חתם סופר/חולין/קכ/ב

חתם סופר חולין קכ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא דתני הטבל והחדש וכו' נראה שמעתין אזלא למ"ד חדש אסור מן התורה בכל מקום כסתם משנה סוף מס' ערלה וכרשב"י ספ"ק דקידושין ל"ח ע"א וס"ל נמי חמץ אין איסורו איסור עולם דמותר אחר הפסח כר"ש דקיי"ל כוותי' ואתי' מביניהו דהנך וליכא למיפרך מה להנך שכן איסורו איסור עולם ואין היתר לאיסורי' ונוהגת בין בארץ בין בח"ל ולהנ"ל לק"מ. ובת"כ יליף מביניהו דנזיר והנך ע"ש. ונ"ל דלא מאיסור יין לנזיר יליף דהא יין לנזיר לא מטעם יוצא מענבים נאסר אלא הוא עצמו אסור אלא ממשרת ששרה ענבים במים ש"מ היוצא מענבים אסור ואסור המים ע"ש בפ' שמיני גבי חלב בהמה טמאה. וש"ס דילן לא בעי מילף מהכא משום דלר"ע אתי קרא לשרה פתו ביין ומשום היתר מצטרף לאיסור ע"כ מייתי מהנך:

והנה לפום רהיטא דשמעתין טבל אתי' מהנך ומשקה היוצא מהן כמותן ובתרומה אין כמותן דאוקי באתרא כר' יהושע. וחמיר טבל מתרומה ודלא כתוס' קידושין ל"ח ריש ע"ב לחד שינויי ע"ש. מ"מ איך אתי' טבל מביניהו מה להנך שכן נוהגים בארץ ובח"ל משא"כ טבל וכן ק' אכלאים. ונלע"ד עפ"י מ"ש פ"י בק"א לקידושין להקשות נילף חדש גז"ש לחם לחם מחלה דגז"ה מקובלת הוא לענין ה' מינין. וחלה איקרי תרומה ומשקים היוצאים אינו כמותן דאוקי באתרי' וה"ה לחלה וחדש ע"ש וצ"ל דא"א לומר אדרבא ילפינן חדש מביניהו דהנך דמשקין כמותן ושוב ילפינן לחם לחם לחומרא גם בחלה ותרומה משקה כמותן זה א"א דא"כ תביא גבי בכורים למה לי ע"כ א"א למילף לחם לחם אלא להקל שלא יהי' משקה חדש כמותו והדרי ק' לדוכתי'. ולפע"ד לק"מ דלא כתיב לחם גבי חלה אלא גבי טבל הטבול לחלה והי' באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ומדאיקרי חלה ותרומה שוב לא כתיב לחם חלה ומ"מ שפיר ילפינן גז"ש לחם לחם דלא מיטבל לחלה אלא מה' מינין אבל חלה גופי' לא איקרי לחם נמצא נהי דחלה אין משקין היוצאים ממנו כמותה כמו תרומה מ"מ משקה היוצא מטבל הטבול לחלה אסור עד שיפריש עליו ממקום אחר דילפינן לחם לחם מחדש להחמיר וחדש מביניהו דהנך. ואין תימה אם טבל חמור מחלה עצמה כמו טבל הטבול לתרומה בשמעתין כנ"ל ולק"מ ק' פ"י. ושוב כיון דידעינן טבל טבול לחלה מגז"ש דלחם מחדש. שוב ילפינן טבל וכלאים מביניהו ואין לומר מה להנך שכן נוהגין בין בארץ בין בח"ל דטבל הטבול לחלה יוכיח:

עוד כ' בפני יהושע שם מש"ס כריתות ה' ע"א דבעי למימר לחם וקלי וכרמל איצטריך דה"א כרמל לא נשתנה משא"כ שנקלה באור וקלי וכרמל לא נשתנה משא"כ לחם שנשתנה הרי דבר שנשתנה מותר ונמשך אחר זה בס' מקור חיים הל' פסח רסי' תס"ז לענין דבש של פסח שנותנים לתוכו ונשתנה ממה שבתוכו דברים תמוהים הם היעלה על הדעת חטים האסורים מן התורה כגון שנזרעו בכרם או של שביעית ועשה מהם קמח או קלם באור הותר מן התורה הואיל ונשתנו בטלת כל איסור תורה. אלא ע"כ לא נקרא שינוי אלא מאוכל למשקה או ממשקה לאוכל כגון המחהו את החלב או הקפה הדם או משקה היוצא מהן אבל שארי שינויי' לא עלה על דעת. והנה אי הוה כתיב בתורה מתבואת הארץ לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם עומר. בודאי הי' בכל קמח וקלי וכל ענין שינויי חוץ ממשקה היוצא דאיצטריך למילף מביניהו. אך כיון דפרט קרא לחם וכרמל הוה סד"א דלמא לחלק ללאוין אתי אלא דקפיד על אלו דוקא ולא על שינוייהן לכן הוצרך להוציא מיתורא דקרא לחלק אתי וממילא הדרן לפשטן של דברים הן ושינוייהן אסורים ולוקין עליהם ומשקה היוצא אסור מן התורה מביניהו דהנך אך אין לוקין הואיל ולא אתי אלא מדינא:

וכבר כ' הגאונים ובפרט בתשובת באר יעקב דכדהקשה לעיל למה לי' הנפש לילף מהנך הומ"ל דאיצטריך ללקות עליו אלא כך הדרך הש"ס כשמוציא תי' אחר טפי עדיף מלומר קרא למלקות אייתר וכדמוכח בדוכתא טובא בר"פ איזהו נשך ובזה אזדא נמי מ"ש פני יהושע למסקנא אייתר נפש דחמץ וה"נ ב' כתובים וליתא דיתורא ליכא דכי כתיב איצטריך למלקות כנ"ל:

ומ"מ למאן דלית לי' חדש בח"ל לא אתי' מביניהו ואי מפרש משרת לשורה פתו ביין לא אתי' נמי מנזיר ומשקה היוצא ממנו מותר. ומ"מ היוצא ע"י בישול כגון שכר ושמרי שכר אסור מטעם כעיקר ונהי לשתות מותר לפי אותו סברא דאכילה כתיב בי' מ"מ כשהחמיץ בהם לחם אסור לאוכלו דטע"כ דאורייתא ואסור לאוכלו עכ"פ ויובנו דברינו אלו עפ"י תוס' לעיל קי"ב ע"ב ד"ה הטמאים וכ' ע"ש ובפ"ק דבכורות:

והשביעית והכלאים כ' תוס' אע"ג דלא כתיב גבי כלאים אכילה מ"מ סברא הוא דלא אמרה תורה אלא כשאיסור בעין פי' ובכלאים כתיב הזרע אשר תזרע וכשנשתנה ונעשה משקה שוב אינינו הזרע ותבואת הכרם ואפי' המחה זרע כלאים הי' מותר אי לאו דילפינן מבינהו דהנך. ורבנו שמואל סובר כשמחה פירות כלאים לזה לא צריך ילפותא כיון דלא כתיב אכילה אלא משקין היוצאים מהן לא הוה ידעינן זולת ילפותא מהנך. ולרבינו שמואל אפי' היכי דכתיב אכילה והמחה הגוף וחזר והכניסו לתוך מאכל ואוכלו דרך אכילה חייב ולא צריך לזה ילפותא מהנך דהרי המחאת גוף הדבר הוה כגופו ורק משום דכתיב אכילה ולא שתי' והרי החזירו לתוך מאכל ואכלו דרך אכילה וצריך לומר דהדר שמואל הא דאמרינן לעיל על מצה לחם כתיב בי' אע"ג דמיחוי הוה כגופו מ"מ לחם לא מיקרי דלחם הוא קמח מקובץ וכיון דנמס והיו למשקה תו לא יתואר לחם:

ואמנם שיטת הר"א ממיץ הביאו הרא"ש פי' כיצד מברכין סוף סי' ג' שם. הוא ס"ל אפי' משקה היוצא נמי נקרא גופו של פירי כמו המחה לרבנו שמואל מדמברכין בפה"ג על משקה ש"מ נקרא פירי. אך אכילה לא הוה אפי' בתירוש ויצהר דס"ל למאי דקיי"ל כר' יהודה דאכל דבילה קעילית ונכנס למקדש חייב כמו שפסק רמב"ם תו לית לן שתי' בכלל אכילה אפי' בזתים וענבים זולת בנדרים מסברא דלשון בני אדם אבל לא בשאר איסורים מקרא דבלשון תורה אין שתי' בכלל אכילה כלל עיין שבועות כ"ג ע"א. וס"ל למסקנא לא איצטריך תביא גבי בכורים אלא משום דכתיב גבי ערלה אכילה ולא שתי' והוה ילפינן בכורים מערלה גז"ש פירי פירי למעט שתי' אפי' דזתים וענבים משו"ה אצטריך תביא לרבות משקה וה"א כל ז' המינים הדר ילפינן מתרומה דוקא תירוש ויצהר נשאר לנו במסקנא דמשקה דכל פירותו אימעטי' בין בבכורים בין בתרומה מאכילה דכתיב גבי ערלה והדר אתרבי' משקה תירוש ויצהר בשלשתן מתביא דכתיב גבי בכורים:

וזה נ"ל דעת רמב"ם פ"י ממאכלות הל' כ"ב דמשמע דכל הני איסורים מן התורה אך אין לוקין אפי' אמשקה זתים וענבים חוץ מערלה וכלאים דלוקים על משקה זתים וענבים ולא על שאר משקים שלהם. והיינו דס"ל לרמב"ם דמשקה דכל האיסורים אפי' דזתים וענבים לא אתי' אלא מביניהו דהנך ואין לוקין מן הדין אלא איסור מן התורה וה"ה ערלה וכלאי הכרם נמי משקה שלהם אתי' מביניהו ואין לוקין חוץ ממשקה דזתים וענבים דאתי' מפירי פירי מבכורים ותרומה דלוקים אהקישא וגז"ש וכלאים וערלה חד דינא אית להו כמ"ש תוס' שלהי תמורה ד"ה אלו הן וכו' ע"ש:

תינח איסור הבא מאליו וכו' נראה דוחק גדול מ"ש תוס' דאכלאים קאי דאיך אפשר לומר דקיל כלאים הואיל ובא ע"י עבירה אדרבא היא הגורם חומרא לעיל קט"ו ע"ש ואפי' טבל דוחק לומר שיגרום קולא מה שבא ע"י מירוח וראיית פני הבית היכן מצינו סברא זו. אבל הקדש שע"י דבורו בזה האיסור מעצמו זה הוא קולא כמפורש בשבועות כ"ד ע"ב. ולענין ק' תוס' הא לא כתיב אכילה בגופי' לק"מ דילפינן חטא מתרומה כמ"ש תוס' בפסחים כ"ו ע"א. ואך מה שהקשו תוס' א"כ לא בעינן למילף מביניהו לילף מתרומה עיין תוס' מנחות וי"ו ע"א כ' בכורים איקרי תרומה ותרומה לא איתקש לבכורים ודשמעתין אסמכתא בעלמא הוא פי' כוונתם הא דמשמע משמעתין דתרומה אתי' מבכורים בהקישא וחייב מיתה וחומש מדאורייתא הוא אסמכתא אלא תרומה גופי' אתי' מביניהו דבכורים וחד מהנך ואפשר לענין זה שפיר מייתי רש"י חמץ דתרומה א"ש מבכורים וחמץ יהי' איך שיהי' תו לא קשי' ק' תוס' נילף הקדש בהקישא מתרומה ולמה לי מביניהו דהנך דז"א תרומה גופי' מבכורים והנך אתי' אלא התוס' דשמעתין לא ס"ל כתוס' מנחות הנ"ל אלא ס"ל כפי' רמב"ם פי"א דתרומות דהקישא לאו מתרומות ידך נפקא אלא מדאיקרי ראשית ושפיר ילפינן תרומה מבכורים וכן צ"ל בתוס' יבמות ע"א ע"ב וע"ב ע"ב דאל"ה לא מקשי מידי. מ"מ שיטת רש"י נראה נכון:

פירי אתה מביא ואי אתה מביא משקה וכו' פי' כשלא הקדיש הפירי אלא היוצא ממנו זה אינו קדוש אפי' תירוש ויצהר אך אי הקדיש ענבים וזתים ושוב דרכן הוה משקה היוצא מענבי בכורים מרבינן מתביא דמשקה קדוש כמותן אך כל זה לתפוס בקדושה באיסור לזר ולחייב עליו מיתה וחומש. אך לקרוא עליהן מקרא בכורים אינו מבואר כאן ובירושלמי פי"א דתרומה וסוף מס' חלה מחלק בזה אי מתחלה כשהקדיש ענבים הקדישן מיד על דעת לעשותן יין אזי מביא היין וקורא עליו אך אי לא בצרן מתחלה לשם כך ושוב דרכן נהי דהמדה יין היוצא ממנו יש לו קדושת בכורים מ"מ אינו מביאם וקורין עליהם כיון שנתחייב להביא ענבים בשעת בצירה ע"ש:

מה להנך שכן חייבין עליהן מיתה וחומש הומ"ל שכן אין להם פדיון משא"כ הקדש אלא בעי למימר פירכא גם אהקדש קדושת הגוף דאין לו פדיון:

דן מינה ומינה פירש"י לאו דוקא וכו' אע"ג דאיכא בתרומה דגן כמו שהקשה תוס'. ס"ל לרש"י דלא משכחת משקה היוצא מן הדגן אלא בישול שכר וכפירש"י לעיל גבי משקה היוצא מן החדש ואין מבשלין פירות של תרומה ואין עושין שכר מתמרים של תרומה ואין מבשלין יין של תרומה אעפ"י שמ"מ אם עשה כן המשקה היוצא יש לדון עליו אי יש לו דין תרומה או לא מ"מ לא מיירי קרא בהכי. ונראה דרמב"ם בפי' המשנה ס"ל הכי ומשו"ה פסק בפי"א דתרומות בפי' המשנה דלא כר' יהושע דס"ל ר' יהושע' לטעמי דס"ל בעלמא דנין אפשר משא"א ביבמות מ"ו ע"א ה"נ דנין מתרומה משקין שאר פירות אבל אנן קיי"ל אין דנין אפשר משא"א אין לדין בכורים מתרומה ומשו"ה דחאה לדר' יהושע מהלכה אך בחבורו פסק כר' יהושע משום דשם פסק תרומה נוהג מן התורה בכל מיני פירות כמבואר:

אין סופגים את הארבעים וכו' הסכימו בתשובת אחרונים אין סופגים אבל אסור מן התורה כמ"ש לעיל דאתי' מביני' דהנך. אלא לפ"ז לק"מ ק' תוס' בפסחים שהקשו תיפוק לי' משום טע"כ ולק"מ דטע"כ נמי אין סופגים עיין תשובת באר יעקב ולפע"ד תוס' הקשו התם אאביי דמיירי התם בשמעתין ואיהו מפיק טע"כ מבב"ח לעיל ק"ח ע"א דוקא למאן דמפיק מק"ו דנזיר אין עונשין מן הדין ומאן דמפיק מגעולי ליכא אלא לאו הבא מכלל עשה. אבל אביי יליף מבב"ח מגילוי מלתא בעלמא גילה רחמנא בב"ח דטעם חשוב כעיקר וה"ה בכל התורה ולוקין עליו משו"ה הקשו תוס' ק' זו בפסחים דוקא ולא בשמעתין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף