חתם סופר/חולין/צא/ב

חתם סופר חולין צא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה. עמ"ש תוס' וי"ל דלעולם מייתי קרא דעקידה והכי מייתי דהנה כל מצוה שנצטוינו ביום לא מקדמין טפי מצפרא וכן מצוה שבלילה לא מקדמין טפי מתחלת צאת הככבים כמו אור לי"ד בודקין החמץ. אבל מצוה דכל שעתא זמני' זריזים מקדימין בכל זמן ועידן. והשתא ק' כיון שהקב"ה לא קבע לו זמן ואמר סתם קח נא את בנך מ"ט לא אקדים טפי מצפרא אע"כ סתם הליכה של ת"ח היא ביום ונהי אי א"ל הקב"ה להדיא קח בנך בלילה תו שלוחי מצוה אינן ניזיקין מ"מ כיון שסתם א"ל ה"ל כאלו א"ל ביום שהוא דרך הליכה לת"ח ומשו"ה לא אקדים טפי מצפרא וא"ש ועיין חידושינו פ"ק דפסחים שם:

שהלך ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג. בס' בכור שור במס' כריתות שדקדק לילך באיטלז של אימאום לדעת רמב"ם דאין ע"א נאמן באיסורין אלא מיוחסי ישראל. והכא ליקח בהמה למשתה הרי צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט כדלעיל במשנה ס"פ או"ב ע"כ הלכו ליקח לאימאום שהם מיוחסים כדאיתא בעירוכין במתניתין יו"ד ע"א ע"ש שהם נאמנים אי מכר אמה או בתה אלו דבריו ז"ל ודפח"ח. והנה הקשו על הרמב"ם מוספרה לה דכל אשה מהימנית לבעלה אפי' אינה מיוחסת אפי' ממזר שנשא ממזרת אשתו נאמנת לו. ולזה י"ל דשאני התם כמ"ש רמב"ן בחי' ריש גיטין הואיל ונאמנת על עצמה נאמנת גם על בעלה אדרבא יש מכאן ראי' קצת לרמב"ם מדכתיב וספרה לה ודרשינן לה לעצמה וק' למה לי לה אע"כ הכי קאמר קרא לה לעצמה נאמנת משו"ה נאמנת לבעלה ולא זולת זה וא"ש. והנה רש"י בחומש פי' ויזרח לו השמש ע"ד הפשוט כאדם האומר לחברו כשהגיענו למקום פלוני האיר לנו היום וכ"כ רמב"ן גבי לך לך ושלח לך וכדומה וא"כ גם וספרה לה ליכא למידרש בי' מידי והיינו כשראה ר"ע שמדקדקים ליקח בהמה ממקום מיוחסים וע"כ ילפי לה מדכתיב וספרה לה משמע דוקא לה לעצמה אבל אם אינו לעצמה לא מהימן לאחריני אלא מיוחס א"כ ק' ויזרח לו מאי דרשת בי' וא"ל שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו:

זרחה בעבורו. שמעתי מפי הקדוש מ"ו הגאון חסיד שבכהונה מ"ה נתן אדלר זצ"ל דיעקב אע"ה ראה אז החורבן כדאיתא בש"ע ה' ט"ב שיש ליקח אבן תחת מראשותיו בט"ב ע"ש ואחז"ל צדקה עשה הקב"ה עמנו שהקדים ב' שנים קודם וטשנתם כדי שעי"ז יהיו מקום לגאול ישראל קודם זמנו בב"א והיינו שמש ששקעה בעבורו קודם זמנו בחורבן בהמ"ק בבנין העתיד בב"א:

קפצה לי' ארעא וכו' ואליעזר עבד אברהם קפצה לי' חרן לומר שהכנענים תקיא אותם הארץ א"כ אליעזר שהי' כנעני קפצה לי' חוצה לארץ ויעקב אבינו לא קפצה לי' חרן אלא א"י קפצה לי' כשפחה ההולכת לקבל פני גבירה כפירש"י פ' חקת גבי נחלי ארנון ע"ש:

ויקח מאבני המקום. כ' תוס' ע"ד פשוט אבן מאבני המקום. ולכאורה זה א"א דפרשת דרכים וזית רענן הקשו איך שכב על האבן הא הי' ממזבח שיעקד עליו יצחק ואסור לשכב עליו. והנה קושייתם לפום סוגיא דלמעלה שידע יעקב אע"ה שהיו מקום שהתפללו אבותיו ושנעקד שם יצחק וא"כ ק' איך שכב על אבני המקום ההוא ותירצו שהרי לא שכב עליו ממש אלא עשאוהו כמרזב להגן מן החיות והוה כמו ריב"ז דרש בצילו של היכל דמותר ע"ש וצ"ל צדיק זה יניח עלי ראשי לאו דוקא עליו שהרי לא שכב על שום אבן אלא יניח ראשו נגדו. וא"כ כיון שעשאם מרזב ע"כ הוה טפי מאבן א' ושפיר פריך ש"ס והיינו המשך הסוגיא וק"ל:

יתר דברי אגדה זו מבוארים אצלינו בחי' תורה שלנו קחנו משם:

א. איבעי' להו אית לי' לעוף ועגיל וכו' ערשב"א ור"ן ואבאר בעזה"י. יש כאן ד' שיטות להפוסקים דכי היכי דמיבעי' לן הכא ה"ה בכל התורה כולה מספקא לן אי בתר דידי' אי בתר דעלמא אזלינן ולפ"ז יבם איטר חולץ בשתי רגליו והכי קיי"ל בש"ע א"ע סי' קס"ט. והא דבתפילין אמרינן פ' הקומץ דמניח בשמאל דילי' שהוא ימין כל העולם התם משום דכתיב ידכה בה"י ולא בשמאל וימין תלי' רחמנא אלא בחלישות היד וזה שטה המחורת:

ב. הוא בהיפוך דבכל התורה ילפינן מתפילין דבתר דידי' אזלינן ויבם איטר חולץ בימין דידי' שהוא שמאל לדכ"ע והכא איבעי' משום שהי' ע"י מעשה אפשר בעינן דומיא דיעקב שהוא ומינו יש להם כף עגיל משו"ה מספקא לן ערשב"א. וצע"ג תינח עוף אית לי' ועגיל י"ל מספקא לי' דלמא לא מהני לי' עגילתו כיון שאין למינו עיגול ולא דמי ליעקב שכל מינו עגיל. אבל בהמה אית לה ולא עגיל מאי קאמיבעי' לי' הא בכל התורה בתר דידי' אזלינן והכא למעשה שהי' נמי לא דמי דהרי יעקב עצמו הי' לו כף עגיל וזה אינינו עגיל א"כ מה"ת לאסור גידו וצע"ג:

עוד קשי' לי אי בתר דידי' אזלינן מ"ט שולט בשתי ידיו מניח בשמאל דעלמא. וזה י"ל אי בתר דידי' הוה אזלינן לא היו מניח תפילין כלל ע"כ אזלינן בתר דעלמא:

ג. שיטת הסמ"ג במצות יבום וחליצה ומייתי לי' ב"י בא"ע סי' קס"ד דבתר דעלמא אזלינן וחלץ בימין דעלמא וטעמי' מדילפינן רגל ממצורע ובמצורע כתיב יד רגל ואזן ובאזן לא שייך איטר ואזלינן בתר ימין דעלמא ה"ה יד ורגל דמצורע בתר דעלמא אזלינן וממילא רגל דחליצה דאתי מיני' נמי אזלינן בתר דעלמא וצריך לומר הא דפ' אלו מומין פסיל לכהן איטר אע"ג דיד דכהן נמי ממצורע ילפינן וניזל בתר ימין דעלמא י"ל כמ"ש מטעם שהוא מום ומה שהקשה רמב"ן דמאי מום הוא זה הא יש לו ימין ושמאל י"ל ה"פ כיון שע"כ יעבוד בימין דעלמא מגז"ש מצורע כנ"ל וההוא יד היא חלושה אצלו ומניח ידו הבריאה ועובד בחולשא ה"ל כמום וכעין הקריבהו נא לפחתיך. ועיין מנחות ל"ז ע"ז פירש"י ד"ה מה כתיבה בימין משמע דלהאי תנא דלא מפיק מידכה אזיל אפי' בתפילין בתר עלמא וע"כ היינו דילפינן כל התורה ממצורע ומצורע כתיב אזן כנ"ל. אך במרדכי פ' הקומץ מוכיח מסוגיא ס"פ הבונה דע"כ ר"נ דמפיק מוקשרתם וכתבתם נמי לא פליג אאיטר דמניח בשמאל דידי' אע"ג דלא דריש ידכה א"כ מוכח דלא כסמ"ג:

ד. שיטת רמב"ן דס"ל איטר אינו חולץ כלל כשם שכהן איטר אינו עובד מפני שאין לו ימין ולא ניחא לי' לרמב"ן לומר דמטעם מום הוא אלא דלא מיקרי ימין וה"ה שאינו חולץ כלל וצ"ע א"כ בתפילין נהי איטר מניח כיון דכתיב ידכה והרי יש לו יד כהה מ"מ שולט בשתי ידיו לא יניח דהא לית לי' לא שמאל ולא ימין וצ"ע:

אמר שמואל וחלבו מותר לדברי הכל, לא הוה בעי למימר חלבו של שליל וסיום דברי ר' יהודה אינו נוהג בשליל וחלבו של שליל מותר לפי דק' לי' חלב מאן דכר שמי' כדהקשה לקמן צ"ג ע"ב ותוס' ד"ה חלב מאן דכר שמי' וכו' ע"ש. אלא דקשי' הא לקמן מתרצינן בדר"מ הכי קאמר אין נאמנים עליו ועל החלב וכ' ת"ח דלאו חסורי מחסרי אלא ממילא משמע. דאין נאמנים על חטיטת ה"ה וכ"ש על חטיטת חלב וא"כ ה"נ נימא ת"ק אומר נוהג בשליל וה"ה חלב נהי כל שכן לא שייך הכא אבל מ"מ ה"ה חלב דמסתמא דין א' להם אע"ג שכ' תוס' דסד"א כיון שאינו בעומד והקרב וכו' זה כ' תוס' לתרץ הס"ד אבל לא לאמת דכיון שבמינו עמוד והקרב ה"ל בכלל חלב וא"כ שפיר י"ל ר' יהודה הוא דמסיים אינו נוהג בשליל וחלבו של שליל מותר כמו דמסיים בסיפא נאמנים עליו ועל החלב. וצ"ל שמואל ס"ל דג"ה לר"מ נוהג אפי' בבן ח' ואינו ניתר כלל ע"י שחיטה וכשקלא וטרי' לעיל ריש פרקין כמ"ש הר"ן ורשב"א בשם תוס' וא"כ ליכא למימר דכייל חלב גיד בהדדי דשליל דגיד היא אפי' בן ח' ושליל דחלב הוא בן ט' וא"כ לא נכלל חלב בדברי ת"ק וא"כ אי ס"ד ר' יהודה אחלב דשליל קאי מאן דכר שמי' ע"כ:

ולפ"ז יש מקום ליישב פירש"י במתניתין דפי' נוהג בשליל בן ט' חי הרי ס"ל לרש"י להלכתא ליכא מאן דאסר גיד של בן ח'. א"כ ממילא י"ל דנכלל חלב בכלל דברי ת"ק ור' יהודה וחלבו של שליל מותר קאמר דלא כשמואל ועיין לקמן בסמוך אי"ה.

מחלוקת בבן ט' חי וכו' העלה רשב"א בשיטת הריף כבעלי תוס' דג"ה אפי' של בן ח' חי לא ניתר בשחיטת אמו ע"ש ור"א אר"א אחלב קאי דהלכו לשיטתן ולא אגיד. וזה דוחק ועוד כיון דברייתא נקיט נוהג בשליל וחלבו אסור א"כ שליל דחלב ודגיד הכל חד בבן ט' חי. אבל נלע"ד לפמ"ש ר"ן פ' בהמה דמקשה דלהכי לא הוה דם בכלל כל בבהמה תאכלו מפני דנוכל לקיים קרא באוכלין ממש לא מוקמי' קרא בדם אע"ג דקרא קראו אוכל כל דם לא תאכלו ע"ש וא"כ נימא בודאי לר' יהודה דס"ל פ' כל שעה יש בגידין בנ"ט והוה בכלל כל בבהמה תאכלו. ור"מ נמי אפי' אי ס"ל אין בגידין בנ"ט מ"מ כיון שראוים לכלבים ולחתולים כמ"ש הרא"ש בסוגיא דמכריזין. ור"מ לטעמי' הא ס"ל נבלה שאינה ראוי לגר קרוי נבלה והוה בכלל לא תאכל כל נבלה וה"ה בכלל כל בבהמה תאכלו ופליגי בבן ט' חי' לר"מ לשיטתו ור"י לשיטתי כדאמר ר"א אר"א אך לדינא קיי"ל אין בגידין בנ"ט וקיי"ל נבלה שאינה ראוי לגר אינה קרוי נבלה ולא הוה בכלל כל בבהמה תאכלו מק"ו דדם ונמצא לדינא אפי' בן ח' חי אין הגיד ניתר בשחיטה וכסתם מתניתין ונוהג בשליל אפי' בן ח' וכפסק הריף:

והרמב"ם פסק בין ג"ה בין חלב אינו ניתר וכבר כתבתי בזה לעיל פ' בהמה המקשה. והנה לעיל ס"ט ע"א פריך למאן אי לר"מ חלב ודם איכא איסור יוצא ליכא וכו' והקשה שם רשב"א להרמב"ם דלית לי' כר"א אר"א א"כ לא פריך מידי דהא לדינא איכא איסור יוצא וגם איסור חלב ודם וכן הקשה בפר"ח סי' ס"ד וכ' שם הפלתי דעכ"פ החלב והדם הגדל אח"כ משנשחטה האם עד שמוליד. אותו חלב ודם מותר כיון שנשחט לאו כבש עז נמצא בשעה שמוליד והוא כבר גדול כבן ב' שנים. הוה איבריו ס' נגד החלב שהי' במעי אמו טרם שנשחטה האם ע"ש ונכון הוא. אבל ה"ל למימר מרגניתא דלעיל שם הקשו תוס' הא ה"ל זוז"ג והניחו בקו' וכתבתי שם כשיטת הראשונים פ' כל הצלמים דשני גורמים שאינם מענין א' ואינם פועלים פעולה א' לא מיקרי ב' גורמים דוקא כעין שאור של חולין ושל תרומה וכיוצא וא"כ לק"מ ק' דודאי פעולת האיברים ביצירת הולד ופעולת החלב ודם שני ענינים הם ולא הוה זוז"ג וא"ש וממילא לק"מ קו' הנ"ל ג"כ לפי הנחת הפלתי דחלב ודם הגדל לאחר שחיטת האם מותרים הם א"כ נוצר הולד מחלב היתר שלאחר שנשחטה האם ומחלב איסור קודם שנשחטה וה"ל ב' פעולות שונות וזוז"ג כי האי מותר ולק"מ:

עולא אמר עץ הוא והתורה חייבה עליו ערשב"א שכ' אי ס"ד תלי' פלוגתתם ביש בגידין בנ"ט א"כ לקמן צ"ט ע"ב מאן האי דמצער לי וכו' ממ"נ אי לא הי' בו הקנוקנות א"כ פשיטא דהגיד עץ ואי הי בו הקנוקנות מ"ט התיר הלא מדרבנן אסורים לכ"ע ע"ש הנה לפמ"ש תוס' בשם שאלתות דלעולא מותרים הקנוקנות אפי' מדרבנן לק"מ ועי"ל דמיירי בירך שנתבשל בו ג"ה ונשפך הרוטב ולא הי' יכול לשער בס' והתיר דבקנוקנות דרבנן מקילינין בנשפך והאי דיתיב אבבא הוה ס"ל קנוקנות דאורייתא ויש לאסור בנשפך עש"ע י"ד סי' צ"ח:

אמר אביי כוותי' דרב אסי מסתברא וכ' רשב"א ואינך אמוראי ס"ל לחלק דוקא בכסלים דרשינן על ולא בתוך הכסלים. משא"כ בכליות כבר כתיב את שתי הכליות נמצא מקריבים הכליות עם כל מה שבתוכו ושוב הוסיף ואת החלב אשר עליהן ולא נכלל בכלל הכליות נמי יקריבו ולא אתי למעוטי על ולא בתוך אלא אדרבא אתי להוסיף אפי' מה שעל הכליות נמי יקריב ע"ש. והא א"ש לשיטת הר"א ממיץ דכל שקרב אגב אבר אסור א"כ כבר נאסר מה שבתוך הכליות שנכלל בהקרבה עם שתי הכליות ואתי חלב אשר עליהן להוסיף כנ"ל. אבל לשיטת תוס' נהי דלהקרבה נכלל כל מה שבתוך הכליות עם הכליות מ"מ כיון שאינו קרב בתורת חלב אלא עם האבר לא נאסר. ושוב כתיב ואת החלב אשר עליהן מה שעליהן נקרא חלב וממילא אסור באכילה אבל מה שבתוכו לא נקרא חלב ולא נאסר. ולפ"ז רבה ואביי פליגו בפלוגתת תוס' והר"א ממיץ:

והנה מ"ש תוס' על הר"א ממיץ מלקמן ס"פ כל הבשר לשונם מגומגם ועיקר כוונת קושייתם אדרב אשי התם דלא בעי למימר חלב השוה בשור כשב ועז וס"ל דכיון דקרב באיל מיקרי הקרבה אלא שמ"מ אינו חייב האוכלו משום דלא מיקרי חלב סתמא ולהר"א ממיץ מה בכך דלא מיקרי חלב הא עכ"פ קרב באיל ולרב אשי הוה זה חלב זהו כוונת קושייתם ועיין מע"מ נתקשה בזה ומ"מ דבריהם צ"ע דהרי המעיין בדברי רא"מ בס' יראים סי' קמ"ד שהקשה לעצמו ממה דהקשה רב מרי לרב זביד אם מועלין בו ליתסר משום חלב תיפוק לי' בלאה"נ תיקשי כיון דקרב אע"ג שאינו חלב ליתסר ותי' הרא"מ דרב מרי נמי ידע דלא מיקרי קרב כיון שאינו אלא בכבשים ע"כ הקשה רק מדנקרא חלב בקרא כל חלב לה' לענין מעילה. וחידש לו רב זביד דמיעטי' קרא בהדיא כל שאינו שוה בשור כשב ועז אע"ג דאקרי חלב והאי קרא להכי אתי למעוטא ע"ש ולפ"ז לק"מ קו' תוס' דעכשיו אתי רב אשי למימר לעולם לא אייתר קרא להכי למעוטי. אבל מ"מ אמת הוא מסברת חוץ שלא נקרא קרב כיון שאינו אלא באיל ולא בשור ועז ורק קושיות רב מרי הואיל ונקרא חלב לזה חידש לן חלב האלי' מיקרי חלב סתמא לא מיקרי. ולא תיקשי עכ"פ וחייב עליו משום שקרב לגבי מזבח ז"א דהרי אינו קרב בשור וכשב ועז בשוה ולא ממיעוט קרא כדרב זביד אלא מסברא וק"ל:

שיטת ר' יואל ורבינו אפרים וק' כה"ג אפירש"י לקמן חלב דקין שנחלקו בו ר' ישמעאל ור"ע ביארתי הכל בעזה"י לעיל פא"ט מ"ט ע"ב ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף