חתם סופר/נדה/לא/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' אגדות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png נדה TriangleArrow-Left.png לא TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן אף ע"ג דגם זב מביא קרבן משום שטומאה יוצא מגופו אך יולדת לר"ש דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם א"כ מ"ט מביאה קרבן ומי גרע מטמא מת וכה"ג. והנה גם מצורע ונזיר טמא מביאים קרבן אף ע"פ שאין טומאה יוצא מגופם מ"מ הם מביאים על חטא על ז' דברים נגעים באים ועל אשר חטא על הנפש וכ' תוס' פ"ק דשבועות אף ע"ג דבעלמא לא מייתי קרבן על הני חטאים מ"מ הכא שגרמו טומאה מייתי קרבן משא"כ יולדת לר"ש קשה שפיר ותי' להם שגם היא חטאה ונראה שחטאה גרם לה הטומאה כאשר אבאר אי"ה דלהראב"ד הנשבע שלא לאכול מצה אם עומד בליל פסח אין חל אפי' בכולל כיון דהשתא לא חייל ונחלקו עליה הפוסקים. ונ"ל דלר"ש דלית ליה כולל כ"ע מודה דבנשבע בליל פסח שאינו חל כלל אפי' על שאר ימות השנה. היות כן אנו אומרים שלכן נאסרה היולדת על בעלה להיות גלוי לפניו ית"ש שהיא קופצת ונשבעת שלא להזדקק לבעלה עוד ע"כ אסרה על בעלה נמצא שאין שבועה חלה על איסור ומדלא חל עכשיו לא חל נמי אח"ז. ונמצא מיושב נמי קו' ר' יוסף דקרבן שבועה בעי לאתויי ז"א דאין כאן ביטוי כלל שהרי לא חלה השבועה כלל. ואך רק שבועת שוא מיהת הוי' דכל שבועה דלא חיילא הו"ל שבועת שוא. ונהי דבעלמא לא מייתי קרבן על שבועת שוא מ"מ השתא כיון דגרם לה טומאה לבעלה מייתי נמי קרבן כמ"ש לעיל בשם תוס' על מצורע ונזיר טמא. אך ר' יוסף הקשה כן למאי דאית לן איסור כולל והו"ל שבועת ביטוי אלא דלדידן בלא"ה לא צריכין לשום טעם דשפיר מייתי קרבן משום דא"א לפה"ק בלא דם והו"ל טומאה יוצאה מגופה ומידי דהוי אזב דמייתי קרבן וק"ל:

ברוך השם שתילנו כזיתים. עוסקי יעלת חן ואילת. הוא יעזרנו בפ' בנות כותים. כאשר היה בפ' המפלת:

בנות כותים נדות מעריסתן כו' והם יושבות על כל דם ודם מ"ש תוס' דמשום נדות מעריסתן לא הוי מטמאי בגדלותן צ"ע טובא מ"מ מקולקלת לעולם דאי חזי' קודם שנעשית י"ב שנה והיא נדה ואינהו לא מפרשי להו ובתר הכי חזיא והרי זבה ובעיא נקיים ואינהו מחזקי להו בנדות וטובלות בלא נקיים. ואי חזי' עוד בתר הכי יום א' והרי היא נדה ובעי למיתב ז' ולדידהו הו"ל שומרת יום וטובלת ומשמשת וכן לעולם. וצ"ל מ"ש תוס' בגדלותן דמפרשי להו לא הוו נדות היינו אחר לידה ראשונה דאז הוות נדה בודאי. והא דצריכין להך דנדות מעריסתן ולא מפרשי להו ת"ל א"נ מפרשי להו מ"מ הא יושבת על כל דם ודם וי"ל מ"מ בז' ימים ראשונים היתה טהורה אבל השתא דלא מפרשי להו טמאה אפי' ז' ימים הראשונים:

והם יושבות על כל דם ודם בגמרא אר"מ תקנה גדולה היא להם אלא שמשלמת דם טמא לדם ירוק ומ"מ לתנא דמתני' נמי מקולקלת היא לעולם אפי' אם תשב על כל דם אלא מ"מ קצת תקנה היה להם יותר ממאי דמשלמת לדם ירוק:

ואין חייבין עליהם על ביאת מקדש משמע מפרש"י דחייב כרת על בגדיהם והקשה תי"ט מספרי דאינו אלא לאו ותי' דרש"י קאי הכא לאחרים דס"ל התם כן ומיהו מפירש"י דשלהי עירובין קשי' ליה ע"ש וע' היטב במשנה למלך פ"ג מביאת מקדש. ולפע"ד ס"ל לרש"י דסתמא דתלמודא לעיל י"ט ע"א גבי זקן ממרא דבנגעי בגדים פליגי אי פרח בכולו טהור אתיא כאחרים דעל בגדיהם חייב כרת וכן פירש"י בסנהדרין להדיא ואע"ג דמשכחת ליה בקדשים שנגעו ואכל אדם אותן קדשים מ"מ אי לאו דעל הבגדים גופי' חייב כרת לא מחייבים נמי על האוכל בשר קדש שנגע בהו. ולא ניחא ליה לפרש לענין מלקות ומ"מ שייך כרת בתפש פרוטה מב"ד וקדש אשה דלמר פרוטה שלו הוא שנתחייבו לו על ההכאה וכפרש"י שם בהא דמכות למר בג' ולמר בכ"ג פי' דנ"מ לענין כרת כנ"ל וא"כ ה"נ נימא כן וכ"כ משנה למלך הנ"ל י"ל דס"ל לרש"י דא"כ מ"ט אמר במכות פליגי אי בג' אי בכ"ג הול"ל כמה פלוגתתי בכמה לאוין ורוב הלאוין דתלי בשיעורין לר"ש בכ"ש ולרבנן בכשיעור. וכן הקשה שם בת"ח. אלא ע"כ לא בעי למימר הכי דבכה"ג לא מחייבי ב"ד לשלומי משום ההכאה דאע"ג דאדם מועד לעולם מ"מ הכא אינהו סברי דמ"ע עלייהו רמיי' להלקותו ומה להם למיעבד. משא"כ אי בג' אי בכ"ג א"כ הא יכולים לקיים מ"ע בצירוף עוד כ' עמם והשתא עדיין לא יי"ח מלקות שלו כי ילקוהו עוד בכ"ג ומשו"ה חייבין לו פרוטה ואי מקדש בו אשה מקודשת משא"כ בשארי לאוין וא"כ הך דפרח בכולו ע"כ לענין כרת וכר"מ:

מפני שטומאתן ספק עי' תוס' שבת ט"ז ע"ב ד"ה אף בנות כותים כו' שם מבואר דהך מפני כו' ארישא נמי קאי. וההכרח לזה הוא לפמ"ש רמב"ם דכלי שהוא ראשון אין חייבין עליו על ביאת מקדש וא"כ עליונו של זב ותחתונו של בועל שאינם אלא ראשון אפי' בטומאה ודאי א"כ מה צורך לומר מפני שטומאתן בספק אפי' ודאי נמי אלא ע"כ ארישא קאי ועי' מ"ל הנ"ל הזכיר זה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף