חתם סופר/חולין/קיג/ב

חתם סופר חולין קיג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וישלח יהודה גדי עזים. הא דלא מייתי מקרא קמא אשלח לך גדי עזים מן הצאן וי"ל דמיד סמיך אמיעוטא דהעזים וכ"כ עצמות יוסף. אלא מ"ט לא מייתי מקרא דרבקה דקדים. נלע"ד מקרא דרבקה לא מוכח מידי מקרא קמא קח לי משם שני גדיי עזים י"ל אי לאו דביאור לנו שהיו עזים ה"א דהי' מין חי' דהרי יצחק מטעמי ציד חיה ביקש אלא שרש"י פי' טעם עז כטעם הצבי ומ"מ אי לא ביאר לנו עזים ה"א גדי דהכא ע"כ מין צבי הוא משו"ה פירש עזים לומר טעם עז כטעם הצבי וממילא הדרינן לסברא חצונה דאין גדי אלא מעזים. אבל מעורות גדיי העזים שפיר מוכח מגופי' דעזים דמיותר. אבל מיתורא דה"י העזים לא מוכח דהרי הוצרך להודיענו שהלבישו מאותן גדיי עזים שעשתה מטעמים אותן עצמו הלבישה על ידיו וחלקי צוואריו. דהנה כתיב וירח את ריח בגדיו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' והקשה רש"י הא אין ריח רע משטף העזים ותי' ריח ג"ע נכנס עמו. וזהו אם היו שטף עזים שנפשטו היום אבל אם היו עורות ישנים שנפשטו ונעבדו זה ימים רבים אין כאן ריח רע. ורוצה להודיעני הנס ע"כ כתיב ואת עורות גדיי העזים בה"י הידוע. אלא דהו"מ למכתב ואת עורות הגדיים בה"י הידוע ולא צריך העזים נמצא גבי רבקה אין הה"י מיותר אלא עזים מיותר אך גבי יהודה מיותר כל התיבה "העזים" וליכא אלא חד מיעוטא ומיושב ק' תוס' ד"ה עזים העזים וכו' וק"ל ועיין תוס' יומא ס' ע"ב מה שתירצו וק' להבין קצת ע"ש:

וע"ד דרוש י"ל הא דרמיז קרא הך ילפותא דגדי אפי' פרה ורחל במשמע גבי מעשה יהודה ותמר. והוא משום דמהא מעשה מוכרח דיש להם דין ישראל מדאמר הקב"ה ע"י רה"ק צדקה ממנו ואי היו להם דין ב"נ אפי' אי כלתו מותר לב"נ מ"מ כיון שהמעשה תועבה לישראל ועתידה תורה לאוסרה אין כבודו של הקב"ה לקרוא שמו על התועבה לומר צדקה ממנו יצאו כבושים. אע"כ יש להם דין ישראל ואתי עשה דיבום ודחי וכן כ' רמב"ן פ' וישב. והשתא דנניח למוסכם שהיו להם דין ישראל תיקשי איך האכיל אאע"ה לאורחים חמאה וחלב ובן הבקר ובאמת איתא במדרש שמרע"ה אמר למלאכי השרת אכלתם בב"ח בבית אאע"ה עיין ילקוט כי תצא בפסוק לא תבשל גדי וסמיך לי' עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית ע"ש וא"כ ק' על אאע"ה איך האכילום בב"ח ומכח ק' זו הי' עולה על דעתינו דלא נאסר אלא בשר גדים עזים בחלב אבל לא דפרה ורחל ואברהם אבינו בן בקר הקריב קמיהו. ולהוציאינו מזה הטעות הכתוב שם גדי העזים להורות נתן דסתם גדי דבב"א אפי' פרה ורחל משמע. וע"כ לומר תי' אחר על אאע"ה כמ"ש הקדמונים נהי הוא וביתו שמרו כל התורה אבל האורחים שהאכיל והנפש אשר עשה די להם שהעמידום על דת אמת אבל לא שהי' להם דין ישראל לקיים כל התורה:

גדי לרבות את החלב ומתה משום אחע"א דאין לומר דמיירי בחצי זית חלב או מתה ולהצטרף עם החלב לכזית דלזה לא צריך קרא כיון דפשיט דחלב ונבלה איקרי בשר ואיחע"א לית כאן א"כ פשיטא דחייב ואסור בהנאה אע"כ בכשיעור מיירי ולאשמעינן איחע"א. אמנם בתשובתי סי' תש"מ העלתי דלא דמי למ"ש הריטב"א בקידושין דאיסור נבלה חל על יה"כ הואיל ויה"כ בכותבת ונבלה בכזית התם א"ש דאכזית נבלה לבד חייב מבלי צירוף דבר אחר אבל הכי אחצי זית חלב ומתה אכתי לא מחייב עד שיצרף חצי זית חלב עמו ולא נתחדש אלא מעיקרא היו צריך לצרף חצי זית נבלה אחרת עם זה החצי זית ועתה סגי בצירוף חלב ועכ"פ צירוף צריך בזה לא אמרינן דיחול עליו. ודוחק לומר לעולם אין איחע"א ואבישול קאי דליכא אלא חד איסורא ואתי לאשמעינן לאפוקי דלא נימא הואיל ואאכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי קמ"ל דלקי אבישול זה נראה דוחק וכאשר יבואר לקמן אי"ה במאי דפליגו הני לישני אית תלי' בישול באכילה או לא יעיין לפנינו אי"ה:

לרבות את השליל לקמן קי"ז ע"א אמרינן שליל לא צריך קרא דגדי מעליא הוא. נראה דתלי' בפלוגתא לעיל ע"ד ע"ב מר זוטרא ורב אשי כיון דרהיט ואזיל שה מעלי' הוא ע"ש:

להוציא את הטמאה היינו לומר שאינו מין גדי אבל אין לומר דהוה שפיר מין גדי אלא שאין אחע"א והואיל ולא לקי על אכילה לא לקי נמי על בישולו ז"א א"כ בחלב אמו להוציא חלב טמא למה לי כיון דכבר גלי דאין בב"ח חל על טמאה מה לי הבשר טמא או החלב אע"כ משום דלאו מין גדי הוא וה"א מ"מ חלבו הוה חלב קמ"ל. ועוד הא לגמרי הוציא הכתוב אפי' חצי זית טמאה עם חצי זית חלב טהורה ש"מ לאו משום אין אחע"א נגעו בי' ותמי' על מהרש"א שלא עמד בזה:

בחלב אמו ולא בחלב טמאה. צ"ל דאתי' כר"ש דס"ל ר"פ בהמה המקשה ובבכורות פ"ק דקלוט בן פרה אסור ולא אמרינן היוצא מטהור טהור. וה"ה דלא אמרינן היוצא מטמא טמא ומשכחת גדי בן בהמה טמאה ואצטריך בחלב אמו ולא טמאה. ועיין פירש"י לקמן קי"ד ע"א ד"ה בחלב אמו וכו' דאי אמו טמא לאו איהו טהור וכו' ע"ש היינו להלכתא דקיי"ל במתניתין דבכורות כל היוצא מטמא טמא:

קסבר שמואל אחע"א התוס' מקיימין הגי' ועמהר"מ לובלין פי' יפה דברי תוס' וצריך אני להוסיף מה דמסיים תוס' דללישנא בתרא תרוריהו מחד קרא וכו' היינו לפמ"ש תוס' לעיל ק"א ע"ב ד"ה ר"ע דהא דלא ילפינן מבב"ח לחומרא באיסור חע"א. היינו משום דבב"ח חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן ע"ש א"כ להך לישני דמטעם חידוש וגז"ה אתאינן עלה שוב אין לנו להסביר סברות אלא תרוריהו מחד קרא נפקא. אבל לל"ק דילפינן כל התורה מבב"ח דאיחע"א היכי דהסברא נוטה א"כ מוקמי' במסתבר טפי וכמו שהסביר מהרמ"ל הנ"ל:

ושאני הכא דרבי רחמנא גדי עתוס' בסוף דבריהם אע"ג דאמה"ח מטמא וכו' וצ"ל לחלק בין נבלה לאמה"ח דנבלה מטמא כבר אבל אמה"ח מטמא לכשיתלש אבל עדיין אינו מטמא אע"ג דבחי' לאיברים עומדת לענין איסור מ"מ לענין טומאה אינו מטמאה:

דכ"ע אין אחע"א פירש"י וחד לגופי' נתקשה בו מהרש"א ולע"ד האי לגופי' דהכא אינינו כלגופי' דכ' רש"י לעיל בדשמואל דשמואל מדפריט כל הני דרשות דגדי ולא קאמר נמי גדי למעט חי' ש"מ ס"ל לשמואל דחייב אבשר וא"כ לא שייך תו לומר גדי לגופי' דה"ל למכתב לישנא אחרינא. אבל הך לגופי' דהכא רוצה לומר גדי דוקא ולא חי' וכדדריש ר"ע לקמן אלא ר"ע ס"ל אחע"א וממעט חי' ואינהו ס"ל אין אחע"א וממעטי חיה. והיינו כפסק ריף ורמב"ם דאע"ג דקיי"ל אין אחע"א מ"מ פטור אחיה:

ומה שפירש"י עוד חד למעוטי שלי' ולא ס"ל פירשא בעלמא הוא לא בעי למימר למעוטי עוף דיותר ניחא לומר דאין לו חלב אם ולא צריך קרא למעוטי ואע"ג דלמעוטי שלי' הוא נגד ב' סוגיות דהכא ודלקמן קי"ג ע"א. מיהו לא צריך לזה אלא למ"ד לא לקי אבישול אבל למ"ד אע"ג דאאכילה לא לקי מ"מ לקי אבישול אצטריך למעוטי בהמה טמאה מבישול ולא אצטריך לדחוקי למעוטי שליא או עוף ומשו"ה פסק רמב"ם כהך מ"ד:

להכי אפקי' רחמנא וכו' הרמב"ם פ"ט ממ"א ורפ"ק דטומאת מת כ' ע"פ מדרש רבה לא שתק הכתוב מאיסור אכילת בב"ח אלא משום דבישול אסר רחמנא ופי' כ"מ ב' כוונות א' מדאסר הבישול א"כ ממילא אסור באכילה מלא תאכל כל תועבה. א"נ אסר בישול שהוא הכרה והתחלה לאכילה מכ"ש האכילה עצמה ע"ש. נמצא לפי טעם השני כל שאינו אסור באכילה מטעם אין איחע"א גם על הבישול לא לקי שהרי לא אסר הבישול אלא בשביל האכילה. משא"כ לטעם קמא אסר האכילה בשביל התועבה דבישול וא"כ אפי' אי אאכילה לא חייל מ"מ אבישול לקי ובהכי פליגו הני לישנא ומיושב ק' תוס' ד"ה כיון וכו' ועיין בסמוך בעזה"י:

המבשל במי חלב וכו' העצמות הגדין והקרנים וכו' צ"ל דס"ל להאי תנא דאפי' דבר שא"א לבוא לידי אכילה חייב על בישולו משו"ה אצטריך לאשמעינן דפטור על בישול עצמות וכו' דלאו בכלל גדי נינהו. אבל אי ס"ד דכל חיוב בישול משום דהוה התחלה והכנה לאכילה קשה וכי צ"ל דהני לאו בני אכילה נינהו אע"כ ס"ל להאי תנא דאיסור בב"ח מלא תאכל כל תועבה נפקא ולא מלא תבשל גופי' ומשום דהבשול בעצמו תועבה הוא. ולפ"ז מ"ש אח"כ הפגול והנותר והטמא חייב ע"כ על אכילתן קאמר דאי על אכילתן פטור משום אחע"א ואבישול הוא דמחייב פשיטא כיון דכבר קמ"ל דבישול ואכילה לא תלי' אהדדי א"כ מה"ת למיפטר אבישול איסורי' בחלב אע"כ אאכילה קמ"ל ואשמעינן דעצמות וכו' פטור אפי' על בשולן ופגול וכו' חייב אפי' על אכילתן ומשו"ה פריך ש"ס וכפירש"י ד"ה הפגול מיתורא דגדי נפקא ומיושב ק' מהרש"א:

והנה המעושן פסק רמב"ם דפטור אבל לענין שבת פסק דחייב ונתקשה בזה בקרבן העדה בירושלמי פ' כלל גדול ועב"י סי' פ"ז ולפע"ד בשבת אמלאכה קפיד קרא והרי נעשה מלאכה ע"י אש. ובב"ח אבישול קפיד קרא היינו דבר המתפשט בכלו ומעושן איבעי' לן בירושלמי פ' הנודר מן המבושל ע"כ לענין בב"ח פטור אבל אסור אך אי קשי' לי מבשל בחמה או בחמי טברי' מנ"ל למפטרי' בב"ח בשלמא לענין שבת לא הוה מלאכה כעין שנעשה במשכן או באש לסממנים של צביעה או ע"י תולדות אש בסממנים של שמן המשחה שנתבשלו במים רותחין כמ"ש רמב"ן פ' תצא לאפוקי חמי טברי' אבל לענין בב"ח מנ"ל דלאו בישול הוא שהרי מפעפע בכלו. ונצטערתי הרבה בזה. ואמר לי תלמידי הב"ח המופלג כ"ה יואל סג"ל מק"ק מ"ד מדכתיב אשר תאפו אפו ואשר תבשלו בשלו ואי ס"ד סתם בישול דקרא כולל גם בחמה או חמי טברי' הרי בשול כזה יכול לבשל גם בשבת עצמו דמלאכה כעין משכן לא הוה ואיך סתם אשר תבשלו בשלו אע"כ סתם בישול דתורה אינו אלא באש וילמוד בישול דפסח לדבב"ח מהך ונכון הוא:

בחלב פרה ורחל מנין שיטת רש"י דגדי קמא כמשמעו גדי עזים בחלב אמו ממש וגדי שני לרבות כל מיני גדי בחלב אמו של כל א' במינו ואינו מינו לא ידענו. אלא מדהוה לי' למכתב בחלבו או באמו והוה ידענו דבחלב מינו קאמר ומיתורא שמעינן אפי' גדי דקרא קמא בחלב פרה ורחל דקרא ב' וה"ה בהיפוך. אבל לא ניחא לרש"י למימר גדי קמא כולל הכל וגדי שני' למעט חי' כתוס' דא"כ לא הו"ל לרב אשי למימר מעיקרא דדינא פירכא כיון דאיכא גם פירכא אסוף דינא כמ"ש תוס' ד"ה פרה דאיכא למימר חי' יוכיח אע"כ ברייתא לא ס"ל למעט חי'. ואי תימא רב אשי גופי' מנ"ל דלא ס"ל לברייתא גדי קמא כולל הכל י"ל דלשון הברייתא דוחקתו דאמרה פרה ורחל מנין ומאי אולמי' דחלב גדי מחלב פרה ורחל הא תרורהו בחד קרא כתיבו ובחלבו של כל א' וא' ולא ה"ל למימר אלא אין לי אלא באמו בחלב שאינו אמו מנ"ל אע"כ כנ"ל:

ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה ה"ה דהו"מ למיעבד ק"ו ממקומות כדלקמן בפרי ופרי דעביד ק"ו ממקומות וה"נ הומ"ל ומה הרבעה שלא נאסרה במינו נאסרה באינו מינו בישול שנאסר במינו לא כ"ש שתיאסר באינו מינו והדר ה"ל למיפרך מה להרבעה שנוהג אפי' בדגים משא"כ בישול. ומדלא תני הכי כמו ברייתא דלקמן י"ל האי ק"ו לא בכדי נקטי' אלא קיים במסקנא. דהרי פירכא דרב אשי ע"כ תתפרש מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה היינו אמו ממש שילדתו וצ"ל לפי אותה פירכא דלמא אה"נ לא אסר קרא אלא חלב אמו ממש הנאסרה עמו בשחיטה אבל שאר חלב אפי' דמינו מותר. וא"כ כדמפיק שוב מקרא מיתור חלב אמו דיו לרבוי מינו שאינו אמו ממש ואכתי אינו מינו מנ"ל. אלא כיון דידעינן אמו שאינו נאסרת עמו בשחיטה אזדא לי' פרכתו של רב אשי והדרינן למילף אינו מינו מק"ו. וזהו סיוע פירש"י דהאי תנא מרבה חי' מגדי שני אבל אי ס"ד דמגדי קמא נפקא לי' הכל וגדי שני ממעט חי' א"כ אכתי מיפרך ק"ו מיוכיח אסוף דינא כמ"ש תוס' ד"ה פרה וכו' כנ"ל:

מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה כ' תוס' דמצי למדחי האי פרכא ולמימר חי' יוכיח וזה סיוע לפי' תוס' דברייתא ממעט חי' מגדי שני ומריש ה"א דשמואל דדחיק לעיל ומפיק מבחלב אמו שחיטה וזכר ולא דריש לי' כברייתא משום דשמואל ס"ל בב"ח נוהג בחי' וא"כ ליכא פירכא אק"ו ולא צריך חלב אמו לאינו מינו וצריך לדחוק לאצרוכי קרא למעוטי שחיטה וזכר אבל הדרנא בי דאכתי איכא למימר בהמה טמאה תוכיח בשלמא למאי דאית לן אין אחע"א אפי' בב"ח א"כ טמאה מטעם אין אחע"א היא אין כאן יוכיח כמ"ש מהרש"א ובס' עצמות יוסף כ' דרש"י דנקיט יוכיח לדוגמא בעלמא נקטי' אבל לא עלה על דעת רש"י שיהי' יוכיח מטמאה. אמנם לשמואל דס"ל גדי לרבות חלב ומתה וא"כ לכל הפחות בבב"ח דחידוש הוא אמרינן אחע"א וא"כ הא חזינן אפ"ה מימעט טמאה מגדי יתירא הדר ה"ל לשמואל כחי' לדידן ועבדינן מיני' יוכיח אלא שכבר כתבתי לעיל במשנתינו שאין שום סברא להוציא טמאה ולהכניס חי' אי לאו מטעם אין אחע"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף