חנוכת התורה/פרשת חקת

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חנוכת התורה פרשת חקת

חנוכת התורה - פרשת חקת

קלד

בפסוק זאת חקת התורה וגו'. ויש לדקדק הלא מצינן במה מצות שבתורה שגם בהם לא נתפרש הטעם ולא קרא אותם חקה ומה נשתנה מצוה זו. ויש לומר דאיתא דפרה היא לכפר על חטא העגל תבא אמו ותקנח וכו'. והנה איתא בדברי רבותינו ז"ל על הפסוק שם שם לו חוק ומשפט דמצות פרה אדומה במרה נצטוו. והנה בהיותם במרה עדיין לא חטאו בעגל ולא היה יכול לומר הטעם זה לכן קראה חוקה:

קלה

איתא במדרש על כל דבר היה שלמה המלך עליו השלום אמר טעמים כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ויש לפרש על זה האופן דודאי מצינו טעמים הרבה אף על מצות פרה אדומה כמו תבא אמו וכו' ועוד טעמים. רק שעיקר סוד טעמיה הפנימיים נעלם ולא נגלו רק למשה. אם כן נראה ששלמה המלך עליו השלום ודאי ידע כמה טעמים על מצות פרה אדומה אלא שסודה נעלם ממנו. והנה מכח שכתוב ויקחו אליך דרשו חכמינו ז"ל לך אני מגלה טעמה. מזה ידע שלמה שלא עמד עדיין בסודה משום דכתיב אליך דוקא למשה וכו'. והנה אחר שאמר טעמים בכל התורה כולה חשב שכבר עמד על אמיתיות הטעמים וכשהגיע לפרשת פרה אדומה אמר גם כן טעמים. והנה אחר שידע ששם גבי פרה אדומה לא עמד על הטעם הפנימי אם כן אף בכל התורה גם כן אפשר שעדיין לא עמד על פנימיות הטעמים. ואף שאמר כמה טעמים. הרי גם במצות פרה אדומה מצא ידו לדרוש כמה טעמים ועל הטעם הפנימי לא עמד. אם כן גם בכל התורה כולה אפשר שעדיין לא עמד בסודם רק שנדמה לו שעמד על סוד הטעמים כמו שנדמה לו גם כן שכבר עמד על סוד הטעמים של פרה אדומה. לכן אמר אמרתי אחכמה בכל התורה כולה. דהיינו שהייתי סבור שכבר עמדתי על סוד הטעמים. אבל כשהגעתי לפרשת פרה אדומה נודעתי שהיא רחוקה ממני. שגם טעמים של כל התורה הוא רחוק ממני. שלא עמדתי על סודן האמתיים. וזה שאמר כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה רצה לומר שמכאן נולד לו הספק:

קלו

במדרש ובילקוט כשעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שהיה יושב ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים וכו'. ויש לדקדק מה הלשון של יושב ואומר. ויש לפרש על פי מה דאיתא בגמרא קשות בישיבה רכות בעמידה וכו'. אם כן יש לומר דהכי פירושו שמע קולו של הקב"ה אם כן כיון ששמע קולו היינו שלמד קשות ואם כן בודאי שהיה בישיבה דהא קשות בישיבה:

קלז

בפסוק ויאמר ה' וגו' יען לא האמנתם בי וגו'. לכאורה קשה למה באמת נענש משה רבינו עליו השלום על שהכה את הסלע ולא היה מדבר אליו הלא היה מוכרח להכות אותו ולא רק לדבר אליו. דהא איתא במדרש ובגמרא דכל מה שעשה אברהם אבינו עליו השלום והטריח את עצמו להביא לפני המלאכים שנתארחו אצלו בעצמו שילם לו הקב"ה לבניו גם כן על ידי עצמו. ומה שנתן להם על ידי שליח דהיינו נתינת המים כמו שאמר יקח נא מעט מים. זאת שילם לו הקב"ה לבניו גם כן על ידי שליח. על כן אמר הקב"ה למשה שימציא להם מים ולא הזמין להם הקב"ה בעצמו בגזירתו הקדושה. והנה איתא בכמה מקומות שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה. אם כן קשה למה נענש על שלא דיבר אל הסלע הלא אם היה מדבר אליו היה נתינת המים על ידי הקב"ה בעצמו ולא על ידי שליח דהא השכינה היתה מדברת מתוך גרונו. אמנם האמת כך הוא כי איתא משבא לכלל כעס בא לכלל טעות. והיינו הטעות שמשה דמה כן באמת בלבו כנזכר לעיל דמוכרח הוא להכות לסלע. אבל באמת טעה בזה דהא בא אז לכלל כעס על ישראל עד שאמר להם שמעו נא המורים. ואיתא דכל הכועס אז השכינה מסתלקת ממנו. אם כן לפי זה שוב היה יכול לדבר אל הסלע ואף על פי כן לא היה על ידי הקב"ה בעצמו אלא על ידי שליח כי עכשיו לא היתה השכינה מדברת מתוך גרונו. וזה כוונת מאמר חכמינו ז"ל משבא לכלל כעס משום הכי בא לכלל טעות ונענש על שהכה לסלע דאם לא היה בא לכלל כעס היה ניחא מה שלא דיבר כנזכר לעיל:

ועל דרך זה יש לפרש מאמר נעים זמירות ישראל ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם. היינו מכח שישראל הקציפו על מי מריבה על כן וירע למשה בעבורם שמחמתם עלתה רעה למשה שנתגלגל מזה שהכה את הסלע ונגזר עליו מיתה בחוץ לארץ. אמנם קשה למה נענש הלא היה מוכרח להכות לסלע כדי שיהיה על ידי שליח כנזכר לעיל. על זה אמר כי הלא המרו את רוחו. מלשון המר ימירנו. שהחליפו את רוחו. כי השכינה נסתלקה ממנו אז. משום הכי ויבטא בשפתיו. רצה לומר שלפי זה היה רשאי לבטא בשפתיו אל הסלע ולא להכותו:

קלח

ברש"י על הפסוק המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'. פירש"י על ה' וכו'. ותמוה. ויש לפרש על פי מה דאיתא במדרש אלמלא לא הכה משה להסלע לא היה מחלוקת בישראל. ויש לומר הטעם על פי מה דאיתא דאם לא היה מחלוקת במי מריבה היה ניתן לנו הלכה פסוקה. והנה איתא בגמרא במסכת בבא מציעא גבי הפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע דיצא בת קול ואמר הלכה כר' אליעזר עמד ר' יהושע ואמר אין משגיחים בבת קול וכו' שכבר ניתן לנו התורה בסיני וכו' עיין שם. וזה כוונת רש"י ז"ל המה מי מריבה פירוש מחמת שרבו ישראל במי מריבה והכה משה את הסלע ובשביל כך לא ניתן לנו הלכה פסוקה. ומכח מריבה זו יצא מריבה אחרת אשר רבו בני ישראל על ה' גבי מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע ואף על פי שיצא בת קול מן השמים אפילו הכי אמר דאין משגיחין בבת קול:

· מעבר לתחילת הדף