חתם סופר/עבודה זרה/נו/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
רמב"ן
רשב"א
ריטב"א
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png נו TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר"ה לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת מזה הוכיחו תוס' לעיל במתני' דמיירי נמי מניצוק וקאמר מה שבבור אסור ע"י מגע או כח גוי ואפ"ה השאר מותר ולא נאסר ע"י איסורו של בור ועל זה שייך לא שנו שלא נאסר העליון ע"י התחתון אא"כ שלא החזיר גרגותני אבל החזיר נאסר העליון ע"י התחתון ומ"מ מיירי נמי והשאר מותר אפי' בנגיעת גוי בעליון דומי' דרישא דנשא ונתן ביד דאלת"ה לא הוה פריך לעיל ממתני' אדר"ה דאמר משהתחיל למשוך נעשה יי"נ דלמא היינו במגע ומתני' בניצוק אע"כ פשיטא להש"ס דמתני' במגע נמי מיירי והשאר מותר ולא נאסר לא ע"י מגע של עצמו ולא ע"י חבורו בניצוק לבור:

וז"ל הירושלמי סבר ר"ה נתנסך הבור נתנסך הקלוח פי' דניצוק חבור, נתנסך הקלוח לא נתנסך הבור פי' לאו דוקא נתנסך הקלוח אלא ר"ל נגע גוי בקלוח לא נתנסך לא הקלוח ולא הבור ולא נתנסך הבור לאו דוקא אלא ר"ל שאין כאן נסך כלל כי והשאר מותר אנגיעה קאי שאין הקלוח נאסר בנגיעה אבל נגע בבור נאסר הקלוח בניצוק. ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקלוח פי' דניצוק אינו חבור ואהא קאי והשאר מותר ואינו נאסר ע"י בור, נתנסך הקלוח ע"י נגיעת נכרי נתנסך הבור כי סופו לירד שם ולהתערב נמצא מאי דפשיטא להתוס' עפ"י ש"ס דילן דוהשאר מותר אתרוייהו קאי בין אניצוק בין אנגיעה פליגי בי' אמוראי בירושלמי:

אבל החזיר גרגותני וכו' מסקנת תוס' למאי דס"ל דיין ביין בס' בטל בס' והקשה ש"ך סס"י קכ"ו דהתם בנגע בקלוח ונאסר העליון בניצוק דאם יש ס' נגד הקלוח אמרי' סלק ע"ש והקשה ש"ך למה לי סלק הא קיי"ל בזה"ז יין ביין בס' ותו הקשה הא נגע בקלוח הוה כאלו נגע ממש בהעליון ולא מטעם תערובו' נאסר אלא כאלו בו ממש וא"כ מה יועיל ס' ולפע"ד ליישב דהא כבר כתבתי לעיל כיון דניצוק אינו נאסר אלא משום חומרי דע"ז א"כ תרי חומרי בחדא דוכתי לא אמרי' ע"ש. והנה אע"ג דכתבתי לעיל דיין צלול הנאסר בגת קודם שיקפא בבור איננו חומרא אלא מעיקר הדין כמ"ש לעיל מ"מ היינו החמרא חדתי אבל מה שאוסרי' גם העינבי החרצני' והזגי' במגע גוי ע"י שהתחיל קצת למשוך זה הוא בודאי רק מחומרא דיי"נ נמצא א"א לומר ניצוק כמו נגע למעלה שהרי אפי' נגע ממש אינו אלא חומרא לא נימא עוד דהניצוק כאלו נגע אלא כמעורב למעלה ולענין זה יועיל ס' לבטל התערובו' אלא שיש בעליונו ג"כ יין חמרא חדתי דהי' נאסר ע"י ניצוק כמגע אך לענין זה אמרי' סלק והחרצנים מבטלי' וק"ל:

והתם מייתי ש"ך בשם הג"ה מיי' דאפי' למאן דס"ל יין ביין במשהו מ"מ ע"י ניצוק סגי בס' נ"ל דהיינו נמי מטעם הנ"ל כיון דכל אי' שבתורה מין במינו בס' רק משום חומרא דיי"נ הוה במשהו וניצוק משום חומרא א"כ סגי בס' דתרי חומרא בחדא דוכתא לא אמרי' אבל מודה ההג"ה לרב הונא מב"מ בכל שהוא בכל התורה ואין כאן חומרא א"כ גם ניצוק במשהו וכדכתבו תוס' בשמעתין:

גרגותני גופי' במאי מיתסר וכו' אמרתי לבאר שיטת התוס' וריב"ם ורבינו מנחם אעפ"י שהדברי' פשוטים הנה ר"ה בא לחדש דאע"ג דהיין שבגת למשנה ראשונה או פקוקה ומליאה למשנה אחרונה לא הוה אלא כמיא בעלמא לענין מגע נכרי מ"מ הוה מב"מ עם טפת הגרגותני ואוסר תערובתו בכל שהוא וס"ל לרש"י וסיעתו כי היכי דלענין תערובות יין ביין מיקרי יין ה"ה לאיסור ניצוק ולפ"ז י"ל הא דתנן מה שבבור אסור היינו בבור ממש אבל הקלוח שבין הגרגותני לבור היינו והשאר מותר בנגיעת נכרי ומ"מ בניצוק נאסר ומשו"ה פריך בפשיטות במאי בניצוק דהרי בנגיעת נכרי אינו נאסר וע"כ בניצוק אעפ"י שאינו יין לענין נגיעת נכרי, ולפ"ז מוכח דניצוק בר ניצוק אינו חבור לכ"ע דאל"ה גם מה שבגת תאסר בניצוק מהיין שבבור:

וריב"ם ס"ל נהי דלענין תערובו' יין ביין ממש הוה מב"מ מ"מ לענין ניצוק לא נאסר מה שאינו ראוי לאסר במגע והקלוח שבין הגרגותני לבור היינו בכלל מה שבבור דתנן במתני' ומ"מ פריך שפיר במאי בניצוק ולא הומ"ל דמיירי שנאסר במגע נכרי כיון שלא הזכיר ר"ה מזה אלא משמע כיון שמה שבבור אסור נאסר הקלוח ממילא ואוסר בהחזרתו לגת ולפ"ז א"ש דהגת אינו נאסר בניצוק כיון שאינו נאסר במגע נכרי אבל אי הי' נאסר במגע נכרי הי' נאסר גם בניצוק בר ניצוק:

אלא אכתי לרשב"ם דס"ל דמה שבבור נאסר ממילא מטעם כחו א"כ כדפריך במאי בניצוק ע"כ ס"ל דהקלוח אין לו דין יין שבבור ואפ"ה נאסר בניצוק א"כ הדר מוכח מדלא נאסר מה שבגת בניצוק ש"מ ניצוק בר ניצוק אינו חבור:

ואהא אתי רבינו מנחם לומר דיין הנאסר רק מכחו של נכרי אינו עושה ניצוק והכא ע"כ מיירי שנגע גוי ביין שבבור ולא מכחו בעלמא והדר יש קיום לדינו של הריב"ם ולפ"ז אין ניצוק אלא בשני תנאי' שהיין שממנו יאסר הניצוק צריך שיהיה אסור ממגע נכרי ממש והשני שהקלוח שיאסר בניצוק צריך שיהי' ראוי' לאסור במגע נכרי ומאן ס"ל ב' קולות הללו יכול להחמיר בניצוק בר ניצוק והחולק על שני הקולות מקיל בניצוק בר ניצוק ועיין בסמוך אי"ה:

האי ינוקא דתני ע"ז בשית שני בימי חורפי אמרתי הא דדקדק ש"ס דתני ע"ז בשית שני משום דמאי דכ' תוס' סוף ד"ה תינוק בן יומו דגזרי' קטן אטו גדול הוא דוחק אך כיון דאיכא ינוקא חריף טובא דתני ע"ז בשית שני ה"נ איכא ינוקא דיודע בטיב ע"ז וינוקא בינוקא מיחלף ואיכא לאסור אפי' תינוק בן יומו ותינוק בן יומו עם מגע שלא בכונה כעין חדא גזירה היא ע"כ שאלו להאי ינוקא עיי' גטין פ"ט ע"ב קטן נראה כגדול ע"ש בהרא"ש בשם ר"ח:

והנה מאי דפשיטא להתוס' דאסור בשתי' עמהרש"א ולפמ"ש לעיל י"ל דמיירי בסוף דריכה וכבר דרך הגוי קצת לבדו וישראל שמרו דאסור בשתי' וכיון דבעי ס' גם נגד הקליפה וכולי האי ליכא בחרצנים להיו' ס' כנגד הקליפה ונגד מה שכבר דרך לבדו ומיתסר בשתי' אבל עובדא דשמואל דהוה גת של ישראל וגם לא דרך גוי לבדו כלל לכן אין איסור בשתי' כמ"ש תוס' ד"ה הוה עובדא וכו':

והנה מה שהקשו ליתסר מטעם יין שבבור למ"ד ניצוק בר ניצוק חבור וכתבתי לעיל דהיינו מה שהוציא ע"י דריכתו שדרך תחלה לבד ולכאורה יש לפקפק לפמ"ש לעיל בסמוך דמאן דס"ל דלא כרבנו מנחם ע"כ ניצוק בר ניצוק אינו חיבור א"כ איך הקשו תוס' למאן דס"ל ניצוק בר ניצוק חבור מכח מה שבכחו לזה י"ל כמו שכתבתי לעיל בדעת רש"י דלמשנה ראשונה אין כחו אוסר בבור ושפיר פריך לעיל לפי משנה ראשונה במאי בניצוק דהא כחו אינו אוסר אבל למשנה אחרונה י"ל אוסר כח בניצוק דלא כרבינו מנחם ואפ"ה איתא לדריב"ם:

והא קמנסך בידי' צ"ע דהל"ל והא תני' אין דורכי' והו"ל לתרץ לא קשי' הא בדלא ציירי' והא בדציירי' עכנ"ל דלא מצי להקשות ממשנה אחרונה דלמא התם באין ישראל משמרו והכא אפשר ישראל משמרו ע"כ הקשה בפשיטות דלכתחלה מיהת אסור דלמא יעלים עין וינסך בידי' ולפ"ז כדמשני בדציירי' לידי' ר"ל כיון דאיכא תרתי ישראל משמרו וגם ציירי' לא גזרי' תרי גזירות חדא אטו לא ציירי' וחדא שמא יעלים עין:

ועיין לעיל ל"ג ע"א ס"ל לר"פ אגב טירדי' מנסך ולאו אדעתי' ומשמע רב זביד פליג וס"ל אפי' טריד יכול להשגיח ועיי' ש"ך סי' קכ"ג ס"ק מ"ב משמע דכפות אטו אינו כפות דומה לגזירה דישראל משמרו והנה במשנה אחרונה דאין דורכי' אע"ג דהישראל הדורך עמו משמרו ולרב זביד לא אמרי' אגב טירדי' לא משגיח ואפ"ה גזרי' ה"ה דגזרי' כפות אטו אינו כפות אלא באיכא תרתי דורך עם ישראל וגם כפות אפשר דמותר כינוקא אבל לר"פ י"ל משנה אחרונה לא גזר כלל אלא דשמירת ישראל הטרוד בדריכה לאו שמירה היא:

ועש"ך שם סקמ"ג שם כ' דהרב"י מיירי באיכא דפים ולא ידעתי מה הועיל הלא אי ניסוך דרגל שמי' ניסוך אוסר כחו בבור והמחבר פוסק לקמן רס"י קכ"ה גם כח כחו אוסר ולא יועילו הפסק דפים והט"ז כ' כיון שכח ישראל מעורב בו עדיף טפי היינו כדלקמן סי' קכ"ה סעיף ג' ודבריו תמוהי' מה שייך הכא כח ישראל מעורב הלא כל אחד דורך על ענבים שתחת רגליו ומוציא יינם וה"ל תערובו' יין ביין חד בחד אבל י"ל בצירוף הש"ך וט"ז דמיירי בדפי' ושניהם דורכי' על הדף ובזה שייך כח ישראל מעורב וק"ל:

נחזור להנ"ל לכשתמצא לומר הינוקא ס"ל כר"פ דישראל דטריד בעבידתי' לא משגיח וא"כ היינו טעמא דמשנה אחרונה אין דורכי' עם הנכרי דהאי ישראל הדורך עמו לא מצי זהיר אבל אה"נ אי הוה ישראל אחר שומר הי' דורכי' ולא גזרי' שמא יעלים עין הה"נ בציירי' לידי' ולא גזרי' אטו לא ציירי' ורמב"ם פסק כרב זביד לעיל וא"כ גם הישראל הדורך עמו מצי להשגיח שלא יגע הגוי ביד ואפ"ה אין דורכי' משום דגזרי' אטו שמא יעלים עין ה"נ אפי' צירי' לידי' גזרי' אטו לא ציירי':

והש"ך סס"י קכ"ג סקל"ג רוצה לומר דגם לרמב"ם ניסוך רגל שמי' ניסוך ורק משום דטרוד בדריכה משו"ה אי לאו דגזרי' אטו לא ציירי' הי' מותר לדרוך הי' מותר אבל אם נגע ברגל שלא בשעת דריכה שמי' ניסוך ואמנם תשו' רשב"א כ' מלשון רמב"ם פי"ב שכ' נגע ביד או באיברי' שדרכו לנסך משמע יש איברים שאין דרך לנסך והיינו רגל, והנה בלשון הש"ס יש עיון דפריך והא מנסך לי' בידים וקשה הא השתא ס"ד ניסוך כל איברים שמי' ניסוך למה האריך והא מנסך לי' בידי' הל"ל בקיצור והא מנסך לי' אע"כ פשיטא לי' דרגל דרך בזיון הוא אך כל זה אי לא צייר לידי' ויכול לנסך בידו אז אינו מנסך ברגלו ע"כ הקשה והא מנסך בידי' וכיון דמשני דצייר לידי' כיון שידיו כפותים ע"כ מנסך אפי' ברגלו משו"ה הדר פריך והקמנסך ברגלי' ולפ"ז למסקנא י"ל הכי ס"ל לרמב"ם כשידיו מותרים אינו מנסך ברגל כלל לכן כ' באיברים שדרכן לנסך וכשידיו כפותים ואינו עוסק בדריכה הרי הוא מנסך ברגליו ניסוך גמור לאסור בהנאה בדיעבד אבל אם טרוד בדריכה אזי לכתחלה לא ידרוך עם הנכרי גזירה אטו לא ציירי' דאז נוגע ביד דאפי' בלא כוונת ניסוך אוסר ואי עבר ודרך מותר. מיהו דברי ש"ך היינו לפמ"ש סי' קכ"ד סק"נ דרי"ף ורמב"ם ס"ל מדדו ביד מותר דדומה לסבר שמן הוא א"כ ה"נ טרדא דדריכה מותר אבל למאי דסבר ב"י מדדו ביד לרי"ף דומה לאגרדמי' א"כ ה"ה טרדא דדריכה וע"כ משום דרגל לאו בר ניסוך הוא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף