חתם סופר/גיטין/סה/ב

חתם סופר גיטין סה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בראשונה היו אומרים היוצא בקולר. פירש"י ליהרג למלכות. ובירושלמי איתא בהדיא אפי' מחמת ממון והטעם דהרי הוה כתוא מכמר ומשום הכי מסור אפילו על עסקי ממון דמו מותר משום דמפילו כתוא מכמר. ונ"ל גם רש"י לא פי' כן אלא לבראשונה טרם אמרו המפרש ויוצא בשיירא אז לא הקילו אלא ביוצא ליהרג אבל משחזרו ואמרו המפרש מכ"ש היוצא בקולר מחמת ממון. ונ"ל לענין גט הוה המאבד עצמו לדעת ק"ו מאלו דמתני' דהנהו כולי' אפשר שאינו מיאש עצמו לגמרי ואפי' חרב חדה מונחת אינו מתיאש מרחמים שמים אפ"ה אמרו חכמים דעתו שנתבלבל ולא סיים דבריו לומר תנו כש"כ מאבד עצמו שהסכים והחליט דעתו למיתה ולא אצטריך מתני' דלקמן אלא לאשמועינן דהוכיח סופו על תחילתו אמרינן. וזה פשוט לפע"ד אבל הא קמבעי' לי לענין דברי שכ"מ ומתנתו ככתובים וכמסורין אי נימא גם הוא בכלל דברי ר"ה מתנתו כגטו או נימא הא טעמא משום שלא תיטרף דעתו והכא תיטרף ותיטרף ולא יאבד עצמו ומהיכי תיתי לעשות תקנה למאבדין עצמן לדעת. והא דאחיתופל במס' ב"ב קמ"ז ע"א דמייתי ר"ן בשמעתין היינו להס"ד דהתם דמתנת שכ"מ דאורייתא אבל למסקנא דהוא מדרבנן משום שלא תיטרף דעתו לא ילפינן מאחיתופל והתם לא בחילוק נכסיו על פיו בלי קנין מיירי אלא שהקנה לכל א' כדינו וצ"ע לדינא:

ר"ש שזורי אומר אף המסוכן. במס' ב"ב קמ"ו ע"ב ס"ל לר"נ דמר"ש שזורי ומחלוקתו ילפינן דאזלינן בתר אומדנא וה"ה במתנת שכ"מ ורב ששת פליג וסבירא לי' הכא לאו משום אומדנא אלא משום דאמר כתבו. פירוש דכ' תוס' בקדושין מ"ט ע"ב דאיכא דברי' דבעי' תנאי כפול ואפי' מכלל הן לא נשמע לאו ומכלל לאו לא נשמע הן. ויש דברים דבדבור בעלמא סגי דהוה גילוי דעת. ויש דברים אפי' דיבורא לא בעי' אלא אזלינן בתר אומדנא ע"ש וס"ל לרב ששת דהכא לאו מטעם אומדנא אלא דאיכא דיבור דאמר כתבו והוה גילוי דעת שרוצה ליתן גט והא בדברי לא מהני משום דאיכא הוכחה בהיפוך למה גאיז דיבורי' ולא סיים תנו אבל ד' אלו דמשנתינו אין לנו הוכחה להיפוך כי טרודים בנסיעתם וקיצרו דבריהם וממילא ה"ל גילוי דעת ולא משום אומדנא כלל. ור"נ התם ס"ל דכתבו לאו התחלת דיבור דתנו הוא וליכא משום גילוי דעת דנימא רצה לשחק בה ובד' דמתני' אומדנא הוא דכיון דהמות מוכן לפניהם אין אדם משחק בשעת מיתה ועיין לשון ר"ן דשמעתין ורשב"ם דב"ב שם ולר"נ כל ספיקא דמתילד מבטלין האומדנא כמ"ש הרא"ש פ' מי שמת סימן כ"א ע"ש. ועי' ב"ש סימן קמ"א ס"ק כ"ד ע"ש. ועיין לקמן פ"א ע"א אי קורין לכתיבה נתינה. ונראה דר"ה דאמר גטו כמתנתו ה"ז בא ללמוד ונמצא למד דס"ל כר"נ התם לגבי' רב ששת דילפינן מתנת ש"מ מגטו כי היכי דאזלינן בתר אומדנא בגטו ה"ה במתנת שכ"מ דככותבין ומסורין. והדר יליף גיטו ממתנתו דאם עמד חוזר ובהך סברא לא פליג שום אמורא אדר"ה דגטו כמתנתו מדינא אלא דלא קיי"ל בהא דעקרו רבנן לקידושין מיני' משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה אבל בעיקור סברא דגטו כמו מתנתו לענין אומדנא דברי ר"ה שרירין וקיימין. ושוב ילפינן מיני' דמתנתו כגטו פי' כיון דע"כ מוכח דטעמא דמשנתינו לאו משום גילוי דעת כרב ששת דא"כ אין ענין אומדנא לכאן אע"כ כתבו לאו דבורא הוא כלל דכמשחק הוא ומשנתינו משום אומדנא דאין משחק בשעת מיתה ש"מ ס"ל דהני ד' מחשבת מיתה מעותד במחשבותיהם א"כ ממילא שייך גזירת טירוף דעת וה"ל ככל מתנת שכ"מ דדבריו ככתובין ומסורים דמי. ובזה דברי ר"ה ושקלא וטרי' דש"ס כפתור ופרח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף