חתם סופר/חולין/קכא/ב

חתם סופר חולין קכא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שסופה לטמא טומאה חמורה היינו ישראל בטמאה אבל נכרי בטהורה אין סופה לטמא טומאה חמורה לפמ"ש רמב"ם פ"א מהל' אבות הטומאה הל' יוד דשחיטת נכרי נבלה ואינה מטמאה ע"ש. א"כ צריכה הכשר:

ישנה לאיברים לאו מתה היא לפמ"ש הרמב"ם נקיבת הושט נבלה מחיים אלא שאינו מטמא מחיים ומכ"ש שחט בה רוב שנים צ"ל גבי טומאת נבלה כתיב וכי ימות מן הבהמה בעינן גמר מיתה ממש משא"כ לאו דאכילת נבלה שם לא נזכר מיתה אלא לא תאכלו כל נבלה הרי אפי' מסוכנת הוה ס"ד דליתסר משום נבלה לעיל ל"ז ע"א א"כ בשחט בה רוב שנים הוה נבלה מחיים לרמב"ם וכ"כ רשב"א רפא"ט ודלא כתוס' לעיל ל"ב ע"א ד"ה ורמינהו וכו'. ולפ"ז נכרי בטהורה ומפרכסת או אפי' ישראל בטהורה ושחיט שחיטה שאינה ראוי' ומפרכסת האוכל כזית ממנו יש בו איסור אמה"ח ואיסור נבלה ולפ"ז היו מקום ליישב שיטת רש"י לעיל בהמה בחיי' בחזקת איסור אמה"ח עומדת ונדחק רשב"א שמוחזקת מאיסור לאיסור מאיסור אמה"ח לאיסור נבלה לאחר מיתה ולא הי' צריך לכך אלא בכל זמן שמפרכסת ומסופקים אי שחיט שפיר או לא מוקמי' לה אחזקת אמח"ה דמעיקרא ואמרינן דלא שחיט שפיר והוה מפרכסת אמה"ח וכיון דאמרינן לא שחיט שפיר מטעם חזקת אמה"ח א"כ ממילא נמי הוה נבלה כדאמרינן מפורכסת אית בי' ב' איסורים איסור אמה"ח ודנבלה ושוב אחר הפרכוס שמתה לגמרי מוקמינן לה אחזקת נבלה דמעיקרא. אלא די"ל אין איסור נבלה חל על איסור אמה"ח וצ"ע. ובס' שב שמעתתא להגאון בעל שמן רוקח בסוף שמעתא י"ב כ' להקשות אדמוקמי' בחזקת אמה"ח ומחזקינן מאיסור אמה"ח לאיסור נבלה אדרבא נוקמה אחזקת טהרה דבחי' היתה טהורה ואי נימא דלא שחיט שפיר מטמא א"כ נוקמה בחזקת טהרה ונימא שחיט שפיר. ותי' כיון דבשעה שמפרכסת נמי טהורה הוא ואפ"ה אי לא שחיט שפיר אסורה וליכא למימר אוקמא אחזקת טהרה דהא אכתי טהורה וא"כ שוב כשפוסק הפרכוס לא תחזור להתירא בלי מעשה שיתחדש בה. והנה סברא זו חדשה הוא וק' זו אינה מכריחה לדין בדבר חדש. דנהי דלא הי' לבהמה חזקת טומאה אבל חזקת טהרה לא הי' לה מעולם כי כן דרך כל בעלי חיים שמעותדין למות ויטמאו. אם לא שיתחדש בו מעשה השחיטה וכיון שמסופקים במעשה שחיטה אי שחיט שפיר והרי היא מתה לפנינו הרי היא בחזקתה שהי' עומדת לעולם לכשתמות תטמא וסברא זו כ' רשב"א וריטב"א ביבמות ל"א ע"א גבי ס' קרוב לו ס' קרוב לה גבי צרת יבמה ע"ש ותל"מ:

מסייע לי' לרב אידי בר אבין פירש"י הא דקתני א' עכו"ם מותר בו. משמע דהאי חדותא הוא ורמב"ם פסק דלא כרב אידי בר אבין וכבר כתבתי בזה לעיל ל"ג ע"א וכעת דקדקתי בפירש"י שכ' וממתין לה עד שתצא נפשה כדתני' פ"ד מיתות ס"ג ע"א וכו' ואסמכתא דרבנן בעלמא הוא עכ"ל שנראה שפת יתר מה בעי רש"י בזה גם סתמא דתלמודא התם משמע בהדיא שהיא דרשא גמורה ככל אינך דהתם אלא שאין לוקין על לאו שבכללות וכן פסק הרמב"ם שהוא דאורייתא אלא שאין לוקין. וכן משמע קצת מדלא מייתי נמי הך דמס' ברכות לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם אע"כ משום דההוא אסמכתא היא לא חשבינהו עם הנהו דהוה דאורייתא וא"כ ק' אפירש"י גם בברייתא ובדר' אידי בר אבין קשה מאי המשך יש לב' דינים הללו ממתין עד שתצא נפשה וא' גוי וא' ישראל מותר בה. אע"כ י"ל דסברא הוא כיון דבאמת אמה"ח הוא אלא שהתורה התירה לישראל בשחיטה מגז"ה וממילא הוא לב"נ משום מי איכא מידי אבל באמת הוא אמה"ח. וא"כ כיון בשעה שנחתך מן החי היא אסור לישראל מטעם לא תאכלו על הדם. וא"כ כל אותו הזמן עד שתצא נפשה לא שייך מי איכא מידי וב"נ נהרג עליו באמת משום אמה"ח. וא"כ שוב כשיצאה נפשה אע"ג דהותר לישראל א"א להתירה לב"נ כיון שאבר זה הופרש מהחי ובשעת פרישתו נהרג עליו א"כ במה יותר עכשיו כך היו הסברא לומר משו"ה קמ"ל ברייתא ורב אידי בר אבין אע"ג שצריך להמתין עד שתצא נפשה מ"מ א' גוי וא' ישראל מותר בה. והוקשה לרש"י מ"ט באמת להתיר לב"נ אע"כ דהאי דרשא אסמכתא בעלמא הוא ומן התורה מותר לישראל מיד. וס"ל לרמב"ם דע"כ סוגיא דסנהדרין דס"ל דאורייתא הוא כאשר הוכחתי לעיל א"כ הך סוגיא פליגי אדברייתא ואדר' אידי בר אבין ובאמת אסור לב"נ ופסק רמב"ם כוותי':

ובפ' כל שעה כדפריך לר' אבוהו מהא דלא יושיט אדם אמה"ח לב"נ הא לכלבו שרי הו"מ לשנויי במפרכסת או בבני מעים אלא משום דאיכא פלוגתא בהא ניחא לי' לשנויי האמת דאמה"ח איתקש לדם ושרי בהנאה לכולי עלמא:

והרובעה חייב צ"ע בסנהדרין ע"ח ע"א קאמר רבא הרובע את הטרפה חייב סד"א ה"ל משמש מת קמ"ל משום הנאה הוא והא אית לי' הנאה ע"ש וה"ל לאשמעינן רבותא טפי אפי' המשמש ורובע מי שנשחט בו רוב שנים ומפרכס אם לא נשחטה בהמה כהלכה. ולכאורה י"ל רבא פליג אדאביי דהכא ולטעמי' אזיל דס"ל לעיל ל"ב ע"ב דנפסלה בשחיטה נבלה הוה ולרמב"ם נבלה מחיים אלא שאינו מטמא מחיים אבל איסור נבלה אית בי' מחיים. נמצא הרובעו פטור דכ' מהרש"א בשמעתין דטומאה ילפינן מטומאה ואיסור מאיסור נמצא הרובעה מנ"ל למילף מאמה"ח דחשיב חי ולחייב הרובעה נילף מאיסור נבלה דחשיבה כמתה ופטור הרובעה. אך הרמב"ם פסק הך דהרובעה חייב וצ"ע. גם מסתימת לשון הרמב"ם משמע דאפי' נשחט כדינו ומותר באכילה מ"מ הרובעו חייב דדוקא לענין היתר אכילה הוה גז"ה אבל בעלמא חי היא לכל דבריו וצ"ע ועיין לעיל ב' ע"ב בתוס' ד"ה ובמוקדשים וכו' וכתבתי שם דלתי' קמא דתוס' הוה ס"ל בקדשים דמחוסר זריקה הוה פרכוס כחי אפי' לענין טומאה אפי' בשחיטה כשרה ע"ש:

אמר ר"ה והוא שכנסו. רמב"ם פסק להא דר"ה וכ' הראב"ד הא ר"ה אליבא דר' יהודה ואליבא דר' ישמעאל ואנן קמ"ל כר"ע וכ' כ"מ אע"ג דרב הוא מפרש לדר' יהודה ודר' ישמעאל מ"מ הא איכא נמי אידך דר"ה דאמר ב' חצאי זתים שישנן ע"ג העור העור מבטלן שהוא אליבא דר"ע וא"כ אין ללמוד מר"ה וק' אהרמב"ם. ולפע"ד למסקנא לקמן קכ"ד ע"א כי אתא רבין וכל נחותי ימא אמרי ארישא וכדר"פ במרודד וק' מה עלה על דעתם לאוקמי במרודד ולמה לא תתפרש רישא כפשוטה ובין פלטתו סכין ובין חי' אלא דס"ל דהני תרתי מתניתין אהדדי איתמר ודר' הונא דשמעתין ודר' יוחנן לקמן חדא הוא. מתניתין דריש פרקין מיירי משני חצאי זית שאינם מרודדין אלא מקובצין ואפ"ה ס"ל לת"ק דבטיל לגבי עור ופליג ר' יהודה ואמר אלל המכונס עליו ופירשו ר"ה בשהכניסו בידים והחשיבו וכל זה באינו מרודד וגם ר"ע מודה אליבא דר' יהודה דהלכתא כוותי' מדמפרש ר"ה דבריו. ולקמן פלוגתת ר' ישמעאל ור"ע בשני חצאי זיתים נפרדים ומרודדים דהוה תרתי לריעותא ב' חצאי זיתים נפרדים וגם מרודדים ובהא ס"ל לר"ע דמבטל עור ואין מועיל כינוס ואהא קאמר ר"ה ב' חצאי זיתים העור מבטלן לומר דר"ע אפי' בפלטתו חי' ס"ל העור מבטל כיון דמרודדין הן. והשתא הוה סד"א כי היכי דסיפא בשני חצאי זיתים דפליגי ר"י ור"ע במרודד ופלטתו חי' מיירי ה"נ בכזית שלם דרישא אפי' במרודד ופלטתו סכין קמ"ל ר' יוחנן ורבין ונחותי ימא בכזית שלם אם הוא מרודד בעינן פלטתו חי' אבל פלטתו סכין בטיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף