חתם סופר/חולין/פו/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מאירי
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png פו TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יאמרו ס' איסור להתיר וכו' עכשיו הדר בי' ש"ס מסברת המקשן וס"ל דלא הוה רובא כמאן דליתא אלא מיעוט וחזקה משוי לי' פלגא ופלגא לר"מ וס' טומאה באין בו דעת לשאול לטהר וס' איסורא לחומרא. ויען דברי תוס' דשמעתין ודקידושין פ' יו"ד יוחסין ודנדה פ"ב נראין כסותרין כמו שחשב מהרש"א בנדה שם. נראה לפע"ד לפרשם בלי פקפוק בעזה"י דבהס"ד הוה ס"ל להתוס' הא דעשאוה לתינוק כיש בו דעת לשאול הוא גזירה דרבנן בכל עניני טומאה שגזרו תינוק אטו גדול ועל זה הקשה להם ג' קושיות א' כיון שדינו כיש בו דעת לשאול מ"ט דר"מ דמטהר. ב' לרבנן למה צריך רוב תיפוק לי' ספק טומאה ברה"י ביש בו דעת לשאול טמא. ג' מ"ט תולין ולא שורפין ועל זה העלו תוס' דלא כן הוא דבשארי טומאות לא גזרו על התינוק רק הכא דרוב מטפחים רוב גרוע הוא פי' דליתא אלא פלגא ופלגא ומיחזי לאינשי כרוב ע"כ גזרו על התינוק הזה שיהי' מדרבנן כיש בו דעת לשאול אבל לא לשרוף כיון דבאמת הוא רק פלגא ופלגא ואין בו דעת לשאול וטהור גמור מן התורה ע"כ תולין וכל זה לרבנן אבל לר"מ יאמר נא לו יהא טעות העולם שהוא רוב ממש הלא מצרפין מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא ואין בו דעת לשאול וטהור הוא ולמה נעשה אותו כמי שיש בו דעת לשאול. נמצא לרבנן הוה כמו שיש בו דעת לשאול זהו כוונת התוס' בג' מקומות הללו שוה בשוה ועניים במקום א' ועשירים במקום אחר:

והנה כבר הארכתי לעיל בסוגיא דרובא מה שיש בו די לפע"ד והסכמת רוב הפוסקים דר"מ חייש למיעיטא מדרבנן אמנם סמוך מיעוטא לחזקה היא דאורייתא עיין תוס' בכורות כ' סוף ע"א. ולרבנן מיעוטא כמאן דליתא וסמוך מיעוטא לחזקה היכי דחזקה מעליותא חיישינן מדרבנן אבל חזקה שאנו עוסקים בה לסלקה כגון חזקת שאינו זבוח ואנו עוסקים לשוחטה ורוב מצוין מומחין לא סמכינן מיעוטא להאי חזקה ערשב"א ת"ה ובמ"ה ריש ה' שחיטה ועיין יבמות ר"פ האשה ומיהו מיעוט המצוי גם לרבנן חיישינן מדרבנן כגון מיעוט נפלים עיין תוס' לעיל י"ב ע"א בתוס' והדברים עתיקים<span id=":

<b" class="citation">:

<b>מיבעי' לי' לחלק. בשיטה מקובצת לב"מ ר"פ השואל בפלוגתא דר"י ור' יונתן כ' בשם מ"ה פנחס הלוי ז"ל דע"כ לא פליגו אלא במניעה כגאון לא תחרוש בשור ובחמור אבל בחיוב כגון שמחייב עצמו לתת מאה זהובים לראובן ושמעון לית דין ולית דיין דצריך ליתן לשניהם לכל א' מאה. ועיין מ"ש לעיל ר"פ או"ב בישוב קו' שיח יצחק ביומא גבי ונתן מדם הפר ומדם השעיר ע"ש ואמנם בשמעתין קשי' דלא הוה שלילה כי יצוד ציד חי' ועוף ואפ"ה בעי קרא לחלק. וצריך לומר דלאו דוקא שלילה אלא שאינו חיוב כגון הכא צידת חי' ועוף אינו חיוב. אך אם כבר שפך דמם נולד החיוב לכסות בעפר ואלו הוה כתיב חי' ועוף גבי החיוב כגון וכיסה דם חי' ועוף בעפר לא הי' צריך קרא לחלק. אבל הכא לא כתיב חי' ועוף רק גבי כי יצוד ציד ושם לא נאמר שום חיוב כך צ"ל:

א"ל רבינא לרב אחא ברי' דרבא וא"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי בהרא"ש לא גרס לרב אשי אלא לרב אחי ברי' דרב אשי וזה הנכון דהא רב אשי ס"ל בפ' ע"פ שם דלא בריך אכסי דברכתא דלית לי' כתלמידי דרב משום דבמוצאי שבת לי"ט אמר רב יקנ"ה ע"ש וא"כ איך פריך הכא לרב אשי מתלמידי דרב. ועוד איך אסיק דהתם משתי' וברוכי לא אפשר אכתי תיקשי האמר רב יקנ"ה אע"ג דמשתי ואקדושי ואבדלתא לא אפשר מה תאמר התם לא הוה הפסק כמו מתפלל באמצע סעודה שכ' תוס' משא"כ כיסוי א"כ איך מייתי הוא ראי' מיקנ"ה לכסא דברכתא אע"כ רב אשי לית לי' הני סברות ובשמעתין לא גרסינן רב אשי:

מ"ש מתלמידי דרב וכו' ולא מייתי מבהמ"ז ממש שמברכין אח"כ בפה"ג משום דידע לחלק דשתי' וברוכי בהדדי לא אפשר אבל באמירת הב לן ונברך לא אסיק אדעתי' דשייך הך מילתא אלא משום סילוק דעתי' לחוד וה"נ בכיסוי. ומסיק דבאמירת הב לן ונברך הוה כקיבל עליו שלא לשתות דהרי אם יברך לא ישתה דמשתי' וברוכי בהדדי לא אפשר והרי הוא אומר הב ונברך הוה כאומר לא אשתה וכן משמע בלשון רש"י ד"ה משתא וברוכי הלכך כי אמר הב ליבריך נתנו דעתם לפסוק מלשתות עכ"ל וכן מבואר מלשון רמב"ם פ"ד מברכות ה' ח' ע"ש שהוא מטעם קבלה ונדר ובזה י"ל סתירת רש"י בשמעתין אסור לכו למשתו עד שתברכו בפה"ג ובפ' ע"פ פירש"י כרבינו י"ט וכמו שהרגיש מהרש"א בשמעתין עכנלע"ד דרש"י מודה מכח כל הני ראיות דמייתי תוס' דאין צריך ברכה אחרונה אעפי' שנזקק לברך בראשונה אך כשאמר הב לן ונברך אסור למשתי עד שיקיים נדרו ויברך בהמ"ז שכן נדר ואמר הב לן ונברך נמי לא אפשר ולמשתי וברוכי דהוה כמקבל עליו לשתות אבל הכא בהס"ד דלא אסיק אדעתי' הך סברא א"כ סגי בברכה ראשונה כמו שמש בכל פרוסה ופרוסה וכמ"ש תוס' וק"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף