חנוכת התורה/פרשת וזאת הברכה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
|
קסה[עריכה]
בפסוק תורה צוה לנו משה מורשה וגו'. יש לפרש על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל אלמלא שמעו ישראל התורה מפי הקב"ה בעצמו לא היו משכחין שכשם שהוא קיים לעולם וכו' ומחמת ששמעו מפי משה משתכחת. והנה איתא בירושלמי בפרק יש נוחלין אמר רבי הושעיה כל מקום שנאמר מורשה לשון דיהא הוא. פירוש פגם וחסרון. ופריך והכתיב מורשה קהלת יעקב ומשני לית דיהא סגי מינה דבתר דלעי משכח. פירוש שגם כאן יתפרש מורשה לשון פגם וחסרון כי אין לך חסרון גדול מזה שאחר שיגע הרבה משכח לימודו עד כאן עיין שם. וזה הוא הפירוש בקרא תורה צוה לנו משה ולא שמענו מפי הקב"ה בעצמו משום הכי מורשה נשתכחת:
קסו[עריכה]
ברש"י מול בית פעור קברו היה מוכן שם מששת ימי בראשית לכפר על מעשה פעור וזה אחד מן הדברים שנבראו בין השמשות וכו' עד כאן. ויש לדקדק מה מתרץ רש"י ז"ל בפסוק בפירוש זה ומאי נפקא מינה אם היה מוכן או לא. ויש לפרש על פי מה דאיתא במסכת עבודה זרה דף מ"ד ע"ב במשנה רבן גמליאל היה רוחץ במרחץ שהיה עומד בחצר של עבודה זרה. שאלו פילוסיף אחד הלא כתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם. והשיב לו רבן גמליאל אני לא באתי בגבולה היא בא בגבולי שהמרחץ היה שם קודם שעמדו שם עבודה זרה וכו' עיין שם. והנה כאן גם כן קשה היאך קבר למשה במול בית פעור הא היה שם עבודה זרה. משום הכי שפיר פי' רש"י קברו היה מוכן מששת ימי בראשית והוי ממש כמו גבי המרחץ כנזכר לעיל. אך עדיין קשה הא הקב"ה ידע שיהיה שם עבודה זרה ולמה הכין לנגדו קבר של משה לכך פירש רש"י לכפר על מעשה פעור:
קסז[עריכה]
בפסוק ולא ידע איש את קבורתו וגו'. יש לפרש בהקדם מה דאיתא במדרש רבה במגילת איכה וזה לשונו אמרו ישראל רבונו של עולם לחמורים דהיינו המצריים נתת קבורה שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ ולישראל לא נתת קבורה שנאמר שפכו דמם כמים ואין קובר. ויש לדקדק למה תלו הדבר דוקא בחמורים. ויש לומר על פי מה דאיתא במסכת סנהדרין דף מ"ו אבעיא להו קבורה משום בזיונא שלא יראוהו נרקב או משום כפרה שמשפילים אותו לארץ וכו' והקשו שם בתוס' הא טפי יש כפרה כשלא נקבר כדאיתא יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה וכו' עיין שם. לפי זה ניחא דבלא חמורים הוה אמינא דיותר כבוד הוא בדליכא קבורה כקושית התוס' ואם חטאו יהיה כפרה טפי ואם לא חטאו בלאו הכי אין צריכים כפרה דאיתא במדרש חסידיך מיד שנשפך דמם נקראים חסידים. אמנם מדחזינן דלחמורים נתת קבורה ואיתא מפני מה זכו לכך על שם שאמרו השם הצדיק. וכיון שהוא זכות על כרחך דקבורה הוא משום בזיונא. ולנו לא נתת קבורה. וזה הוא גם כן כוונת הגמרא המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו משום דהוא סובר כסברת התוס' הנזכר לעיל אם כן ראוי לקוברו בחייו רצה לומר יקרא דחיי. והשתא יש לפרש הפסוק הנזכר לעיל דאיתא בגמרא דהמת מסריח מהטפה של המלאך המות. נמצא משה דמת בנשיקה לא נסרח וכפרה גם כן לא היה צריך. וזהו שאמר הכתוב ולא ידע איש את טעם קבורתו: