חנוכת התורה/פרשת בלק
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
|
קלט[עריכה]
בפסוק לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל מה אקוב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' וגו'. הנה בפסוקים הללו רבו הדקדוקים ואי אפשר לפורטם. ויש לבאר דאיתא בספר האמונה לרמב"ן פי"ב וזה לשונו אברהם יצחק יעקב י"ג אותיות כמנין אחד. וכן אותיות שרה רבקה רחל לאה גם כן י"ג. ושניהם בצירוף בגימטריא הוי"ה. וכשנקרא יעקב גם בשם ישראל ניתוספו ה' אותיות נתמלא שם אל. לכן חותם ישראל בשם אל עד כאן. והנה איתא בזהר הקדוש כשישראל זכאין נקראים ישראל וכשחייבים חס ושלום נקראים בשם יעקב. והנה איתא דהלמ"ד של לבדד ישכון תלוי דתיבת בדד אלמעלה ולמטה עם שהם ישראל בדד שהם גוי אחד בארץ. וגם בדד ישכון שעובדים לאל אחד. ולפי זה יש לומר מה שאמר בלעם אמרת ארה לי יעקב או זעמה ישראל ורק שם אחד מובהק. משום הכי אמר מה אקוב ממה נפשך כשחוטאים נקראים יעקב אז לא קבה אל רצה לומר שם אל זועם אינו מסכים דהא לא נקרא עליהם שם אל כשאין נקראים ישראל כנזכר לעיל. ומה אזעם אף כשנקראים ישראל לא זעם השם הוי"ה דאינו מסכים דהא אז לא חל עליהם שם זה רק שם אל. וכי תימא מנלן זאת לזה אמר כי מראש צורי"ם אראנו ומגבעו"ת אשורנו. ואיתא במדרש ובילקוט צורים אלו האבות וגבעות אלו האמהות עיין שם. דאותיות שמם גורם. הן עם לבד"ד ישכון רמז על אחד ולפעמים על הוי"ה ולפעמים על שם אל כנזכר לעיל:
קמ[עריכה]
בפסוק מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. ויש לדקדק פעם מכנה אותם בשם יעקב ופעם בשם ישראל. וגם הבית המקדש מכנה פעם בשם אוהל ופעם בשם משכן. ויש לבאר דאיתא בגמרא דבזמן שישראל עושים רצונו של מקום אז הם נקראים ישראל וכשאין עושים רצונו של מקום נקראים בשם יעקב. והנה איתא במדרש חזית דבזמן שבית המקדש קיים אז נקרא אוהל וכשחרוב נקרא משכן שנתמשכן וכו' כדאיתא במדרש וברש"י פ' ויקהל עיין שם. והנה איתא במדרש דכל זמן שבית המקדש היה קיים היה הדור רשעים ובזמן שנחרב נעשו צדיקים. לפי זה יובן הפסוק וכך אמר מה טובו אוהליך יעקב רצה לומר כשנקרא המקדש אוהל דהיינו בזמן שהוא בנוי ואז הוא טוב אבל נגד זה נקראים אז יעקב רצה לומר דנקראים רשעים כנזכר לעיל. מה שאין כן משכנותיך רצה לומר כשחרוב המקדש אז מקרי משכן על שם שנתמשכן בעוונותם אבל כנגד זה ישראל רצה לומר דאז הם צדיקים ועושים רצונו של מקום נקראים בשם ישראל:
קמא[עריכה]
בפסוק ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים וגו' ועיין ברש"י. והנה לכאורה דבר תימה הוא מה היה לו לבלעם לייעצו מה שלא ביקש ממנו ולהגיד לו אשר יעשו לעמו באחרית הימים הלא כל כוונת בלק היה רק לגרשם עתה מן הארץ ותו למה ליה. וגם במסכת סנהדרין מדייק הגמרא עמך לעם הזה מיבעיא ליה עיין שם. וכדי ליישב הכל על נכון נקדים דברי הילקוט בסוף ספר יחזקאל וזה לשונו שם אמר ר' ברכיה כתיב בנות ירושלים נמשלו ישראל לנקיבה מה בת נוטלת רק עישור נכסים מבית אביה כך תפסו ישראל ארץ שבעה עממין שהוא עישור של שבעים אומות. ולפי שירשו כנקבה לפיכך אמרו שירה כנקבה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. אבל לעתיד לבוא שהם יורשים כזכר ירשו כל שבעים אומות לפיכך יאמרו שירה בלשון זכר שנאמר שירו לה' שיר חדש וכו' עיין שם. היוצא לנו מזה כשישראל הם בסוג בן אז עמון גם המה בכלל לירש אותם ככל שבעים אומות. ואם הם בסוג בת בין הבנים הנוטלת רק עישור נכסים אז עמון אין בכלל העישור כמו דאיתא במסכת בבא בתרא דף נ"ו אם כן אין להם פחד ומורא מישראל. משום הכי כששלח בלק אל בלעם לקללם תפס שאלתו בזה הלשון הנה עם יצא ממצרים וגו' ואין אני יודע באיזה סוג הם נחשבים אם הם בסוג בן היורש הכל או בסוג בת הנוטלת רק עישור נכסים. לכן אמר עתה ילכחו הקהל את כל סביבותינו דשמא הם בסוג בן ויורשים הכל. והנה בלעם ראה שאינו יכול להרע לישראל בקללתו התחכם את עצמו להרע להם בעצתו כדי להציל אותם. דהנה איתא בזוהר הקדוש שמעשה שיטים נחשב לישראל כבן סורר ומורה והיו חייבים מיתה. והנה איתא בגמרא דבן הוא נידון כבן סורר ומורה אבל לא בת. לזה העמיק בלעם הרשע בעצתו לאמר לו אתה בקשת להצילך ועתה איעצך וגו' צא והכשילם בזימה וכיון שיהיו נכשלים בזנות בשיטים אם כן אותו החטא יהיה נדמה להם כבן סורר ומורה. ואם וכן ממה נפשך ירע להם אם ירצו להחזיק את עצמן כבן ולירש גם את ארצכם כנזכר לעיל אם כן יהיו חייבים מיתה כבן סורר ומורה לדעת הזוהר הקדוש הנזכר לעיל. ואם ירצו להחזיק את עצמן כבת וכדעת הגמרא דבן נידון ולא בת אם כן אין לך שום מורא מפניהם מאחר שהם מחזיקים את עצמן כבת אם כן אינם נוטלים רק עישור נכסים ובעישור נכסים אין אתם בכלל. אך באחרית הימים כי אז יהיו בסוג בן כנזכר לעיל והבן יורש הכל ואז גם אתה בכלל: