חתם סופר/כתובות/צח/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


חתם סופר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png צח TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה. מ"ש תוס' דאין אלמנה נפרעת הוה מוקמי' מן האירוסי' פי' דה"א גרושה לא איכפת לי' שתתבזה בשבועת ב"ד. משא"כ אלמנה מן האירוסי' ולחנם נתחבט המרש"א. גם מ"ש דאי במזונות איירי א"כ פשיטא דלא צריך הכרזה כדלעיל למזוני מזבנינן בלא אכרזתא י"ל ה"א בב"ד אלים כחא למיזבן למזונות מיהת בלא אכרזתא. ולמסקנא דמיירי הכא בכתובה צריכי' בהיפוך דב"ד צריך הכרזה טפי מטעם שכ' תוס' ד"ה אמר לי' וכו':

ודע דרמב"ן מוקי לי' בשבועת צררי ולא חש לקו' תוס' דהכי קמיבעי' אי משביעי' תחלה קודם מכירה או אח"כ. אבל בגיטין כשנמנעו להשביעה פשיטא דלא תגבה כתובתה כלל עיי' וק"ל:

מתני' אלמנה שהיתה כתו' וכו' או שוה מאתים במנה עת"ו קידושי' מ"ב ע"ב תוס' ד"ה ה"ג בקונטרס וכו' ע"ש בסוף וכן דעת תוס' ב"ק י"ד ע"ב וכן הסכים הש"ך להלכה. וצ"ל דר' יוחנן דירושלמי לא נ"ל לאוקמי למשנתינו במנה ומאתים דוקא באופן שאין אונאה לקרקעות. משום דמשנתינו היא רישא דמשנה דלקמן שום הדייני' וכו' דהכי סידורא דמתני' בתחילה תני מכירת האלמנה לעצמה בטעות והדר תני מכירת ב"ד בטעו' ומסיים בסיפא אבל אם עשו איגרת בקורת אפי' מכרו שוה מאתים במנה וכו' והיינו באופן דבעלמא כי האי גונא הוי ביטול מקח והכא שעשו איגרת בקורת מקחן קיים וכיון דקיי"ל דאין מקח בטל אלא .ביתר פלגא א"כ התם ע"כ מנה במאתים לאו דווקא. ודומי' דמאתים ומנה דהתם ה"נ מנה ומאתים דרישא לאו דוקא הוא. משו"ה הוצרך ר' יוחנן לאוקמי בהוקיר והוזיל. ועיי' תיו"ט לקמן גבי אגרת בקורת:

נתקבלה כתובתה. דע מה שהקשו תוס' תימא קצת אע"ג דהוזל המקח מ"מ תחזור בה וכו' לאו דוקא נקטו קושייתם לר' יוחנן דמוקי בהוזל. אלא אפי' לר"ל דאין אונאה. מ"מ בשליח ומכ"ש באלמנה בטל השליחות ואין כאן מקח כלל. ואפי' ירצו היתומי' נהי מכאן ואילך יהי' המקח קיים ברצון היתומי'. אבל מעשה דידה לאו כלום הוא וא"כ ק' קו' תוס' וצריכים לתירוצם שקנאתן. ומדברי פני יהושע לא משמע כן ודבריו תמוהים כי זה תלי' בדעת הראב"ד ומייתי לי' סמ"ע סקפ"ב סק"י והוא דעת יחיד ע"ש. ודע דמה שכ' תוס' ד"ה כאן שנה וכו' אין לדחות לפי הירושלמי וכו'. זאת הקו' אינה אלא לר' יוחנן דמוקי בהוקיר והוזיל וא"כ כיון דהשליחות בטל א"כ ברשותם הוקיר והוזיל. ואפי' אי בעלמא הכל לשליח. הכא לא נעשה השליחות ומה שהוקיר אח"כ ברשות היתומים הוקיר. אבל לר"ל דלא מיירי בהוקיר והוזיל. נהי דכתבתי לעיל גם לר"ל השליחות בטל עכ"פ לא מטעם אונאה אלא מטעם שליח ששינה. מ"מ לק"מ ק' תוס' דנהי דלדינא לא הוה שלוחו כמותו. מ"מ כיון שבגרמא דילה הרוויחו היתומים שהמציא להם קונה שקנה מנה במאתים אי ס"ד בעלמא הריוח לשליח ה"נ הי' הריוח לה. דאע"ג דאין לה דין שליח עכ"פ היא היתה מסייעה לרווחא שלהם. וא"כ שפיר קאמר ש"ס כאן שנה רבי וכו' ולק"מ קו' תוס' אלא לר' יוחנן. והנה תוס' תי' שקנאתן ופי' מהרש"א שקנאתן לחובתה ולא לחובת יתומי' וצריכי' להבין איך נרמז זה בתי' הש"ס כאן שנה רבי וכו'. וי"ל דודאי זה פשוט להמקשן דלא קנאתן אלא לחובתה. אך הוה ס"ל דהכל לשליח. נמצא מאי איכפת ליתומי' שלא להקנות לה. כיון דאפי' אם לא תהי' אלא שליח בעלמא נמי יהי' הריוח שלה דודאי בשעת מעשה לא עלה על דעתם שסופו להתיקר ולעמוד במאתים. נמצא א"נ לא תקנה האשה ותהי' שלוחם נמי הכל שלה אם לא יחזור בו הלוקח כמ"ש לעיל דעכ"פ גרמה להם ריוח. וא"כ המה מקנים לה וקנאתן. ואח"כ כשיתיקר ברשותם נתיקר. מיהו אי לאו דקנאתן לא הוה קשה מידי אע"ג דהכל לשליח. היינו משום גרמא להריוח אבל המקח אינו כלום. וא"כ כשנתיקר ברשות יתומים נתיקר. אבל עיקר הקושי' כיון דבשעת מכירה עדיין לא נתיקר. ואז גרמה היא ריוח ואם יהי' לה דין שליח נמי יהי' הכל שלה ולא יהי' הפסד ליתומים אם קנאתן דאין להם להעלות על דעת שיתיקר לבסוף. ע"כ קנאתן. וממילא כשיתיקר אח"כ לא נתיקר ברשות היתומים ושפיר פריך. ומשני כאן שנה רבי הכל לבעל המעות נמצא מיד בשעת מכירה במאתים יהי' הפסד ליתומים אם קנאתן ע"כ לא קנאתן ויהי' הכל לבעל המעות. הבן זה. אך לפ"ז אין הכרח דהכל לבעל המעות דאפי' אם רק יחלוקו נמי איכא הפסד ליתמי אלא משום דבאין קצבה אין שום סברא שיחלוקו אלא או לשליח או לבעל המעות. ובזה מיושב מה דמייתי ש"ס הכא הנך תרי ברייתות וק"ל:

שוה מנה ודינר במנה. לקמן בסוגי' דשום הדיינים מייתי רא"ש י"א דוקא טעות דינר אבל לא פחות. והרא"ש השיג ע"ש. וצל"ע דהא לרשב"ג ע"כ צריך לומר דבעי' דבר חשוב דוקא שדה בת ד' קבין. א"כ ה"נ י"ל לת"ק בעי' דבר חשוב דינר. וטעמא נ"ל משום דע"י מכירתה תפסיד מזונות לא רצו להחמיר עלי' אם לא שיהי' הפסד דבר חשוב דינר למר ושדה למר. ובזה ניחא דנקט במציעתא היתה כתוב' מנה ועיי' תיו"ט ונראה לא דמיירי שכל עיקר כתוב' אינו אלא מנה אלא שכבר גבתה מנה. ועדיין נשאר לה מנה. ולדעת הרא"ש כיון שמכרה קצת כתוב' נהי דיש לה מזונו' מ"מ מעתה הרשות ביד היורשים לסלקה. וה"א בכי האי גונא לא בעי' טעות בדבר חשוב קמ"ל דאפ"ה טובה הוא ליתומי' אם תפסיד מזונותי' ע"י גרמא דילה בעצמה. אך הא קשי' לי' לקמן בסיפא היתה כתוב' ד' מאות זוז וכו' הלא מכרה בפ"א כל כתובתה אלא שמכרה לד' אנשי' ואילו היתה מוכרת לכל א' שוה מנה ורביע דינר במנה אעפ"י שבכלל המכירה הי' הפסד דינר משמע דאפ"ה אין כאן ביטול אא"כ טעתה באחרון דינר שלם. והוא חידוש גדול ובעי טעמא להסביר. ועכ"פ אמאי דחיק הש"ס לקמן סיפא למה לי הא מרישא שמעי' לי' הא קמ"ל טובא כנ"ל אבל להרא"ש ניחא דדינר לאו דוקא ואפי' ברביע דינר הוה ביטול מקח וצ"ע:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף