חיי אריה/אורח חיים/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אריה אורח חיים ז

סימן ז בדין דבר הגורם לממון גבי חמץ בפסח

א

אות א

הנה בדין ישראל שקנה חמץ מעכו"ם קודם הפסח שיקנה לאחר הפסח אם מקרי גורם לממון שיעבור הישראל על בל יראה. ועיין היטיב בקצות החושן (סימן שפ"ו ס"ק ז') ועיין בספר עמודי אור (סימן ט"ז) דזה תליא בהא דאיתא בפסחים (דף כ"ט ע"א) באוכל חמץ של הקדש במועד אם מעל תליא בדבר הגורם לממון אם כממון דמי יעו"ש. וע"ש בפני יהושע ז"ל שכתב דדווקא דלענין קרן כ"ע מודים דהוה כממון רק לענין חומש פליגי יעו"ש, והנה לפענ"ד נראה לומר דשם דהוה גם עכשיו ממון של הקדש רק דעכשיו אינו שוה לזה מהני מה שיהי' אח"כ, אבל כאן דלא יהי' שלו ממש רק לאחר הפסח יש לומר כ"ע מודים דלא הוה כממון, ומצאתי אח"כ שם באות יוד שהעיר ג"כ מזה, ולפענ"ד יש להביא ראי' בס"ד מהא דאיתא במסכת עירובין (דף ל"ו ע"א) בעא מיני' רבא מרב נחמן ככר זו היום חול ולמחר קודש ואמר עירבו לי בזה מהו א"ל עירובו עירוב כו' משום דבין השמשות יכול לאכול, וכן פוסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות עירובין וטור וש"ע א"ח סימן שפ"ו סעיף ט' וקשה אמאי יכול לאכול הא הוה דבר הגורם לממון דלמחר יהי' קודש והרמב"ם ז"ל וטור וש"ע ח"מ בסימן שפ"ו סעיף א' פסקו דדבר הגורם לממון כממון ועיין ברמב"ם פ"ז מהלכות חובל ומזיק, וא"כ אם אוכל מפסיד של הקדש ויהי' מועל בשל הקדש, ולשיטות הראב"ד ז"ל ובה"ת ז"ל הובא בש"ך ח"מ (סימן שפ"ו ס"ק י') דהלכה כר"ש דדבר הגורם לממון כממון דמי וגרמי שייך בדבר הגורם לממון יעו"ש וכן משמע מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לכתובות (דף ל"ד ע"א ד"ה איכא למידק כו') דמאן דמחייב בגרמי סובר דדבר הגורם לממון כממון דמי לענין קרן ולא לענין כפל יעו"ש, א"כ רב נחמן ז"ל דדאין דינא דגרמי בב"ק (דף קי"ו ע"ב) וכתב הש"ך ז"ל בח"מ (סימן כ"ה ס"ק ה' אות ב') דרבא דאין דינא דגרמי וא"כ לדבריהם ז"ל סוברים ר"נ ורבא דדבר הגורם לממון כממון דמי וא"כ איך יכול לאכול הככר הא הוה של הקדש.

ב

אות ב

והנה מופלג אחד השיב לי משום דבידו לחזור להכי הוה עירוב, ועיין בעירובין (דף ל' ע"ב) אפשר דמיתשיל כו' אך בנדרים (דף כ"ט ע"ב) איתא בהדיא שאינו יכול לחזור אף קודם הזמן מפני שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, אך הרשב"א ז"ל כתב והובא שם בר"ן ז"ל דאולי לאביי מותר לחזור לכאורה אפשר לומר דהא דהוה עירוב משום דבידו לחזור, ולכאורה יש לעיין אי נימא דבידו לחזור אמאי בעיא לי' לרבא דאם אמר על ככר היום חול ולמחר קודש ואמר עירבו לי בזה אמאי לא הוה עירוב הא חוזר ממה שאמר דלהוי מחר קודש כיון דרוצה שיהי' עירוב אך יש לומר דאיירי דאמר בפירוש שאינו חוזר מזה, והנה אם אמרינן דאם אמר על דבר של מחר יהי' קודש דאסור ליהנות כל זמן דלא חזר נוכל לתרץ בס"ד מה ששמעתי להקשות על הא דמקשה הגמרא בפסחים (דף ס"ו ע"ב) והא אין מקדישין ביו"ט כו' אמאי לא מתרץ הגמרא דאיירי שאמר קודם השבת שלמחר אחר חצות יהי' קודש, ואז קודם חצות מותר במלאכה אבל אם נימא דאסור בעבודה משום גורם לממון א"ש בס"ד.

ג

אות ג

ולפענ"ד נראה להביא עוד ראי' דלא מקרי ממון מהא דאיתא בזבחים (דף קי"ד ע"א) דלמאן דאמר ולדות קדשים בהויתן הן קדושים אם נתן להזונה חל איסור אתנן על הוולד וע"ש בתוספות ד"ה וקסבר כו' דהקשו למה לי קרא הא הוי חולין גמורים כו' ותרצו דקדושת דמים חל גם עכשיו כשנעשה אתנן כו' יעו"ש היטיב, וקשה דלמאן דאמר דבר הגורם כממון דמי א"כ העובר כשיצא לאויר העולם יהי' קדוש ממילא וא"כ הוה ממון של הקדש ואיך חל איסור אתנן על העובר, ובפרט לפי מה שכתב התוספות ז"ל שם דאף כשנעשה אתנן חל קדושת דמים על העובר וא"כ איך יוכל לחול איסור אתנן על העובר, וכן קשה מהא דאיתא בתמורה (דף כ"ד ע"ב) סיפא אתיא לבהמה דהקדש דיכול להקדיש העובר לדבר אחר, וכן מהא דיכול למכור העובר שהוא בכור לעכו"ם ועיין בבכורות (דף ג' ע"ב ד"ה דקא מפקע כו') אך משם יכול לדחות דעכשיו כשמוכר או שמקדיש נפקע קדושת מזבח אבל לפי מה שכתבו התוספות דקדושת דמים אך כשנעשה אתנן חל כשנולד א"כ הוה דבר הגורם לממון והוה של הקדש ואיך יכול ליתן באתנן:

ד

אות ד

והנה השאגת אריה ז"ל (סוף סימן ע"ז) הוכיח מהא דאמר ר"א משום רבי ישמעאל דחמץ הוה חידוש דעובר על בל יראה ואי נימא דדבר הגורם לממון כממון דמי לא הוי חידוש כלל דהא קיי"ל כר"ש דחמץ לאחר הפסח מותר בהנאה יעו"ש בקונטרס אחרון, והנה לפי מה שהבאתי (אות א') שיטות הראשונים ז"ל דדבר הגורם לממון תליא בדינא דגרמי יש לחבר בס"ד השני מימרות דאמר ר"א משום ר"י בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ומעלה, דהנה אי אמרינן גרמי דאורייתא לא הוה כלל בור ברשות הרבים חידוש דהא גרם היזק ברשות הרבים וע"כ דסבירא לי' דגרמי לאו דאורייתא ודבר הגורם לממון לאו כממון דמי כמו שכתבנו למעלה ולהכי הוה שניהם חידוש:

ה

אות ה

ולפענ"ד נראה עוד להביא ראי' בס"ד בהא דאיתא בבבא בתרא (דף קל"ד ע"א) דרשב"ג אומר דאין לשני אלא מה ששייר ראשון כו' עיין בספר מלא הרועים (אות ג' גרמי אות ח') שהביא דעת הרי"ף ז"ל והרא'ש ז"ל דרשב"ג דאין דינא דגרמי ולפי מה שכתבתי לעיל דתליא זה בזה א"כ ממילא סובר דדבר הגורם לממון כממון דמי וא"כ הוה גורם לממון דהא אח"כ יהי' שלו וא"כ אמאי יכול הראשון למכור:

ו

אות ו

והנה בעמודי אור (סימן ט"ז אות זיין) הביא מה שתמהו על הראשונים ז"ל ועל הרא"ש ז"ל היאך מהני לאביי דאמר למפריע הוא גובה שהישראל לא יעבור עליו בבל יראה הא הוה באחריותו יעי"ש בצל"ח פסחים (דף ל"א), ולפענ"ד נראה לתרץ בס"ד דיש לומר דלא שייך כלל לומר גורם לממון רק היכא דמשלם מכיסו עבור החמץ כמו גבי חמירא דבני חילא או שמקבל אחריות על החמץ שפיר מקרי גורם לממון, אבל היכא שלוה מעות מן העכו"ם ומחויב לשלם לו עבור החוב רק היכא דהחמץ בעין יוכל לפטור עצמו מהמעות במה שיתן לו המעות לא מקרי כלל גורם לממון דהא עדיין לא קנה העכו"ם החמץ רק דאמר אביי כשהעכו"ם גובה למפריע הוא שלו אבל לא מקרי בשביל זה האחריות על ישראל דהא כשמשלם לא ישלם עבור החמץ רק מה שלוה מהעכו"ם, אבל כשנאבד מה שישלם הישראל לא משלם עבור החמץ רק עבור החוב, אבל לרבא דאיירי דאמר מעכשיו היינו דאמר אם לא יפרע לזמן פלוני יהי' שלך מעכשיו אם כן יש לומר דדעת הרא"ש ז"ל דכשהגיע הזמן ולא פרעו אך אם נאבד החמץ הוה של עכו"ם והא דהישראל משלם הוה משום קבלת אחריות, ואף דהמקור חיים ז"ל כתב (בסי' תמ"א) דלא קנה החמץ אם נאבד כו' יש לומר דדעת הרא"ש ז"ל אינו כן, ומה שהקשה שם עוד על מה שכתב שם הרא"ש ז"ל דחייב באחריות הא איירי באפותיקי מפורש כבר הרגיש בזה הפני יהושע בגיטין (דף מ') גבי חמץ מפקיע מידי שעבוד שכתב דלא איירי באפותיקי מפורש, ומה שהניח בצ"ע בסוף התשובה מהא דגבי אתנן דמהני אם קאי בחצרה אף בלא מעכשיו רק באפותיקי יעו"ש, יש לומר כיון דאיירי שם בזונה ישראלית וקיי"ל דישראל קונה משכון, ועיין ברא"ש ריש פרק השוכר את הפועל במסכת עכו"ם דהוה כמו שכירות וכמו גבי פועל אם הניח לו משכון על המלאכה קונה המשכון להכי חל האתנן כיון דלא שילם לה והוי שלה כמו דאמר שם הגמרא גבי חמץ ג"כ למאן דאמר דקונה משכון, ואף דהוה בשעת הלוואה הא כתב התוספות ז"ל שם בפסחים (לא.) דאף בשעת הלואה מהני לענין חמץ, יעו"ש היטיב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף