חנוכת התורה/פרשת וישלח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
|
לג[עריכה]
במדרש (ב"ר עה ד) וברש"י (בראשית לב ד) וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש[1]. וצריכין לתת טעם לדבר למה שלח דוקא מלאכים ממש ולא שלוחי בשר ודם.
ויש לפרש על פי מה דאיתא במדרש על הפסוק כי לא יראני האדם וחי שני פירושים. אחד דאי אפשר לראות השכינה ולחיות אלא ימות מיד כשרואה השכינה. משל לעגל כשרואה את אמו רץ אחריה כך הנשמה שהיא ניצוץ מהשכינה כשרואה את השכינה מיד פורח מן הגוף ורץ אחר השכינה. ב' דהוא לשון ציווי רצה לומר שלא יראני אדם וחי פירוש שלא ידמו את עצמן למלאכים הרואים פני השכינה וחיים לעולם. להם אל תדמו דלמלאכי השרת יש מעלה יתירה עליכם. ויש לומר דהשני פירושים פליגי בזה בפלוגתא דהני תנאי אי אמרינן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת או מלאכי השרת גדולים יותר מהצדיקים. אם אמרינן דמלאכים גדולים יותר אם כן אסור לצדיק להציץ בשכינה. ואם צדיקים גדולים יותר אם כן מותר לצדיק להציץ בשכינה. והנה איתא במדרש שני טעמים למה כהו עיניו של יצחק או משום שהציץ בשכינה בשעת עקידה וסומא חשוב כמת. או כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות. אם כן יש לומר דלכך שלח יעקב מלאכים ממש כי מי גדול השליח או המשלח הוי אומר המשלח גדול יותר מהשליח. אם כן היה מראה על ידי זה לעשו דצדיק עדיף ממלאך. אם כן קשה לך למה כהו עיניו של יצחק אבינו ועל כרחך צריך לומר כטעם השני כדי שאבוא ליטול הברכות אם כן אין לך לשנוא אותי על שלקחתי הברכות דהנך רואה דמן הדין מגיעים לי. ויש לומר גם כן דזה כוונת יעקב באמרו כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני. שרמז לו שראה השכינה ואם כן מותר לצדיק להציץ. והא דכהו עיני אבינו יצחק על כרחך כדי שאטול אני את הברכות נמצא דמן הדין מגיעים לי הברכות. ועל זה השיב לו עשו אחי יהי לך אשר לך והודה על הברכות מכח הטענה הזאת כדאיתא במדרש:
לד[עריכה]
ברש"י והיה המחנה הנשאר לפליטה על כרחו לפליטה וכו'. וקשה דילמא לא ישאיר חס ושלום שריד ופליט משני המחנות. ויש לתרץ דהנה איתא במדרש שמחנה אחת היתה רחוקה ממחנה השניה מהלך יום. וידוע שיעקב הלך בהמחנה הראשונה. והנה רבקה אמרה למה אשכל גם שניכם ביום אחד שיעקב ועשו ימותו ביום אחד. אם כן לפי זה אם יהרוג עשו המחנה ראשונה ויעקב בתוכם אם כן ימות עשו גם הוא קודם שיבא להמחנה השניה. דהא עד מחנה השניה היה דרך מהלך יום והא הוא עלול שימות ביום אחד כנזכר לעיל. אם כן יהיה המחנה השניה על כרחו לפליטה:
לה[עריכה]
ברש"י על הפסוק גמלים מיניקות ובניהם שלשים: פירש רש"י ומדרש אגדה ובניהם בנאיהם זכר כנגד נקיבה וכו'. יש לומר דהכוונה כך הוא על פי מה דקיימא לן במסכת בבא בתרא דף ע"ח ע"ב דהאומר לחבירו פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר את ולדה והא דאמר מניקה לחלבה היא דחזיא ליה. אבל האומר לחבירו חמורה מניקה אני מוכר לך מכר גם את הוולד דהא חלבה לא חזיא אם כן על כרחך הא דאמר מניקה למכור את ולדה נתכוין עיין שם. והנה כאן כתיב גמלים מיניקות ובניהם והיה קשה להמדרש למה צריך להזכיר ובניהם הא ממילא נשמע מדאמר גמלים מיניקות אם כן על כרחך הולדים גם כן בכלל כנזכר לעיל. משום הכי דרש ובניהם בנאיהם:
לו[עריכה]
איתא במסכת סנהדרין דף נ"ט (ע"א) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נישנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דרבי יהודה דרבי יהודה סובר מבני יעקב נאסר גיד הנשה שהיה בן נח קודם מתן תורה עיין שם. והנה באמת צריכין לתת טעם למה נשתנה מצוה זו שלא נישנית בסיני. ולמה עשה כן הקב"ה וכפל השבע מצות כדי להורות לזה ולזה נאמרה והוא נגד הסברא. וגיד הנשה לבד לא נישנית כדי שיהא לישראל לבד נאמרה וגם זה נגד הסברא. דהוה ליה לשנות רק גיד הנשה ויהיה מסתברא דדוקא לישראל. ולא ישנה השבע מצות ויהיה מסתברא דלזה ולזה נאמרה וכו'. ויש לומר דהנה איתא דהמלאך של כל מצוה בא לסיני בשעת מתן תורה ואמר מקבלני את. ואיתא עוד במסכת שבת דבשעת מתן תורה שלח הקב"ה כל המקטריגים לחוץ שלא יקטרגו ונתן התורה בחשאי. והנה איתא בזוהר הקדוש דסמא"ל ממונה על מצות גיד הנשה והוא הוא המלאך המקטרג. אם כן לא היה הוא בסיני בשעת קבלת התורה ולא היה יכול לומר מקבלני את לכן לא נישנית מצות גיד הנשה בסיני. והוצרך לשנות השבע מצות כדי שיהא לזה ולזה נאמרה. ולפי זה יש גם כן לומר טעם נכון בהפלוגתא במסכת חולין ריש פרק גיד הנשה אי גיד הנשה נוהג בשליל או לאו. על פי הפלוגתא במסכת סנהדרין מאימתי היצר הרע בא אם משעת יצירה או משעת לידה. ויש לומר דרבי מאיר דסבירא ליה דגיד הנשה נוהג בשליל סבירא ליה כרבי דהיצר הרע ניתן במעי אמו ושם רביע הסמא"ל הוא היצר הרע על גיד הנשה לכן אסור לנו גיד הנשה של שליל. לאפוקי רבי יהודה סבירא ליה כאנטונינוס דהיצר הרע ליכא בתינוק כשהוא במעי אמו אלא משיצא לאויר עולם משום הכי לא אסר רבי יהודה גיד הנשה של שליל. ולכן קיימא לן דהלכתא כרבי יהודה דהא גם רבי הודה אחר כך לדעת אנטונינוס כמבואר שם בגמרא: