חתם סופר/גיטין/לח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
תפארת יעקב
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png לח TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מצוה שאני. בברכות מקשה מצוה הבאה בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני והכא לא פריך כן וכבר כתבתי בזה לעיל. ועוד י"ל דעיקור הקושי' מצוה הבאה בעבירה משום בעידנא דעבר ללאו לא מקיים מ"ע דקידש שם שמים ברבים עדיין שהרי כבר שחררו מקודם ומשני מצוה דרבים שאני פי' דמצוה דרבים לא בעי בעידנא כמ"ש מג"א סי' תמ"ו ע"ש. והנה לכאורה י"ל דמשכחת לי' שנכנס לבהכ"נ לקרות פ' זכור בצבור כמ"ש הרא"ש בברכות שם וקראו ר"א להעבד והקרהו לפניו בס"ת דקיי"ל בטוש"ע יו"ד סי' רס"ו סעיף ע' דאם הקרהו רבו ג' פסוקים בס"ת בצבור יצא לחירות נמצא ה"ל שפיר בעידנא דקא עבר ללאו מקיים עשה ולק"מ מצוה הבאה בעבירה היא כיון דהוה בעידנא. אך היינו בשמעתין לשמואל דיצא לחירות ולא צריך גט שחרור כיון שאין לרבו רשות עליו ממילא ה"ל ישראל גמור ויצורף לעשרה אבל התם בברכות להילכתא קיימינן נהי יצא לחירות מ"מ עדיין איננו ישראל עד שיקבל שחררות ונמצא א"א לצרפו לעשרה אלא אם קיבל גט שחרורו מקודם ולא הוה בעידנא דמיעקר ללאו ע"כ הוצרך לומר מצוה דרבים שאני. ויש לפקפק ע"ז ממ"ש תוס' לקמן מ' ע"א ד"ה כשרבו וכו' ע"ש ואינו מוכרח. א"נ י"ל בשים לב לרמב"ן דהוה לא תחנם אפי' נימא דאפי' בעשיית מצוה שייך לא תחנם וכמו שהוכחתי ממס' ע"ז ס"ד ע"א מ"מ הא הוה פסיק רישא דלא ניחא לי' וכי כוונתו לחוננו חנם אלא למצוה הוא מתכוין ומאי דמ"מ נהנה בחנם והוה פסיק רישא מ"מ לא ניחא לי' וה"ל א"א ולא קמכוון דשרי ולק"מ קושי' ש"ס מצוה הבאה בעבירה היא מיהו היינו בשמעתין דקאי לשמואל דס"ל הלכה כר"ש בגרירה דדבר שאין מתכוון מותר אמנם התם בברכות רצה לשנויי אליבא דכ"ע ובמס' ע"ז ס"ד ע"א הנ"ל קאי להדיא לר' יהודה דס"ל דבר שאין מתכוון אסור ע"כ לא מהני דבר מצוה אא"כ מצוה רבה. עיין צל"ח ברכות שם מילא טבא:

ר"א אומר חובה. כ' פנ"י דמצינו למימר חובה אם יוציאנו לחירות בלי שטר שחרור שאינו קדוש בקדושת ישראל אז מצוה לעולם בהם תעבודו אבל אם ירצה לשחררו ולעשותו ישראל גמור אין איסור לכן פריך מדשמואל דאמר כל המשחרר עבדו. אלא חזר והקשה דלמא שמואל לטעמי' דעבד שאין לרבו רשות עליו לא בעי שחרור א"כ אסור לשחררו אבל מ"ד בעי שחרור והכי קיי"ל א"כ לא הקפידה תורה אלא למפקירו בלא שחרור אכן כשעושהו ישראל גמור מותר. ולפע"ד עיקור קפידא והתנחלתם לבניכם אחריכם וזה א"א כששחררנו ע"כ ליתא להנ"ל. אבל י"ל דה"א ר"א לטעמי' דלא יגרש אלא אם כן מצא דבר ערוה ה"ה לא ישחרר בלי מילתא דאיסורא או דבר מצוה אבל עשה ליכא אך שמואל הרי ס"ל כב"ה דמותר לגרש בלי דבר ערוה ואפ"ה המשחרר עובר משו"ה פריך ואפ"ה משנה מצוה שאני ור"ל מצוה דרבים:

בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהן. לפע"ד כלפי תלתא שאמרו חז"ל פרק כל כתבי עשירים שבא"י זוכין בזכות שמעשרין והוא מ"ע להחיות הלוי והעני ואלו מרחמים על אכזרים ועוברים על לא תחנם לשחרר עבדיהם. ועשירים שבבבל זוכין על שמכבדין התורה ואלו מבזים התורה לקבוע סעודה בעידן בי' מדרשא. ושבשאר ארצות זוכין בזכות שמכבדין השבת ואלו מסיירי נכסי בשבת או קובעין סעודה בע"ש ולא יאכלו סעודת שבת לתיאבון:

דלהוי עם קדוש קאמר. אין הכונה שהוא אמר ונתכוון לכך אלא ממילא נתפסת קדושתו בכך כמ"ש תוס' עירוכין ה' ע"א בזה. ועיין כעין זה תוס' שבועות רפ"ג ועיין מ"ש תוס' לעיל י"ב סוף ע"א. והנה מה שהקשו תוס' דשמעתין אפירש"י דאי הוה כמתפיס תמימים יצטרך ליתן גם ממונו לא זכיתי להבין התם גבי מתפיס בהמה תמימה הבהמה היא שלו ומוכרה לצרכי אותו המין ונותן הממון לבד"ה אבל הכא מכיון שהקדישו יצא לחירות ואין כאן כלום ומאין יבוא ממון ליתן לבד"ה ומי יתן. ומה שהקשו עוד מקרא דכל חרם עמ"ש תוס' עירוכין כ"ח ע"א מה שתירצו וכ"כ פנ"י כאן מסברא דנפשי'. אבל כד מעיינת שפיר ליתא דתוס' דעירוכין כ"כ ע"פ שיטתם דהכא דלרב עבד לא מיתסר בהנאה משום דרשא וע"ז פריך מחרם דאפי' יחרמו כהנים מיתסר בהנאה. משא"כ לרש"י דלרב נמי מיתסר אלא כיון דאפשר לפרש עם קדוש מפרשין הכי א"כ קשה מאי פריך מחרם. אך מ"ש פנ"י ליישב קושי' תוס' שהקשו מאי ארי' כנענים אפי' עבריים נמי ותי' אה"נ דכנענים לא כתיב בקרא אלא לשון הברייתא ורב תנא הוא ופליג במ"כ נעלם ממנו ש"ס עירוכין כ"ח דמקיש אדם לבהמה דקרא מה בהמה שנמכרת ממכר עולם אף כנעני שנמכר ממכר עולם לאפוקי עבריים וא"כ קרא הוא ולא ברייתא וקשה אפירש"י. ותו צל"ע הא דרשינן מאדם ולא כל אדם שלא יקדש כל עבדיו וישאיר לעצמו מי ישמש ואי ס"ד דמיו עלי קאמר מה לי כולם או מקצתם וכל הדרשות האלו בת"כ ע"ש. וי"ל קצת דמסתמא כשאומר על עבדיו דמי עלי רצונו למוכרם וליתן דמיהם להקדש ולא להזיל זהב מכיסו. אלא דלא הו"מ למימר שיהיו קדוש לימכר דא"כ יצאו לחירות ע"כ דמיהם עלי והוא ימכרם ויתן דמיהם להקדש והזהירו הכתוב שלא יעשה כן בכל עבדיו שלא ישאיר א' לעצמו ושוב אמר היינו באדם הדומה לבהמה שהוא כנענים אבל בעבריים יכול לומר על כל עבדיו דמיהם עלי שהרי לאו בני מכירה נינהו וע"כ להזיל זהב מכיסו קאמר וזה מותר אפי' בכל עבדיו כן צ"ל:

אחד זה ואחד זה יצא לחירות וצריך גט שחרור. מ"ש פנ"י כיון דעדיין מחוסר גט נמצא איננו עם קדוש. ולדבריו איננו דומה למתפיס תמימים לבד"ה דהכא לא שייך פשטה קדושה דהכא אין העבד קדוש אלא כמי שנדר על עצמו להקדיש בהמתו שאמירתו לגבוה מחייבו להקדישה אבל הבהמה איננו קודש וה"נ למהוי עם קדוש קיבל על עצמו להקדישו בשחרורו אבל עדיין אינו קדוש ולא שייך מתפיס תמימים. ובמ"כ רש"י לטעמי' דס"ל מיד אסור בשפחה אלא שאינו מותר בבת חורין נמצא פשטה בי' קדושה מיד עי' לקמן מ' ע"א תוס' ד"ה אותו העבד וכו' ע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף