חתם סופר/גיטין/נב/א

חתם סופר גיטין נב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להאכיל אבל לא להניח. הרמב"ן כ' דמדינא דאורי' אפטרופס כיד היתומים לענין מה שצריכים אבל מה שאינם צריכים לזה לא נתמנו ומן התורה אין תרומתן תרומה כיון שאין צורך ליתומים בזה וכן מבואר להדיא פ"ב דקידושין מ"ב ע"א ובתוס' ד"ה אלא וכו' ע"ש ויליף מקרא נשיא אחד למטה ע"ש וכ"כ רשב"א בשמעתין דהוא מן התורה אלא שכ' שלא להניח הוא מטעם דלא ליחזי כמזלזלו בנכסי יתומים וכבר הרגיש בזה פנ"י וצ"ל ס"ל לרשב"א אפי' להניח הוה טובת היתומים דמקדימים למצות ומי יודע מה יולד יום כצ"ל. ואמנם בתשו' מהר"י מינץ סי' א' כ' דניחא טפי ליתמי להמתין במצות צדקה שלהם עד שיגדלו דגדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה וזה נעלם מהש"ך בספרו נקה"כ סי' ש"ה ע"ש. ומ"ש נה"כ דש"ס כתוב' י"ב גבי גר קטן מ"ט לא נימא ניחא לי' לעביד מצוה בעצמו לכשיגדיל. י"ל התם לכשיגדיל בגיותן ויטעם טעמים דהפקירא שוב לא ירצה להתגייר ע"כ טוב לו שיטבילו אותו ב"ד בקטנותו. גם מה שהפליא על התוס' כתוב' מ"ט לא כתבו ב"ד שהם אפטרופסים שאני כמבואר פ"ב דקידושין. צ"ע כי מי מינה את הב"ד של ישראל לאפטרופס על הגוים ויתמיהם לגיירם. בשלמא אי אמרי' יש לקטן ישראל זכיה נימא בגוי קטן יהדותו וזכיותו בא כאחד עם הטבילה. אבל אי נימא דאין זכיה לקטן רק הב"ד מפקח על עסקם א"כ תינח יתמי ישראל אבל של גוי מי נתן להם כח ורשות לפקח על עסקם. ועיין קצה"ח סי' רמ"ג שפ' דהפרשת מעשר דשמעתין מטעם חלוקת שותפים הוא שיש להם רשות לחלוק ע"ש והיינו להאכיל אבל להניח כיון שאין היתומים צריכים לחלוק וגם השותפים הלויים והעניים אינם יכולין לכופן לחלוק להפריש וליתן דה"ל ממון שאין לו תובעים א"כ אין רשות לאפטרופוס לחלוק בכי האי גוני:

נכסי יתומין הרי הן כהקדש וכו'. עיין במרדכי דמדלא אמר בכולי שמעתא ביתומים אוקמוה אדאוריי' דמעות קונה כדאמרינן לעיל לעיל לענין זיבורית ש"מ דשמעתין אזלא אליבא דר' יוחנן דס"ל משיכה מפורשת מה"ת ורק בהקדש כסף מפורש ועשו יתומים כהקדש ע"ש. וצ"ל אע"ג דלמ"ד משיכה מפורשת לא אתאינן כלל לטעם דחטין נשרפו בעלי' מ"מ שפיר אמר הא רעה הוא דאתי למימר חיטך נשרפו בעלי' דבודאי מודה הך מ"ד דהיכי דכסף קונה איכא הך חששא אלא בהקדש לא חששו משום דהקדש חמיר ולא יאמר נשרפו חיטך אבל ביתומים איכא למיחש וא"ש. ומהר"ם שי"ף כ' שכן נראה מלשון תוס' ד"ה יהבי וכו' ע"ש. איידי דאיירי יש לעורר דהי' הגירסא לפני מרדכי דלר' יוחנן משיכה מפורשת ולר"ל מעות קונות ובדקתי בכל מרדכי שבדפוס ואחד כתוב על קלף שנת גפ"ן לפ"ק וכ' כן ובאמת כן הוא בירושלמי ריש פ"ח במס' שביעית וכן מוכח שהיתה גי' רש"י בש"ס בבלי דבמס' ע"ז ע"א ע"ב כ' וז"ל אי קשיש אביי ורבא איך מיתרצא אוקימתא דאמימר מדהוה אינהו קשי' מיני' טובא לא תיקשי דהא במס' בכורות תירצו אביי ורבא להך שינוי אליבא דר' יוחנן דאליבי' קאמר אמימר לשמעתתי' וכו' עכ"ל ואי נימא ט"ס הוא ברש"י דמס' ע"ז וצ"ל אליבא דר"ל א"ר הושעי' וכו' מ"מ לא ניחא מה דמסיים רש"י דאליבי' קאמר אמימר לשמעתתי' עכ"ל והא לא אליבא דר"ל אמר ר' הושעי' לשמעתי' ומסתיי' דלא תיקשי לר"ל מאמימר וגם קשה דגרוטאות הוא לאמימר מרישא ולר"ל מסיפא ומאי ענין אמימר לדר"ל אבל אי אינו ט"ס ברש"י והגי' ר' יוחנן כמ"ש ברש"י לפנינו א"ש דאליבי' אמר אמימר לשמעתי' דמסקי' בודאי כר' יוחנן ס"ל ע"ש בסוגי'. באופן שנראה דגם לרש"י הי' הגי' בבבלי כמו בירושלמי לר' יוחנן משיכה קונה אע"ג דכמה פעמים תמצא בקידושין ומקומות אחרים בלשון רש"י כאלו הגי' לפניו בש"ס לר"י מעות קונות הוא מתיקון המדפיסים שחשבו שהוא ט"ס לומר לר"י משיכה ולר"ל מעות קונות אבל האמת אינו כן ולפי גי' זו לא קשה קושי' תוס' ארש"י דס"ל להלכה משיכה קונה מן התורה שהקשו עליו דהא אין הלכה כר"ל אלא בתלת. וגם מה שהקשו מהא דמותיב רבינא מר' יוחנן דב"נ נהרג וכו' זו לק"מ ובשגם דסתמא סוגיא דשמעתין מסייע שיהי' הלכה משיכה קונה ומדאין הלכה כר"ל אלא בתלת ש"מ הגי' הוא ר"י אומר משיכה קונה. ולדינא לענין מכירת בכור וחמץ יש לעיין בזה וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות וכאן אין מקום לקבל ארוך:

יהיב יתמי זוזי אפירי זול וכו'. מבואר בתוס' משום ביתמי לא שייך מי שפרע משא"כ בגזבר ולפ"ז גזבר דיהיב זוזי אחפץ וזול לא יחזור בו משום דבהדיוט קאי במי שפרע. והרמב"ם לא פסק כן ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. וקצת יש לי לענות חלקי. לפמ"ש רשב"א דגם בגזבר לא שייך מי שפרע אלא גנאי הוא לגבוה לזכות בדבר שהדיוט מתקלקל ע"י במי שפרע. והנה מצינו פרק איזהו נשך ס"ה ע"א גלימא מפקי מיניה כי היכי דלא לימא גלימא דמיכסי בי' דריבתא הוא. וע"ש ס"ב ע"א הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר מסוים ע"ש מבואר מזה דכל דבר שהוא משום גנאי יש לחלק בין דבר מסוים למעות וא"כ י"ל בשלמא הדיוט שפדה מגזבר במנה הרי כבר קנה הכל מן התורה ויצא לחולין אע"פ שהוא ביד גזבר דכיון דקיבל המעות קנו לו מעותיו ושוב נתיקר ואין הגזבר נותן לו החפץ נמצא מחזיק ההקדש חפץ מסוים שההדיוט מתקלקל עליו במי שפרע והרי זה גנאי לגבוה בדבר מסוים משא"כ גזבר שנתן מעות להדיוט בחפץ כבר קנה הגזבר החפץ מן התורה והרי הוא הקדש בלי ספק כי נתחללו מעותיו של גזבר על חפץ הלז ורק הגזבר בא להוציא מההדיוט יתרון המעות שנתן לו כי הזול עכשיו אע"ג דהדיוט בכי האי גוני מקבל מי שפרע מ"מ בהקדש לא שייך מי שפרע ומשום גנאי ליכא במעות שאינו דבר מסוים ובהחפץ שהוא דבר המסוים אין בו טענה ומענה רק ביתרון המעות שהוזל עתה וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף