חתם סופר/חולין/פו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מאירי
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png פו TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ח ב"ד די לו פירש"י מתפרנס בצער ובצמצום. משמע שהיו לו צער בזה ועפי"ז כ' ת"ח מ"ש פה ע"ש דברים מתוקים. אמנם מ"ו בהפלאה אמר די לו שהיו מרוצה ולא ביקש יותר והי' באמת די לו במדת ההסתפקות וסבלנות שלו ודפח"ח. ואמרתי היינו פתורא דד' רגלים שהראו לרחב"ד משמיא במס' תענית והיינו תורה ועבודה וגמ"ח והרגל הרביעי מדת סבלנות וההשתוות ומשו"ה כשפסק מדת סבלנות שלו וביקש משמים ויהבו לי' זהב מן השמים נחסר לו רגל א' היינו מדת הסבלנות הנ"ל והתפלל והחזיר למקומו כמבואר שם. והיינו נמי דאמרינן במס' ברכות דאמר מרע"ה אם כסא של ג' רגלים אינו יכול לעמוד כסא של רגל א' איך יעמוד ומקשים הא יהיו כסא של ד' רגלים. והא"ש דזכות אברהם יצחק ויעקב היינו ג' רגלים תורה ועבודה וגמ"ח דגמ"ח היינו אברהם עבודה היינו יצחק שנעקד ע"ג המזבח ותורה היינו יעקב איש תם יושב אוהלים. וחשב מרע"ה כי ישראל שלימים בכל אלו יותר ממנו ואוחזים מעשי אבותיהם בזה יותר ממנו ואפ"ה אינם יכולים לעמוד איך הוא יש לו רגל א' מדת הסבלנות ואיך יכול לעמוד ברגל א' וק"ל:

חשו"ק ששחטו ואחרים רואין אותן חייב לכסות. יל"ד ממשנתינו דחשו"ק צריכים ב' עדים שיעידו על שחיטתן מדתנו אחרים רואים לשון רבים וחייב לכסות לשון יחיד ש"מ לא אעלמא קאי אלא בעינן ב' רואים להעיד על שחיטתן אע"ג דסגי בעלמא בע"א כדאמר רב לעיל י"ב ע"א וכבר עמד בזה בס' ראש יוסף במתניתין קמייתא ריש מכילתין ע"ש ובספרו פרי מגדים מ"מ י"ל ולחלק עפ"י מ"ש רשב"א במשמרת הבית טעם להאמן ע"א על השחיטה משום דאין חזקת אינו זבוח כשארי חזקות שהרי אנו עוסקים בה תמיד לסלק אותה החזקה ע"י שחיטה ואינה כחזקה העשוי לעמוד כן לעולם. ומעתה ע"א מעיד שנעשה כנהוג שנסתלקה החזקה משו"ה מהימן ואינו מעיד נגד החזקה וא"כ תינח בסתם בהמה אבל זו שמסורה ביד מקלקלים חשו"ק י"ל צריכים ב' עדים ולפ"ז צ"ל דיוקא דרישא וסיפא דמתניתין כך אם אחרים ב' רואים חייב כל הרואה לכסות הדם ואם שחטו בינם לבין עצמם פטור כל אדם לכסות הא אם שחטו וא' ראה אותו הרואה חייב לכסות ושארי כל אדם פטורים:

ומודים שאם שחט שאינו סופג את המ' פירש"י דה"ל התראת ספק וט"ס הוא וצ"ל עבירות ספק וכן הוגה בגליון ש"ס חדשים. ומ"מ נ"ל נפקותא בזה שאם אכל א' כזית משחיטתם ושוב שחט הוא בעצמו בנו של הראשון דלכאורה עבר על לא תעשה ממ"נ או משום נבלה או משום או"ב וע"מ פטור משום התראת ספק כמו בהכה את זה וחזר והכה את זה לעיל פ"ב ע"ב ע"ש. א"נ י"ל אם שחטו ואחרים ראו והלכו להם ולא שאלנום אי שחטו שפיר או לא ושחט זה בנו אחריו בהתראה ושוב חזרו הרואים ואמרו שפיר שחיט מ"מ אינו לוקה דה"ל התראת ספק ואלו הי' רוב מעשיהם מתוקנים היו לוקה על הרוב כמ"ש תוס' ס"פ יוצא דופן דרוב הוה התראת ודאי אבל כיון דרבנן מספקא להו ומכ"ש לר"מ דרוב מעשיהם מקולקלים ה"ל התראת ספק וכבר מזה לעיל פ"ק דף י"א ע"ב בחידושינו ע"ש:

מ"ש רישא ומ"ש סיפא בס' ראש יוסף הקשה דלמא סיפא דהוה דשיל"מ לא סמכינן ארוב מעשיהן מקולקלין וכבר כתבתי לעיל דכ' ר"ן ריש מס' ביצה דאזלינן בתר רובא רק דלא בטיל ברוב אבל בתר רובא אזלינן אפ' בדבר שיל"מ. ובלאה"נ לק"מ דתאמר אם כיסוי הדם אין לו מתירין ומה שייך בקיום מצוה אין לו מתירין יכסה ויכסה. ואי תימא שיש לו הפסד שצריך לשרוף עץ לעשות אפר א"כ ה"נ באו"ב מי לא עסקינן דצריך לדם ונפיל לי' יאניבא בכתני' ואדהכי והכי מפסיד כתני' ואי נחיר וטריף מפסיד בהמתו וק"ל:

אלא רבנן אכולי מלתא פליגו וכו' לכאורה י"ל הא דסתם רבי ברישא פטור מלכסות ובסיפא נקיט פלוגתא היינו משום רבי לנפשי' הכריע בכיסוי דס"ל כר"ש דשחיטה שאינו ראוי' פטור מלכסות א"כ הרואה שמכסה יאמר שחיטה מעליא הוא ואתי' למיכל מיני', ע"כ סתים רבי פטור מלכסות משא"כ באו"ב ס"ל לרבי שחיטה שאינה ראוי' נמי חייב באו"ב א"כ לא יבוא מכשול ע"כ מייתי פלוגתא ושנה החיוב בלשון חכמים אע"ג דלמסקנא ס"ל לרבי הלכה כר"מ כדמסיק הא דאחריתי. מ"מ י"ל כדסתם מתניתין הוה ס"ל הלכה כחכמים לענין או"ב קודם חזרה וק"ל:

בשלמא רבנן לחומרא. מסקו תוס' דלרבנן מספקא להו והשתא לא מהני חזקה מידי עכ"ל צריך ביאור מ"ט לא מהני חזקה מידי וי"ל כמ"ש שלטי גבורים פא"ט דלענין פלוגתא וספיקא דדינא אין חזקה מועלת דמפני חזקה של זה לא ישתנה הדין ובמל"מ בהלכות טומאת צרעת מסופק בזה והיינו סברת תוס' דוודאי אי ברי לן שמעשיהן מחצה מקולקלים ומחצה מתוקנים א"כ בכל שחיטה יש ספק אם זו הי' ממעשיהם המקולקלים או מהמתוקנים אמרינן אוקי בהמת זו בחזקת שאינו זבוח ומעשה זה היו מקולקל. אבל אי מספקא לן אם זמן ועידן רוב מעשיהם מקולקלים ואז אפי' אי קמי שמיא גליא שפעם הזאת שחיט שפיר מ"מ נבלה היא משום דאזלינן בתר רובא ואי רוב מעשיהם מתוקנים א"כ אפי' קמי שמיא גלי' דשחיטה זו נתקלקלה מ"מ מי שאוכל אין עליו עון אשר חטא כי כך הדין דאזלינן בתר רובא וא"כ חזקתה של בהמה זו לא תכריע הדין לומר שיהיו רוב מעשיהם מקולקלים וק"ל:

מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבלה משום שרוב מעשיהן מקולקלין הקשה בס' ראש יוסף בשם אביו זצ"ל מנ"ל דר"מ מחייב משום נבלה דלמא ס"ל פלגא ופלגא הוא וע"י חזקה נעשה רובא ואי משום דר"מ חייש למיעוט ואמאי פוטר מלכסות ומאו"ב י"ל כיון דהא דחייש למיעוט אינו אלא מדרבנן וחשו חכמים דלמא אתו למיכל מיניהו ולא העמידו דבריהם. ולפע"ד י"ל דאי בכל דוכתא חיישינן למיעוטא ועבדינן הכא והכא לחומרא תו לא אתי' למיכל מיניהו דידעו אינשי משום מיעוטא נמי מחמרינן לכסות ולאסור ולשחוט או"ב וליכא למגזר לר"מ דלמא אתי למיכל מיניהו וק"ל:

מאי אירי' רוב אפי' מיעוט נמי וכו' פירש"י חזקת אמה"ח שגירת לישנא נקיט דהא ר"מ ס"ל אין אמה"ח נוהג אלא בבהמה טהורה דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך עיין לקמן ק"ב ע"א. אלא חזקת איסור בשר מן החי דמודה ר"מ דנוהג בעוף לר' יוחנן דאיסור אמה"ח נפקא מבשר בשדה טרפה ובזה אין חילוק עוף לבהמה ע"ש ק"א ע"ב פלוגתת ר' יוחנן ור"ל וקיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל ופריך הכא שפיר וק"ל:

מאי אירי' רוב אפי' מיעוט נמי. לשיטת רש"י דרוב מטפחים אתינוק מטפח קאי א"כ יש לדון גם אתינוק עצמו אם הוא טמא ואית לי' חזקת טהורה טרם שטפח בשרצים וא"כ יש כאן ב' חזקות לטהרה חזקת התינוק וחזקת העיסה וא"כ מאי פריך דלמא משום ב' חזקות עם המיעוט הוה הרוב כמאן דליתי' אבל בחשו"ק ליכא אלא חזקה אחת וראיתי למ"ו הגאון בהפלאה למס' קידושין שם כ' דגם בחשו"ק איכא ב' חזקות חזקת שאינה זבוח דבהמה שנשחטה ע"י חשו"ק וחזקת היתר שחיטה לאידך בהמה שמותר לשוחטה היום ע"ש ועל כיסוי דם ונבלה לא יועיל תי' זה וצ"ל אה"נ דהו"מ לשנויי הכי אלא אכתי תיקשי למה לי רוב בפלגא ופלגא סגי דאי מצרפין ב' חזקות למיעוט לבטל הרוב כמאן דליתי' דמשו"ה מטהר ר"מ מכ"ש דחזקה יצורף לפלגא למיעבד אידך פלגא כמאן דליתא וק"ל:

והנה הרמב"ם ספ"ט מטומאת מת מבואר בדבריו דמשו"ה מקילינן בס' טומאה בר"ה היכי דלא אתחזק טהרה משום דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא ע"ש משמע דלא ס"ל דטהרה בר"ה אתי' מהלכתא דסוטה עיין לעיל בתוס' ט' ע"ב וא"כ להרמב"ם למאן דס"ל מביאין אשם תלוי על ס' חתיכה א' ולדידי' כל ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה הה"נ ס' טומאה בר"ה היכי דלא אתחזק טהרה טמא. והנה ר"מ ס"ל הכי בפי' ספק אכל ועמ"ש בפלתי בקונטרס הספיקות בזה. וא"כ ר"מ דמטהר בשמעתין למסקנא אע"ג דהוא פלגא ופלגא וליכא חזקת טהרה דהרי ע"י צירוף החזקה עם המיעוט נעשה פלגא ופלגא אפ"ה מטהר ר"מ. וצ"ל או כשיטת רש"י הנ"ל דהכא איכא תרי חזקות וחד חזקה מצטרף למיעוט למיעבד פלגא ופלגא ואוקמא אאידך חזקה לטהר. או ס"ל כהתוס' דהא דאמרינן עשאוהו כיש בו דעת לישאל הוא לרבנן. אבל לר"מ ה"ל אין בו דעת לישאל וטהור מן התורה אפי' ברה"י מקרא דרב גידל:

ולעיל בסוגיא דרוב וחזקה כתבתי מ"ש לי בני הבחו' המופלג כ"ה שמואל וואלף שיחי' דיש מזה ראי' נגד הריב"ש בתשו' דס"ל דרוב לא עדיף משתי חזקות ועיין פני יהושע בק"א ספ"ב דכתובות. ובשמעתין לשיטת רש"י מוכח דלמסקנא לרבנן לולי שאין בו דעת לישאל הי' שורפין עליו את התרומה אע"ג דאיכא ב' חזקות נגד הרוב ועכשיו הראני בני שי' הנ"ל בוויכוחו עם מו"ח זקינו הגאון מ"ה עקיבא ני' אבד"ק פוזנא יע"א שהוא עצמו חזר ודחה זה די"ל שאני הכא דבנידן דריב"ש בנפל במים שאין להם סוף דטרם בוא הרוב דנטבעים ומתים כבר טרם זה הי' ב' חזקות חזקת אשת איש דאשה וחזקת חי דבעל ושוב לא אתו חד רובא ודחי ב' חזקות משא"כ הכא בטרם בוא חזקה דעיסה כבר נתבטלה חזקת טהרה דתינוק ברובא דמטפחים בשרצים ושוב לא חזי לאיצטרופי חזקת טהרה דעיסה. ודבריו נכונים ונדחו בזה גם דברי נב"י שהבאתי שם לעיל דבכל פרה אדומה איכא ב' חזקות חזקת טומאה דגברא וחזקת שאינו זבוח דבהמה דלמא במקום נקב קשחיט ולהנ"ל ליתא שכבר נדחה חזקת שאינו זבוח ברוב בהמות כשרות טרם יבוא חזקת טומאה דגברא. ומו"ח הגאון הנ"ל כ' לדחות דברי בני שי' ולישב הריב"ש דהריב"ש נמי לא קאמר אלא ב' חזקות נגד רוב הוה ספק שקול ולא ודאי וא"כ א"ש דרבנן מטמאים הכא לתלות וישב בזה ק' תוס' דשמעתין והאריך בתשובתו לבני שי' ואין דבריו נראין דהא משמע אי הי' בו דעת לשאול היו שורפין מן התורה ולא הוה אפי' ס' ותיקשי אהריב"ש אבל הנ"ל נראה נכון בעזה"י:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף