חתם סופר/חולין/נ/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מאירי
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png נ TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טפח בושט סמוך לכרס וכו' עיין מהרש"א ולטעמי' דס"ל בבכורות כ' ע"ב דניקב הושט לא הוה נבלה אבל אי הוה נבלה איכא ביניהו טובא לענין אותו ואת בנו וכיסוי הדם וחלבה וביצתה דושט נבלה היא וכרס אינו אלא טרפה:

בגדולה טפח הרמב"ם מפרש בשר החופה את רוב הכרס פסל ברוב עובי' העור אע"ג שאינו מגיע לחלל וכ' רשב"א דנפקא לי' לרמב"ם הא מדקתני נקרע רוב החצונה ולא קאמר נפסק רוב החצונה עב"י ולפ"ז לאו דוקא בשר החופה את רוב הכרס אלא כל מ"ד כדאית לי' כרס הפנימי שלו בניקב משהו שיהיו מפולש וחצונה שלו ברוב ואפי' אינו מפולש:

ויש להקשות לפ"ז כיון דיש קולא וחומרא בכל א' מהם א"כ מאי קאמר כולהי שייכו בדרבה בר"ה מה הועיל בזה לומר דאי מחמרינן מפרעתה כייל כולהי אמוראי מ"מ היקל בנקרע רוב עובי' ולא מפולש דלאינך מ"ד טרפה ולדרבה בר"ה כשר כיון שאינו מפולש ומצאתי קו' זו בכתבי הגאון בעל מחצית השקל וכ' דאהני דהרי לא איירי הכא אלא לענין נקב משהו ואה"נ לענין נקרע ולא הגיע לפילוש מחמרינן נמי ככולהו ודוחק:

אבל בחי' ר"ן רפא"ט כ' דנפקא לי' לרמב"ם מדחשיב נקרע רוב החצונה בי"ח טרפות וגם שב שמעתתא דשמואל בשר החופה את רוב הכרס ברובה ש"מ בשר החופה את רוב הכרס דין יש לקרע שלו והיינו ברוב עובי' משא"כ כרס החצונה שדינו ברוב מפולש. ונ"ל להוסיף נופך דשמואל דאמר סתם בשר החופה את רוב הכרס ברובה ואהי קאי דאמר ברובה ולא פירוש אי רוב קרוע או ניטל או ניקב שהרי באמת מיבעי' לי' לרב אשי לקמן בהא נ"ב ע"ב ע"ש אע"כ שמואל נמי אמתניתין קאי דס"ל כרס פנימי למקום שאין בו מילת ואידך כלו חצונה בין מה שנשאר מהכרס עצמו שיש בו מילת ובין בשר החופה הכל חצונה ובגדולה טפח ובקטנה ברובה ואהא קאי שמואל ואמר בשר החופה את הכרס הוא ברובה פי' רוב וטפח דאמרינן גבי' הוא ברוב עוביו בלי פילוש ושאר כרס החצונה בעינן כל עוביו ברוב וטפח באורך ואמנם בשר החופה סגי בנקרע רוב וטפח באורך ברוב עביו בלי פילוש. נמצא לפי זה לא אמרו רמב"ם אלא בבשר החופה אבל בכרס החצונה של שארי אמוראי מודה רמב"ם דבעינן מפולש דוקא ולק"מ ק' הנ"ל:

המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ והדר תני' במתניתין ואלו כשרות שניקבו זה לתוך זה ותרתי למה לי ועת"ח במתניתין רפא"ט ואבאר יותר בעזה"י דמשניקבו לחוץ ה"א ה"ה זה לתוך זה ולחוץ אתי לאפוקי חצי העור דלא נימא חצי העור אינו מגין כפירש"י בפ' במה מדליקין קמ"ל לחוץ דוקא וחצי העור נמי מגין ונפקא מיני' דאפי' חיישינן שמא הבריא מ"מ בניקב ע"י חולי דלא שייך שמא הבריא כמ"ש ש"ך בשם תה"ד ה"א דכשרה עד שתינקב לחוץ ולעולם ה"ה זה לתוך זה נמי טרפה קמ"ל ואלו כשרות ניקבו זה לתוך זה והשתא דתנן במתניתין דואלו כשרות ממילא נפרש נמי ניקבו לחוץ דרישא לאפוקי זה לתוך זה ולעולם אפי' חצי עור נמי טרפה משום דחצי עור אינו מגין כפירש"י בפ' במה מדליקין:

וכ' בפרישה מדכ' רש"י אבל המסס שעורו רך אפי' מצד א' טרפה משמע הא בית הכוסות שכלו ע"ב אפי' במקום שאינינו כפול נקרא עובי בית הכוסות ומ"ש רש"י בשפתו יש עור כפול אין כוונת רש"י בשפת הבית הכוסות שהרי כל האבר נקרא עובי בית הכוסות אלא אהכרס קאי שבשפת הכרס יש עובי ביה"כ והמסס למטה הימנו והקיבה למטה המינו אבל ביה"כ שהוא בשפת הכרס כלו עב וכפול בעביו נגד עור דק ורך של המסס זהו כוונת הפרישה ובזה נסתלק מעליו תלונת הש"ך שכ' שהכחיש הידוע:

אדרבה להש"ך צל"ע כיון דאבר ביה"כ אינו מתואר עובי אלא חלק הכפול שבשפתו והשאר נקרא ביה"כ סתם א"כ כי אשתני שמיהו וקרי לבי כסי הובלילא והובלילה בי כסי מ"מ הרי לא נמצא בו מקום כפול והרי בבי כסי גופי' מקום שאינו כפול טרפה וא"כ מאי נפקא מיני' למחט שנמצא בעובי ביה"כ דאמר אביי ס"פ במה מדליקין וצ"ע:

ולענין דינא הי' נ"ל כעין הכרעה דודאי בכל ביה"כ שעורו ע"ב ניקב מצד א' כשר אך בעי בדיקה אולי איכא קורט דם בצד השני וכדכ' רשב"א. אך במקום הכפל אפי' בדיקה לא בעי דלמה ניחוש שעברה המחט ב' עורות שלמים ובהמסס אפי' ידעינן ודאי שלא ניקב אלא חצי העור טרפה דאין חצי העור דק מגין ולפ"ז א"ש נפקותא בין הובלילא לבי כסי:

ולפ"ז י"ל ברייתא דתני מצד א' כשרה ולא הזכיר בדיקה היינו במקום הכפל ורבי שהפכה האי עובדא בעובי ביה"כ שלא במקום הכפל והיינו טעותו של האי מרבנן ורב עוירא שמי' שהוא הי' באתרא דקרי לכסי הובלילא ולא ידע דאשתני שמיהו ותני בברייתא מחט שנמצא בעובי ביה"כ דהיינו המסס לפי טעותו מצד א' כשרה ולא בעי בדיקה ע"כ תמה על רבי שהפכה. אך כשבא בין תלמידי אביי נודע לו טעותו שהרי אביי אמר אשתני שמיהו והבין שטעה ע"כ הי' בוש לרדת לאביי ואמר אביי טרח טרי' וכו' וק"ל:

משני צדדים כשרה הקשה ת"ח ליתני צד ופלגא טרפה לרש"י וכ' דלק"מ לפמ"ש תה"ד דבשני עורות עבים כאלו מודה רש"י דלא חישינן שמא הבריא ונכנסה המחט כל כך ע"ש אמנם לפמ"ש פרש"י בשלהי במה מדליקין דחצי עור אינו מגין א"כ בודאי אפי' עור ומחצה נמי טרפה וק' קו' ת"ח וצריך לדחוק איידי דתני רישא צד א' תני סיפא ב' צדדים אלא הוא גופי קשי' למה לי' למיתני סיפא כלל והיינו דהתם בפ' במה מדליקין נרגשו תוס' גם ארש"י בזה ולחנם נתלבטו מהרש"ל ומהרש"א ומהר"ם בזה:

ועוד כ' תוס' דמיירי שניקב מפנים לחוץ דאי מחוץ לפנים תיפוק לי' דה"ל מחט שנמצא בחלל הגוף. כ"כ לאפוקי מהרמב"ם דמפרש שניקב מחוץ לפנים לטעמי' אזל דס"ל לעיל לא חישינן דניקב אברים הפנימים אלא תלינן שע"י חכוך הכותל דחק העור והבשר ונכנס לפנים וכאן נמצא וכאן הי' ולא חישינן שניקב אבר אחר ופר"ח הקשה עליו מש"ס דאמר לעיל מ"ט ע"א התם כיון דאיכא אוכלים ומשקים אוכלים ומשקים דחקוהו ש"מ דמייריי מחוץ לפנים ולפע"ד לק"מ דנראה הא דמפרש רמב"ם דמיירי מחוץ לפנים היינו משום דקשי' לי' כיון דצריך להפך ולבדקו כדעביד רבי שהפכה ומצא עליו קורט דם א"כ מ"ט לא הזכיר בדיקה זו בברייתא ע"כ ס"ל ברייתא מיירי מחוץ לפנים ושם לא שייך בדיקה כי הכרס מלאה מיני פגולים וא"א למצוא שם קורט דם. ורבי מיירי מפנים לחוץ והפכה ומצא עליו קורט דם וע"כ לעיל כדפריך מצד א' כשר ולא אמרינן לחזי אי קופא לבר או לגו. בוודאי לא קשי' מברייתא דמיירי מחוץ לפנים שנכנס ע"י דוחק הכותל והחכוך ע"כ ידע התי' כפשוטו דכיון דאיכא דוחקא אפי' ע"י קופא יכול לנקוב. אך הקשי' ממחט שניקבה מבפנים לחוץ דמוכח ממעשה דרבי דנמי מצד א' כשרה משני צדדים טרפה ולא חילק בין קופא לגו או לבר ועל זה משני דאוכלים ומשקים דחקיהו זהו מה שנלע"ד לשיטת הרמב"ם:

ולשיטה זו לק"מ קו' תוס' מ"ט נקט משני צדדים טרפה פשיטא די"ל סד"א אפי' ניקבה מעל"ע מחוץ לפנים כשר משום דהמסס הוא בפנים מלא קלפים קלפים כפירש"י בפ' במה מדליקין ועמ"ש בזה בה' גדולות וה"א שהקלף מגין קמ"ל משני צדדים טרפה ובהמסס אפי' מצד א' טרפה משו"ה כ' תוס' דליתי' לשיטה הנ"ל אלא מיירי מפנים לחוץ ושם ליכא קלפים ע"ש וא"כ שפיר ק' למה לי' למיתני משני צדדים טרפה והיינו המשך דברי תוס' וק"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף