא נולד כשהוא מהול אע"ג דכ' ר"ן דהוא מיעוטא י"ל ס"ל ר' יוסי חייש למיעוטא כמ"ש תוס' נדה ל"ב ע"א ד"ה ר"מ ויבמות ס"ז ע"א ד"ה אוכלין. והרמב"ן במלחמות כתב דנולד מהול הוה מיעוטא דמיעוטא ע"ש. ל"ל דס"ל להרא"מ והרז"ה דאפי' לא ימצא א' מאלף מ"מ אינו בגדר מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי מיני מיעוטא עיין זה היטב במרדכי ס"פ הזרוע:

שיטה ב' שיטת הרי"ף ורמב"ם דבין קטן ובין גר צריך הטפה דבקטן הלכה כרשב"א אליבא דרבה דספק ערלה כבושה היא דהלכה כבתראי ועיין מה שתמה הרא"ש. ולפע"ד עיקור כוונת הרי"ף ארב אדא בר אהבה אע"ג דתרי רב אדא בר אהבה וזה דשמעתין משמע שהי' הקדמון מדעני ר"נ בתרי' ואמר אדשמואל לא עבר. מ"מ צ"ל דהרי"ף גרס רנב"י עיין זה בתוס' קידושין ע"ב ד"ה היום וכו' וא"כ הוה הך רב אדא בר אהבה וגם רנב"י בתראי ותרווייה' ס"ל כרבה ור' יוסף דלא כרב והלכה כבתראי ר"א בר אהבה ורנב"י ובמאי דפליגי ראב"א ורנב"י אהדדי דראב"א ס"ל כר' יוסף ודאי ערלה כבושה ורנב"י ס"ל ספק ערלה כבושה כרבה והדרינן לכללין הלכה כרבה לגבי ר' יוסף דקטן בעי הטפה מספק ולא מחללין שבתא. אמנם בגר לא ס"ל כרשב"א אלא כר"א הקפר דגר צריך הטפה וכר' יוסי דיבמות דבמה יכנס תחת כנפי השכינה. נמצא הרי"ף והרא"מ פליגי מקצה אל קצה דלהרי"ף תרווייה' צריכין הטפה ולהרא"ם תרווייה' לא צריכין:

שיטה ג' שיטת ר"ח דפסק לגמרי כרשב"ג קטן צריך דשמא ערלה כבושה וגר לא צריך דהרי נכרתה ערלתו ולא קשה במה יכנס תחת כנפי השכינה דהרי בעי' ככם כאבותיכם. י"ל אבותינו נכנסו לדת בדם ברית מכריתות הערלה. אבל לא בהטפת דם מהאבר שהוא כמטיף דם מאצבעו וא"כ האי גר שכבר נכרתה ערלתו מה יועיל הטפת דם מהגיד וה"ל כמו שנכרת גידו לגמרי דה"ל כאשה שנכנסת לברית בטבילה כאמהות:

שיטה ד' בה"ג ס"ל לגמרי בהיפוך קטן א"צ כת"ק אליבא דב"ה וגר צריך כר' יוסי דיבמות ואין סברא זו הפוכה לכאורה דכיון דס"ל קטן אפי' בחול אין צריך ע"כ קים להן לרבנן דליכא ערלה כבושה משא"כ גר שכבר הי' לו ערלה פ"א ונתחייב אבר זה להטיל ממנו דם ברית וצ"ל ככם כאבותיכם וצ"ל אבותינו נמי מי שהי' לו ערלה ונכרת שלא כמצותו צריך להטיף אע"ג דנולד מהול א"צ להטיף מ"מ האי גרע א"כ גר נמי לא יכנס בברית אא"כ בהטפה מאברו:

אמנם רבינו שמשון שברא"ש הקשה על זה אי ס"ד ישראל שנימול שלא כמצותו צריך הטפה א"כ שכח ומל של שבת בע"ש וכו' עיין רא"ש. וש"ך רסי' רס"ב דחה זה דהטפה אינו דוחה שבת ודבריו תמוהים כמ"ש שאגת ארי' ג"כ בשלמא הטפה דנולד מהול אינו דוחה שבת משום ספיקא אבל ההטפה דנימול שלא כמצותו ע"כ הוא בכלל קרא ימול בשר ערלתו וידעו חז"ל דהכוונה או יכרת או יטיף דם ברית דאל"ה מנ"ל הטפה כלל וע"כ כך קבלו פי' הפסוק וא"כ שבת נמי דחי. וה"ל להש"ך למימר מרגניתא דהנימול בע"ש הרי הוא חולי בשבת וא"א להטיף ממנו דם ברית עד שיתרפא. אלא שנ"ל ערב שבת לאו דוקא אלא נימול לפני שבת וכבר נתרפא בשבת ואינו מוכרח:

תו הקשה ש"ך מש"ס ס"פ ר' ישמעאל ורבים חשבו קושי' זו לטעות דדוקא בעניני עבודה אמרינן הכי דומיא דתמיד כמ"ש תוס' שם ד"ה אמאי וכו' ע"ש משא"כ מילה אפי' אי נימא בדיעבד כשר מ"מ דוחה שבת ולק"מ קושי' ש"ך. אמנם לפע"ד יפה הקשה ש"ך דלעיל קל"ב ע"ב בעי למילף מילה דוחה שבת מצרעת דדוחה עבודה ועבודה שבת ואי ס"ד מילה בדיעבד כשר בתוך ח' א"כ אינו דומה לעבודה ואיך נילף מעבודה למילה. ויפה הקשה ש"ך. אך האמת כמ"ש שאגת ארי' שאין כוונת הר"ש שיהי' שום מצוה שוב בהטפה אלא אם נימול בתוך ח' ימים הגברא מתוקן ומותר בפסח ותרומה וקרבנות שהרי אין לו ערלה. ומצות מילה לא נתקיימה בו וא"א לקיימה עוד דמה ענין הטפה לכאן ומה יועיל ההטפה עוד ותו לק"מ ק' ש"ך והנה אמת נכון הדבר. ומ"מ למסקנת הרשב"א שבתוס' אע"ג דבישראל אין לו תקנה עוד בהטפה מ"מ גר שיכנס תחת כנפי השכינה צריך הטפה עכ"פ מאותו האבר וצ"ע מהיכי יליף מככם כאבותיכם והא אבותינו גופי' כי האי גוני לא בעי הטפה:

ראה זה מצאתי בס' מגדל עוז להגאון מהריעב"ץ ז"ל בסדר מילה מייתי מדרש בשעה שהרגו עובדי עגל אמר מרע"ה לא יסתלקו מהעולם כשהם ערלים והי' משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה מים המעורבים עם זהב העגל והיתה אותה ההשקאה והמילה למיתה ולכן אומרים לתינוק הנמול בדמיך חיי שיהי' לחיים ע"ש. וצע"ג הא מולי' הי' כל העם היוצאים ממצרים ופי' ש"ס ר"פ מחוסרי כפרה בשעת יציאתן מלו וכן כתב רמב"ם בהל' איסורי ביאה ר"פ י"ג וא"כ החוטאים בעגל שהיו בני עונשים כבר נימולו. וצריך לומר דמה שמלו קודם מתן תורה אח"כ כשניתנה תורה ה"ל כגר שנתגייר כשהוא מהול והי' צריך הטפה מחדש אע"ג דיש לפקפק ולומר במילה שנצטוה בה אאע"ה ה"ל קודם מ"ת כמו אחר מ"ת י"ל לפי מ"ש תוס' בנדרים ל"ב דגבי אאע"ה לא נכרת על המילה אלא י"ב בריתות ולא י"ג וברית הי"ג הי' בשעת מ"ת דכתיב הנה דם הברית ע"ש. והרמב"ם סוף הל' מילה מונה כל הי"ג בריתות באאע"ה ומונה ברית אקים את יצחק עמהם. אך התוס' לא ס"ל הכי. נמצא לפ"ז לא הי' המילה שקודם מ"ת חשובה כלאחר מ"ת והי' צריכים הטפה מחדש ולא הי' פנאי למרע"ה לזה מיום מ"ת עד אחר שירד מההר והי' משה מל ואהרן פורע רוצה מטיף דם מאותן המקומות כך צריך לדחוק. שוב מצאתי למורי בהפלאה על התורה פ' בא בפי' פסוק תן חלק לשבעה שכ' ג"כ שמרע"ה חזר והטיף מהם דם ברית אבל ע"ד אחר ע"ש. שוב הבנתי דגם תוס' ס"ל כרמב"ם דברית אקים הוא י"ג. ומה שכ' שם הנה דם הברית הוא ציון שציינו דיבור חדש שהי' גורסין כן במשנה דשם כמ"ש בר"ן שם. עכ"פ מ"מ בלאו ה"נ אפשר לומר שהיו צריכין הטפה אחר מ"ת כמ"ש מורי זצ"ל הנ"ל פ' בא. ואי האמת כן הוא א"ש בגר שנתגייר כשהוא מהול ככם כאבותיכם שצריך הטפה:

כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה. פירש"י אלא נימול מיד וכן הוא בכל המפרשים ופוסקים מפורסמים. ומ"ש רש"י בחומש אחר שמנה כ' מהרש"א שהוא ט"ס. ומה אעשה דבשאלתות דר' אחאי סוף פ' לך לך איתא כמה פעמים נימול אחר שמנה משמע שכן הי' גרסתו בש"ס דעכ"פ צריך להמתין ח' ימים ושוב אין בו חילוק בין ח' לט' אבל מחוסר זמן אינו נימול וכן בדין דלא גרע אדם מבהמה דכתיב מיום השמיני והלאה ירצה כמ"ש ט"ז סי' רמ"ה ס"ק י"ג. ועוד מי שיש לו ב' ערלות זעג"ז ב' עורות לפירש"י זה לא נודע עד ביום הח' שכבר מל וחתך עור א' ושוב מצא שני' ינחנו ליום אחר אבל ביום א' לא נודע שיהי' ערלתו כפולה. ועיין לעיל קל"ב ע"א דקאמר בן שמנת ההוא למעוטי ז' וכו' ע"ש וכבר כתבתי שם דקודם מתן תורה נאמר בן שמנת ימים לא תלה בזמן אלא בבן שיהי' בן שמונת ימים ר"ל ולא בן ז' ומכאן והלאה ירצה ולאחר מ"ת כתיב ביום השמיני תלה בזמן יום השמיני דוקא. ולפ"ז לא הוה פריך ש"ס מידי קודם מ"ת יוכיחו דהא קודם מ"ת הי' הכל נימולים מח' ולהלאה. וכ"כ מורי בהפלאה על התורה פ' בא על פסוק תן חלק לשבעה וגם לשמנה ע"ש. שקודם מ"ת נימולו לבתוך ז' וניתנה תורה ונתחדשה הלכה ביום השמיני למעוטי ז' ומייתי גירסא אחרת בש"ס לעיל בן שמונת למעוטי ט' והגירסא שלפנינו אינו כן ואולי ט"ס הוא בספרו ז"ל ולפי גרסתינו בן שמנת ממעט ז' אבל משמנה ואילך מלו עד שניתנת תורה ונאמר שמיני למעוטי ט' וא"כ לא פריך ש"ס בשמעתין מידי. אלא דאכתי לא ס"ד ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. והוה ס"ל כל האמור בזה נאמר בזה אבל למסקנא דנתחדשה הלכה י"ל גם בזה נתחדשה הלכה. ולשיטה זו לא תיקשי קושי' הגאון מהרי"ט אלגאזי בס' שמחת יו"ט מש"ס יבמות ע"א ע"א גבי ערלת שלא בזמנה דנדחקו אמוראי טובא לאוקמי קראי דאז יקרב לעשותו ואז יאכל בו. ולא מוקי להו ביוצא דופן ביני וביני. ולהנ"ל ניחא דאינו נימול אלא משמיני ואילך. מיהו קושי' בלא"ה לק"מ דהא פליגי תנאי בשמעתין רבנן ור' חמא ובעי' לשנויי קרא לכולהי תנאי ועיין לקמן בסמוך אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף