חתם סופר/עבודה זרה/כט/ב

חתם סופר עבודה זרה כט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יושב הכרובים לפנים מפרוכת המסך. הוא יזכני לדדם בית אלקים ולעבור בסך. ואם אין בביתי כי אם שמן אסך. הוא בחסדו ימשיחני שמן ששון בהלכות יין נסך:

אלו דברים של נכרים וכו' והחומץ שהיה תחלתו יין לכאורה הי' נראה דלא מבעי' חומץ מתחלתו כגון שנה שכל הענבים הי' בוסר פשיטא שאסור בהנאה כמ"ש ר"ת פשיטא וכי באותו שנה לא יהי' נסך ומ"ש הריטב"א ומה בכך והלואי ויטהרנו לק"מ כי כוונת ר"ת וכי באותו שנה לא ינסכו לע"ז ראשית תירושם כדרכם ועיי' ב"י דמשמע דהרשב"א אעפ"י שפקפק על חומרת ר"ת בחומץ מ"מ בבוסר מודה לי' והיינו מטעם הנ"ל וא"כ לא מבעי' חומץ שתחלת גדולו חומץ שאסור בהנאה אלא אפי' הי' תחלתו יין ונעשה חומץ מ"מ אסור בהנאה אלא לקמן ביין מבושל שהי' תחלתו יין לא שייך לפרש כן:

וכ' תי"ט מלשון רש"י משמע דחומץ שלא הי' תחלתו יין אלא נכרי זבין חומץ מישראל אינו אסור בהנאה אבל בשתי' מיהת אסור ע"ש ודקדוק כזה יל"ד ג"כ מלשון רש"י סוף העמוד גבי יין מבושל ע"ש וצ"ל הא דשמואל ואבלט היינו במגע גוי בחומץ ויין מבושל שלנו מותר אפי' בשתי' אבל אותו שביד גוי אסור בשתי', ונ"ל הכרח גדול לזה לפי מה שהסביר רמב"ן דלא חשו לסתם יינם שמא נסכו הגוי לע"ז דאלו כן לא הוה מזבני' לישראל דוקא ביינו של ישראל מוסר נפשו לכבד ע"ז בשל ישראל אבל יינו של עצמו אי נסכי' לא מזבני' לי' אך כיון שכבר אסרום בשתי' משום בנותיהם אי לא יאסרום גם בהנאה יאמרו יין שנתנסך ממש נמי מותר בהנאה ע"ש והשתא קשה מנ"ל לרב אשי דחומץ ויין מבושל מותר להפקיד משום דלא מנסכי דלמא בשל ישראל מוסר נפשו ומנסך אפי' חומץ ויין מבושל ומ"מ חומץ ויין מבושל של עצמו מותר דאלו הוה מנסך לא הוה מזבני לי' וכיון דחיתון ואיסור שתיי' לא שייך בי' למה יאסרנו בהנאה אע"כ מוכח דפשיטא לי' לרב אשי דאסור בשתי' משום גזירת חיתון ואי ס"ד שייך בי' ניסוך ה"ל לאסור בהנאה ככל סתם אע"כ ניסוך לא שייך בי' כלל ומותר להפקידו בחותם א' ומוכרח כנ"ל:

ועורות לבובין צ"ע וטעם מ"ש דבקרבני גבוה לא נאסר נויי הקרבן היינו העור וגם לא הפרש אע"ג דודאי ניחא לי' בנפחי' דקרבנו, ולמה בתקרובו' ע"ז נאסר העור והפרש ונ"ל אע"ג דהעור והפרש נויי ונפחי' התקרובו' הוא מ"מ לגבו' לא נאסר אלא בשר התקרובו' עצמו ולא מכשיריו כמ"ש תוס' בנדה נ"ה ע"א דלעולם אין עור בכלל בשר אא"כ ריבה הכתוב בפירוש כמו בשור הנסקל דריבה את בשרו הטפל לבשרו ע"ש. והנה מ"מ לא נאסר פרש שור הנסקל שאפי' טפל לבשרו לא הוה דשור הנסקל לא ניחא לי' בנפחי', אמנם בע"ז דכתי' לא ידבק בידך מאומה ומשמעו' האי מאומה מרבה הטפל לע"ז ותקרובותי' כמו דמרבה את בשרו גבי שור הנסקל אלא בשור הנסקל נהי העור הוה טפל פרש אפי' טפל לא הוה אבל בע"ז דניחא לי' בנפחי' הוה פרש טפל כמו עור ונהי בקדשי שמים לא נאסר הטפל מ"מ בתקרובות דאיכא ריבוי היינו משמעו' מאומה אסרי' גם הטפל והיינו העור שהוא נויי והפרש שהוא נפחי' כל זה יש להבין מלקמן ל"ד ע"ב ומה שיש לעיין בתוס' נדה נ"ה ע"א הנ"ל יבואר לפנינו אי"ה:

יין מנ"ל הקשו תוס' למה לי קרא תיפוק לי' דה"ל תקרובו' ולפע"ד נהי דקשי' אהמקשן שהקשה מנ"ל הלא לא גרע מתקרובות אבל קרא לא מייתר דהוה סד"א דוקא בפני ע"ז מיתסר אבל המשכשך שלא בפני ע"ז לא מיתסר וכדאיתא לי' לריב"ב נ"ט ע"ב קמ"ל דישתו יין נסיכם אפי' שלא בפני ע"ז אסור עיי' תוס' שבת י"ז ע"ב ד"ה על וכו' ולריב"ב דס"ל באמת אין מנסכי' אלא בפני ע"ז בלא"ה לק"מ דס"ל טומאת ע"ז דאורייתא ואיצטריך לשיעורא בכזית ולא ברביעית כמ"ש תוס' לקמן למ"ד ע"ב ד"ה ומטמא וכו'. והדרנא בי ממ"ש תוס' חולין מ' ע"א ד"ה לפני ע"ז וכו' ע"ש דודאי כל תקרובו' נאסר אפי' שלא בפני ע"ז רק לא הי' רגילין אלא בשכשוך יין מטעם שכ' תוס' בשבת י"ז ע"ב הנ"ל. וא"כ לא הוה צריך קרא לרבנן אבל לריב"ב א"ש דאיצטריך לשיעורא דכזית:

זבח גופי' מנ"ל דכתי' ויצמדו וכו' נראה לאו דמדברי קבלה ילפי' אלא כמ"ש רמב"ן בהשגותיו לס' המצות לאוין סוף סי' קצ"ד דלוקין על אכילת תקרובו' מקרא פן תכרות ברית וקרא לך ואכלת מזבחו ופן לאו הוא ולוקי' עליו ומדברי קבלה ילפי' דהאי ואכלת הנאה הוא דאתקש למת ע"ש וצ"ל ואכלת אינו בכלל כל מקום שנאמר לא תאכל איסור הנאה וכמ"ש תוס' פסחי' כ"א ע"ב ד"ה כל מקום וכו' ע"ש:

שם שם מעגלה ערופה אינו מופנה דבסוף פ"ק דב"ב ילפי' מותמת שם שבנשיקה מתה ובשלהי מ"ק ילפי' מותקבר שם שאין משהין מטות הנשים אלא סמוך למיתה קבורה ונ"ל משו"ה לא מחייב רמב"ם מלקות אנהנה מהמת ונתקשה בו משנה למלך בהלכות אבל ע"ש דהנה רש"י פי' במס' סנהדרין ע"ג ע"א דוקא אגז"ש מופנה לוקין אבל שאינה מופנה לא:

מעגלה ערופה מ"ש תוס' משמשי' ממשמשי גמר פי' אחר שידעי' דמת גופי' אסור בהנאה שוב נוכל לילף דגם משמשי מת אסורי' כמו משמשי ע"ז אבל אי לא הוה ידעי' דמת גופי' אסור בהנאה לא נוכל לילף משמשי מת מקרא דמשמשי ע"ז וק"ל:

כפרה כתי' בי' בקדשים דעת תוס' נדה נ"ה ע"א דעור המת מותר בהנאה כעור קדשי' אחר כפרה ע"ש וצ"ל אע"ג דכ' תוס' סנהדרי' מ"ח ע"א דלא גרע עור מתכריכי' י"ל אלא מעתה מי שמת במלבושיו וכי יאסרו ועכצ"ל כיון שאינו מכוון לקוברו באותן מלבושים אינם נתפסי' בתכריכי' וה"נ אם דעתו להפשיט העור לעשות שטיחין ולקוברו בלי עורו בתכריכי' אחרים יצא העור לחולין מיהו קשה מספ"ק דעירוכי' ס"ל לרב ולרבא דאפי' שער המת אסור בהנאה ונהי רנב"י מתיר משום דאין השער בכלל מיתה ואפי' נדחק ונאמר גם עור אינה בכלל מיתה מ"מ תיקשי לרב ולרבא וכן הקשה בתשו' רשב"א, ונ"ל דבלא"ה צריך להבין מ"ש תוס' דעור עגלה ערופה שרי דכפרה כתי' בה כקדשים הא דרשי' ג"כ שם תהי' קבורתה לאוסרה אחר מיתה וצ"ל דקרא דשם תהי' קבורתה לא בא אלא לומר לאפוקי דלא נימא משנעשה מצותה אין מועלין בו קמ"ל עדיין איסורא קמא עליו ומתחלה לא נאסרה עורה דכקדשים שוי' רחמנא גם עתה לא תאסר עורה ואף ע"ג דדרשי' בפ"ק דחולין הערופה כשהיא שלימה נ"ל גם כשמפשיטין עורה מקיים כשהיא שלימה כצ"ל וא"כ תינח למאי דקיי"ל כר' ינאי דנאסרה מחיים דכפרה כתי' בה א"כ גם אחר מיתה לא נאסרה טפי מאשר הי' איסורה בחיים אבל רבא הא פליג התם וס"ל לא נאסרה מחיים ולא דריש כפרה כתי' בה כקדשי' ורק שם תהי' קבורתה קדריש ואין לחלק בין בשרה לעורה ואפי' שערה נאסר וא"ש רב ורבא דספ"ק דעירוכי' אבל עולא אמר ר"י דגזר שמא יעשה שטיחי' לחפור ס"ל כר' ינאי וכהלכתא וא"ש ובזה א"ש דפסק רמב"ם היתר בשער המת דלא כרבא משום דפסק כר' ינאי כנ"ל ואע"ג דברמב"ם משמע עור המת אסור בהנאה מן התורה אפשר ס"ל בעגלה ערופה עורה אסור מקרא ערופה כשהיא שלימה ועיי' תוס' זבחים ע"ט ע"ב ס"ל כתוס' נדה לאפוקי תוס' ב"ק יו"ד ע"א מ"ש:

פשיטא משום דאחמיץ פקע לי' וכו' הרב"י נתעורר בזה על הטור שכ' חומץ לא פקע מיני' איסור יין והוא פשיטא והנה לכאורה י"ל בודאי אי גזרו פתן שמנן ויינן על החפץ כיון שנאסר תו לא פקע אבל הוה ס"ד שלא אסרו החפץ אלא אקרקפתא דגברא שאסרו חז"ל לישראל לאכול פתן ולשתות יין משום חתנות אבל החפץ לא נאסר ולפ"ז אי החמיץ ואין בו משום חתונות הי' מותר הכי הוה ס"ד וקמ"ל דהחפץ נאסר ואי נפל לתבשיל צריך ס' לבטל ואי החמיץ לא פקע איסורא מיני' וא"כ טובא קמ"ל ומאי פריך פשיטא וי"ל דהא יין אסור בהנאה משום לתא דיין שנתנסך ושפיר קשה פשיטא דלא פקע איסורא מיני'. ואמנם הטור כ' דבזה"ז שאין הגוים רגילי' לנסך נוהגים היתר הנאה בכל סתם יינם אע"ג שכ' מוטב שיהי' שוגגי' ואל יהי' מזידי' מ"מ לפי שגגה שלהם הוה ס"ד כנ"ל דכשהחמיץ פקע לי' איסורא קמ"ל הטור שוב ראיתי כי קרוב לזה כ' הב"ח ונכון הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף