חתם סופר/גיטין/סד/ב

חתם סופר גיטין סד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

האשה שאמרה לבעלה גרשתני כתבתי בזה קונטרס בשנת תקצ"ה ואעתיק לכאן:

נערה המאורסה היא ואביה וכו'. לשיטת הריב"ם שבתוס' נקיט נערה להודיעך כח דר' יהודה אע"ג דכח דהתירא עדיף נדחק הר"ן דאיכא גם כח לרבנן שאפי' נערה אביה מקבל גיטה. ויותר יש ליישב עפ"י מ"ש רשב"ם פסחים ק"ב ע"א ד"ה להודיעך כח דר' יהודה ע"ש. ואמנם לפמ"ש מהרמ"פ בתשובה סי' ט"ו דשיטת רש"י דקטנה נשואה נהי שיצאה מרשות האב לכל מילי. מ"מ לענין גירושין יכול לקבל גיטה כיון שהוא אסורה ע"י קידושי' שקיבל. יכול נמי לקבל גיטה ע"ש וכ' שם היא ואביה שניהם יכולים לקבל ומאי דמייתי ראי' מהירושלמי דמייתי הגה' מרדכי ע"ש בהגה' מרדכי דגיטין סוף סי' תס"ה בשם מהר"י מלינדריש וע"ש בגליון בשם מהר"ם מטיקטין אות א' ותראה שאין כוונת הגה' מרדכי כמו שחישב מהרמ"פ הנ"ל מ"מ הסברא נכונה מעצמה. וא"כ י"ל לעולם כהריב"ם דגם קטנה היא או אביה והא דנקט נערה משום דקטנה אפי' נשואה נמי היא או אביה אבל נערה אורסה דוקא ולא נשואה. ובזה יש ליישב בסנהדרין ס"ט ע"א ד"ה קנאה וכו' ובלבד שיקבל אביה גיטה. ומהרמ"פ רוצה לומר היא או אביה היינו למהדורא קמא דרש"י דקטנה ארוסה היא ואביה ה"ה נשואה. ובסנהדרין פירש"י כמהדורא בתרא דלא כהריב"ם אבל עכ"פ א"ש דתנן נערה משום דקטנה אפי' נשואה נמי או היא או אביה:

המאורסה. שיטת רש"י דמתני' נקיט סידרא נערה או היא או אביה וקטנה מאורסה אביה ולא היא ונערה נשואה היא ולא אביה. ואינה יכולה לשמור גיטה לא היא ולא אביה עיין לשון רש"י קידושין מ"ג ע"ב. והנה לר"ת אינה יכולה לשמור גיטה דסיפא באין לה אב מיירי ונראה דוחק דרישא ביש לה אב וסיפא באין לה אב כמ"ש תוס' סוף ד"ה וכל שאינה יכולה וכו'. ולפ"ז לא מיתוקמא וכו'. מיהו יש לומר לר"נ בקידושין מ"ד ע"ב דמוקי מתני' דלקמן קטנה שאמרה המקבל באין לה אב וחיסורא מיחסרא וכו' א"כ י"ל סיפא דהכא וכל שאינה יכולה לשמור גיטה היא רישא דמתני' דבסמוך ובאין לה אב ואין כאן דוחק. ולהס"ד דרבא התם דגם מתני' דלקמן ביש לה אב אה"נ ס"ל דהך דאינה יכולה אפי' ביש לה אב דמה שהאב שומר גיטה אינה שמירה דבדידה תליא כי היא העיקור כמ"ש לקמן אי"ה בשיטת רמב"ן שזה היה סברת רבא אבל למסקנא אינו כן. והנה לשיטת רש"י ורי"ף דקטנה אביה ולא היא הקשו מס"ד דרבא דהוה ס"ל מתני' דקטנה שאמרה התקבל מיירי ביש לה אב ומשהגיע גט לידה מגורשת. ותי' רמב"ן במלחמת ה' וביתר ביאור בחי' לקידושין דבהא פליגי רבא ור"נ רבא הוה ס"ל ידה דבת עיקור והאב כשליח לבת. ומשו"ה עושה נערה שליח כיון שהיא העיקור. וממילא קטנה נמי יכולה לקבל גיטה כי ידה עיקור. אך ר"נ ס"ל יד האב עיקור והבת שליח של אב ומש"ה אינה עושה שליח דשליח קבלה הוה מילא ומילא לא מימסרא לשליח והשתא כיון אינה אלא שליח האב ממילא אין קטנה נעשית שליח דאין שליחות לקטן ומשו"ה אביה ולא היא. ולפ"ז לכאורה לס"ד דרבא דהאב שליח הבת ממילא אין האב יכול לעשות שליח דמילי לא מימסרא לשליח. דממ"נ אי הבת עיקור אין האב יכול לעשות שליח ואי האב עיקור אין הבת יכולה לעשות שליח וכן מורה לשון הרמב"ם פרק י"ב מגירושין הל' י"ח אלא לפ"ז יש לעיין במתני' ואם אמר לו אביה צא והתקבל וכו' דמשמע דהאב יכול לעשות שליח היינו בקטנה שאינה יכולה לשמור גיטה שאין לה יד. אז האב עיקור ועושה שליח. אבל משיש לה יד היא עיקרית לפי ס"ד דרבא. ולעיל כ"א ע"ב דאמרי' שכן האב מקבל גט לבתו בע"כ הסוגיא התם אזלא לרבא ע"ש ולמסקנא נימא שכן הבת מקבלת גט בשליחות האב בע"כ ע"ש:

והנה צריך חקירת חכם כיון דהתורה זכתה יד לקטנה לקבל גיטה מדאצטריך למעט משלחה וחוזרת ש"מ אי אינה חוזרת אפי' בקטנותה מקבלת גיטה כפירש"י בב"מ ט' ע"ב מ"מ מנ"ל למימר דקרא איירי דוקא באין לה אב אבל ביש לה אב אביה ולא היא מה"ת לומר כן כיון דקיי"ל בנערה ב' ידים זוכות כאחת דלמא קטנה נמי. עוד צריך להבין כיון דיד האב בגירושין לא כתיבה אלא בקידושין ושם אביה ולא היא. ושוב ילפי' מהקישא יציאה להוי' א"כ מנ"ל בסברא כיון דבע"כ היא גם היא יכולה לקבל מנ"ל הא דלמא אין היקש למחצה ודן מיני' ומיני' מה להלן אביה ולא היא ה"נ אביה ולא היא. וראיתי ברי"ף שכ' בקידושי' אביה ולא היא משום שבח נעורי' לאביה פי' אע"ג דההוא בהפרת נדרים כתיב מ"מ ס"ל להרי"ף לבתר דאית לן דרשא דאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ממילא מפרשי' כל שבח נעורי' אכולי' מילתא בין לאיסורא דהפרת נדרי' בין לממונא דכסף קידושי' ובין אקבלת קידושי' עצמן כן נ"ל. מ"מ הרי"ף אומר טעם חדש שאינו בש"ס דהש"ס אמר קידושי' דמדעתי' וגירושי' בע"כ ולא הזכיר שבח נעורי' עכנלע"ד דהרי"ף בא להורות לנו טעם וסברת הש"ס דכיון דבעלמא כל נערה יש לה יד לכל מילי מן התורה ונהי בקידושין זיכה התורה להאב מ"מ מהיכי תיתי לן לגרוע כח של גדולה שיש לה יד בכל ענין. אלא הטעם כיון דהוריקה התורה שבח נעוריה להאב א"כ אם גם היא תקדיש עצמה הלא אין כל שבח לאביה ע"כ אביה ולא היא אם הוא בחיים. וילפי' הקישא יציאה להוי' דיש כח להאב לקבל גיטה מבעלה בעל כרחו. ואין לגרוע כח הבעל שאם נותן הגט בידה או חצרה שלא יועיל כיון דגדולה היא ויש לה יד בכל מקום והבעל זכה מן התורה לגרשה בעל כרחה אפי' כשנותנו בידה לא יוגרע כח הבעל בזה שהאב ג"כ יש לו יד והוא טובה להבעל שיכול להשליך הגט בין לידה בין לידו כיון שאין בזה משום גריעת כח האב ושבח נעורים. נמצא מאי דאמרי' בהס"ד בש"ס בקידושי' מפקעת עצמה ובגט מכנסת ומה דמסקי' קידושי' מדעתה וגט בע"כ ומה שהסביר הרי"ף משום שבח נעורי' לאביה הכל הולך אל מקום א' והבן זה כי הקצרתי במובן. ולפ"ז תינח בנערה דמדינא בכל התורה יש לה יד ולא יוגרע כחה אלא משום שבח נעורי' א"כ מהקישא דיציאה להוי' לא יוגרע כח הבעל. אבל בקטנה לשיטת רש"י ופוסקים דצרור וזורקו דזוכה לעצמו כשדעת אחרת מקנה הוא דרבנן ואין לו שום קנין וזכיה מן התורה עד שיביא ב' שערות ודלא כתוס' בשמעתין וא"כ הא דגילה רחמנא בגט מדאצטריך למעוטי משלחת וחוזרת ש"מ קטנה יש לה יד לקבל גט. מסתייעא לן למימר כשאין לה אב אבל כשיש לה אב ולו יש יד מהקישא להוי' נימא אין היקש למחצה ואביה ולא היא וליכא למימר שאנו מגרעין כח הבעל ז"א דהרי בכל התורה בלאה"נ אין לקטנה יד להתגרש ומסתיין דריבה לה תורה יד שלא במקום אבל במקום אב לא נחלוק בין הוי' לגירושי'. ולפ"ז לשיטת תוס' דקטן יש לו יד בכל הענינים כשדעת אחרת מקנה א"כ ליתא להנ"ל אינהו ס"ל כהריב"ם דקטנה נמי בין היא בין אביה:

והנה מ"ש רש"י בב"מ ט' ע"ב דמדאצטריך למעט אינה חוזרת ש"מ קטנה יש לה יד להתגרש. זה יוצדק לשיטת ר"ת דע"י אביה מתגרשת אפי' אינה יכולה לשמור גיטה ולא בא קרא למעט אלא שלא תתגרש ע"י עצמה ש"מ קטנה שיודעת לשמור מתגרשת אבל לשיטת רש"י דאפי' ע"י אביה אינה מתגרשת קשי' מנ"ל דקטנה יש לה יד להתגרש דלמא קרא איצטריך לומר שאפי' ע"י אביה לא תתגרש מיהו להסוברים כל קטנה יש לה יד מן התורה כשדעת אחרת מקנה לא צריך קרא להכי אבל לרש"י דס"ל מן התורה אין יד לקטנה רק בגט גלי רחמנא וס"ל נמי אפילו ע"י אביה אינה מתגרשת א"כ אצטריך קרא לשלא תתגרש אפי' ע"י אביה א"כ מנ"ל שיש לה יד לעצמה. ולכאורה י"ל כיון דקרא מיירי נמי מנשואה שהרי ובעלה כתי' ונשואה אין לאביה רשות וע"כ עלה דידה קאי. אך לפמ"ש לעיל בשם מהרמ"פ דרש"י ס"ל דהאב מקבל גט בתו קטנה נשואה א"כ צ"ע:

והנה ז"ל רמב"ם פ"ו מגירושין הלכה י"ז האשה שעשתה שליח בעדים וכו' וקטנה אינה עושה שליח לקבלה אעפ"י שחצרה קונה לה גיטה כגדולה מפני ששלחי קבלה צריך עדים ואין מעידים על הקטן שאינו בן דעת עכ"ל. הנה מה שהשיג הראב"ד דתיפוק לי' אתם גם אתם מה אתם גדולים אף שלוחכם גדולים. נקל ליישב דלא בא אלא לומר שיהי' אתם ושלוחכם שוים ומשו"ה ס"ל בירושלמי פ"ד דמע"ש דמופלא סמוך לאיש שיכול לתרום עושה שליח אעפ"י שהוא קטן כיון דשייך במילתי' ה"נ כיון דריבתה תורה יד לקטנה ה"ל אתם ושלוחכם שוה ומצי לעשות שליח לולי דבעי' עדים במינוי שליחות וזה פשוט וכעין שכ' תוס' בשמעתין ד"ה שאני שתופי מבואות וכו' והוא פשוט. אך מ"ש רמב"ם אעפ"י שחצרה קונה לה וכו' צ"ע הא חצר דקטנה מטעם יד ולא מטעם שליחות וכ"כ לח"מ והאריך. ולפע"ד י"ל טעם דתנן במתני' לקמן ס"ה ע"א שאין הקטנת עושה שליח לאו מטעם אתם גם אתם די"ל כנ"ל. אך מטעם אחר דהרי דיכול לעשות שליח בגט הוא דבר מחודש בתורה דגט מתרומה לא אתי' כדאי' ר"פ האיש מקדש ומש"ה הוצרך קרא בגט ונהי השתא דחידשה תורה שליחות יש לו כל דיני שליחות כמו בתרומה דכתיב גם אתם וה"ה לענין גט. מ"מ גוף הדבר שיכול לעשות שליח לקבל גיטה מחודש הוא. והא דקטנה מקבל גיטה באמצע בקטנותה דבר מחודש הוא מה שאינו בכל התורה שיהי' יד לקטן (להסוברים דאפי' דעת אחרת מקנה לאו דאורי') ורבתה תורה מדאיצטריך למעט משלחה וחוזרת. א"כ די אם נאמר שגדולה יכולה לעשות שליח. גם קטנה יש לה יד אבל מנ"ל לומר שהקטנה תעשה שליח אע"ג דמאתם גם אתם לא אימעוט דכיון דיש לה יד היא ושליח שוים מ"מ גוף שליחות מנ"ל בקטנה וא"כ י"ל היינו טעמא דפשיטא למשנתינו דאין הקטנה עושה שליח לקבלה. אבל זה ליתא ומייתי רמב"ם ראיה מחצר דאיתרבי בגט מונתן בידה מטעם יד. א"כ ה"ל למימר ג"כ די לן שחידשה תורה בגדולה שיש לה יד בכל מקום מרבינן הכא גם חצרה מטעם יד וקנינה נמי די לן שרבתה לה תורה יד ומנ"ל חצר לקטנה ואפ"ה פשוט להש"ס דיש חצר לקטנה מטעם ידה כמבואר בב"מ ט' ע"ב ויו"ד ע"א. וע"כ תאמר כיון דאיתרבי חצר כמו יד לכל מילי איתרבי אפי' לקטנה א"כ שנאמר כן בשליחות דנפקא לן מושלח ושלחה ומאותו קרא עצמו נפקא לן יד לקטנה מדאיצטריך מיעוט למשלחה וחוזרת וא"כ מ"ט אינו יכולה לעשות שליח לקבלה ועכצ"ל משום דבעי עדים למינוי שליחות דילפי' דבר דבר מממון שלא יוגמר דבר בערוה בלי עדים כמו בממון דאע"ג דבמינוי שליחות דממון לא בעי' עדים היינו משום דהתם מינוי השליחות לא הוה גמרו של דבר משא"כ שליח קבלה הוה גמרו של דבר שבערוה כמ"ש הרא"ש פ"ב דקידושין סי' ז' והטעים הדבר בתשו' מהרי"ט שהבאתי לעיל בסוגיא דשליש דשליח לקבלה הוה גמרו של דבר וילפי' מממון דכל גמר צריך עדים ע"ש וכיון דקטן שלא בפניו דמי אין מקבלים עדים שלא בפני בע"ד. ודברי רמב"ם מבוארים בעזה"י:

מקבלים את גיטה. בד"מ סי' קמ"א מייתי דמהרלב"ח מסופק איך לכתוב הנוסחא אם לכתוב בתך מגורשת ומותרת לכל אדם כמו כ' על הנייר בתך מקודשת לי. או כותב כמדבר לנוכח עם האשה כמו בשליח לקבלה דעלמא שכותב בגט כמדבר להאשה הרי את מותרת לכל אדם. ובכ' מהרא"י סי' ס"ו הסכים שאין חילוק בין נוסחות הגט שביד שליח קבלה ובין נוסחות הגט שביד האב ואינו כותב בתך מגורשת ותהי' מותרת ע"ש. ולפע"ד בשליח קבלה אין ספק שאם כ' שלא לנוכח האשה אלא כ' בת פלוני מותרת לכל אדם אין זה הגט כורת ולא הוה אלא כמספר דברים להשליח שפלונית תהיה מותרת. אלא צריך לכתוב אנת אנתתי וכו' ויד השליח הוה כיד האשה ומתגרשת בקבלתו. ולא נסתפקו הגאונים אלא במגרש ע"י אביה דאפשר צריך לכתוב בתך מגורשת כדעת המערער בכתבי מהרא"י שם. ולפ"ז נ"ל מוכח מתשו' הרשב"א דמייתי ב"י סי' קמ"א דהי' מסופקים בקטנה אם בשעת גירושין כבר נתגדלה וס"ל להרבני' השואלים שהיא תמנה את האב לשליח קבלה ותתגרש ממ"נ בקבלתו אם גדולה היא הרי הוא שליח קבלה ואם קטנה היא תתגרש ע"י אביה ע"ש והרשב"א הסכים בעצה זו ע"ש א"כ מוכח דחד נוסחא כותבים דא"ל כוונתם היה לכתוב ב' גיטין דהא עצה זו כ' אח"כ ע"ש וק"ל:

ידא יתירא זכה לה רחמנא. להמפרשים יד האב היא היתירא א"ש דזכי לי' רחמנא מהיקש דיציאה להוי' ושם כתיב כל שבח נעורי' לאביה ואין כסף וכדומה. אך להמפרשים דאיד הבת קאי שיש לה יד ככל הגדולים צריך להבין לשון זכי לה רחמנא וכי קרא כתי' להכי. ומיהו למ"ד נערה לאו דוקא ה"ה קטנה א"ש דקטנה זכי לה רחמנא יד מדאיצטריך למעט משלחה וחוזרת אבל לפי' הקונטרס דקטנה אביה ולא היא. וגם פי' יד יתירה יד הבת קשה מאי לשון זכי לה רחמנא היכי כתיבא והיכי רמיזא:

וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש. כבר כתבתי בזה לעיל מה ששייך לפלוגתת רש"י ור"ת. והנה תוס' הקשו אי ס"ד אין האב יכול לקבל גט בשאינה יכולה לשמור א"כ גם קידושי' לא יקבל בפחות מזה השיעור. והקשה מהרש"א ותסברא הא בהגיעה לפעוטו' יש לה יד להתגרש ולא להתקדש. ולפע"ד לק"מ בשלמא היא עצמה לא תקבל קידושי' כיון שאין בה דעת להקנות עצמה להבעל או להפקיר גופה נגד הבעל הקונה עיין ר"ן נדרים ל' ע"א משא"כ גירושי' דבע"כ יד צריך אבל דעת לא צריך ולא שייך להיקש הוי' ליציאה. אבל בענין כח האב אם נאמר כשהיא אינה יכולה לשמור גיטה אין כח ביד האב לקבל גט מכ"ש קידושי' וק"ל:

כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר. כ' תוס' היינו פעוטו' כבר שש או שבע ורוצים בזה דעינינו רואות דטרם זה הזמן כבר מחזירה חפץ לאחר שעה. וא"כ קשי' להו כיון דפעוטו' מקחן מקח מתקנתא דרבנן משום כדי חייו כדמפורש לעיל נ"ט ע"א. וא"כ לרב אסי דהתקינו לקטן לזכות לאחרים כבר קודם שהגיע לפעוטו' ע"כ האי תיקון הוא יותר צורך ממקחן מקח וממכרן ואפשר תיקנו כן כדי להערים על המעשר דיש בו מצוה משום דכתיב בי' ברכה כמ"ש הר"ש רפ"ד דמע"ש וא"נ להקל על משתתפי' במבוי. יהיה הטעם מה שיהיה עכ"פ צ"ל דהאי תקנה צריכא יותר מלתקן מו"מ לפעוטו' וא"כ איך יחלוק שמואל לומר דלפעוטו' ולזכות לאחרים לא עשו תקנה כלל וזהו סברות הפוכות למר האי תקנה צריכא יותר ולמר לא חשו חכמים כלל לאותה תקנה ומיהו נ"ל ולומר דגם שמואל מודה שצורך הוא לעשות תקנה זו אך לא יכלו חז"ל לתקן אא"כ מצינו כיוצא בו בתורה בשלמא פעוטו' מצינו בתורה שיש לה יד לקבל גט אבל לזכות לאחרים לא מצינו כיוצא בו בתורה. מיהו תוס' במסקנא ס"ל הכל מדאורי':

צרור וזורקו וכו' אי מדרבנן הוא תיקנו משום דרכי שלום שלא יבוא כל אדם לחטוף מיד התינוקות מה שבידם ואתי האבות לאינצויי. ובעמוד הסמוך כ' תוס' דמתני' דב"ב קנ"ו מיירי קודם לזמן הזה פי' התם ס"ל לר"א דאין זוכה שלא בפניו אלא לקטן כיון שאינו יכול לזכות בעצמו תקינו לי' רבנן שאחרים יזכו בשבילו וכ' תוס' דהתם מיירי בקטן שלא הגיע לצרור וזורקו. והנה לחד לישנא התם ס"ל לר"א איפכא לגדול תיקנו משום שראוי בעצמו לזכות יש לו שליחות גם אחר יזכה בשבילו ולא קטן. ור' יהושע פליג דבין קטן בין גדול והכי הילכתא. אלא די"ל ר' יהושע לא פליג לגמרי אלא דס"ל תיקנו לקטן משום שאינו יכול לזכות תיקנו לו זכיה וה"ה גדול אעפ"י שיכול לזכות בעצמו נגד זה יש לו דין שליחות. משא"כ קטן שהגיע לשיכול לזכות בעצמו ודין שליחות אין לו עד שיביא ב' שערות אולי מודה ר' יהושע שלא תיקנו לו זכיה ע"י אחר ולפע"ד זו היא כוונת הגה"א זו שם בב"ב קנ"ו שהוא תמוה מאוד ולהנ"ל ניחא. והנה לתי' ב' דתוס' מיירי התם בכל מין קטן דנהי שזוכה לעצמו במה שנותנים לתוך ידו והחזקתו בידו קונה לו אבל אין לו קנין חליפי' עד שיגדיל נמצא כל שום קטן אין לו זכיה בזה ואפ"ה זכי' אחרים בשבילו בחליפי' ומפני כן לא זכיתי להבין תוס' ר"פ בן סורר שהביאו ראי' שאין לקטן שום זכי' מן התורה מדאמרי' בב"מ ע"ב זכי' מדרבנן אית ליה משמע ולא מן התורה ומאי קושיין התם אמתני' דב"ב קנ"ו הנ"ל קאי כפירש"י שם. והתם באותו קטן שאין לו זכי' כגון קודם שהגיע לאו בקנין שאין לקטן בו זכיה כגון חליפי' אבל לעולם אימא לך במה שמחזיק בידו ממש יש לו זכיה מן התורה אם דעת אחרת מקנה. או אפי' בלא דעת אחרת מקנה וכן דעת הש"ך סי' רמ"ג כהירושלמי ע"ש אלא שצל"ע מדאורי' מנ"ל ואולי מהאי קרא גופי' דר"פ בן סורר ומורה ואם אין לאיש גואל ע"ש:

שאני שתופי מבואות דרבנן. פ' תוס' משמע מדאורי' קאמר. ולפע"ד אינו מוכרח אלא מדרבנן תיקנו שיקנה קנין גמור המועיל אפי' למע"ש דאורי' וכמ"ש הריטב"א בסוכות מ"ו ע"ב ובפירש"י שם ד"ה אקנויי מקנה ע"ש. ובחי' ריטב"א בשמעתין ראיתי דההכרח דתוס' איננו משינוי דשיתופי מבואות דרבנן אלא מדשקיל וטרי ממערימים על מע"ש משמע דלרב אסי מיירי במע"ש דאורי'. והנה כבר בארתי במקום אחר דכל קנין דרבנן מהני בדאורי' מטעם הפקר ב"ד מזה וגם הקנוהו לזה ועיין בחי' ר"פ לולב הגזול. ואפי' לענין הקדש ומעילה ומ"ש תוס' במס' ע"ז ס"ג ע"א ד"ה והא וכו' היינו משום דדבר תורה מעות קונות והלוקח שנתן מעות לסיטון נהי שמדרבנן יכול לחזור מ"מ כל זמן שלא חזר הם באחריות המוכר כיון שיכול להוציאם כמ"ש תוס' ב"מ מ"ג ע"א א"כ מהאי טעמא מעל הלוקח שנתן לסיטון. אבל לעולם קנין דרבנן מהני גם לענין הקדש. ונראה מ"מ הוכיחו תוס' מהא דמערימים דפדיית מעשר חשיבי לי' כזוכה לאחרים היינו כיון דהמעשר שהפריש בעה"ב ממון גבוה הוא והקדש וזה הפודה בא להחליף עם יד הגבוה לפדותו בממון ולהחזיר הפירות חולין והמעות הקדש ולא שייך גבי גבוה שהקנו רבנן לגבוה בשלמא בין אדם לחברו שייך שהפקיעו הממון מהבעלים והקנוהו להקטן וכן בהיפוך אבל לישא וליתן עם הגבוה בעצמו לולי שהיה לו קנין וזכיה דאורי' ממש לא הי' יכול לפדותו מן ההקדש וכן שיש לו קנין דאורי' ממילא זוכה לאחרים זה הוא נ"ל סברת תוס' אליבא דרב אסי בזה. וא"כ דשמואל פליג וס"ל אינו קונה מדאורי' ממש אלא מיירי במע"ש דרבנן מ"מ מודה הוא דיש לו קנין דרבנן וקונה בכל מקום אפי' בענינים דאורי' מטעם הנ"ל ואין בין לרב אסי ושמואל אלא כגון פדיון מע"ש דאורי' דלרב אסי פודין ולשמואל אין פודין אבל שוב אין חילוק ביניהם. אך לרש"י וסייעתו לרב אסי גופי' לא הוה אלא מדרבנן ומועיל לכל קנינים דאורי' כנ"ל והקושי' ממערימים אינו כנ"ל אלא כמ"ש רשב"א מדיכלו להקנות התבואה לבעלים אחר שניפדית ע"י ערמה שלהם מזה הקשה לשמואל ולרב אסי ניחא אבל מגוף הפדיון לא הוה קשי' ליה דגם זה בכח חכמים ורק ההכרח מדיכול להקנות להאב ע"י הערמה. ולשמואל אין שום קנין אפי' מדרבנן רק במילי דרבנן כגון שתופי מבואות ומע"ש בעציץ שאינו נקוב דמהני בהערמה כאלו אינו שלהם אבל זולת לא. והנה רוב הפוסקים פסקו כשמואל ור"ן כ' דתוס' פסקו כרב אסי ולפי הנ"ל ההפרש מעט דלהתוס' לרב אסי קונה מדאורי' ולשמואל כעין דאורי'. אך לשיטת רש"י ההפרש רב דלשמואל אינו קונה אפי' מדרבנן:

אי דאייתי ב' שערות מאי בעי גבי' מכאן הקשה מ"ל ריש הל' עבדים אהרמב"ן פ' משפטים דאשה גדולה מוכרת עצמה ע"ש. ולפע"ד יל"ד מ"ט האריך בניו ובנותיו ועבדו ושפחתו ולא אמר בקיצור בניו ועבדיו מיהו בנותיו קמ"ל אפי' אייתי ב' שערות דאביה מקבל קידושי' מ"מ יש לה יד לקנות קנינים אחרים. אבל שפחותיו מאי קמ"ל וצ"ל כמ"ש רמב"ן פ' משפטים פשטי' לא תצא כצאת העבדים בשש על כרחו של אדון אבל אמה אם ירצה האדון הרי הוא מיעדה ונשארה לעולם אצלו. והשתא הוה ס"ד אפילו קודם יעוד גופה קנוי להאדון טפי מעבד ואין לה יד ק"ל. ולפ"ז ע"כ מיירי בשמכרה האב דאז יש דין. יעוד אבל במוכרת עצמה אין דין יעוד א"כ פריך שפיר אי דאייתי ב' שערות מאי בעי גבי' כיון דע"כ במכרה האב מיירי וא"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף