חכמת אדם - שערי צדק/שער מצות הארץ/טו
א[עריכה]
מצות שביעית אין נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד שנאמר כי תבוא אל הארץ כו' ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ויש מגדולי הפוסקים דס"ל דאף בזה"ז נוהגת שביעית מן התורה (רמב"ם פ"ד מהלכות שמיטה וע"ש בכסף משנה). ואנו בני חו"ל ודאי ראוי לנו להחמיר כמ"ד שהוא מן התורה.
וכבר ביארנו ששנת תקע"ב היא שנת השמיטה יה"ר שנזכה לה בקיבוץ גליות:
וסוריא ועבר הירדן גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל כדי שלא יניחו ארץ ישראל וילכו וישתקעו שם אבל עמון ומואב ומצרים ושנער אעפ"י שחייבים בתרומות ומעשרות מדבריהם אין שביעית נוהגת בהם וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה. ועיין לעיל פ"י סי' ז' כיצד מפרישי' תרומות ומעשרות בשביעית:
ב[עריכה]
(רמב"ם פ"א) מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשביעית שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' ונאמר בחריש ובקציר תשבות וכל העושה מלאכה מעבוד' הארץ או האילנות בשנה זו בטל מצות עשה ועבר על ל"ת שנאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ואת ענבי נזירך לא תבצור:
ג[עריכה]
אין חילוק בין כרם לשאר אילנות שהרי כתיב בחריש ובקציר כו' ולמה פרט הכתוב זמירה ובצירה והרי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה אלא לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר תולדות שבעבודת הארץ ושאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן מן התורה. (אע"ג דלענין שבת הוי אבות ותולדות וחייב עליהן סקילה) אבל כולם אסורים מדבריהם ומכין מכת מרדות:
ד[עריכה]
כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע וכן המסקל והמזבל ושאר עבודת הארץ אעפ"י שעל כולן חייב בשבת משום חורש וכן המבריך והמרכיב והנוטען וכיוצא בהן מעבודת האילנות שבשבת חייב עליהם משום זורע מ"מ בשביעית אין חייבין מן התורה ומכין אותו מכת מרדות:
ה[עריכה]
אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק ולא יחתוך היבולת מן האילנות ולא יפרק העלין והבדים היבשים ולא יאבק את צמרתו באבק ולא יעשן תחתיו כדי שימות התולעת ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותו העוף כשהוא רך ולא יסוך את הפגין ולא ינקוב אותן ולא יכרוך את הנטיעות ולא יקטום אותם ולא יפסק את האילנות (ר"ל כשהאילן רך וירא שלא תשבר סומכין אותן רש"י ור"ן כ' שאילן שענפיו נוטים לכאן ולכאן קושרים אותו כדי שיעלו למעלה ולא יכבדו על האילן) וכן שאר כל עבודת האילן ואם עשה אחת מאלו בשביעית מכין אותו מכת מרדות:
ו[עריכה]
אין מציתין את האור באישת הקנים מפני שהוא עבודת קרקע ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחול ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר אבל בודקין אותו בעציץ מלא גללים ושורין את הזרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית ומקיימן האלוויי בראש הגג (ר"ל הירקות העולין בראש הגג העולין מאיליו ואין חוששין שיאמרו שנזרע בשביעית שאין דרך לזרוע בגג) אבל אין משקין אותו:
ז[עריכה]
סוקרין את האילן בסקרא וטוענין אותו באבנים ועודרין תחת הגפנים והמקשקש (כמו עידור) בזיתים אם להברות את האילן אסור ואם לסתום את הפצימין (ר"ל בקעים) מותר:
ח[עריכה]
משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזרועה שצמאה ביותר וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יותר מעשר לבית סאה:
ט[עריכה]
מוליכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקו כל השדה ואם היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן ועושין עגול סביב לגפנים ועושין את אמת המים וממלאין את הנקעים מים דהואיל דכל זה אינו אלא מדרבנן לא גזרו חכמים מפני ההפסד:
י[עריכה]
במקומות שלא החזיקו עולי בבל שאין שביעית נוהגת בהן אלא מדבריהם מותר לזרוע בשביעית דברים שצריכים עבדי המלך במקום שהטילו עליהן לזרוע וכן מפני שאר אונסים שאנסוהו מותר וכן במקום שצריך ליתן חלק מן הפירות למלך או לשר ואם לא יתן יגזלו ממנו שדהו מותר אבל במקום שהחזיקו עולי בבל דשביעית גם בזמה"ז מה"ת אסור לזרוע אם לא מפני פיקוח נפש:
יא[עריכה]
הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שישראל חשודין על השביעית וא"ת בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי:
יב[עריכה]
החורש את שדהו או נרה או זבלה בשביעית כדי שתהיה יפה לזריעה במוצאי שביעית קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית ואין חוכרין אותה ממנה כדי לזרוע אלא תהיה בורה לפניו ואם מת לא קנסו בנו ומותר לזרעה אבל המעביר הקוצים משדהו בשביעית או שסקל ממנה אבנים כדי לתקנה למוצאי שביעית אעפ"י שאינו רשאי כיון שלא גמר כל צרכי החרישה ולכן לא קנסו אותו ומותר לזרעה במוצאי שביעית:
יג[עריכה]
הטומן לפת וצנונות וכיוצא בהן בשביעית אם היו מקצת עלין מגולין דאז נראה שאינו מכוין להשרשתן מותר.
הטומן את הלוף וכיוצא בהן לא יפחות מן ד' קבים על גובה טפח וטפח עפר על גביו וטומנו במקום דריסת האדם כדי שלא יצמח. ומותר לערב עפר האורז במים אבל אין חותכין את העלין של האורז:
יד[עריכה]
אסור ללקט משדהו עצים ואבנים ועשבים אפי' הגסים אעפ"י שנראה שאינו מכוין לנקות הארץ כיון שאינו מלקט אלא הגדולים אפ"ה אסור שמא ילקטו גם הקטנים ויאמרו הגדולים לקטנו אבל מתוך שדה של חבירו מותר ללקוט הגסים ובלבד שלא ילקוט בטובה שלא יאמר לו ראה כמה טובה עשיתי לך שנקית[י] שדך:
טו[עריכה]
היתה בהמתו עומדת בתוך שדהו מלקט עשבים ומביא לפניה שבהמתו מוכחת עליו וכן אם מבשל בשדה מלקט הכל ומדליק שקדרתו מוכחת עליו:
טז[עריכה]
המבקיע בזית ליטול עצים לא יחפה מקום הבקוע בעפר מפני שהיא עבודה אבל מכסה באבנים או בקש:
יז[עריכה]
הקוצץ מענפי הגפנים כדי שיעלה הגזע וכן הקוצץ בקנים הרי זה קוצץ כדרכו בקרדום ובמגל ובמגירה ובכל מה שירצה:
יח[עריכה]
אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית כדרך שקוצצין בשאר השנים מפני שקציצתה עבודת אילן שבקציצה זו תגדל ותוסיף ואם צריך לעציה קוצץ שלא כדרך עבודתה:
יט[עריכה]
כיצד קוצצה מעם הארץ או למעלה מי' טפחים אילן שנפשח קושרין אותה בשביעית לא שיעלה אלא שלא יוסיף:
כ[עריכה]
דין הוצאות זבלים מחצירו לתוך שדהו בשביעית וליטול אבנים משדהו ולבנות גדר מבואר שם פ"ב:
כא[עריכה]
הלמ"מ שבזמן שבית המקדש קיים אסור כל עבודת הארץ בשנה ששית ל' יום סמוך לשביעית אבל בזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ר"ה כדין תורהא:
כב[עריכה]
אף בזה"ז אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכים ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה ל' יום קודם ר"ה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו נמצאת אומר שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ר"ה מ"ד יום דהיינו י"ד לקליטה ול' יום לתוספת שביעית יקיים פחות מכן יעקור ואם לא עקר הפירות מותרין ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורש לעקור:
(א) בירושלמי שביית דף ג' תני נטיעה מעים עשר וזקינה מעין ג' אתי חמי נטיעה שהיא נראית כזקינה את נותן לה כזקינה ואת אמרת נטיעה מעין עשר א"ר חונה מהו מעין עשר שאין נטיעה מעין ג' שלא תאמר ג' נטיעות שהן עושת כעשר שאינן עושת ודכוותה ג' זקנות שהן עושת כעשר שאינן עושת לפום כן צריך מימר נטיעת מעין עשר עכ"ל. וע"ש במפרש שמגיה ומוחק וכותב ואין לו ביאור. ול"נ שא"צ להגיה כלל דהכי איתא בתוספתא זקנה נראית כנטיעה נטיעה נראית כזקנה (זקנה) מה בין נטיעה לזקנה זקנה מעין ג' נטיעה מעין י'. והנה נראה פשוט דר"ל דזקנה דינו בג' אילנות עושת ככר כדאיתא במתני' ונטיעות דינן בעשר נטיעות כמפורש במתני' אך דא"כ הל"ל נטיעה בעשר וזקנה בשלש ולמה נקט מעין ג' ומעין עשר אך לולי הרישא יכולין לפרש דה"ק כל הנטיעות מעין עשר ר"ל אפי' יש מקצתן שנראין כזקנה אפ"ה דינו מעין כל עשר וכן כל הזקנות מעין ג' דאפילו יש מהן שנראין כנטיעה אך כיון דברישא איתא להדיא דנטיעה נראית כזנקה דינו כזקנה א"כ קשה מאי זה שאמר נטיעה מעין עשר הל"ל נטיעה בעשר ומתרץ ר' חונה דהא קמ"ל דכל הנטיעות דינן שווין מעין עשר שלא תאמר ג' נטיעות שהן עושת כ"א ככר של ס' מנה יהיה דינן שוה לעשר נטיעות שאין עושת שהרי בנטיעות לא חילק מתני' בין עושת לאינן עושת אך מה"ת דנימא הכי עז"א דכוותה ג' זקנות שעושת ס"א ככר כו' דינן שוה כעשר שאינן עושת כדאיתא במתני' להדיא מג' ועד ט' היו עשר בין עושת ובין אינן עושת וא"כ ה"א דה"נ בנטיעות שיהיה ג' שעושת שוין לעשר וחורשין עד ר"ה קמ"ל דנטיעות כולם מעין י' דבין עושת ובין אינן עושת לעולם בפחות מעשר אין חורשין וכיון דתני גבי נטיעה מעין עשר ולכן תני נמי אע"ג דהתם שייך למיתני זקנה בשלש דהתם באמת ג' שווין ליה: