חתם סופר/חולין/פב/א

חתם סופר חולין פב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והתנן נמצא ההורג. הרמב"ם פ"י מרוצח פסק דירידתה לנחל איתן אוסרתה. ואפ"ה מייתי מתניתין כצורתה והכ"מ נדחק דס"ל כק' תוס' דדומה לאשם ודאי ואי משום תי' תוס' דלא מסקו אדעתי' דב"ד דימצא ההורג אדרבא הכי כ' הפשטנים דמשו"ה מייתי עגלה ערופה שעי"ז ישאו ויתנו ויספרו במעשה ההוא וימצא ההורג. ודברים דחוקים להתחכם על הש"ס ועוד לפי דברי הפשטנים האלו מ"מ לא מסקו אדעתי' שימצא ההורג מיד בשעת מעשה בין ירידה לערופה אלא אחר זמן. והנה בירושלמי דכריתות איתא להדיא תצא ותרעה בעדר תצא מאיסורא ותרעה בעדר מבואר שס"ל שהיתה אסורה מחיים ושוב נתרת אם נמצא ההורג דלא כש"ס דשמעתין. ונ"ל אפי' לו יהיבנא סברת תוס' בתירוצם דב"ד לא מסקו אדעתי' מ"מ לא דמי לאשם תלוי שהוא של יחיד אבל הכא לב ב"ד מתנה עליהם והכי קיי"ל בשבועות ספ"ק ובזבחים וי"ו ע"ב דפליגו בהו ר"ש ורבנן וקיי"ל התם קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן וא"כ לק"מ קו' ש"ס אלא בשמעתין לא בעי לאוקמי מתניתין כתנאי וניחא לי' לישב מתניתין כיון דבלא"ה פרת חטאת אינה משנה נימא גם ע"ע אינה משנה והתם בכריתות דמוקי לי' כתנאי לא בעי לאוקמי' כהני תנאי דלב ב"ד משום דאשכח תנאי בעגלה ערופה גופי' עדיף טפי. אבל לדינא למאי דקיי"ל לב ב"ד מתנה עליהן י"ל כירושלמי תצא מאיסורא ותרעה בעדר וכרמב"ם:

אר"י דינא תנן ר"ל אבל לא איסורא שאין צריך להודיעו ולא לשאול אחר זה. וערשב"א:

ונשכר דקאכיל בישרא. בטור הביא דין זה אשנים שלקחו משני בני אדם וכ' ב"ח וש"ך דקאי אתרוויי' לעולם ה"ה זריז ונשכר בין ממוכר א' בין משני מוכרים וט"ז כ' במוכר א' לאו כל כמיני' להפסיד הראשון. וצ"ע דבש"ס בודאי משמע דקאי אמוכר א' אמשנתינו והיינו דקמ"ל וקאכיל בישרא דהוה סד"א כיון שהזיק והפסיד ללוקח הראשון ע"כ צריך ליתן לו הבשר היום ולמחר ישחט זה האם ויתן לו בשר אחר קמ"ל דלא כט"ז אלא אכיל בישרא. אלא מ"מ טעמא בעי הא יפה כ' ט"ז דהרי הפסיד את חבירו בידים וצ"ל דלא הוה אלא גרמא בנזקין ופטור. ולפ"ז יש ליישב הטוש"ע דס"ל דהוה גרמי ולא גרמא בעלמא וברייתא דאמר אמוכר א' קאכיל בישרא אתי' כמאן דלא דנינן דינא דגרמי ואנן קיי"ל דינא דגרמי ע"כ כ' הדין בשני מוכרים:

סומכוס אומר משום ר"מ סופג שמונים. דעת רש"י ותוס' דארישא נמי פליג אבל הר"ן כ' דוקא בסיפא דהוה גופים מחולקים וגם שמות מחולקים היינו אותו ואת בנו ובנו ואותו אבל ברישא דליכא שמות מחולקים משום גופי' לחוד לא פליג. ונראה גם רש"י הרגיש בזה משו"ה לא פי' רש"י במשנתינו עד לקמן ע"ב דנקט ש"ס גופים מחולקים ושביק שמות מחולקים אהא פירש"י דסומכוס פליג גם ארישא מ"מ אהר"ן קשי' מתוספתא מפורשת דמייתי רש"י ותוס' דפליג סומכוס ארישא להדיא ונ"ל לפמ"ש רמב"ן במלחמות לעיל ריש פרקין דטעם או"ב משום רחמי האם על הבן ושלא נתאכזר ובפי' על התורה פ' שלוח הקן מייתי פלוגתא דתנאי בזה אי יש טעם בזה או לא וא"כ אי הטעם הנ"ל אמת לא שייך למימר ב' שמות מה לי או"ב ומה לי בנו ואותו נהי דצריך קרא וריביי להכי דלא נימא או"ב דוקא ואז באמת לא הוה ידעינן טעמא אבל בתר דגלי קרא דה"ה בנו ואותו נימא טעמא משום חייס ורחמנות ולא שייך ב' שמות ומתניתין אתי' כמ"ד דאין טעם אלא גז"ה בעלמא ה"ל ב' שמות ע"כ מייתי פלוגתא אסיפא ולא ארישא. אבל ברייתא ס"ל דיש טעם וה"ל שם א' ומה לי רישא ומה לי סיפא וק"ל:

כשהוא אומר לא תשחטו וכו' מסקינן דה"ל למימר לא ישחטו פי' ואז לא הוה קאי אאדם אלא אבהמה כמזהיר שלא ישחטו בהאומה קדושה או"ב ביום א' א"כ לא קאי אהשוחט לא על א' ולא על ב':

סופג שמונים אי ס"ל אין אחע"א ס"ל הכא איסור מוסיף הוא מיגו דאיתוסף איסור לשחוט בני בת בתה משום או"ב אתוסף נמי על האם משום בנו ואותו עיין כן בכריתות י"ד ע"ב ולפ"ז אי פליג גם ברישא ואי ב' בני' דרישא זכרים נינהו צ"ל ס"ל כחנני' דזכר ובנו נמי חייב וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף