חתם סופר/כתובות/כב/א

חתם סופר כתובות כב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תרי ותרי נינהו עמ"ש תוס' ומ"ש מהרש"א בשם הרי"ף. ולפע"ד לא לכך נתכווין הרי"ף ז"ל דוודאי אי כבר חתם הדיין על הקיום ואח"כ אתו תרי ותרי נפסל הקיום דומיא דלעיל גבי שטר. אבל עד שלא חתם העידו על ההוא גברא תרי ותרי ונשאר גברא בכשרותו ויכול עוד להעיד על כמה נפשות איך לא נכשיר שטרות וקיומם שהוא חתום עליו. אבל כוונת הרי"ף ז"ל דגם גברא פסול הכא להעיד מכאן ואילך דבשלמא ב' כיתי עדים אין כאן לפנינו כת א' שברי לנו שנפסלו עפ"י ב' עדים אדרבא על כל כת קאמר היא היא שפסלה את האחרת בעדותה. משא"כ ההוא גברא שברי לנו ששני עדים אמרו עליו שהוא גזלן. ונהי שיש ג"כ ב' שמסייעין לו מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ולא מכשרינן לי' לשום עדות. ומ"ש תוס' דלר"ח נמי קשה א"א להולמו דא"כ איך עד שלא חתמו מעידים עליו וחותם ומשמע שהם יחתמו עמו והרי לר"ח הם פסולים וצ"ע. ומ"ש תוס' איך אפשר לבאר פגם משפחה. לפע"ד משכחת לי' בשכת הראשונה לא העידו עליו שנולד מן השפחה אלא אביו אמר עליו שהוא עבד וכמבואר בב"ב קכ"ז ע"ב ובח"מ סי' רע"ט ס"ד ע"ש והו"ל עבד גמור ע"י עדותו של אביו ועתה אתו בי תרי אחריני ומעידים שראוהו נולד מאשה שאין שום פיקפוק שהיא כשרה ומוכח שאביו שקר ענה בו אבל עדים לא הוכחשו וק"ל:

אי ערעור דפגם משפחה פירש"י עבד ופסול לדין ולהעיד ק"ו מאשה. רצה בזה משום דאמרינן דפסול דעבד הוי כפסול דגר דלא ידון לישראל אבל דן הוא גר חבירו. א"כ משכחת לי' שהעדים השניים יעידו על בעל השטר שהוא ג"כ עבד ואין כאן הכחשה ולא גילוי מילתא משו"ה פירש"י דפסול להעיד מק"ו מאשה ומאותו ק"ו גופי' פסול נמי לדין. וא"כ כי היכי דאשה לא תדון ואפי' חברתה הה"נ עבד לא ידון אפי' חבירו מיהו לפ"ז הו"מ למימר ערעור דפגם משפחה שהעידו עליו שהוא גר והאחרים יגידו שגם בעל השטר הוא גר. וצ"ל דא"כ אין כאן נוגע בעדות דאין זה בזיון שישבו עם גר צדק כרב מרי בר רחל ושמעי' ואבטליון. והנה צ"ל מ"ט לא משני דהנך שניים פסלו לקמאי בגזלנותא או מזמי להו. וצ"ל דלישנא לא משמע הכי מעידים עליו משמע עליו ממש. וא"כ גם הנ"ל לא א"ש קצת דאם מעידים על בעל השטר לא הוי עליו:

ודלמא ב"ד חציף הוא. אע"ג דבעלמא ב"ד בתר ב"ד לא דייקי הכא חשדינן להו בהכי משום דהו"ל למכתב וחד ליתני' ולא כתבו כן ש"מ דלא גמירי:

האשה שאמרה א"א הייתי. כ' ה"ה פי"ב מה' גירושין דאפי' אחר כדי דבור דלא מועיל מגו מ"מ הכא ליכא אלא ברור דברי' הראשונים דמעיקרא נמי אמרה א"א הייתי ולא אמרה א"א אני. ושכ"כ נמי ר' יחיאל. וכן פסק טא"ע סי' קנ"ב. ור"ל שאמרה עד"מ כבר נשאתי לאיש הזה כמה שנים דבכה"ג י"ל שכבר נתגרשה עתה דאלו אמרה הייתי מכבר ועכשיו אינני א"כ הרי הוא כאמרה מיד גרושה אני אע"כ כמ"ש ומ"מ צ"ע דא"כ אינו דומה לסיפא דנשביתי דלכ"ע בעי' תוך כדי דיבור דמטעם מגו אתאינן עלה. וגם אינו דומה למודה דר"י דר"פ ולקמן כ"ג ע"ב מקשה ש"ס כל הני למה לי ועביד צריכותא. ואי איתא הא לא דמי להדדי. ולכאורה הי' נ"ל לפמ"ש הרא"ה דלהפקיע עצמה מבעלה אם הוא לפנינו לא יועיל הפה שאסר. ומ"מ מודה הוא דבתוך כדי דבור מועיל במגו דאומרת איני אשתך ועיי' היטב בב"ש סס"י קנ"ב דמפרש להאי שיטה יפה ועיין בר"ן בשמעתין. א"כ לפ"ז נ"ל לדינא האמת עם ר' יחיאל דמהימנת אפי' אחר כדי דיבור כשאין הבעל לפנינו ומתניתין כשהבעל לפנינו ומיירי תוך כדי דיבור ומהימנת להפקיע משיעבוד בעלה והוי שפיר דומיא. וא"כ הדר קו' הרמ"ך על הרמב"ם שם דהו"ל לזכור דמיירי תוך כדי דיבור דווקא דומיא דנשביתי דבת בקתא היא. ור"ל דבשלמא משנתינו נקט סתמא סמכה עצמה דמיירי דומיא דנשביתי. משא"כ הרמב"ם דנשביתי מייתי לה בפי"ח מא"ב וההיא בה' גירושין והכא איכא למנועי הו"ל לפרושי:

ומ"מ אכתי צריך מ"ט לא נאמין לאחר כד"ד במגו דאי בעי תאמר פנוי' אני ותאומן ע"י אמתלא. וי"ל דלאו לכ"ע מהני אמתלא אלא א"כ ברור לפנינו בדברים משו"ה מדקדק הש"ס מעשה באשה א' שהיתה גדולה בנוי וכל זה האריכות למה אלא לומר שהיתה גדולה ממשפחה חשובה וכה"ג ואינה ראויה שתתרצה לכל הקופצים וגם היתה גדולה בנוי וראוי' היא שיקפצו עלי' הרבה ב"א ועי"ז נתברר לנו האמתלא שא"א לה שלא תאמר מקודשת אני:

א"נ י"ל כיון שצריכה להוציא האמתלא מפי' כדמשמע בש"ס א"ל חכמים מה ראית לעשות כן וכן משמע להדיא בירושלמי דצריכים להוציא אמתלאי מפי' ולאו כ"ע חכים להמציא אמתלא של שקר משום כן אין זה מגו. ועיין בי"ד סי' קפ"ה וש"ך שם סק"ד. ומיהו בחי' שם ביארתי בראיות דכל היכא דגם מעיקרא לא האמינו לה כגון שהי' לה קטטה עם בעלה ואמרה טמאה אני והבין הבעל שמחמת קטטה אמרה כן. אם חזרה לומר טהורה אני לא בעי להוציא אמתלא מפי' דלא שויתה נפשה חתיכה דאיסורא מעולם. שהרי מעיקרא הבין כן שהיא טהורה וכל כיוצא בזה:

ועוד בלא"ה כ' ריא"ז בקידושין דף רמ"ב ע"ב דלא מהני אמתלא טפי משלשים יום לא יותר והביאו גם ב"ש סי' י"ט סק"ב והריא"ז כ' שכן הוא בירושלמי להדיא ושכן משמע בש"ס דילן דאמרינן הוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו ודבריו סתומים. ונראה לפרש דבב"ב קמ"ז ע"ב אמרינן כל שהוחזק בעיר שלשים יום לא חיישינן לרמאות וכ' רשב"ם הטעם דכל כך לא הוי עביד משום רמאות. וא"כ הרי התם אית לי' טעם ואמתלא שרוצה לרמאות הבריות ואפ"ה אמרינן טפי משלשים יום לא עביד הכי א"כ ש"מ דמשום אמתלא לא יעשה אדם להחזיק בשקר שלשים יום. ומ"מ נלע"ד הכל לפי הענין דהרי יש לחלק בין עשה כן לעשות רמאות ושקר. ובין משום שעשה כן משום טעם הגון ואמת כגון האי אשה גדולה דראוי לה להיזהר בשיקרא דידה אפילו כמה שנים ולא להנשא למי שאינו הגון. ע"כ אין בזה לדיין אלא מה שעיניו רואות ועיין בתשובת חו"י סי' קל"ח הפריז על המדה ובתשובה הארכתי. ועיין בראב"ד פ"ח מה' א"ב הי"ט משם יש ללמוד דאפי' בטען כן בפני ב"ד יכול לחזור בו ע"י אמתלאי וכן מבואר במה שהורה צמח צדק סי' ק"ד ע"ש. ואמנם בשאילת יעב"ץ ח"ב סס"י קי"ב פליג וס"ל דהו"ל כחוזר וטוען דאפי' בממון לא מהני ע"ש. ולא נהירא דאיסורא קיל בהא מממונא דאדם נאמן על עצמו ובלבד שתהי' אמתלא מספקת שלא הי' אפשר לו בענין אחר כ"א לטעון כן בב"ד זמן כך וכך ולחזור בו עכשיו ועיין עוד בדיני אמתלאות בסוף ספר באר שבע שגם דבריו צ"ע למעלה:

את בתי נתתי לאיש תרתי ילפינן מינה מדכתיב לשון נתתי משמע שהרשות ביד האב לתתה דכסף קידושין שלו וכדפרש"י ומדלא כתיב כי יתן איש את בתו לאיש ומ"ט אפקה רחמנא הך דינא בלשון אמירת האב שהוא אומר את בתי נתתי אלא להורות שבדיבורו נאמן לאסור את בתו ועפ"ז תבין דברי תוס' ישינים וק"ל:

אמרה טמאה אני. עיי' ר"ן שהספק משום דאיכא למימר הא מיא בשיקתותא דנהרא זילי טבילא. וא"כ בתחילת ימי נידתה שעדיין צריכה שתמתין ימים מלטבול ולא שייך איכא מיא בשיקתותא דנהרא ה"נ דלא מבעי' לן. אמנם מהר"מ מטיקטין בגליון רי"ף כתב משום דא"א אני לא אסרה עצמה בהחלט שאפשר שתתגרש או ימות בעלה משא"כ טמאה אני ע"כ תתסר ז' ימים ע"ש. נמצא לפ"ז הוא בהיפך דאחר ז' ימים לא מבעי' לן דוודאי מהני אמתלא ונפקא מיני' למי שירצה לנהוג חסידות כשמואל. ובחי' לש"ע יו"ד שם הארכתי בזה עוד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף