חתם סופר/שבת/פד/א

חתם סופר שבת פד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ת"ר מדרס כלי חרס טהור וכו'. נראה לפירש"י לרב זביד לא הגיה בברייתא כלום אלא אדיוקא קאי הא מגעו טמא וממילא מובן דספינה שיש בה טומאת מגע ואהא פליג ר' יוסי. ומה שלא פי' רש"י מאי אף דלא שייך אף אדיוקא משום דלא משמע לרש"י ק' בכך. אבל לעולם י"ל דלא מגיה בברייתא מאומה משו"ה לא הוסיף בברייתא ספינת הירדן כמו שהוסיף ר"פ מטעם שפירש"י דספינה של חרס לא שכיח:

דבי ר"י תנא ואיש אשר יגע במשכבה וכו' נראה דתנא דבי ר"י בא לאפוקי מק' תוס' ד"ה מה וכו' להכי מפיק ממשכבה. דנקבה לא בעי מים חיים. עפירש"י לעיל ס"ה ע"ב מתוספתא חומר בזב מבזבה ע"ש. אמנם במתני' ה' פ"ה דמקואות נדחק רמב"ם בפי' המשנה ע"ש ועיין יעב"ץ ח"א סי' פ"ח:

מפץ במת פירש"י דלא מטמא פשיטי כלי עץ במגע שרץ נקט שרץ משום דשק בשרץ הוא דכתיב. ושוב ילפי' מת מיני' בגז"ש דבגד ועור לעיל ס"ד ע"א וע"ש ס"ג ע"ב תוס' ד"ה ההוא במדין ולחנם נדחק מהרש"א. גם מ"ש מהרש"א בדברי ר"ת שבתוס' דשיפה וגמי לית לי' אלא טומאה דרבנן פשוט כוונתם אותם שאינם ראוים למדרס ולא אתי' מק"ו דפכים ואותן אין להם אלא טומאה דרבנן כמ"ש תוס' לעיל ס"ו ע"א בשינוי בתרא בד"ה כוורת וכו' ופשוט. ומ"ש תו רש"י דיליף דליטמא במגע מת ר"ל דלענין אהל ליכא למילף דנימא דיו לבא מן הדין כק' ש"ס שם פ' כיצד הרגל וס"ל דלמסקנא התם מפץ בשרץ ה"ה מגע מת לטומאת ערב. ושוב לבתר דיליף ק"ו אתי' טומאת אהל המת לטומאת ז' מגז"ש כמבואר התם. ומ"מ גם להס"ד אין צורך להגיה שרץ במקום מת אלא מגע מת קאמר וה"ה שרץ:

ומ"ש תוס' דאיכא למיפרך מה לסאה ותרקב שכן נעשה אב הטומאה משא"כ מפץ. פי' אינו נעשה אב הטומאה ע"י מת דבטומאת מת כתיב וחטאו ביום הז' כל שאין לו חיטוי וטהרה אינה נעשה אב הטומאה במת אבל בודאי נעשה אב הטומאה במדרס הזב. דהתם בעירובין מיירי מכלי חרס שאינו נעשה מדרס נמצא שאינו נעשה אב הטומאה כלל כמבואר בעירובין ק"ד ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה יצא וכו' ע"ש. אבל הכא מפץ נעשה אב הטומאה במדרס. רק הפירכא היא כך דסאה ותרקב נעשה אב הטומאה ע"י מת משא"כ מפץ אף אי נילף דיטמא במת מ"מ אינו נעשה אב הטומאה וכיון דא"א להיות כסאה ותרקב לא נילף כלל אפי' להיות ולד הטומאה:

ודברי רש"י שם בעירובין תמוהים דכ' טעם לשאין מדרס לכלי חרס משום דלא חזי להכי שמשתבר ואלו בשמעתין מפיק ליה מקרא. מיהו בבכורות ל"ח ע"א גם שם פירש"י כן ולק"מ דהתם ה"ל טעם שלא גזרו טומאה מדרבנן על מדרס חרס כמו שגזרו על מפץ של גמי כמ"ש תוס' לעיל. לזה פירש"י דרוב כ"ח לא חזי למדרס ואי אירע ע"צ דחוק מדרס חרס לא גזרו רבנן אמידי דלא שכיח וא"ש. אבל בעירובין דקאי אדאורייתא קשה וצל"ע. וי"ל דהתם שמואל דאמר המכניס שרץ וכו' משום דלא דמי לזכר ונקבה דאית ליה טהרה ובעי לסיוע מכ"ח ודחי אין התם הדמיון משום טהרה במקוה דלא קפדינן אהאי דמיון אלא משום דאינו נעשה אב הטומאה והוצרך רש"י לפרש דלאו משום היקש דטהרה במקוה הוא אלא משום דאינו ראוי למדרס:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף