חנוכת התורה/פרשת כי תצא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
|
קנז[עריכה]
ברש"י לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע. מקשים העולם דתיבת לא ותיבת אלא מיותר. ויש לפרש על פי מה דאיתא בגמרא רב הוה קמצערא ליה דביתהו וכו' אמרו לו תלמידיו והא קמצערא טובא אמר להו לא די שמגדלת את בנינו אלא גם מצלת לנו מן החטא עיין שם. נמצא האשה מועלת לנו לשני דברים לגדל הבנים וגם להציל מן החטא. והנה ביפת תואר דסופה שתלד בן סורר ומורר אם כן יפת תואר אינה מועלת רק לדבר אחד דהיינו להציל מן החטא. וזה שפירש"י לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע. דיפת תואר אינה מועלת רק כנגד יצר הרע לחוד:
קנח[עריכה]
במסכת יבמות דף ע"ח ע"ב א"ר הונא ממזר לא חיי ופריך הגמרא והא אנן תנן (שם במשנה) ממזרים איסורן איסור עולם אלמא דחיי ומשני הגמרא אמר רב זירא לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה דידיע חיי (דאם ידוע לכל בברור שהוא ממזר חי הוא ודורותיו דלא מיטמעי ביה) דלא ידיע לא חיי שלא יטמעו כשירים בדורותיו וכו' עד כאן. ומקשים העולם למה לא פריך הגמרא מן הפסוק דכתיב לא יבא ממזר בקהל וגו' גם דור עשירי לא יבא. ויש לתרץ דעל הפסוק שפיר ידע המקשן התירוץ דיש חילוק בין ידוע לאינו ידוע. אבל ממתניתן מקשה שפיר דהא באמת קשה למה שינה התנא דמתניתן מלישנא דקרא דכתיב גם דור עשירי וגו' ולמה תני עד עולם. ועל כרחך צריך לומר דהתנא אתי לפרושי לקרא שלא תטעה לומר דרק עד עשרה דרי אסור ותו לא משום הכי תני ופירש דאיסורן איסור עולם. אך עדיין היה קשה להמקשן למה ליה לפרושי כדי שלא נטעה דיותר מעשרה דורות מותר לבוא בקהל ויבא מכשול. דמה בכך אם יטעו דהא כיון דאיכא למיחש דיבא מכשול אם כן לא יחיה דיהיה כמו ממזר דלא ידיע דאינו חי. דזיל בתר טעמא. אלא על כרחך דאין זה סברא לחלק בין ממזר ידיע לאין ידיע אם כן יש לטעות ושפיר הוצרך לשנות הלשון. אם כן מקשה שפיר על ר"ה. ולזה משני ליה דלעולם התנא דמתניתן גם כן סובר דיש חילוק בין ידיע לאין ידיע. ואין לומר מה בכך אם נטעה דהא לא יחיה. זה אינו דחכמים רצו בתקנתיה דממזר שיחיה וחסו עליו משום הכי אמרו במתניתן איסורן איסור עולם כדי שלא נטעה ויצטרך למות. כי הא דר' אמי דהוי בשבבותיה ממזר אכריז עליה דממזר הוא אזיל ובכי. אמר ליה חיים נתתי לך וכו'. אם כן חזינן דחס על חייו של ממזר. והשתא ניחא נמי דקא מייתי להא דר' אמי דלכאורה למותר הוא: