חתם סופר/חולין/ל/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מאירי
מהר"ם
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png ל TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דנדחי' לפסח שני וכו' דע דאע"ג דכ' תוס' לעיל כ"ח ריש ע"ב דאפי' הפרדת העור אין לך מום גדול מזה מ"מ מום עובר הוה עד דשחיט רובא דקנה ועשה מעשה טרפה או משהו בושט וכיון שהמום עובר עדיין חזי לפסח שני דעד אז יתרפא ויהי' ראוי לפסח שני עד דפגע במעשה טרפה וק"ל:

הקשה תלמידי הותיק הב"ח הר"ר זעליגמאן דאליטשין שי' א"כ לעיל כ"ח ריש ע"ב שכ' תוס' בשם הר"ר אלחנן דק' ש"ס פסח וקדשים מאי איכא למימר דא"א להפריד העור משום מום דלמא זמן רב קודם שהקדיש והקריב הפריד ובדק ושוב כשנתרפא הקריב וסמך אחזקה כיון שעכשיו נתבררה החזקה שעה א' אחר הבדיקה שאבר זה שלם הוא שוב מוקמי' אחזקה אפי' אי לא אזלינן בתר רוב כמבואר בתוס' לעיל י"א ע"א ד"ה אתי' וכו'. ואמר תלמידי הרבני המופלג מוה' מנחם פרויסטיץ כ"ץ דעכ"פ בקדשים א"א דאיכא בכור דקדוש מרחם ואסור להטיל בו מום אפי' מום עובר. ואמר תלמידי חתני הרבני המופלג מוה' דוד הרש ני' א"כ מפסח נמי לק"מ דפסח מצרים היכי משכחת לי' דכתיב בי' תמים והי' מקחו מבעשור וא"א לסמוך שיתרפא בימים מועטים כאלו מאי תאמר עכ"פ תקשי למ"ש תוס' לעיל י"ב ע"א ד"ה פסח וכו' דר"מ מדרבנן הוא דחייש וליכא לאקשויי מפסח מצרים שהוא מן התורה י"ל רבינו אלחנן לא ס"ל כתוס' הנ"ל אלא אה"נ מבשר תאוה לא פריך דבדיק לי' וכמ"ש רבינו אלחנן ונכון הוא:

האמנם אין רחוק מדעתי דבדיקת ושט מבחוץ אינו מועיל אלא להחזיק שאין נקב מבחוץ אבל אפשר שיהי' קוץ תחוב בפנים עד עור החצון דהרי כל הני חיוי' ברייתא קוצי אוכלין ואם יהי' כן א"כ החזקה עשוי' להשתנות כל רגע דאוכלה בי' ופעי' בי' והקוץ שתחוב עתה עד עור החצון לאחר שעה יבריא ויצא לחוץ. אלא כיון דאזלינן בתר רובא ורוב בהמות כשרות ולא הבריא לחוץ לא חיישינן להא אפי' בנמצא קוץ כדלקמן פא"ט. אבל אי לא אזלינן בתר רובא רק בתר חזקה א"כ במה שבדקנו עור החצון ולא ראינו נקוב אין חזקה שלא תחוב קוץ בפנימי עד סמוך לחצון ועשוי להשתנות ע"י נדנוד דאכלי' ופעי בי' וא"כ אין כאן חזקה מבוררת. והא דלא כ"כ תוס' לעיל י"ב ע"א ד"ה אתי' וכו' הנ"ל היינו משום דבאותו הס"ד עדיין לא אסיק דאתי' משחיטה עצמה ודלמא במקום נקב קשחיט והוה ס"ד דאפי' פרה דבעי' שלימה היינו דא"א לבדוק בקרום של מוח ושדרה וכדומה אבל סימנים יכול לבדוק בפנים אחר שחיטה דרך בית השחיטה ולמקום נקב קשחיט לא חייש באותו שקלי וטרי' ע"כ הוצרך תוס' לומר אפי' לאותו הה"א מ"מ כל חזקה שאינה מבוררת לא הוה חזקה אבל למסקנא י"ל כנ"ל וק"ל:

שחט בשנים ושלשה מקומות לרש"י הראשון חתך והשני שחט והשלישי חזר וחתך ולא שחט פי' חתך היא פחות מרוב והאמצעי שחט הרוב וחיישי שהחתיכות ירווחו וידחקו על מקום שזה שחט ולא ירווח ולא יהי' מפורעת דאפי' למ"ד דפליג אדר"ז דליבן סכין ואבדיקות תלת רוחתא משום דלית לי' מרווח רווח כ"כ שלא יגעו הצדדים בצידו של סכין אבל לא יכחיש אדם דדרך חתוכו של סימנים להיות מרויח והולך. והקשו תוס' מאי פריך ש"ס דלמא מיירי כל א' מהם שחט רוב וממ"נ איזה מהם שיגבור על אידך יהי' עכ"פ א' מהשחיטות מרווח בודאי למאי דמסיק מברייתא דשמא יסמכו זע"ז ושום א' לא ישחוט רובו לק"מ קו' תוס' דאדרבא אי ס"ד בעי' שחיטה מפורעת וא"כ אדרבא שום א' לא יסמוך על חברו דהא בעי' ששניהם ישחטו כל א' רוב אבל ק' תוס' להס"ד דלא ידע מהברייתא לא הי' צריך לדחוק בשני סכינים ואדם א' אלא אפי' בשני ב"א הומ"ל ולזה עוררני תלמיד א':

וי"ל דמייתי מחץ שחוט לשונם מרמה דבר ע"ד דאחז"ל האי תגרא דמיא לבדקא דמיא כיון דרווח רווח א"כ מדמדמה לשון מרמה שלהם לשחיטה ש"מ שחיטה נמי בעינן דרווח ורווח לאפוקי בשנים ושלשה מקומות לפירש"י. והנה לשיטת רש"י א"ש דמייתי לכאן הך דיני חלדה דשייך שפיר להכא דאי לא מרווח בה"ש הוה כעין חלודה כמ"ש תוס' לעיל כ' ע"ב ד"ה מפני שהוא מחליד וכו' ע"ש:

אך לשאלתות ולר"ח צ"ל כיון דמיירי ששחט הסי' בהיקף דמשמע ששחט למטה ומכ"ש לר"ח שחט סי' א' למטה הוה כעין חלדה וער"ת בס' הישר. ולקמן ע"ב תוס' ד"ה החליד וכו':

<מהדורה תנינא> השוחט בשנים ושלשה מקומות. פירש"י שחתך כאן וחזר והתחיל לשחוט מלשונו מבואר שחתך תחלה חתך בעלמא שהוא מיעוט הסי' וחזר ושחט רובו ואין זה שחיטה מפורעת משום דתרווייהו רוצים לרווח כדרך ביה"ש דמרווח רווח, ואחד מהם גובר על חתוך חברו, ואי הוה ידעי' דמקום השחיטה גובר ומתרווח על מקום החתך המיעוט הי' כשר אלא דחיישי' שמא מקום החתך גובר על מקום השחיטה ויהי' החתך מרווח ולא השחיטה ולא הוה מפורעת, ויפה כ' תוס' גבי ב' אוחזין בסכין דחיישינן שאחד יגמור רובו קודם לחברו ואותו של חברו שעדיין לא נגמר הוא יתגבר וירווח, ונמצא זה שנגמר קודם לשחוט הרוב אין שחיטתו מפורעת ומהרמ"ל נדחק בזה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף