חתם סופר/חולין/פט/א

חתם סופר חולין פט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ים דומה לרקיע כתבתי במקום אחר כי ים היינו תורה ים התלמוד ובירושלמי כתרשיש מה ים תרשיש בין כל גל וגל גלים קטנים אף הלוחות בין כל אות וכו' ע"ש ורקיע היינו תלמידי חכמים שנקראים שמים בכל מקום עיין בפסוק האזינו השמים וכסא היינו בהמ"ק כסא הכבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. וזהו יר"ך יעקב ר"ת ים רקיע כסא והמלאך שלט רק בכ"ף של יר"ך היינו כסא להחריב בהמ"ק עצים ואבנים אבל לא בים רקיע ושם בארה בעזה"י:

מכסין בעפר עיר הנדחת פירש"י דהוה סד"א באפר שריפתה פי' משום בעפרה ממש מהיכי תיתי הא צריך לקיים בי' מצות שריפה ואיך יכסה בה דם לכתחלה לבטל מצות שריפה אע"כ באפר קאמר שכבר קיים מצות שריפה ונעשית מצותו ומ"מ ק' הא איסורי הנאה הוא דאע"ג דכל הנשרפין אפרן מותר עפר ע"ז ועיר הנדחת אסור משום דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. לולי מצות לאו ליהנות ניתנו. והנה הרמב"ם פ"ד מה' שחיטה כ' מכסין בעפר עיר הנדחת ולא מייתי דמכסין באפרה וכ"מ כ' הטעם דמכסין בעפרה משום מצות לאו ליהנות ניתנו ע"ש ובודאי זה הטעם סגי גם לאפר. אך אין זה מוכרח דאיכא למימר דוקא בעפרה משום דאינה בת שריפה משום דמחוסר תלישה ושריפה וכ"כ טעם זה בלח"מ וכן פסק רמב"ם פ"ג מה' ע"ז גבי עיר הנדחת דהאלנות ופירותי' מותרים משום שמחוסר תלישה. ונ"ל לפי הנ"ל דאלו כ' רמב"ם דין אפרה ומשום דלאו ליהנות ניתנו לא הוה ידעינן דמכסין לכתחלה בעפרה משום דמחייב לשורפה ואיך יכסה בה ע"כ הוצרך לאשמעינן דמכסין לכתחלה בעפרה משום שאין בה מצות שריפה כיון דמחוסר תלישה. אבל דין אפר לא הביא דסמיך עצמו במ"ש בה' לולב דמצות לאו ליהנות ניתנו. אלא דה"ל לאשמעינן דלא שייך הכא מיכתת שיעורי' דכמה דמיכתת טפי מעלי וצ"ל דס"ל לרמב"ם דגם הש"ס לא הי' צריך לזה לכאורה דכל דבר שאין בו שיעור לא שייך בי' מכתת שיעורי' כמ"ש תוס' בסוכה דמשו"ה באתרוג של ע"ז יש אין גורסין מכתת שיעורא משום דאין לו שיעור וכן הוא גירסת הרמב"ם. אך הכא באפר הרי אמרו בסוטה ט"ו ע"ב דשיעור מים חיים של מצורע היא רביעית ששיעורו חכמים דדם ציפור היותר קטן ניכר בו. נמצא עד"ז יש לשער דם כל עוף וחי' כמה עפר בעי לכסוי' וה"ל דבר שיש לו שיעור ע"כ הוצרך לומר כל כמה דכתית טפי מעלי לכיסוי אמנם היינו לרבנן דס"ל צריך לכסות כל דמו. אך הרמב"ם פסק כר' יהודה דאין צריך לכסות אלא מקצת דמו ואין לזה שיעור כלל א"כ לא צריך לאשמעינן הך מילתא כנלע"ד:

מצות לאו ליהנות ניתנו נ"ל פירושו אע"ג דשמחה גדולה והנאה רבה בעשיית המצוה מ"מ אם ימנע מלכסות מפני איסור ולא ידבק בידך מאומה הרי שמח במצוה זו שמקיים ולא ידבק בידך כיון שבין כך ובין כך לעשות רצונך אלהי חפצתי אין כאן הנאה בזה יותר מבזה:

וראיתי להריטב"א שהקשה במס' ר"ה הא איכא שכר מצוה ותי' דשכר אינינה הנאה מגוף הדבר אלא אתי מעלמא וגרמא הוא ולכאורה צ"ע הא השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ שכרו אסור וי"ל התם אי נשברו החביות אין לפועל כלום ע"כ הוה השכר חליפי איסורי הנאה אבל הכא אפי' נאנס ולא עשה נותנין לו שכר כעושי מצוה ומכ"ש לפמ"ש לעיל שיהיו לו שכר מה שמניח בשביל ולא ידבק בידך ואין נפקותא אלא בין שכר קום ועשה לשכר שב ואל תעשה זהו הוה רק גרמא בעלמא. אלא לפ"ז תינח אם כבר שחט אבל איך ישחוט לכתחלה ע"מ לכסות בעפר עיר הנדחת ע"כ י"ל בפשיטות דכוונת הריטב"א דהרי אין אנו עובדים ע"מ לקבל שכר אלא הקב"ה אינו מקפח שכר אבל אפי' אי לא הוה יהיב שכר נמי היינו עובדים ע"כ הוה השכר כמו מילתא דאתי מעלמא וק"ל:

לאו ליהנות ניתנו כ' רשב"א ביבמות שם דלמ"ד ליהנות ניתנו לא יי"ח לולב ושופר מטעמא כיון שכל הנאתו לצאת י"ח לכן לא יי"ח ולא נהנה ולא עביד איסורא וכ"כ בשם רמב"ן ולכאורה ק' מכל מה דאמרינן רחמנא לא תעביד דקיי"ל דלקי דעבר אמימרא דרחמנא אמאי כיון דלא מהני לא לילקי. וי"ל התם אמר רחמנא אונס לא יגרש או לא יקדים תרומה לבכורים ואפי' נימא דלא מהני מעשיו הרעים מ"מ איהו עבר וגירש והקדים תרומה לבכורים ועביד מאי דא"ר לא תעביד ומשו"ה לקי ואה"נ הכא אי הוה כתיב לא תתקע בשופר של ע"ז ולא תטול לולב של ע"ז ועבר אע"ג דלא יי"ח מ"מ הרי נטל ותקע מה שהזהיר רחמנא לא תטול אבל לא כתיב אלא לא ידבק בידך שלא יהנה והרי לא עבר על זה שלא נהנה כיון שלא יי"ח ע"כ אמרינן שלא יי"ח כן י"ל לכאורה:

אלא דצ"ע לכאורה הא רשב"א כ' שם למ"ד לאו ליהנות ניתנו הא עכ"פ נהנה בחליצה שהותר לעלמא. ותי' כיון דהך הנאה היא מחמת המצוה דמה שהיא מעכבת לינשא לאחר היא ממצות הי"ת הוה בכלל מצות לאו ליהנות ניתנו. מבואר מדבריו אלו הי' שם הנאה אחרת שאינה מכח המצוה הי' עובר על לא תדבק בידך והשתא בתקיעת שופר כ' הר"ן וכ"כ בכל בו ופסקו בש"ע שנהנה התוקע מהקול נמצא לעולם עבר על לאו דלא תדבק בידך מכח הנאת התקיעה וכיון שעכ"פ עובר על זה הלאו נימא נמי למ"ד מצות ליהנות ניתנו שיי"ח שהרי אינו מרויח במה שאינו יי"ח דעכ"פ עובר על זה הלאו ומה לי הנאה מרובה ומה לי הנאה מועטת. ולכאורה י"ל ולומר דקיי"ל קול ומראה וריח אין בהם מעילה ולא איסור הנאה מן התורה כלל ולק"מ ק' זו כיון דלא נהנה אלא מקול בעלמא. ועפי"ז יתיישב היטב גירסת הריף דגרס התם במס' ר"ה רב יהודה התוקע בשופר של ע"ז יצא אע"ג דאיהו גופי' אמר בשופר של שלמים לא יצא ומפני ק' מחקו תוס' גירסא זו וגרסו אמר רבא. והא"ש בשלמא בשלמים ליכא איסור בהנאת קול וכנ"ל אבל בע"ז אפי' קול ומראה וריח יש איסור דאורייתא כמ"ש תוס' במס' ע"ז י"ב ע"ב (ותלי' באפשר ולא מכוון) וא"כ כיון דעכ"פ נהנה ועובר על לא ידבק בידך גם ידי מצוה יצא וק"ל:

אך שבתי וראיתי דעכ"פ תיקשי לאביי דס"ל אי עביד מהני דאל"ה אמאי לקי הרי לאביי אי לאו דאהני מעשיו לא לקי אע"ג דעבר אמימרא דרחמנא והקדים תרומה לבכורים או אונס שעבר וגירש ולא לקי אלא משום שקיים המצוה. וק' להרשב"א נימא שלא נתקיים המצוה ולא לילקי עכנלע"ד דטעמו וסברתו של רשב"א הנ"ל משום דהוה מצוה שנעשית ע"י עבירה ונעשית ע"י מצוה ולא דמי למצוה הבאה בעבירה בעלמא דאיכא מ"ד דלית לי' ואפי' מאן דאית לי' מ"מ כ' תוס' דלאו דאורייתא הוא. היינו כגון לולב הגזול אבל הכא שהמצוה בעצמה היא העבירה והעבירה היא המצוה ובזה לכ"ע לא יי"ח מן התורה וכעין לא אמרה תורה שלח לתקלה. ולפ"ז בלא"ה לק"מ מהנאת קול התקיעה דאע"ג דעכ"פ עובר הלאו ע"י הנאה אחרת מ"מ המצוה פסולה שנעשית ע"י עבירה וק"ל:

שופר של ע"ז לא יתקע בו כ' תוס' משום מיאוסתא אבל באפר ע"ז מותר לכסות דליכא בכיסוי משום מיאוס פי' אע"ג דאמרינן לעיל לא יכסה ברגל שלא יהי' מצות בזויות עליו היינו שלא יבזה הוא עשיית המצוה אבל לעולם עיקר מצות כיסוי הדם שלא יהי' הדם מגולה ע"פ השדה כדרך עע"ז לקיבוץ השעירים אשר ירקדו שם וכיון שכל עיקר כיסוי הדם היא לביטל ע"ז א"כ אפר הבא מביטול ע"ז יבוא ויבטל ע"ז דומה קצת להא דפ"ק דע"ז י"ז ע"א מאתנן זונה קיבצה וכו' ע"ש:

ולא צריכנא אלא לאפר ע"ז שהיא מיאוס אבל אפר עיר הנדחת לא מאיסא דלא נעבדה בה עבירה אלא קנסא קניס רחמנא לאבד ממון של עוברי עבירה והחרימה הכתוב אבל לא מאיסא כי לא נעשה בה עבירה:

לולב של ע"ז. רמב"ם פ"ח מלולב כ' אשרה שנעבדה אעפ"י שבטלה מלעובדה ע"ש. מאריכות לשון זה שכ' שבטלה מלעובדה ולא כ' סתם שבטלה ש"מ לא מיירי שבטלה כביטול ע"ז שהרי מיירי מע"ז השייכה לישראל אך שהניחה עובדי' בשעת מלחמה דקיי"ל ע"ז שהניחה עובדי' בשעת שלום נתבטלה בשעת מלחמה לא נתבטלה והיינו אשרה דמשה שהניחוהו האמורים מפני מלחמה ולא נעבדה עוד אפ"ה אסורה כיון שלא נתבטלה ממש אלא שבטלום מלעובדה אבל לא ביטלום ביטול גמור. והא דלא ביטלום ע"י גוי היינו דקאמר במס' ע"ז משום דפלחי לעגל ושליחותו עבדו וה"ל ע"ז של ישראל:

אם נטל לא יצא עתוס' שכ' ביום א' די"ט לא משכחת לולב של גוי דהא בעינן לכם. וראיתי בס' סדר למשנה פ"ח מה' ע"ז מוכיח מזה דע"ז של גוי שנתנה לישראל במתנה ע"מ להחזיר שוב אין לה ביטול ומיכתת שיעורי' דאל"ה משכחת כה"ג ע"ש ונכון הוא:

אתן תודה לכבודי ומרים ראשי, אשר עד כה עזרני בפרק שישי. הוא יאמץ זרועי, בחי' פרק שביעי. בעזה"י מה שחננו הי"ת ר"פ ג"ה: ברוך נותן תורה הקדושה, לקהל יעקב מורשה, בכתב הרושה ספרים חמשה: ובפה ישרים מפורשה, סדרים ששה, הצילנו נא ממכה אנושה וחרב לטושה: ולעולם לא נבוש בבושה, בחרפת קול ענות חלושה, והואל נא מהר חושה: וברך את בית עבדיך בכלי מחזיק ברכה גדושה, וחנינו מאתך דעה בינה והשכל משולשה, בעסקינו בעזרתיך בפרק גיד הנשה:

<span id="</b" class="citation"></b>

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף