חתם סופר/כתובות/כג/א

חתם סופר כתובות כג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לימא בדרב המנונא קא מיפלגי. לולי דברי תוס' הייתי אומר כפשוטו דהוי סד"א ר"ה הכי קאמר בפני בעלה לא תוכל להעיז ונמצא שאינה יכולה מכחישתו מפני ההעזה וממילא נאמנת גרשני שלא בפניו כמו מת בעלי שהרי מתיראת שמא יבוא. ובמסקנא נמי בהך סברא פליגי לא דס"ל לחד מ"ד דשייך העזה שלא בפניו אלא מפני ההעזה שבפניו אנו מאמינים לה שלא בפניו. ונראה דהתוס' מיאנו בזה דא"כ אפי' איכא עדים דמעיקרא נמי אע"כ דשלא בפניו לא שייך חזקת העזה אלא בנחיתת דרגא רצוני בצירוף המגו שהי' לה קודם העדים כנ"ל בכוונת תוס'. וא"כ לפמ"ש בשם א"ח הובא בב"י בסי' י"ז דדוקא הוחזקה בחזקה דעלמא שהי' א"א לא תועיל בטענת גרשתני. ונראה דס"ל מדפשיט ר"ה הך דגרשתני ממשנה ראשונה סוף דנדרים דמהימנת טמאה אני לך. והתם נמי ליכא אלא חזקה שהי' לה חזקת היתר לבעלה אבל עדים ליכא שהיא טהורה וה"נ בגרשתי דילפינן מינה וק"ל. וס"ל לאורחות חיים הא דאם משנשאת באו עדים לא תצא אע"ג דעכשיו יש עדים מ"מ בצירוף המגו שהי' לה בתחילה קודם ביאת העדים לא תצא. וא"כ לדידי' שפיר יש לפרש כמ"ש. ואם יש עדים לא תצא משום דאז לא מועיל גרשתני וא"ש בפשיטות וק"ל ועיין בסמוך אי"ה:

ומ"ס שלא בפניו נמי אינה מעיזה נ"ל דפליגי בטעם ההעזה מ"ס דלא תעיז במה שאידך מכיר בשיקרא וכתי' הש"ס סוף נדרים דהשמים ביני לבינך לא מכיר בשיקרא משא"כ גרשתני וא"כ תינח בפניו אבל שלא בפניו לא. ואידך ס"ל כדעת ר"ת לעיל י"ח ע"א ד"ה חזקה שאין לאדם פנים לכפור אפי' במה שאין חבירו יודע בשיקרא להפקיע אידך מכל וכל ועמ"ש שם לעיל וכן מוכח ממשנה ראשונה דסוף נדרים שם. ומה שהקשה הש"ס ממשנה אחרונה ק' לר"ה לא ס"ל לתרץ כתי' הש"ס דהתם לא ידע בשיקרא אלא כמ"ש הרא"ש שם דגירושין שהיא באיסור א"א כל ימי' לא תשקר לקלקל עצמה לעולם ע"ש ברא"ש:

ואולי מדלא משני הש"ס הכי ס"ל דמעיקרא נמי חשו חז"ל למכשול ועבדו תקנתא כל היכא שאומרת גרשתני אפקיעו לקידושי בעלה מעיקרא וכמ"ש הר"ן שם במתניתין גבי טמאה אני לך ונמצא לפ"ז איננה באיסור כל ימי'. וזה נ"ל דעת רי"ו שכ' אשה שפשטה ידי' וקבלה קידושין מאחר אם תרצה אח"כ להשאר עם בעלה הראשון צריכה גט משני. ותמהו עליו הא הו"ל מחזיר גרושתו משנשאת ועב"ח וחלקת מחוקק ועי' עזרת נשים ולח"מ. והא"ש דאפקעינהו רבנן לקידושי קמא ומותרת לחזור לו. והנה הראב"ד פי"ו מאישות הלכה כ"ו כתב דלא אמר ר"ה למילתי' אלא לחוש לקידושין לכתחלה אבל לא להנשא לכתחלה והקשו עליו מכמה סוגיות ועי' לח"מ פ"ד מאישות הל' י"ג. ונ"ל דס"ל להראב"ד ז"ל כיון דכל עיקר סמיכת ר"ה הוא על חזקה אין אשה מעיזה פני' והא השתא תיקן ר"נ היסת והטעם דראה דנפישי פריצי וחציפי טובא ואזדא לי' חזקה אין אדם מעיז פניו דלהשתמט מעיז ומעיז עמד ותיקן היסת א"כ ממילא תו אזדא לי' הך חזקה נמי דאין אשה מעיזה וכן הוא להדיא בש"ע אהע"ז שגם בימי הש"ס מר"נ ואילך כבר הי' כן והשתא לק"מ מכל הסוגיא דאינהו קמקשי בהדרגה מדס"ל לר"ה הך חזקה לענין למיחש א"כ ממילא בזמן שלא הי' הדור פרוץ ולא הי' עדיין היסת היינו בזמן המשנה וברייתא ואמוראי דקודם ר"נ הי' מהימנת לגמרי משו"ה שקיל וטרי הש"ס עליו בדוכתי טובא ולעולם כהראב"ד אמנם אי נימא עקרוהו רבנן לקידושין מיני' ליכא למיחש למידי:

עד האידנא מאן נטרינהו נ"ל דעובדא הוי דלא נתפרסם בשווקים וברחובות שראו הנהו שבויינהו כי מיד הולכים אל ב"מ של אבוה דשמואל לפדותם פירש"י שמתחילה ע"מ כן הביאום השבויים לפדותם והוליכום מיד לרבה דעמי' המתעסק בצרכי הציבור ועכשיו כי מותיב נמי נטורי בהדייהו לא יהי' שום איש בעיר היודע באמת שהם שבוים שנתייחדו עם העכו"ם שהרי כל זמן היותם בעיר הי' שומרים אצלם ובתחילת ביאתם ביד השבוי לא נראו בעיר והשבוי לא מהימן עליו דעכו"ם לא מהימן וכמ"ש ג"כ במגיני שלמה על קו' רשב"א שבתוס'. נמצא עי"ז לא יהי' עדים מצויים להעיד עליהם. והן ילכו אחר שנפדו אל מקומות הסמוכים ויאמרו נשביתי וטהורה אני ויתירוה לכהונה. ובאמת כבר נאסרה דעד האידנא מאן נטרינהו. נמצא במה שאנו משמרים את אלו אנו נותנים מכשול לכהנים אחרים. הלא טוב מבלי לשמור את המקולקלות. ועי"ז יראו רבים איך הם שבויות מסורים ביד עכו"ם ויהי' עדים מצויין בכל מקום להעיד עליהם ולא יבואו להכשיל את המתוקנים ועמ"ש תשובת רשב"א הביאו גם בכ"מ פ"ה מיסודי תורה הלכה ה' ועבי"ד סי' קנ"ז מ"מ יש לחלק בין התם להכא וק"ל ואפ"ה א"ל אבוה שלא לזלזל בהו כ"כ והוי לי' בבנתי' ממש כנ"ל:

אוקמן לשבויינהו מאבראי. מדברי רשב"א שבתוס' מבואר דאעפ"י שהנשים יודעות שהעדי' ממשמשים ובאים מ"מ כיון שעדיין אינם פה לפנינו מהני מגו דידהו. ובמגיני שלמה דחה קושייתם דעכו"ם לא הוי עדים מ"מ הדין דין אמת. ויל"ד מנ"ל ממתניתין כן ונ"ל דתנן לקמן ב' נשים שנשבו זאת אומרת נשביתי וכו' וכ' תוס' דמיירי שלא ידעו מהעדים וסד"א דתועיל קמ"ל. וא"כ ע"כ משנתינו ואם יש עדים מיירי שהנשים יודעים. ואפילו הכי אם באו אחר שהתירוה מועיל שמע מינה וק"ל:

הא אמרה נשביתי וטהורה אני והא אמרה נשביתי וטהורה אני. יל"ד מ"ט לא העידו זע"ז בשלמא הא לא קשיא כל ב' נשים אם יש עדים ואמרו כל א' נשביתי וטהורה תאומן במגו דמעידים זע"ז ז"א דהו"ל מגו דבי תרי אבל אבנתי' דמר שמואל קשיא. ודוחק לומר שלא היו יכולין להעיד זע"ז משום שנפרדו זה מזה. ונ"ל משום שהיו יודעות בעצמן שיש עליהם קול שיש עדים בצד אסתן וחשו שמא יהי' הקול גם בעיר הזאת. ונהי היכא שהותרו ע"י מגו שהוא היתר גמור לא חיישינן לקול. מ"מ אי לא הותרו ע"י עדות עצמן שהוא כגומלין שההיתר הזה הוא גרוע מקול קילי שבוי' בזה חיישינן לקול משו"ה אוקמינהו לשבויינהו אבראי ויהיו נאמנות במגו. ובזה נבין מה דאמר והא יבוא עדים ממ"ה וקשה הלא לא הוזכר עדיין לפני זה כלום והא"ש מדבורן של עצמן מוכח כן מדלא העידו זע"ז:

והאמר אבוה דשמואל כיון שהתירוה. מדקדקים מ"ט לא מייתי מברייתא דמפורש בהן כיון שהתירוה. ונ"ל דמברייתא ה"א דוקא כי ליכא קלא קודם ההיתר אז מועיל מגו גרועה כי הא אבל באיכא קול והמגו נתרועע ג"כ ע"י עדים שבאו אח"כ ה"א לא. לכן מייתי מאבוה דשמואל דקאי אמתניתין דמיירי נמי באיכא קול מדקתני ואם יש עדים משמע קול אינו מזיק כמ"ש מ"ו בהפלאה ואהא אמר ואם משנשאת באו עדים ופי' אבוה דשמואל והתירוה אעפ"י דאיכא קול וא"ש:

עדי טומאה אתמר ברש"י דשמעתין וכן בקידושין י"ב ע"ב ובתוס' שם מבואר דמפרשי למסקנא נמי ביש קול אעדי שבוי' לחוד. וצ"ל הא דקאמר עדי טומאה ר"ל דיש עלינו לחקור אצל עדים ההם אולי יודעים גם מהטומאה ומיושב קו' תוס' אלא לשון אתמר לא משמע הכי דמשמע שהקול הוא שהעדים שבאסתן הם עדי טומאה ולזה האריכו תוס' וכ' מ"ש ואח"כ הקשה ר"ת כדי להזהר מפירוש הנ"ל וק"ל:

והנה מ"ש ר"ת ה"נ איכא סקילה בעובד בשבת בבהמ"ק הקשה מ"ו בהפלאה נ"י הא חלל שעבד עבודתו כשירה. ולפענ"ד דהרב"י סוף הלכות מילה אוסר לשני מוהלים למול בשבת וביש"ש פ' הערל מחייב עליה כרת וסקילה. ובשאגת ארי' סי' נ"ט העלה שחייב סקילה משום דכל שלא סילק ידו ליכא רק חילול א' וניתן שבת לדחות אך כשמסלק ידו גורם חילול שבת מחדש וחייב ע"ז ולא דמי לכהנים בעבודה דמייתי רמ"א ראי' מיני' התם אפי' הי' א' עובד הכל נמי הי' צריך לסלק את ידו ולעשות כמה חילולים ע"ש. ולפענ"ד דבכהנים נמי הוי מצי לזרוק כל האברים בבת אחת ע"י כהן א' על המערכה והם חלקו זה לכמה כהנים ע"כ צ"ל משום ברוב עם הדרת מלך שרינן אפי' איסור סקילה וגדולה מזה כ' תוס' ר"פ ראד"מ למהר המצוה מחללינן שבתא וע"ש בחי' הרשב"א. והנה במקום הארכתי והעליתי מ"מ שלא ימולו ב' מוהלים בשבת. אבל מ"מ בהא סלקינן דבכהנים איכא איסור סקילה לולי משום ברוב עם הדרת מלך תינח בכשרים איכא הדרת מלך אבל בחללים נהי אם עבד לא חילל מ"מ הדרת מלך ליכא והו"ל מרבה חללים ואיכא חיוב סקילה וא"ש:

אמנם בפ"י הקשה אטו עבודה בימי ר' חנינא מי הוי. ורצונו לכשיבנה בהמ"ק יבוא אלי' עמהם ויברר מי הם החללים וצ"ל הא דאמרינן בסוף אין אלי' בא לרחק ולא לקרב היינו ממזרים שבישראל אבל פשיטא לי' שבא לייחס הכהנים. והנה בשאילת יעב"ץ סי' צ"ט פשיטא לי' טובא דלמ"ד קדושה ראשונה קדשה לע"ל מקריבים בזה"ז אפי' שאין בית ושוב מצא כן בספר כפתור ופרח פ"ו דף כ"ב ע"ב כ' וז"ל אמר לי הר"ר שהר"ח מפאריז אמר לבוא בירושלים בשנת י"ז לאלף הששי ושיקריב קרבנות בזה"ז כו' שקרבנות ציבור דוחין שבת וטומאה ע"ש. א"כ מבואר דתלוי ברשיון המלך ושרים ואז נוכל להקריב בזמן הזה ואיכא חיוב סקילה וא"ש. אלא דצל"ע טובא מש"ס בדוכתא טובא דפריך בכי האי גוונא הילכתא למשיחא ועמ"ש תוס' יומא י"ג ע"א. ומאי קושיין הא איצטרך אבזה"ז אם נזכה לבנות בהמ"ק קודם למשיח. ואולי נ"ל דמכיון דליכא אפר פרה שאותו של מרע"ה נגנזה א"כ נצטרך לעשות הכל בטומאה משום דהותרה בציבור ולא שייך להביא שום שעירי רגלים ויה"כ דבאים רק על טומאת מקדש וקדשיו עיין ריש מס' שבועות וכיון דליתא להנך ליכא שום קרבן והכא ר"ח הי' בזמן שהי' להם עדיין אפר פרה עיי' בנדה וי"ו ע"ב וכיון דמקריבין אעפ"י שאין בית הי' שייך שפיר איסור סקילה ועמ"ש עוד בסמוך מ"מ דברי כפתור ופרח הנ"ל צ"ע:

והנה בירושלמי דפרקין איתא שמתה בתו של מר שמואל מפני חטא חנני' אחי ר' יהושע שעיבר בחו"ל. הך מעשה דחנני' בן אחי ר"י עיין בש"ס דילן בברכות כ"ג סוף ע"א ע"ש. ועמ"ש פ"י בשמעתין בפי' הירושלמי ולדבריו צ"ל דרב שמן בר אבא אחר שנשאה ירד עמה לח"ל עיי'. ובשם הגאון מו"ה אלי' מווילנא זצ"ל שמעתי אומרים שהאמת שנבעלה לשבאי בקטנותה ולפי עיבור שנים של חנני' שנגררו אחריו בח"ל לא היתה עדיין בת ג' שנים ויום אחד ומשום כן אמרה טהורה אני ובאמת שעיבור שלו אינו כלום. ולפי העיבור האמת כבר היתה ג' שנים ונשאת באיסור ומשום כן מתה ודפח"ח. ולפ"ז צ"ל רב שמן בר אבא לא הי' בקי בפתח פתוח דא"כ הי' מוצא פתח פתוח. ואולי עירה בה השבאי או שכבר הי' בוגרת בשעת נישואין ואין לה טענת בתולים. וצ"ל לפ"ז שהופרשו מבית אביהן פחותה מבת ג' ואפ"ה היו יודעין התחבולה לקיים שבויינהו אבראי ושמעו כן בקטנותן. והוא פלא. ולפי דרכו הי' אפשר לומר שגדולות היו כשנשבו אלא שהבא עליהן היו יודעות ומכירות אותו שהי' פחות מבן ט' עפ"י חשבונו של חנני'. ואמנם על פי החשבון האמת הי' יותר מבן ט'. ועיין לעיל י"א ע"ב. א"נ י"ל עפ"י דרכו דקטנה לא מהימנא במגו והן שהי' להן מגו והותרו הוא עפ"י דבורן וחשבונן שהן יותר מבנות י"ב ויום א' אמנם עפ"י חשבון האמת עדיין לא הגיעו לכלל גדלות ולא מהימני ואסורות לכהן. א"נ י"ל לפמ"ש לעיל דהנה הא דהוי ס"ל לחנניא דכיון שלא הניח כמותו בא"י יכולין לעבר שנים בח"ל היינו אי לא קדשה לע"ל אבל אי מקריבין אעפ"י שאין בית א"כ לעולם המקום גורם וכן מצאתי ברלב"ח בקונטרס הסמיכות וכן העליתי בחי' מס' פסחים מ"ז ע"א בלשון רש"י ד"ה ב' ימים של ר"ה ע"ש בסוף הדיבור. וע"ש בצל"ח וק"ל:

והא"ש דהא דלא חייש ר"ח לעדים בצד אסתן משום דליכא איסור סקילה משום דלפי טעותו של ר' חנניא ודור ההוא הוי ס"ל לא קדשה לע"ל ואין מקריבין בזה"ז וליכא איסור סקילה. ויש נמי לצרף הדברים ולומר כך כשהופרשו מאסתן היו בנות ג' לפי חשבונו של חנניא. אמנם לפי חשבון האמת של זה לא היו עדיין בנות ג'. והנה יצא קול שיש עדי טומאה בצד אסתן ואר"ח למאי ניחוש ממ"נ אי חשבון של א"י אמת הרי הופרשו משם קודם ג' שנים ומה יועילו עדי טומאה ההמה ואי חשבון של חנני' אמת א"כ אין מקריבין בזה"ז וליכא איסור סקילה ולא חיישינן לעדים בצד אסתן. אמנם מ"מ מתו בעונש הזה משום דהא נפקא לן מלאל גומר עלי ומייתי לי' ש"ך י"ד סי' קפ"ט סקי"ג ע"ש והיינו מי שמאמין בעיבור של חדש עביד לי' ניסא והן היו מבני ח"ל ונגררו אחר חנני' ולא חזרו בתוליהן אחר עיבורו של א"י והיו בעולות גמורות ולעולם מקריבים בזה"ז והי' לי' למיחש לקלא ולא חש משו"ה נענשו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף