חתם סופר/חולין/קיח/ב

חתם סופר חולין קיח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה אין יד וכו' יבואר לקמן אי"ה קי"ט ע"ב:

וכשם שאין מקבלים טומאה עד שיתלשו עפירש"י ותוס' ובת"כ יליף מקרא כתיב אשר יזרע טהור הוא וכתיב וכי יפול מנבלתם עלי' טמא הוא חד במחובר וחד בתלוש וא"א לומר במחובר טמא ובתלוש טהור א"כ טמאת הכל אלא במחובר טהור ובתלוש טמא. ונראה דגם זה בכלל ק' תוס' ד"ה וכשם דלמה לי קרא דמחובר טהור תיפוק לי' אין הכשר במחובר ואין טומאה בלא הכשר ועל זה יוצדק מ"ש תוס' וכ"ת באילן מלא פירות שנתלש פי' להכי אצטריך קרא ואי לא הכי אין מובן לדברי תוס' אלו וק"ל:

שלש קליפות בבצל הו"מ לאתויי ממשנה קמייתא דמייתי לעיל ריש פרקין קי"ח ע"ב הפטמא של רמון וכו' וכפירש"י שם אלא דשם אין מבואר כל כך דהוה הנץ שומר כלל ער"פ כיצד מברכין ורש"י לעיל פי' האמת אבל הכא ניחא לש"ס לאתויי ממשנה שני' שהיא בצל שמבואר יותר:

שומר אוכל שחלקו עיין פלוגתת רש"י ותוס' דלרש"י אוכלין מצטרפין זע"ז בנגיעה ולתוס' דוקא במחוברים ולכאורה משמע כפירש"י בפסחים מ"ו ע"א דאיכא פחות מכביצה אוכלין ונגעו בהאי בצק דלתוס' צריכין לדחוק מאי נגעו נדבקו זה בזה. וכן בכריתות כ"א ע"א דאיכא פחות מכזית נבלה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין ע"ש ודוחק לומר שחיברן וכן בשמעתין צריך לומר לתוס' דהמקשן הוה סלקא אדעתי' דמיירי בשדרה כמ"ש מהרש"א ולמסקנא דחטי דשמעון בן שטח שינויי דחוקא ולא איפשטא איבעי' וכדפסק רמב"ם א"כ למסקנא מיירי קרא כדקא ס"ד בשדרה וזה דבר שא"א לשמוע שיהיו מוציאין לזריעה עם השדרה ועין רואה מכחיש זה. והש"ס דאמר בשדרה ה"נ הו"מ להקשות וכי מוציאין שדרה לזריעה עדיפא מיני' פריך ושקלא וטרי' בעלמא הוא ולא קאי במסקנא אבל להתוס' קשה ע"כ נראה יותר כפירש"י ולעיל קי"ח ע"ב בתוס' ד"ה אין יד שהקשו ממנחות נ"ו. ולפע"ד משם ראי' לפירש"י דהרי חזינן דבעל איבעי' הוה ס"ל דאפשר לפרש קרא כף אחת בנוגעים זה בזה דוקא ומשו"ה איבעי' לי' וא"כ איך פשוט ממתניתין דקתני שהכלי מצרף ולא קתני מחבר אכתי הוא גופי' קשי' מנ"ל למתניתין בפשיטות כל כך דקרא באינן נוגעים מיירי דלמא דוקא בנוגעים מחבר ולא מצרף כשאינו נוגעים. אע"כ צ"ל דהוא גופי' קמבעי' אי אוכלים בעלמא מצטרפו בלא נגיעה ופשוט ממתניתין דע"כ הלכתא גמירי לצרף בעלמא בגניעה ובקדשים אפי' בלא נגיעה. וממילא י"ל נמי מה שהקשו מחולין כ"ד דאמר ר' יונתן התורה העידה על כלי חרס אפי' נימא כפשוטו חרדל ממש קאמר י"ל ר' יונתן ס"ל כדס"ד דאיבעי' במנחות דאין נגיעה מצרף אבל לדידן דקיי"ל כפשטי' דמנחות וכסוגיא שהבאתי לעיל א"כ לא נימא אפי' מלא חרדל אלא התורה העידה על כ"ח שמטמא כל מה שבתוכו אפי' ב' חצאי ביצים בכלי רחב ואינם נונעים זה בזה דהא כללא כייל כל אשר בתוכו יטמא:

ועוד נ"ל דרש"י נמי לא אמרה אלא בשני חצאי ביצים הנאכלים זע"ז בבת א' אבל לפת עם אגוזים שאין דרכן לאכול בבת א' בבית הבליעה לא דכי היכי דקרא כל האוכל אשר יאכל קאי אשיעורא דכמות שהבית הבליעה מחזיק והיינו כביצה ה"נ קאי אאיכות שרגילין להיאכל בבת א' זע"ז מצטרפין לא זולת. הנה כי כן הא בלאה"נ חרדל האוכל בבת א' כביצה חרדל בטלה דעתו ככותח ר"פ אלו עוברין דאינו נאכל אלא עם בשר ופת. ובלא"ה נמי חרדל תבלין הוא ואינו מטמא טומאת אוכלין בפ"ע אלא בצירוף עם כבמשנתינו וא"כ האי התורה העידה על כ"ח אפי' מלא חרדל לאו חרדל ממש קאמר אלא אוכלים נפרדים פרודים קטנים כחרדל וא"כ מצי איירי בשני מינים שאינם נאכלים זע"ז ואפ"ה אמרה תורה כל אשר בתוכו יטמא וע"כ מאוירו וא"ש ולק"מ אפירש"י:

בשדרה פירש"י דלשנויי ברי' שאני שינויי דחיקא הוא פי' לומר דברי' חשיבא בשיעורא כביצה אע"ג דלענין איסורא חשיבא ברי' כשיעור שלם מ"מ לענין שיעור טומאה דחוק להחשיב ברי'. אבל לעיל להחשיב ברי' להצריך לה יד ושומר לענין זה אין דוחק לומר ברי' חשיבא לי':

כחטי דשמעון בן שטח. יל"ד דהל"ל כחטה דאורייתא דכתיב חלב כליות חטה בפ' האזינו ופירש"י חטים ככליות. וי"ל דבברכותיהן של ישראל היו גם הביצים גדולים ואנשים גדולים כדכתיב לעיל ואולך אתכם קוממיות כקומתן של אדה"ר מאה אמה כפירש"י בפ' בחקותי. וא"כ י"ל התורה שיערה לפי הדור ההוא ובכל דור דור לפי זמנו וא"כ אכתי הק' במקומה עומדת אין בחטה ככוליא כשיעור ביצה המוחזקת בבית הבליעה בלא צירוף שארי חטים. ע"כ הוצרך לדחוק דמיירי בחטי שמעון שאז לא הי' הברכה אלא בזרע הארץ כמבואר שם במס' תענית שירדו גשמים רק בליל רביעית וליל שבתות ואפ"ה הוציאה חטים ככליות. אבל בני אדם לא נשתנו וזה פשוט. ויען זה הוא דוחק גדול לאוקמי קרא דוקא בהכי ולא בשיעור בינוני ולא בשיעור ברכותיהן של ישראל וזה דוחק גדול ע"כ ס"ל לרמב"ם דאיבעי' לא איפשטא והוא ספק:

אלא מעתה תפילין היכי כתבינן. עב"י א"ח רס"י ל"ב דלתוס' תפילין נכתבים במקום בשר פי' בקלף בצד התחתון הנוטה למקום בשר ומזוזה במקום שער היינו בצד עליון הנוטה למקום שער וא"כ פריך תפילין היכי כתבינן ה"ה מזוזה וס"ת אלא שפוגע במקום כתיבת תפילין תחלה. אך רמב"ם ורמב"ן ורשב"א ור"ן ס"ל תפילין נכתבים במקום בשר ממש וס"ת ומזוזה במקום שער ממש. וצ"ל דפריך תפילין היכי כתבינן מכ"ש ס"ת שנכתב במקום שער ממש אע"כ לא מחלחל. ואותן הגומות שצומחת מהם השערות נגררות ונסתמו בשעת עיבוד ערשב"א וחי' ר"ן ותבין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף