חתם סופר/חולין/ג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מאירי
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש

חומר עזר
שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חרב הרי הוא כחלל. פירש"י דלא הוה צריך לזה דראשון עושה שני. והרשב"א כ' לאלומי ק' אמר הכי לפע"ד י"ל דאי אמרינן קדשים אינו מטמא עד אחר פרכוס א"כ לא קשה אלא אחולין אבל בקדשים י"ל שהוציא הסכין קודם פרכוס. אך מ"מ קשה איך הכניס סכין טמא לעזרה. והנה בהא איתא פלוגתא במכניס כלי ולד הטומאה בעזרה עיי' סוף שקלים וסוף עירובין ע"כ לאלומי ק' אפי' בקדשים לכולי עלמא אמר חרב הרי הוא כחלל:

דבדק קרומית של קנה מדלא קאמר זכוכית דפשוטיהן טהורין רפ"ב דכלים משמע דבעי כלי שרת לשחיטה וכלי שרת של חרס לכולי עלמא לא עבדינן וזכוכית דינו כחרס שברייתו מן החול עיי' שבת ט"ו ע"ב משא"כ קרומית של עץ דעכ"פ לריבר"י ס"ל עשו כלי שרת של עץ:

אבל יוצא ונכנס לא ישחוט. דע דכל יוצא ונכנס אין הפירוש שבאמת יוצא ונכנס תמיד אלא שהוא במקום שיוצא ונכנס ואפי' אירע שיצא ולא נכנס עד אחר שחיטה מ"מ מירתת תמיד השתא אתי. והיינו לקמן ד' ע"א אמר אביי יוצא ונכנס נמי בא ומצאו קרי לי' כנ"ל. אך רבא דמוקי מתני' ביוצא ונכנס ומסיים אבל בא ומצאו ששחט האי ע"כ רוצה לומר שאם שחט במקום דלא שכיחי יוצאי' ונכנסים כלל ושוב אירע מקרה אחר ששחט מצאו ישראל חותך כזית בשר. ולפ"ז צ"ל לרבא כי היכי דאחזוקי אהלכ' שחיטה ה"נ אחזוקי אבדיקת סכין משו"ה סגי בחותך כזית בשר ונותן לו. ואפשר בהא פליג אביי וס"ל דאבדיקת סכין לא אחזוקי ולא מהני חותך ע"כ מוקי רישא בעע"ג ומשום דנגע בעי עע"ג דוקא ואי לא עע"ג ויוצא ונכנס מהני עכ"פ דמירתת אבדיקת סכין ומשום שארי חששות שמא שהה ודרס שנגע ולא מהני יוצא ונכנס לזה חותך כזית בשר ונותן לו:

כזית בשר משמע פחות מכזית לא דדרשא דכל חלב לרבות חצי שיעור לא משמע להו לכותים ודקורי של צפרי' קוטע ראשו נמי באית בי' כזית או ס"ל ראש ואבר שלם מנבלה ה"ל ברי' ויש שיטות בזה לקמן פג"ה ק"ב ע"ב מיהו להרא"ם בהלכ' חמץ ומייתי לי' כ"מ שם דסתם אכילה כ"ש ואתי' הל"מ ואוקמא אכזית א"כ לדידהו דכותים אפי' בכ"ש סגי וי"ל:

אין השומר וכו' מה שפירש"י רישא אסיפא לא ליקשי וכו' הוא תמוה כמ"ש תוס' ד"ה אלא וכו' אמנם אין במשנה הך לישנא אלא אעפ"י וכו' ע"ש וס"ל דברייתא היא בשום מקום דקתני ברישא המניח ובסיפא וכו'. והא דלא מייתי מתניתין די"ל כמ"ש ריטב"א במס' ע"ז משו"ה הדר תנן במשנה המניח אע"ג דכבר תנן במשנה וכו' אלא סד"א התם מוחזק בשומר אבל בהמניח לא העמיד שומר אלא ממילא יוצא ונכנס ע"ש ולפ"ז לא הו"מ רבא לאתויי מהמניח דמתני' דלמא התם דיעבד ומלכתחלה דדלמא התם מוחזק בשומר. אבל מייתי מהך ברייתא דתני ברישא המניח ובסיפא וכו' וכו' היכי דאפי' יוצא ונכנס דשומר מותר לכתחלה ה"ה יוצא ונכנס דמניח אע"ג דלא הוחזק בשומר נמי לכתחלה ואע"ג דלא הוחזק בשומר והא דתני המניח דיעבד לא זו אף זו קתני כפירש"י זה מה שנלע"ד ליישב דברי רש"י כי המגי"ש לא כ' בו כלום:

אבל בא ומצאו ששחט הקשו תוס' כיון דרבא מדמה שחיטה ליי"נ פי' ואין מחלק במירתת בין אי' דאוריי' ואתחזק אי' ליי"נ ולא אתחזק אע"ג דבס"פ אין מעמידין מחליקינן בין דאוריי' לדרבנן לענין חותם א' וב' חותמות התם י"ל לענין לא טרח ומזייף יש לחלק אבל לענין מירתת כיון דמירתת מה לי אי' דאורי' מה לי' אי' דרבנן וא"כ הקשו תוס' אפי' מצאו לשמרו כמו מצאו עומד בצד הבור. ולכאורה דבריהם תמוהים התם מירתת ליגע אבל הכא בא ומצאו שכבר שחט מה הרתתה שייך אע"כ כוונתם כך דהכא מירתת שמא יתנו לו כזית בשר ולא יכול לאכול ואיתגלו פחיתיתו וא"כ אפי' לא נתנו לו נמי יהיו מותר כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא וכ"כ ש"ך י"ד רסצ"ח דקפילא מירתת שמא יטעמנו ישראל אחריו ע"ש וע"ז תי' תוס' כיון דאיכא לברורי עדיף ליתן לו באמת אבל לעולם אין ליתן לו לכותי לכתחלה לשחוט בלי יוצא ונכנס ע"מ שיחתוך לו כזית בשר וכו' ונימא דאע"ג דמשתלי אין בכך כלום וא"כ יתן לו לכתחלה על סמך שיאכילנו אח"כ ז"א דוקא אם אינו מאמינו בלא יוצא ונכנס לכתחלה ויודע שאין אנו מאמינים לכותים אז אם אח"כ אירע פ"א ששחט בינו לבין עצמו מירתת שיאכילנו אח"כ ואז מה שחותכין ונותנים לו כזית בשר הוא רק לברורי בעלמא ואי ליתא קמן להאכילו מ"מ השחיטה מותרת אבל אם נחזוקהו כישראל גמור וניתן לו לשחוט לכתחלה בלי יוצא ונכנס הרמאים כך יתנו לו אפי' בלי כזית בשר אח"כ ויהיו כישראל גמור ושוב לא ירתת הכותי כלל. דומיא דפיר"ת גבי שמא יקלקלו דחשו"ק ולזה נתכוונו תוס' סוף ד"ה בודק סכין וכו' עיי' וק"ל ועיי' ב"ח סי"ב בפי' תוס' דלקמן ולהנ"ל לא צריך:

<מהדורה תנינא> וכגון שבדק קרומי' של קנה נלע"ד דהני לשני בהא פליגי דודאי אין עיקור מס' זו אלא להשמיענו דיני שחיטה, והנה בהכל שוחטי' דחולין שנעשו על טה"ק קמ"ל דמותר לשחוט בסכין ארוכה כל כך והוא עומד ברחוק מקום וע"מש תו' בביצה ז' ע"א ד"ה וכי מה וכו' ועי"ל וכו'. אמנם בבא דקדשי' מאי שייכי' הכא לכן הך לישנא דס"ל אין שוחטי' קדשי' בקרומי' של קנה ומיירי ע"כ בטמא שרץ א"כ התם עיקור דבקדשי' קאי אך אידך לישנא ס"ל שוחטי' קדשי' בעץ ומיירי שפיר בטמא מת וקמ"ל דמותר לשחוט בקרומי' של קנה. וא"עג דזה תנא לקמן בסיפא בהדי' אין בכך כלום דכמה פעמי' קמ"ל ברישא בקיצור ואגב אורחי' מה שנשמע בסיפא מפורש, וא"כ הכא עיקור והתם איידי.

ובזה מיושב ק' תו' בשמעתין ד"ה חולין שנעשו ע"טהק וכו' האי טעמא הומ"ל נמי ללשנא קמא עכ"ל וי"ל דודאי שייך שפיר לומר הכל שוחטי' טמא בחולין מהאי טעמא גופי' דלאו כקדש דמי אלא דלפ"ז אינו ענין למס' חולין דבשלמא אי כקדש דמי ושוחט בסכין ארוך קמ"ל מידי בהלכות שחיטה אבל אי לאו כקדש דמי אין ענינו לכאן אמנם אכתי אי ס"ל דבבא דקדשים הכא עיקור והיינו מטעם דמיירי בטמא מת וקמ"ל דשוחטי' בקרומת של קנה. א"כ אגב אומר נמי הכל שוחטי' בחולי' משום דלאו כקדש דמי אבל אי גם בבא דמוקדשי' אינה עיקור בכאן כי ס"ל דאין עושי' כלי שרת של עץ משום הקריבהו נא לפחתך וכדומה וע"כ מיירי מטמא שרץ ולא מוכח מסיפא קרומי' של קנה ולא מייתי סיפא אלא משום טמא בחולין וא"כ תינח אי כקדש דמו וצריך לשחוט בסכין ארוכה אבל אינהו ס"ל לאו כקדש דמי ולא צריך סכין ארוכה וא"כ חולין שנעשו עט"הק גופי' לא אצטריך וק"ל.

הכל שוחטי' אפי' כותי וכו' פני יהושע רוצה לקיים דברי הש"ע דכותי לא ישחוט אפי' אחרי' ע"עג א"אכ בודק סכין, וטעמא משום דה"ל כחוכא וטלולא שיהי' יפה כחו של כותי מישראל מומר, והנה פשוט דע"כפ אי עבר ושחט ואחרי' ראו אותו ולא בדקו סכינו כשר דמשום טעמא דחוכא וטלולא אין ראוי להפסיד הבהמה, וא"כ הו"מ למימר הכל כותי' שוחטי' כשבודק סכי' וגם יוצא ונכנס ואם חסר א' מאלו חותך כזית בשר ובדיעבד כשאחרי' רואי' ולא בדקו סכינו מותר וא"ש וכולן דסיפא. וא"כ נדחק לומר ה"נ דלבתר דמסיק הך דמומר בודק סכין מתורץ ק' הש"ס דא"ש וכולן וכנ"ל, עכ"פ מאי מקשה הש"ס רבא מ"ט לא אמר כשמעתי' דלמא משום דבשמעתי' קשי' וכלן מש"אכ באוקמתא דכותי, וי"ל ממ"נ אי מיירי סיפא שאין הכותי לפנינו וא"א לבודקו בכזית בשר א"כ אפי' בלא רואי' אותו נמי מותר כמ"ש תו' ד"ה אבל בא ומצאו וכו' ואי המומר לפנינו א"כ אמאי נתיר בלא בודק סכין כיון שהוא דיעבד, הרי נוכל לבררו ע"י אכילת כזית בשר, ואי נתנו לו ולא רצה לאכול א"כ הרי קמן דשחט בסכין פגום ולא הי' מרתת מפני היוצאי' והנכנסי' ודוחק.

אבל בא ומצאו ששחט, העלה תו' דאם א"א ליתן לו כזית בשר מותר לגמרי וצ"ע לשיטת הגאונים דס"ל דיכול ליתן לשחוט על סמך שיבדקנו אח"כ כיון דאי משתלי ולא בדיק לית לן בה א"כ בכותי נמי יתן לכתחלה לשחוט על סמך שיאכילנו כזית בשר כקו' תו' בסמוך ואי משתלי לית לן בה וצ"ל דס"ל להגאונים כתי' הרשב"א מפני הרואי' שיאמרו אנו מחשבי' הכותי כישראל גמור, והיינו מה שסיימו תוס' בסוף דבריהם כמ"ש ר"ת גבי חש"וק, דהיינו מפני הרואי' ולא דלמא משתלי. מיהו הדבר צ"ע איך נאמין הכותי על השחיטה בלא ראו אותו רק מצאוהו ששחט כבר ולא ניתן לו כזית בשר, ואפי' בישראל גמור נדחקו הרבה איך נאמין ע"א היכי דאתחזיק איסורא ומכ"ש בכותי.

ואם שחט בודקי' אותו כ' תו' ואע"ג דאיכא ברייתא לקמן וכו' עמ"ש ראב"ן מובא בש"ך סק"ה מיושב ק' תו' וק"ל.

חולין שנעשו עט"הק לאו כקדש דמי ע"מש לעיל ליישב ק' תו'.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף