חתם סופר/פסחים/מט/ב

חתם סופר פסחים מט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ישא בת גבאי צדקה. עבצל"ח דבר נאה ומתקבל ולע"ד לעשות סמוכין לדברי התו' דנהי דככבים מזהירים טפי מ"מ אין האור משלהם כ"א מה שמקבלי' מהחמה אבל הרקיע אינו מזהיר כ"כ אבל אורו משל עצמו ומאיר לנו היום וה"ק גבאי צדקה אינו כ"כ כמלמדי תנוקות מ"מ הוא מחלק לאחרים ובתו רגילה לפזר לעני' כאשתו של חנן הנחב' בתענית כ"ג ב משא"כ בת מלמדי תינוקות שרגילות להנות מכבוד התורה וק"ל:

שהן שקץ ונשותיהן שרץ. שהע"ה מובדל בכמה דברים מת"ח משא"כ אשת ע"ה מאשת חבר שאינה מובדלת אלא בהא שאשת חבר כל כבודה בת מלך פנימה והיא פעם בחוץ פעם ברחובות ובבית לא ישכנו רגליה עמ"ש מרש"א ח"א לקמן ר"פ מקום שנהגו ועמש"ל תו' כ"ד ב' ד"ה צירעה כו' שהשקץ היא בהמה טמאה גדולה שיש בה כמה סי' טומאה וניכרת לעין כל משא"כ שרץ אינו ניכר אלא מתוך שירוצה ונענועו ע"ש ברש"י ותו' לכן קורא לע"ה שקץ ולאשתו שרץ אמנם בתו א"א להחליט עלי' שם טומאה ח"ו כי כמה פעמים נ"מ בנין דמעלי ומכ"ש אם תנשא לת"ח אלא מ"מ בהמה היא לא יהי' אלא בהמה טהורה הלא ארור שוכב עם כל בהמה אפי' טהורה:

ע"ה אסור לאכול בשר כו'. מתחיל בבהמה ומסיים בבהמה ועוף ותו דא"כ דגים נמי ונראה משום דכל הני דבעי שחיטה צריכין תיקון וע"ה א"א לו לתקן שום מין אדרבא מקלקל לכן אסור לאוכלם והנה שחיטה ב' סימנים בושט וקנה הוא תיקון כפול א' במעשים נגד הושט והשני בדבור התורה וברכה והוא הקנה והנה כל מי שקבל התורה גם שהוא ע"ה מ"מ מלאים מצות כרמון ויכול לתקן חלק המעשיי אבל לא חלק הדבור לכן אסור לו לאכול בשר בהמה דוקא שהכשירה בב' סי' אבל עוף יוכשר בסי' א' ומייתי מקרא מי שאינו עוסק בתורה כלל היינו אפי' בחלק המעשיי שבה לא יאכל אפי' עוף כנ"ל וק"ל:

ביה"כ שחל להיות. י"ל ע"ד הלצוי דהנה הגזום הזה בהריגת ע"ה הוא מפני ששונא חכמים ורוצה להרגם וה"ל רודף ואמרי' לקמן אלמלא צריכים אנו להם למו"מ הי' הורגים אותנו וא"כ עתה שצריכים אותנו למו"מ לא הי' הורגים אותנו ואסור לנו להורגם ג"כ אך ביה"כ עיקר תפלתו של כה"ג הי' שלא יצטרכו עמך ישראל זל"ז ומכ"ש כשחל בשבת ששמירת שבת גורם לכפר עונות ובשגם שזכות השבת מעשיר כמבואר במס' שבת וא"כ קרוב בתקובל תפלתינו שלא יצטרכו זל"ז וא"כ אם לא נצטרך להם למו"מ דעתם להרוג את הת"ח לכן מותר לנוחרו דה"ל רודף:

אמור לשוחטו. דלקמן אמרי' מה ארי דורס ואוכל גם הוא מכה ובועל ואינו מפייס וכן דרכו עם כל אדם עם כל שנאתו מושך תועלת עצמו והיינו כארי שדורס ואוכל ואינו ממתין עד שימות לכן ראוי להורגו על זה האופן ג"כ והיינו שאמרו לקורעו כדג שאז הוא נבלה מחיים עד שלא ימות ולכן אמרו דאז אעפ"י שמפרכס הרי הוא כמת דבשחיטה תליא מילתא משא"כ בנחירה דבמיתה תליא מילתא כמבואר במס' חולין:

מותר לקורעו כדג ארשבר"י ומגבו. להורות שאעפ"י שנכשל בכמה עבירות מ"מ חיוב מיתתו בא לו ע"י שאינו נכנע בפני הת"ח ומתגאה עליו ולכן נקרע כדג ר"ת דל גאה ומגבו ע"ד ובנית לך גב שהוא גובה וגאון:

מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור. דע"ה שונא לת"ח בכל מעלליו ולא יכול לו בעסק תורתו שע"כ הוא גדול ממנו ע"כ כל ישעו ללמוד בנו תורה או להשיא בתו לת"ח ויהי' אח"כ שנה ופירש וע"י בנו וחתנו ירע לת"ח בתלמודו ג"כ כנהוג. והנה ע"ה בחינת כלב ע"ד פרנסני כעורב וככלב ות"ח חמור גרם פי' כחמור בעל עצמות לסבול עול תורה וזה הי' הלצת ר"ע מי יתן לי ת"ח פי' שיהי' בנו או חתנו ת"ח ועי"ז אנשכנו לת"ח הלזה כחמור ואמרו לו אמור ככלב שהרי אז היית בבחי' כלב ואמר שרוצה לשבור עצם להרע לו בתורתו חמור גרם בעל עצמות וק"ל:

אלמלא אנו צריכים להם כו'. הלשון צריך תיקון והכונה ע"י שאנו צריכים לעסקי עה"ז הם מרויחים על ידינו והיינו דקאמר לבן ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך פי' לכן אל תירא שארע לך כיון שאני מרויח ע"י והיינו דקאמר יעקב אח"כ לנשיו לא נתנו ה' להרע עמדי וספר להם איך הראהו בחלום עתודים העולים וגו' הכונה שכיון שלבן אינו מרויח כלום ע"י יעקב א"כ יש לחוש שיהרגנו והם השיבו בחכמה הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכל את כספינו כי אחז"ל מצאנו להם תרופה במה שמשיא בתו לת"ח ומטיל מלאי לכיסם והיינו דאמרו מה תועלת נצפה מאבינו אם שהשיא בנותיו לת"ח הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ולא השיאנו לך ואם שיטיל מלאי לכיסך הלא אכל את כספנו ולזה אמרו חלק ונחלה בבית אבינו כי בשתים אלו יהי' מעלת ע"ה או ע"י הנחלה שהוא שמשיא בתו לת"ח ויחלוק נחלה עם בניו כמ"ש מרש"א על פסוק חוסן ישועות או מטיל מלאי ויחלוק חלק כחלק עם תורתו כשמעון אחי עזרי' והם אמרו היש לנו חלק או נחלה לא זה ולא זה. או יאמר אלמלא אנו צריכים להם למו"מ פי' עי"ז הם מתנחמים מגודל הקנאה שיאמרו שיהי' להם חלק בתורתינו ע"ד לבעי רחמי אתכלי' על עלי' וק"ל:

כל העוסק בתורה לפני ע"ה. דלדידי' ע"כ אל תקרא מורשה שהרי אינה לו מורשה אלא מאורסה משא"כ לפני ת"ח ולע"ד ההכרח לקרות מאורסה ג"כ דהרי במקום אחר קורא לה לקח טוב ואיך קורא לה השתא ירושה אע"כ מאורסה היא לנו ואנחנו בעלה ובעל בנכסי אשתו כלוקח וכיורש ודטבא לי' עבדא לי' עי' ס"פ יש נוחלין:

גדולה שנאה ששונאים ע"ה כו'. משום ששנאת חנם יותר שנאה גדולה היא משנאה תלוי' בדבר וידוע מ"ש הרמב"ם באגרת תימן ששנאת האומות עלינו מקנאת קבלת התורה וא"כ ע"ה שעמדו על הר סיני שנאתם על חנם ומ"מ יש בהם יותר טעם מנשותיהם שהי' יכולה להנשא לת"ח אם רצת ומי עכב בידה לכן שנאתה גדולה ושנה ופירש יותר מכולם דמי הכריחו לפרוש ושנאתו על מגן. ושמעתי ממורי הגאון מה' מענדלי לילג ז"ל רב בבה"מ דק"ק פפד"מ דשנה ופירש יותר מהם משום דהגדול מחברו יצרו גדול ממנו והאי ששנה הי' לו יצה"ר גדול ונשאר לו אחר שפירש ג"כ ודפח"ח. ויש לפרש כן בטעם זה ע"ה ששונא יותר מגוי וכן נשותיהם וק"ל:

אין מכריזין על אבידתו. מה שהק' תו' ממונו לשתרי לפמ"ש לעיל לק"מ דעי"ז שאנו חסים על ממונו אינו רודף להרוג הת"ח ואם איננו רודף פשיטא שלא יהרגהו הת"ח ג"כ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף