חתם סופר/חולין/קלב/א

חתם סופר חולין קלב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דבי ר"י תנא כהן ולא כהנת וילמוד סתום מן המפורש עיין רמב"ן פ' צו כ' ע"ד פשוט טעם למנחת כהן שתהי' כליל כיון שהוא עצמו מקריב מנחתו קומץ למזבח והשאר יאכל היא עצמו ולא יתכן ע"כ יהי' כולה כליל ע"ש א"כ אין לומר ילמוד סתום מן המפורש דטעמא רבה לחלק ביניהם אבל בעלמא י"ל כהן אפי' כהנת. ואמנם ראב"י משמע דס"ל כר' ישמעאל הכא איכא מיעוט אחר מיעוט אבל בעלמא כהן ולא כהנת ילמוד סתום מן המפורש:

והנה בפסקי תוס' בשמעתין כ' דגם פדיון הבן יכול ליקח עבור אשתו והוא כתי' תוס' דקידושין ודפסחים ע"ש אבל הרא"ש סוף מס' בכורות וכן הר"מ בתשובת רשב"א סי' תתל"ו כ' דבפדיון אהרן ובניו כתיב בפ' במדבר ויותר היו לו להביא מפ' קרח גבי מתנות כהונה כי בפ' במדבר אינו אלא סיפור מעשה ויתן משה כסף הפדיום לאהרן אבל בפ' קרח עיקר מצוה נאמרה לאהרן. ומ"מ נ"ל תוס' קידושין דס"ל רב כהנא שקיל גלימא בפדיון הבן עבור אשתו ס"ל כהירושלמי דמייתי תוס' סוטה כ"ג ע"ב דלאו מאהרן ובניו ממעטי נשים אלא מדכתיב במנחת כהן תחתיו מבניו ולא נשים שאינם קמים תחת אביהם. ולפ"ז בפדיון דלא כתיב תחתיו מבניו אע"ג דכתיב אהרן ובניו מ"מ לא אימעטו נשים ולא ס"ל ילמוד סתום מן המפורש מטעם שכתבתי לעיל לחלק בין מנחת כהן לשארי מקומות. אמנם רמב"ם ריש הל' בכורים כ' טעם אחר דהרי בכור בהמה טהורה א"א ליתן לנשים שהרי א"א לה להקריבו וכל דיני בכור א' הם אך משנה למלך הקשה על זה דלא הקשו אלא בכור אדם ובהמה טמאה ולא לבכור בהמה טהורה ע"ש וכתבתי זאת ליישב דעת תוס' אבל סוגיין דעלמא שלא ליתן פדיון אלא לכהן ולא לכהנת וכ"כ טור רס"י ש"ה:

רב כהנא אכל בשביל אשתו בש"ע כ' כש"כ שאינו צריך ליתן שלו לכהן ובטור משמע בהיפוך ועיין ט"ז ולדידי צ"ע מאין הרגליים שיפטור ליתן משלו בשלמא אחרים נותנים לו והוא זוכה בו לאשתו יצאו הבעלים ידי נתינה כמ"ש הר"ן אבל הוא ששחט ולא הוציא המתנות מתחת ידו ואשתו כגופו ידה כידו איך יצא מ"ע המוטלת עליו ונתן לכהן לאיזה כהן נתן. וצ"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו ועשו שאינו זוכה כזוכה ובעל שנתן לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות הכי קיי"ל בש"ע א"ע סי' פ"ז וא"כ ה"ל כאלו נתנו לה והוה מתנה גמורה ואין ידה כידו לענין מתנה שנתן לה הבעל ואעפ"י שלא נתנו לה עשו שאינו זוכה כזוכה ואעפ"י שאינו מרים המתנות כלל ה"ל כמו שהורמו. מכח כל אלו הסברות ופטר הבעל מהפרשת מתנות ונתינתם ועכ"פ אין כאן כש"כ וצריכא רבא הוא להשמיעני ככה:

רב פפא אכל בשביל אשתו עיין שאלתות דר' אחא סוף פ' במדבר והקשה שאילת שלום שם. הא רב פפא ס"ל בן לוי שבא מישראל חייב בפדיון ש"מ אפי' גבי לוי ס"ל ולא לוי' מכ"ש בכהן דלא כהנת דילמוד סתום מן המפורש ולק"מ בשלמא מתנות אכיל בשביל אשתו דכהן אפי' כהנת אבל לוי אפי' נימא אפי' לוי' מ"מ ס"ל דשדינן הבן בתר אביו ישראל למשפחותם לבית אבותם כתיב:

והלכתא כוותי' דדב אדא בר אהבה כ' הרא"ש דלא כר"פ דמדמייתי לי' הכא בשמעתין ש"מ טעמי' משום לוי ואפי' לוי' ודלא כר"פ פי' דס"ל להרא"ש דלר"פ הא דאיעברא מגוי פטור מפדיון משום דממ"נ אי בתר אב שדית לי' גוי פטור אי בתר אם הרי שבט אם לוי הוא ולא משום שהיא לוי' אלא הוא הבן הוחזק בשבט לוי כדאמרינן ס"פ שמות שהוחזקה נחלה באותו שבט ה"נ דכוותי' ולא משום שהלוי' פוטרת זה נ"ל כוונת הרא"ש והי' זה ס' נכונה לכאורה אלא דא"כ לא מקשה הרא"ש ארמב"ן מידי שם במס' בכורות ע"ש ואין להאריך פה:

כוי לרבנן חייב בכולהי מתנות וכו' עיין ר"ן בשם רמב"ם ונ"ל לפי דעתו דהמקשן דפריך ממתניתין דכוי לא עלה על דעתו דמיירי בכוי שהיא ברי' בפ"ע דמנ"ל לחייבו במתנות כלל. אע"כ בבא מן תיש וצבי איירי משו"ה נדחק חייב בחצי מתנות ואיידי. ואתא רבין אר"י וחידש לן דלעולם מיירי בכוי שהוא ברי' בפ"ע ורחמנא רבי' מדכתיב אם שה. ולפ"ז הבאים מתיש וצבי בספיקא קיימא זהו דעת הרמב"ם. ומ"מ יש לעיין מנ"ל הא דאכתי ספיקא הוא דלמא חוששין לזרע האב וצבי הבא על התישה חייב מסברא חצי מתנות ואתא קרא לחייבו בכל מתנות. או אין חוששין ותיש הבא על הצבי' הי' פטור ואתא קרא לחייבו בפלגא. או דלא אתא לחדש לא בזה ולא בזה אלא לחייב כוי שהוא ברי' בפ"ע בכל המתנות. ומדמספקא לן יש לפטור כוי שהוא ברי' ולפטור תיש הבא על הבבי' ולחייב חצי מתנות צבי הבא על התישה. ונ"ל דזה הי' ק' הטור על הרמב"ם ועב"י וט"ז והנלע"ד כתבתי:

ההוא מאת הזבח הזבח נפקא פי' דה"ל למכתב מאת זובחי הזבחים לשון רבים או זובח הזבח ומדאמר זובחי לשון רבים אזובחי דעלמא וזבח לשון יחיד לומר דסגי בשור או שה ולא זכיתי להבין סברת ר"א ההיא מיבעי' לי' לכדרבא הדין עם הטבח מה בכך עכ"פ מוכח לחלק ומיותר אם לרבות כוי. ועיין לקמן קל"ו ע"א וכן פסק רמב"ם ע"ש וא"כ יש ליישב:

א' שוחט פוטרים לו א' מהם יש לדקדק לשון פוטרים לו והו"ל כולם פטורים. והנה צל"ע הא מן התורה אפי' בעלי חיים ודבר חשוב בטל ואי הי' תערובות איסור בהיתר הי' בטל ואפי' היתר באיסור דס"ל לרמב"ן בעלמא אין דרך היתר להתבטל מ"מ היינו להתבטל ולחזור ההיתר איסור אבל כל דפריש מרובא פריש אמרינן בכל התורה כולה וא"כ הכא מן התורה כל בהמה ובהמה דפרשו מהני מאה מרובא פריש ואינינו בכור וחייב במתנות ואיך נפטרינהו בשלמא אי הי' עדיין הבכור שהוא ממונו של כהן מעורב י"ל ממונו של זה לא בטיל כדאמרינן הרי שנתערב לו קב חטין וכו' עיין ס"פ משילין. אך הכא כבר ניתן לכהן ומוכרו לישראל במומו ואין לו תביעת ממון וא"כ כל דפריש מרובא פריש ומ"ט לפטור ממתנות. האמנם מבואר בש"ע ח"מ סס"י רצ"ב בהאי דינא ממש חזקת ממון של בעלים עדיף וזהו בכלל אין הולכים בממון אחר הרוב. ולכאורה הוה א"ש קצת והא דלא פריך ממנו לרב משום דבר"פ המוכר פירות מוקי לרב כתנאי בלא"ה ואתי' מתניתין כמ"ד אין הולכים בממון אחר הרוב והכי קיי"ל. אך מ"מ לקמן קל"ד מבואר אפי' בספק שקול לא מהני חזקת ממון של בעלים נגד מתנות כהונה דאמרינן צדק משלך ותן לו מכש"כ היכי דרובא מסייעא לכהן ואין לבעלים אלא חזקת ממון ואמאי פוטרים את כולן נימא צדק משלך ותן לו וצע"ג לפע"ד. ואין לי מקום ליישב ק' זו אלא לומר כיון דעכ"פ מדרבנן בעלי חיים לא בטלו נמצא אסורים כולם בגיזה ועבודה מדרבנן והם פטרוה ממתנות שלא יבואו לזלזל בגיזה ועבודה וסברא זו הוזכרה בש"ס בכורות י"ח ע"א ואע"ג דמבואר שם דר"מ פליג מ"מ י"ל הכא דאיסור גיזה ועבודה מדרבנן מודה ר"מ דעשו חיזוק יותר משל תורה. ולפ"ז דנניח למוחלט דמן התורה חייבים במתנות רק רבנן פטרוה משום זלזול בגיזה ועבודה. א"ש דקדוק לשון מתניתין פוטרין את כולן פי' חכמים פוטרים ולא פטורים מדינא אלא חכמים פוטרים כנ"ל ומי שדעתו רחבה יתרץ ק' זו בטוב יותר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף