חתם סופר/פסחים/פח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png פח TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איזה חידושים בסוג' דה' שנתערבו עורות פסחיהם:

יל"ד מ"ט לא משני מיד לא אפשר משום דממעט באכילת שלמי' י"ל לפמ"ש בפלתי סי' ק"ב אמ"ש תו' ליספו לכהן קטן אע"ג דאסור להאכיל לקטן איסור בידים (עמג"א סי' שמ"ג) מ"מ הכא בטל ברוב וליכא אלא אי' דרבנן ומותר לקטן לדעת הרשב"א ע"ש וא"כ א"ש בל"ז לא הו"מ לשנוי' דממעט באכיל' דהרי מדאור' שרי דכל א' אומר מרובא פרישנא ודידי שלמים וליכא רק אי' דרבנן ולא העמידו דבריהם בספק כרת לכן משני משום חזה ושוק דאי אזלי' בתר רובא אסור' בחזה ושוק דרובא שלמי' נינהו ואי יתנו לכהן אותו כהן לא מצי סמיך ארובא לעבור אאי' דרבנן להצילם מספק כרת דאין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חברך עי' ריש מס' שבת וע"כ מקשה דמייתי ה' חד כהן וע"ז משני שפיר דממעט באכילת שלמים כיון דחד כהן יאכל מכל החמשה ואכל בודאי אי' א"א למיכל בכה"ג יותר מיום ולילה ולא שייך מרובא פריש כיון דא"א למיתלי בחברו. ובזה אש"נ מ"ט לא משני דאיכא ודאי נותר דא"א לשבור עצמות ולהוציא המוח ואז לא הוה מקשה מידי ממותר הפסח והא"ש משום דהוה אמרי' מרובא פריש וישבר העצמות ואין לומר דחד כהן עביד לכלהו ז"א דאטו הוא בעצמו יצטרך לשבר העצמות כ"א מבני החבורה ישבר עצמות שלמיו קודם שיתננו לכהן ואמרי' שפיר מרובא פריש:

ועפ"ז ישבנו ק' תו' לעיל פ"ה א' דאמרי' מדכתי' ועצם לא תשברו בו ב"פ בפסח ראשון ושני דרשי' א' עצם שיש בו מוח וא' עצם שאין בו מוח דס"ד אתי עשה דואכלו את הבשר ודוחה ל"ת דועצם לא תשברו בו קמ"ל ומקשה תו' הא למ"ל קרא תי"ל דלא הוה בעידנא דמיעקר ללאו קא מקיים עשה ולפי הנ"ל א"ש דהנה בשמעתין מקשה תו' וכי משום שמא יהי' נותר או סמיכה דלא מעכבא כו' ומשני רובם יעשו שלא כהוגן עכ"ל והנה בשנים שנתערבו עורות פסחיהן משמע דאה"נ דעושין פ"ש כיון דלא יעשו רובם שלא כהוגן אמנם לפמש"ל משום עצם לא תשברו בו אפי' שני' לא יעשו דע"כ לא הק' תו' אלא משום שמא יהי' נותר והיינו בחמשה דמשום עצם ל"ת בו ליכא דאמרי' מרובא פריש רק משום שמא נותר או סמיכה הקשו שפיר ותי' רובם יעשו שלא כהוגן משא"כ ב' שנתערבו נהי דמשום סמיכה וזריקה ליכא למיחש דלא יעשו רובם שלא כהוגן מ"מ לא יעשו פ"ש משום ודאי נותר דשבירת עצם דלא שייך מרובא פריש והשתא אי לא הוה כתי' ב"פ ועצם ל"ת ה"א בכה"ג יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה לאו דשבירת עצם ויעשה פסח ויתנה בשלמים וישבור עצמיו דאתי עשה דספק כרת ודוחה ספק לאו דשבירת עצם והשתא לא בעי בעידנא דבעשה שיש בו כרת לא בעי בעידנא כמ"ש תו' לעיל נ"ט א' ד"ה אתי כו':

ובזה מיושב נמי פסק הרמב"ם דמייתי הך ברי' דפטורי' מפ"ש וק' הא הוא פסק דאכיל' פסח מעכבא נמצא שכל החמשה שלא אכלו מפסחיהם בראשון לא יי"ח וחייבי' בפ"ש ובלח"מ תי' שם גבי חבורה שאבד פסחה דס"ל להרמב"ם לחלק כיון שהי' ראוי' לאכול בשעת זריקה תו לא מעכבא וקשה מנ"ל הא והא"ש דאל"ה א"כ לדינא כל כה"ג חייבי' בפ"ש וא"כ הדק"ל ועצם ל"ת בו למ"ל:

ובזה מיושב נמי ק' תו' לקמן קכ"א א' ד"ה כשת"ל כו' שהק' דכיון דמפקי' מודם זבחיך ישפך דפסח בשפיכה מנ"ל דהניתן בזריקה שנתנן בשפיכה יצא והא"ש דאל"ה הוה פטורי' מפסח שני בלאו הך דשבירת עצם משום זריקה ושפיכה דאע"ג דבשני לא לא יעשה רובם שלא כהוגן מ"מ הא פסול בדיעבד וא"כ הדק"ל ועצם לא תשברו בו למ"ל:

תו' במס' יומא כ"ט מסופקין אי זמן פ"ש נמי אחר תמיד או לא ומייתי ראי' משמעתין דה"ל להש"ס למימר דלא מצו מתנו בשלמים משום עשה דהשלמה והניחו הדבר בספק ע"ש ויש מפקפקי' אהתו' דיקריבו קודם תמיד דכשר בדיעבד כדלעיל במתני' ס"א א' ולא יעשה אלא א' שלא כהוגן דבעלי השלמים עושי' כהוגן ולע"ד זהו ליתא דא"כ אהש"ס נמי תקשי דמשני משום סמיכה א"כ יסמכו ויעשה א' שלא כהוגן אע"כ בקו"ע לא אמרי' הכי וספק התו' כראי מוצק. והנה המל"מ פ"א מה' ק"פ תמה על הרמב"ם שלא גילה דעתו בפ"ש האיך דינו ולע"ד שפיר גילה דעתו דבפ"א מה' תמידין ומוספי' כ' דלכן מאחרי' פסח אחר תמיד משום דא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהם בב' שעות ע"ש ותמה הלח"מ מה לו לתת טעם דמבואר בגמ' ד"ג ד"ה הוא יאוחר דבר שנא' בו בערב ובין הערבי' כו' ולע"ד דהרמב"ם הוכיח ג"כ משמעתין דפסח מקריבי' קודם לתמיד והי' ק' לו מ"ט הא כתי' ככל חוקת הפסח ואי משום דלא כתי' בפ"ש רק בין הערבי' ולא בערב היא גופא קשי' מה ראה לשנות דוקא בדבר הזה אע"כ כל עיקר הטעם משום שא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהם בב' שעות וזה לא שייך בפ"ש דאין ציבור נדחה וליכא אלא מיעוטא וא"כ שפיר גילה דעתו:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף