חתם סופר/כתובות/ז/ב

חתם סופר כתובות ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ליכא בתולה דבצרה מז' וכו'. בשיטה מקובצת כ' שקשה להבין מה הועיל בזה אמאי לא חשיב נמי בחור שנשא בתולה כל ז'. תו קשיא לי' מאי האי דקאמר ליכא בתולה וכו' וכן קשה מה שייך בציר מיום א'. ע"כ נלע"ד דבריי' לא אתי' לאשמעינן למי שמברכי' דא"כ הל"ל נמי ולבחור שנשא בתולה כל ז' אע"כ דסברא דברייתא לא אתי' להך דינא. אלא לאשמועי' אתא דליכא שום בתולה דבצרה מז' אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה ונתאלמנה ועתה נישאת לאלמון דה"ל אלמון שנשא אלמנה מ"מ מברכי' כל ז' כיון שהיא בתולה וכדעת מורי בהפלאה הנ"ל וליכא אלמנה דבצרה מיום א' אפי' אלמנה שכבר נבעלה שנישאת לאלמון שכבר בעל אפ"ה לא בציר מיום א' לאפוקי ממ"ד דאין מברכי' רק תחת החופה ולא על הסעודה כמ"ש לעיל עכ"ז ידעינן הואיל ולא נקטה הברייתא הך כלל בחור שנשא בתולה א"כ חזינן דלא אתי' הברייתא לאשמעי' דיני חיוב ברכה למי מברכי' ולא אתא אלא לאפוקי מטעמים כהנ"ל:

במקהלות ברכו כ' תוס' דלשון רבי' משמע ב' מקהלות וכ' מורי בהפלאה דא"ל חד מקהלות ממש ואידך לפני' חדשות דסגי בא' ע"ש. ולפע"ד משום הא לא אירי' דהרי בז' ימי משתה איכא י"ד סעודות עם ג' דשבת והנה סעודה שאחר החופה מיד לא בעי פ"ח וגם סעודת הלילה דאיכא חיבת ביאה נמי לא כמ"ש הרא"ש וב' סעודות דשבת נמי לא בעי פ"ח כמו שכ' פוסקי' נשארו יו"ד סעודות דצריכי פ"ח ה"ל שפיר קהל לפ"ח. אלא מ"מ א"א לומר דמקהלות לשון רבי' כולל הני תרי קהלות דלא דמי אהדדי דקהל שמברכי' ברכת חתני' צריכא שיהי' עשרה גדולים ובני חורין כמ"ש רמב"ם פ"ב מברכות וקהלה דפ"ח סגי אפי' באשה וקטן כל שמרבי' בשמחה עבורם:

עוברים שבים אמרו שירה וכו' במס' ברכות ס"ל לריה"ג מהאי קרא לפי רוב הקהל הם מברכי' ור"ע מפיק לי' לעוברי' שאמרו שירה. וקשה אמאי לא אמר דצריכא לי' לברכת חתני' וי"ל דבלא"ה מוכח דס"ל דעוברי' אמרו שירה מדס"ל בסוטה ס"פ כשם דמשה אמר שירה וישראל אמרו רק אשירה לה' ע"ש ולכאורה מה"ת להוציא קרא מפשטי' אז ישיר משה וב"י. אע"כ היינו טעמא משום דכתי' תמן תביאמו ותטעמו ואי ס"ד ישראל אמרי ה"ל למימר תביאנו ותטענו. אע"כ משה רע"ה אמרו ועליו כבר נגזר שלא לכנוס לא"י. אלא עדיין ק' הרי אמרו פ' יש נוחלי' קי"ט דישראל ניבאו ולא ידעו מה ניבאו ואמרו תביאמו על שלא זכו ליכנס לא"י וא"כ מ"ט אמר ר' עקיבא שישראל לא אמרו רק אשירה לד' אע"כ ס"ל עוברים אמרו שירה והם נכנסו לא"י ולא שייך לומר תביאמו אע"כ שלא אמרו אלא אשירה לה' ע"ש ותבין. עוד הארכתי בדרש וכאן אין מקום להאריך ודוק:

והיותר נראה לפמ"ש במקום אחר דלפמ"ש תוס' בסוטה ל"ד ע"א בד"ה טורטני וכו' דלר"ע הי' כ"ד מרגלי' ע"ש נמצא אי יצאו מהם יהושע וכלב נשארי' כ"ב ואין כאן ילפותא דאין עדה פחות מעשרה. וצ"ל לדידי' הא דכל דבר שבקדושה בעשרה מונקדשתי בתוך ב"י לאו מגז"ש דתוך מתוך העדה הרעה דלר"ע הוי עדה טפי מעשרה. אלא כמ"ד בירושלמי גז"ש תוך מאחי יוסף עשרה בתוך הבאים. וא"כ לר"ע ליכא למילף ברכת חתני' בעשרה מבמקהלות דמנ"ל דקהל הוא עשרה וע"כ מבועז יליף ואייתר לי' במקהלות לעוברי' שאמרו שירה:

עמוני ולא עמונית. שמעתי אומרים דהיינו דאמר ד"ה ע"ה מזקני' אתבונן ר"ל מזקנים דבועז אתבונן מוכח דנתפרסמה הלכה רווחת דמותר בקהל ועפ"י דברי' הארכתי דרוש לחדד התלמידי' אבל לקושטא דמלתא לא נ"ל שום ראי' לדהע"ה מזקנים הללו דהא אפי' אי נימא עמוני ואפי' עמונית מ"מ הי' רות מותרת לבועז משום מצות יבום הנוהגת בקרובים כמ"ש מהרש"א ביבמות וא"כ עכ"פ הי' צריך לפרסם אותה הלכה והי' צריך לזקני'. והש"ס דקאמר לפרסם הלכה קושטא דמילתא הכי הוא אבל מ"מ אין ראי' מזה לדהע"ה:

והנה בס' עצי ארזים סי' ס"ג הקשה איך האמינו לבועז באמרו עמוני ולא עמונית הא אמרי' ביבמות ע"ז ע"א דאם אמר בשעת מעשה אין שומעי' לו וקו' זו מעיקרא ליתא לפע"ד דוקא כשאמרו מקבלה כמו שאמר אבנר כך מקובלני אבל אם אמרו מדרשא דקראי שומעי' ומאן לימא לן דבועז לאו מדרשא אמרו:

ולולי דבריו שם הייתי אומר דמשו"ה אמר בועז נמי עמוני ולא עמוני' דהשתא נמי היכא דמהימן אעמוני' שאינו נוגע ה"נ מהימן אמואבי' כדאיתא הך סברא ביבמות צ"ח ע"א ע"ש ועמוני' ומואבי' תרי מילי נינהו דטעם איסו' עמוני' רק משום אשר לא קדמו. ומואבי' אשר שכר עליך. וה"ל תרי הוראו' ומגו דמהימן אהא מהימן אהא נמי אלא דא"כ קשה ביבמות ע"ז נמי להימני' לאבנר במגו ע"ש:

זיל אייתי לי בי עשרה ואימא לך באפייהו המזכה לעוברים מוז"ה במהרשש"ך דהא דקנה העובר אתי' לי' מדעוברים אמרו שירה בים ש"מ יש מציאות לעובר במעי אמו וכבא לעולם דמי ע"ש ולפ"ז ה"ה נמי הקונה עובר במעי בהמה קנה דכמו שבא לעולם דמי מיהו לשיטת תוס' לא צריך לזה דלעולם עובר לאו כמו שבא לעולם דמי ואין קנין בעובר במעי בהמה. מ"מ המזכה לעובר קנה דאפי' מאן דס"ל א"א מקנה דשלב"ל מ"מ אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם:

ובזה א"ש דאמר לי' אייתי לי בי עשרה וכו' משום שלא יטעו התלמידי' דס"ל עובר כמו שבא לעולם דמי והיינו מדאמרו שירה בים ע"כ להתנצל מזה אמר אייתי לי בי עשרה וכו' ובזה יובן דעשרה דבועז אפשר שהי' ג"כ לפרסם הלכה וא"כ ברכת חתני' מנ"ל ע"כ מבמקהלות ואין ראי' שעוברים אמרו שירה ואין ראי' שיהי' עובר כמו שבא לעולם ואפ"ה המזכה לעובר קנה משום דאעפ"י שא"א מקנה דבר שלב"ל מ"מ מקנה לדבר שלב"ל:

וצונו על העריות לשון הזה קשה ובנוסחא ישינה ברמב"ם והבדילנו מן העריות א"ש טפי כמ"ש כ"מ ספ"ג מאישות אבל לשון צונו לא יצדק שפיר על האזהרה. ואולי י"ל דכייל בזה ברכה ממש אקב"ו לארס אשה. דצונו שנחדש לנו עריות ע"י קידושי אשה הוא אוסר עצמו בקרובותי' והיא נאסרה בקרובותיו. וא"ש דהוה דומי' דואסר לנו הארוסות דעלי' דידי' קאי כמ"ש הר"ן ואלו וצונו על העריות אעלמא קאי אבל לפי הנ"ל הכל קאי אהנך קידושי'. ובזה י"ל במאי דהוה פליגי מאן דחתם עם מאן דלא חתם דהר"ן כ' א"א לברך אקב"ו דקיי"ל כל שאין עשייתה גמר מצוה אין מברכי' עלי'. וה"נ לא נגמרה המצוה עד הנישואי' א"ש וא"כ א"א לפרש כהנ"ל שמברך על האירוסין. ומבואר בתוס' פ' ע"פ ק"ד ע"ב ד"ה חוץ כו' דכל ברכה שיש בה ב' ענינים פותח וחותם בברוך ע"ש מ"ש מאשר גאלנו וגאל אבותינו ממצרים וכו' והשתא נ"ל מאן דלא חתי' ס"ל כמ"ד דהש"ס פ' התכלת מ"ב ע"ב דאפי' אין עשייתה גמר מצוה נמי מברכי' ופי' נוסח הברכות על נישואי' דידי' שצונו לחדש עריות ע"י נישואי אשה כמ"ש לעיל וה"ל הכל מענין א' ואין לחתום בברוך. ורבא ס"ל כהלכת' ומסקנא שם דאין לברך על מצוה שאין בעשייתה גמר מצוה. וע"כ על עריות דעלמא מברך ואסר לנו הארוסו' היינו ארוסה דידיה כמ"ש הר"ן וה"ל ב' עניני' וחותם בברוך עמ"ש בסמוך אי"ה. ומאן דחותם מידי דהוה אקידושא. ולפירש"י י"ל דפליגי במ"ש תוס' קידושין ב' ע"ב ד"ה דאסר לה וכו' וק"ל ע"ש ד' ע"א תוס' ד"ה ונפשוט וכו' וי"ל הש"ס פריך התם לרבא לשיטתו דס"ל מידי דהוה אקידושא ש"מ דמפרש לי' לשון הקדש וק"ל:

והתיר לנו הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין לשון זה קשה מאי והתיר לנו ועד כמה תתסר ותיזיל. ונ"ל דהוה ס"ד דאסר לנו הארוסות עד שיהי' חופה מפסקת בין אירוסין לבעילה וכמ"ד דחופה שקודם אירוסי' אינו מועיל קמ"ל והתיר לנו הנשואו' אפי' ע"י חופה שקודם קידושי':

והוא שבאו פני' חדשות פירש"י והוא שבאו על המשתה פ"ח בכל יום שלא הי' אתמול עכ"ל מתחיל במשתה ומסיים ביום ואתמול משמע דס"ל כהחולקי' על הרא"ש וס"ל דפ"ח מברכין עבורו כל היום והלילה אפי' בכמה סעודות עמ"ש בזה:

<מהדורה תנינא>

דליכא אלמנה דבצרה מיום א' הך לישנא ק' מאי בצירא מיום א' ומשמע לאפוקי ממ"ד דס"ל דבנושא אלמנה ביום ועושים סעודה קמיתא בלילה לא יברך ברכת חתני' שם דהו"ל יום ב' נמצא דלא נתברכה כלל דעיקר ז' ברכות בשעת סעודה תקנו ולא בחופה כמ"ש בכ"מ פ"ב מה' ברכות קמ"ל דלא אלא מברכי' וכן נ"ל עיקר. דמ"ש הרא"ש דבבתולה בסעודה קמיתא בלילה ה"ל כמו פנים חדשות ומזה הוכיח הב"ש דבאלמנה דלא מהני פ"ח אין מברכי' י"ל הרא"ש לא הוצרך לזה אלא בבתולה שהחופה היא גמר קנין והלילה אחר החופה הו"ל יום שני ואי לאו דסעודה מיחשב כפ"ח לא לברך משא"כ אלמנה דחיבת ביאה קונה. א"כ עיקר הקנין הוא בלילה פשיטא שמברכי' ועוד אני אומר דבבתולה נמי לא הצריך לזה אלא אם אינו בועל בעילה מצוה אותה הלילה. אבל אם יבעול בעילה ראשונה פשיטא שמברכי' בלא פ"ח כלל. ובזה ייצדקו דברי הב"ח וש"ך י"ד ססי' שצ"א ע"ש היטב ומיירי בלא פ"ח ובלא עשרה דאין מברכים ז' ברכות ולא אשר ברא משא"כ קודם בעילת מצוה צריך לחזור אחר עשרה ומברכי' ז' ברכות ואותן הנושאי' עש"ק מברכי' בליל שבת ז' ברכות ובועלי' גם בעילת מצוה ובליל מש"ק עושי' עיקר הסעודה וחוזרי' ומברכי' ז' ברכות ועל הרוב אין כאן פ"ח שלא הי' ב"א דשבת וגם היה אחר בעילת מצוה אין להם על מה שיסמוכו אי לא שדרש להם החתן ואז הדרשה מיחשב פ"ח.

לברכה לא סגי דלאו זקנים מיהו בירושלמי מסיק מכאן שמושיבין זקני' בבתי משתאות. ר"ל להשגיח על העם שלא יפרוצו וכן פי' שם בפני משה ואפשר שהוא מענין ז' ברכות כמ"ש הב"ח שלא לברכם בשעת תערובו' אנשים ונשים שאין שמחה למעלה. ומשו"ה כתי' שבו פה דאי לפרסם ההלכה מה ענין לישיבה אדרבא הא הי' לומדין תורה מעומד וע"כ למשתה ועשרה דוקא משום ברכה. ובהקדמת כנסת יחזקאל הקשה עשרה זקנים לברכה הא קיי"ל חתנים מן המנין וק' עצומה היא ומ"ש שם מרמב"ם חפשתיו ולא מצאתיו ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהא דאמרי' חתנים מן המנין היינו לאפוקי דלא נימא דמשום דמהרהר בקלות ראש לא נצרפו קמ"ל וא"כ איכא למימר חתן דומי' דאבל מה אבל אחר קבורה ראוי לצרפו אבל קודם לכן ה"ל אונן ואינו מצטרף לשום דבר. ה"נ חתן אחר בעילת מצוה דמיירי מכל ז' אבל דקודם בעילת מצוה אה"נ דאינו מצטרף וא"ש מבועז דקודם בעילת מצוה הוה משו"ה בעי עשרה לבר מדידי' ומפלוני אלמוני דהוה נמי שם קשה.

המזכה לעובר קנה וי"ל לרבותא עביד שמואל הכי דאיהו ס"ל בעלמא אין אדם מקנה דבר שלא ב"ל כמ"ש תוס' והוה סד"א כ"ש לעובר דלא קנה קמ"ל. ואי הוה ס"ל עשרה אנשי' דבועז לברכות חתנים וממקור ישראל דעוברי' אמרו שירה הרי לפנינו דעוברי' יש לו הויי' בפ"ע וה"ל כבא לעולם וכ"כ מוז"ה במהרשש"ך. אין כאן חדוש דמזכה לעובר קנה דעובר ה"ל כבא לעולם כמ"ש תוס' אבל איהו הא ס"ל אייתי לי בי עשרה דהוא יליף מבועז דלפרסומי מילתא בעי' עשרה. ואצטרי' ומקור לברכת חתנים ולא שאמרו עוברי' שירה ואין כאן ראי' דעובר יש לו הויי' בפ"ע ואפ"ה ס"ל המזכה לעובר קנה משום דאע"פ דאין אדם מקנה דשלב"ל. מקנה לדבר שלב"ל כמ"ש תו'. א"נ י"ל שמואל ידע דעובר יש לו הוי' בלא קרא דממקור ישראל. דידע בנפשי' שהרי העיד על עצמו כשלקו אמו מטינא רישי' דלא למטוני ריש שטיא כמ"ש בשם השאלתות.

והא דמסיק והלכתא המזכה לעובר לא קנה צ"ל סיומא דמלתא היא דלא תימא איך אפשר שפרסם בועז עמוני ולא עמונית והא בימי שאול נסתפקו בזה עד שחגר חרבו כישמעאל. לזה אמר מה בכך הא שמואל נמי אעפ"י שפרסם בעשרה המזכה לעובר קנה. מ"מ הלכה דלא קנה ה"נ אעפ"י שפרסם בועז עמוני ולא עמוני' מ"מ הי' אפשרית דאין הלכה כמותו עד שקבעו הלכה כן בימי שאול עפ"י ב"ד של שמואל הרמתי.

במקהלות ברכו כ' תוס' דבירושלמי אמרי' במקהלת חסר כתי' ומורי בהפלאה כ' דא"ל ב' מקהלות בעי' לפ"ח דסגי באחד עכ"ד ואנא אשכחית מרגניתא דהא סעודה קמיתא אוכלין בלילה שאחר החופה כמ"ש הרא"ש. ומאותה הלילה נשארו ששה ימי' שבכל יום ב' סעודות ושבת ג' ה"ל י"ג סעודות שמברכי' ז' ברכות וכ' הרא"ש דסעודה קמיתא שבלילה לא בעי' פ"ח וסגי באותן שהי' בחופה דלא כרמב"ם. וב' סעודת של שבת נמי לא בעו פ"ח כמבואר בפוסקי' ורק סעודה ג' של שבת צריכה פ"ח. נמצא נשארו יו"ד סעודות דבעי פ"ח בכל סעודה איש א' וה"ל ב' מקהלות יו"ד לפעם הראשון ועוד יו"ד להוסיף פ"ח בכל פעם. אלא דלפ"ז הו"מ למימר דתרווי' צריכי דמקרא דבועז לא ידעי' ז' ימים ולא דינא דפ"ח ומקרא דמקהלות ה"א ב' קהלות אבל השתא דגלי לן קרא בבועז עשרה סגי ש"מ מקהלות לפ"ח. וש"מ נמי דאלמון שנשא אלמנה לא מועיל פ"ח לכן לא הזמין כ"א עשרה. אפשר אה"נ מאן דמפיק ממקהלות מודה דהשתא דכתי' מקהלות וידעי' דאיכא ברכת חתנים בעולם ממילא מוקמי' עשרה דבועז נמי לברכת חתני' וזקני' הי' משום דמושיבי' ב"ד בבתי משתאות כנ"ל. אבל אי לא קרא דמקהלות לא הי' לנו לחדש דין זה והי' יותר נכון לומר דלפרסומי מלתא עביד ומשו"ה נסיב זקני'. אבל לקושטא דמלתא כ"ע מודי דעשרה דבועז לברכה הוה. ובזה ניחא הא דפריך הש"ס לעיל בפשיטות לר"ה ואלמן שנשא אלמנה לא והא בועז וכו' מאי קושיין דלמא איהו ממקהלות יליף ויש לדחות בפשיטות. אבל לפי' הנ"ל ניחא טפי דכ"ע מודי' בקרא דבועז. ומ"מ נראה דוחק בלשון הש"ס דמשמע דפליגי ע"כ נראה מכאן הוציא רמב"ם ספ"ב דה' ברכות דעשרה דברכת חתנים בעי' עשרה גדולי' בני חורין וכ' הרב"י מתפלה יליף לי'. ובודאי האמת כן הוא. מ"מ מדלא התנה כן גבי ברכת אבלים. ש"מ דהכא הי' לו הוכחה לזה בש"ס טפי ומני' ילפי' נמי לברכת אבלי' והוא מדלא קאמר הש"ס דתרי מקהלות לפ"ח ובירושלמי דחק להדי' ומקהלת חסר כתי'. אע"כ דא"א לומר דכייל קרא הני תרי מקהלות אהדדי דלגוף ברכת חתני' שהוא דבר שבקדושה בעי' עשרה אנשים גדולים בני חורי' דוקא. משא"כ לפ"ח כל שמרבי' הסעודה לכבודו מברכי' עבורו אפי' אשה ועבד וקטן. ואיך כייל הני תרי קהלות בהדדי אע"כ חסר כתי' וא"ש.

וברכת אירוסי' בבית אירוסי' כ' תוס' דנפקא לי' מויברכו את רבקה ומכאן שמברכי' לאשה המתקדשת ע"י שליח. ועדיין יש להסתפק אי השליח יברך מיד בבית האירוסי' או עד שיחזור למשלחו. דהא בלא"ה לכמה פוסקים מברכי' ברכת אירוסי' אחר מעשה משום דלמא לא יהבי לי' וה"ל ברכה לבטלה ערמב"ם וראב"ד והגה' מיימוני ספ"ג מה' אישות. וא"כ עכ"פ גבי שליח דאיכא למיחש שביטל השליחות שלא בפניו או שמת החתן. דלגבי הוצאת שם שמים לבטלה חיישי' לחששות רחוקי' דהא לא יאמר אדם לה' עולה. ומכ"ש הכא. ומאלעזר אין ראי' דהי' יודע באברהם שלא יבטל השליחות. וגם שלא ימות יצחק בלא זרע אחר שנתברך בעקידה. אבל בעלמא אפשר אין השליח מברך. אמנם מלשון הש"ס יש להוכיח קצת דאין חלוק מדאמר מברכים ברכת אירוסי' בבית אירוסי' והלא בכלל מברכי' ברכת אירוסי' גם השליח בכלל ואי ס"ד השליח אינו מברך בבית אירוסי' לא ה"ל לסתומי בבית אירוסי' אע"כ כל המברך מברך בבית אירוסי'. ולזה נתכוון הרב"י ריש סי' ל"ד והא לך לשונו ומ"ש וכן אם קדשה ע"י שליח מברך השליח וכ"כ הרמב"ם בפ"ג וכן משמע מדמסתים ותני מברכי' ברכת אירוסי' בבית אירוסי' ומקדשי' ע"י שליח בכלל בית אירוסי' הוא עכ"ל מבואר שלא בא אלא להוכיח שהשליח יברך מיד בבית אירוסי' ולא ימתין עד שיבוא לביתו ואז יברך החתן ודלא כמו שהבין מהרש"א בשמעתין.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף