חיי אדם/ב/קמח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קמח

כלל קמח
דין לולב וד' מיניו (תרנ"א)

א מ"ע מה"ת שכל א' מישראל יטול לולב וד' מיניו שנא' ולקחתם לכם ביום הראשון כו' ובתר הכי כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכ' ז' ימי' וקבלו חז"ל דר"ל לפני ה' דהיינו במקדש תשמחו בלולב ז' ימים ובשאר מקומות ביום ראשון לבד הוא מה"ת אלא שחז"ל תקנו ליטול כל ז' אף בזמה"ז ואפי' בח"ל זכר למקד':

ב כפות תמרים האמור בתורה הן חריות של תמרים שקורין לולב. ענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס: ערבי נחל האמורים בתורה אין כל דבר הגדל על הנחל אלא מין ידוע הנקרא ערבי נחל. פרי עץ הדר האמור בתורה הוא אתרוג שבלשון תרגום הוא כמו מרגג ובלשון הקודש הוא הדר וכל אלו הדברים נתפרשו מפי מרע"ה הלמ"מ:

ג ד' מינים הללו מצוה א' הם ומעכבין זה את זה וכולן נקראות מצות לולב לפי שהוא הגבוה מכלן לפיכך נקראים על שמו ואין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם שנאמר ולקחתם לכם ולא כתיב ולקחת' או קחו לכם ע"כ קבלו חז"ל דר"ל לקיחה תמה ואם חסר מין א' אין כאן לקיחה תמה:

ד בד"א שמעכבין זא"ז אם אין כל ד' מינים מצוים לפניו אבל אם כולם לפניו ונטלם א' א' יצא ויטול הלולב תחלה ויברך עליו ודעתו על האחרים ואם סח ביניהם שלא לצורך הלולב ומיניו צריך לברך על כל א' וא' בפני עצמו דדוקא אם נטלן כלן בפעם א' כיון שהלולב גבוה מכולן כולן בטלין אצלו אבל כשסח ביניהם אע"ג דכולן מצוה א' הן צריך לברך (א"ר) וכן אם לאחר שבירך ראה שהערבה פסולה או ההדס או שהיה מונח ההדס שלא כדרך גדילתו צריך לחזור ולברך על אותו מין ולברך שהחיינו [א]

ה מצוה מן המובחר שיטול לולב א' כדכתיב כפת תמרים חסר ו' דהיינו א' ואתרוג א' כדכתיב פרי עץ והדסים ג' שקבלו חז"ל מדכתיב ענף עץ עבות ענף א' ועץ א' ועבות א' וב' ערבות כדכתיב וערבי נחל לשון רבים ומ"מ בשעת הדחק שאין לו הדס כשר יהדר עכ"פ שיהיה בד א' שלא נקטם ובשעת הדחק אפילו א' וקטום כשר כמו שנבאר בדין הדס הנקטם דסמכינן על מ"ד דסגי בהדס א':

ו מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשות שלשתן אגודה אחת בקשר גמור דהיינו ב' קשרים זה על זה משום נוי מצוה ויכול לאגדם במין אחר ואין בו משום בל תוסיף כיון שעושה לנוי (ריטב"א) וי"א הטעם דכיון דקי"ל מ"הת א"צ אגד וא"כ האגד עומד בפני עצמו וכיון שאינו בדרך גדילתו אין כאן משום בל תוסיף (אבל אם נטל מין אחר לגמרי בדרך גדילתו עובר משום בל תוסיף לשיטה זו [ב] אף שיצא ידי המצוה. סוכה דף ל"ב בתוס' ד"ה הואיל) ואם נשרו מן העלין בתוך האגודה אע"ג שמפסיק בין המינין אין לחוש דמין במינו אינו חוצץ אבל החוטין שכורכין בהן ההדס חוצץ דכיון דהוי שאינו מינו וגם לא לנוי הוי חציצה ואם לא אגדו מבעו"י או שהותר האגודה אסור לאגדו ביו"ט בקשר אלא לאוגדו בעניבה או כמו שנוהגין שכורכין סביבות ג' מינים אלו ותוחבים ראש הכרך תוך העגול הכרוך. והמנהג הפשוט ליטול הלולב השדרה נגד פניו וקושרין ההדס מימין הלולב והערבה משמאל ויש לקשור ההדס מעט גבוה יותר מן הערבה וישפיל ההדס והערבה בסוף הלולב כדי שיטול שלשתן בידו ועושין בלולב ג' קשרים:

ז יטול האגודה בימין ואתרוג בשמאל לפי שבלולב יש ג' מינין ולא יטול כל ד' מינים ביד א' שכך סדרן הכתוב פרי עץ הדר כפות תמרים וענף כו' וערבי נחל אבל בלולב לא כתיב וכפת תמרים הרי שחיבר הכתוב ג' מיני' ביחד ואתרוג לבדו ומ"מ צריך לחברם יחד ולא יפרידם לעולם בין בשעת הנענועים ובין בהקפה. ואיטור נוטל הלולב בימין שלו שהוא בשמאל כל אדם אם היפך יחזור ויטלנו בלא ברכה די"א דלא יצא וא"ר כתב דדעת כל הפוסקים דאם החליף יצא ושולט בב' ידיו הרי הוא ככל אדם:

ח גידם שאין לו ידים כלל יטול הלולב בזרוע ימין ואתרוג בזרוע שמאל דהרי לא כתיב ולקחתם ביד ואם יש לו יד א' יטול הלולב באותו יד דלעולם היד אצלו ימין ואתרוג בזרוע:

ט צריך ליטלן דרך גדילתן ראשיהן למעלה ועקריהן למטה והאתרוג דרך גדילתו הוא ג"כ העוקץ למטה רק אחר שנעשה גדול מחמת כובדו נוטה למטה וצריך לזהר שיהיה העוקץ למטה ואפילו בדיעבד לא יצא:

י לאחר שנטל הלולב בימינו (צ"ע מ"ש המגן אברהם ס"ק ח' שיטול האתרוג תחלה והרי בסעיף ה' מבואר להיפך וצ"ע) יברך על נטילת לולב קודם שנטל האתרוג כדי שיהיה עובר לעשייתו וביום ראשון גם שהחיינו. נ"ל דמי שלא בירך שהחיינו ביום א' ואפי' אם לא בירך מחמת שהיה ספק באיזה מין אם הוא כשר ואח"כ נזדמן לו כל ד' מינים כשרים אפילו ביום ז' מברך שהחיינו וה"ז דומה למי שלא בירך שהחיינו של יו"ט שמברך כל ז' (כמ"ש המגן אברהם ססי' תע"ג ואף שיש לחלק קצת מ"מ נ"ל דמברך וכן הוא בהדיא בסי' תרע"ו סעי' א') או כשירצה יקח גם האתרוג אלא שיהפוך שיטלנו עם העוקץ למעלה או שיכוין שלא לצאת עד אחר הברכה וזה המובחר כי ע"י ההיפוך עושין נקבים באתרוג (דאפילו למ"ד מצות אין צריכות כוונה היינו בסתם אבל בע"כ ודאי אינו יוצא וזהו ג"כ כונת הש"ג שהביא המגן אברהם סי' תרנ"א ס"ק י"ב אלא שלשונו צריך תיקון וכצ"ל ואם נתכוין שלא לצאת עד שיברך מותר ובזה סרה השגת המגן אברהם) אבל קודם שיטול הלולב בידו אין לברך כמ"ש בהל' ברכות בכלל ה' ויברך מעומד וגם הנטילה תהיה מעומד ומותר ליטלו כמה פעמים ביום לחיבוב מצוה שכן היו עושין אנשי ירושלים שאפי' כשהלכו בשוק היה הלולב בידם אבל אסור לברך רק פעם א' ביום. וצריך ליטלו בידו ואם כרך סודר על הלולב או שהניחו בכלי ואחז בדופני הכלי לא יצא דהוי חציצה ואם אחז בבי' יד של הכלי או שהניח ידו תחת שוליו לא יצא דהוי לקיחה על ידי דבר אחר בדרך בזיון ואם כרך סודר על ידו או שלבש בתי ידים י"א דיצא דבטל לגבי היד וי"א דלא יצא ויחזור ויטלנו בלא ברכה. ונכון שיחלוץ התפילין קודם שיטול הלולב כיון שהלולב הוא אות אע"ג דמטעם חציצה אין לחוש וכן כשטבעות בידו אין כאן חציצה כיון שאינו על כל היד מ"מ נהגו לכתחלה להסיר אפילו הטבעות וי"א דאפילו בדיעבד מעכב. ולכן יחזור ויטלנו בלא ברכה (עיין א"ר):

יא אם לא בירך קודם הנטילה מברך אח"כ שגם הנענועים הן מן המצוה והקפה צ"ע דאינו אלא זכר למקדש (ומיהו בסוכה ל"ט ע"א תוס' ד"ה אבל כו' משמע דכל שהוא מצוה מן המובחר הוי עובר לעשייתן ע"ש וכ"כ הרא"ש שם) אבל לאחר שהסירו מידו לאחר גמר מצותו אין מברך עוד:

יב נ"ל שאם לא הביאו לולב ובאמצע הלל הביאו לו מותר לברך בין הפרקים דהיינו בין מזמור למזמור [ג]

יג ינענע לאחר שבירך אעפ"י שבירך עליו שלא בשעת הלל וכן ינענע בכל הודו. ובהודו שבסוף הלל שכופלין אותו מנענע שני פעמים ובאנא הושיעה נא אבל לא בהצליחה נא. ונ"ל שאם מתפלל ביחידי אינו מנענע אלא בהודו שבתחלת ההלל ולא ביאמר נא ישראל דאין מנענעין אלא בהודו אלא שהש"ץ מנענע ביאמר נא כיון שהקהל עונין הודו גם הוא מנענע משא"כ ביחיד (עיין בב"י) ואפילו הש"ץ נוהגין שאינו מנענע אלא ביאמר נא ישראל אבל לא ביאמרו נא:

יד יחלק הנענועים דהיינו בהודו יש ו' תיבות חוץ מן השם וינענע בכל תיבה לרוח א' ובשם לא ינענע ורמז לדבר ירננו עצי יער לפני ה' ובאנא ינענע לב' רוחות בתיבה א' ומנהג הפשוט שמנענעים מזרח דרום מערב צפון מעלה ומטה וי"א כשמנענע למטה ישפיל רק ידיו למטה ומ"מ ישאר בדרך גדילתו ובאמת זה הוא הנכון (שהרי בב' כבשי עצרת שכתוב בו תנופה וקבלו חז"ל דר"ל מוליך ומביא מעלה ומוריד וכן הוא כל התנופות שבתורה ובודאי שם לא היה רק שהשפיל ידיו למטה) ומ"מ יש נוהגין שמנענע ומהפך הלולב לצד מטה ואם הוא בבהכ"נ שמנענעים באופן זה אל ישנה מן המנהג. ונוהגין שמנענעין העלין של הלולב בשעת הולכה והובאה והמנענעים בכח עד שכמעט הלולב נשבר עי"ז הוא טעות רק כסכום מעט סגי:

טו מצות לולב ביום ולא בלילה וכל היום כשר שאם לא נטל יטלנו אח"כ ולכתחלה לא יטול עד שתנץ החמה ואם נטלו משע"הש יצא. ואם לא נטלו עד בין השמשות אם הוא בשאר ימים יטלנו בלא ברכה ונ"ל דה"ה ביום א' (עיין מגן אברהם ס"ס תרנ"ב ולעיל בהל' ברכות כלל ה' סי' כ"א) [ד]

טז אסור לאכול קודם שיטלנו ואם שכח ואכל ונזכר על שלחנו ביום ראשון שהוא מה"ת כיון שהתחיל לאכול באיסור אעפ"י שיש עדיין שהות ביום ליטלו מ"מ צריך להפסיק מאכילתו וליטלו כדין כל דבר שהוא מ"הת שאם התחיל באיסור צריך להפסיק אבל בשאר ימים שאינו אלא מדרבנן אם יש שהות ביום א"צ להפסיק אלא גומר סעודתו ואח"כ יטלנו. ומי שבא בדרך ומצפה שיבוא למקום שיש בו לולב או הדרים על הישובים ומשלחין להם לולב ימתינו עד חצות היום ולא יותר דאסור להתענות ומי שחלש לבו ואין יכול להמתין כ"כ מותר לטעום קודם דדוקא באכילה גזרינן שמא ישכח משא"כ טעימה בעלמא אבל מי שאינו חלוש יחמיר אף בטעימה (תרנ"ב):

יז מותר להחזיר הלולב במים ולהוסיף עליו מים אבל לא יחליף דטרח לתקוני מנא ובחו"המ מצוה להחליף כדי שישאר לח ומהודר ונוהגין ליקח בחו"המ בכל יום ערבה חדשה ללולב והוא הידור מצוה (תרנ"ד):

יח ערבה שנתלשה ביום טוב בין ביו"ט א' ובין ביום ב' אסור לטלטל באותו יום דהוי מוקצה ואפילו אין לו אחרת ואפי' למי שלא נקצץ בשבילו מכל מקום הנתלש ביו"ט א' מותר בשני דלא חיישי' שיאמר לנכרי לתלוש דל"ח שיעשה מצוה בעבירה ואם הביא נכרי לולב לישראל מחוץ לתחום כיון שמותר לטלטלו מותר ליטלו ואפי' מי שהובא בשבילו דאין כאן אלא איסור הנאה ומצות לאו ליהנות נתנו ואפי' הביאו מחוץ לי"ב מיל (ועיין בהלכות יו"ט כלל צ"ז בנשמת אדם סי' ג') ומ"מ אסור לטלטלו חוץ לד"א (במגן אברהם בסי' תקפ"ו ס"ק כ"ד) וה"ה אם ישראל שלחו ונשתהא הנכרי בדרך ומותר לשלוח נכרי ביו"ט אחר לולב אפי' חוץ לי"ב מילין אם יחזור בו ביום אע"ג די"א דהוי דאורייתא מ"מ לולב הוי עשה דרבים ודחינן איסור אמירה לנכרי בשביל זה ועוד דהא י"א דג"ז אינו אלא מדרבנן ואם יו"ט א' ביום א' אסור לשלוח הנכרי בשבת להביאו ביו"ט דשבות קרובה התירו דהיינו מה שצריך לבו ביום אבל להתיר משבת ליו"ט אסור (רש"ל וט"ז וא"ר) ואם אין לחבירו לולב והוא חוץ לתחום אם אין לו מעות לקנות לולב מותר לזה לשלחו אבל אם יש ביכלתו לקנות ופשע ולא קנה אין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכ' חבירך. והא דמות' לשלוח דוקא כשיודע בודאי שיביאו לו לולב אבל אם הוא ספק אפילו ביום א' אסור לשלוח נכרי כיון דעושה ודאי איסור דרבנן אע"ג דאפשר שיקיים מצוה דאורייתא אין ס' מוציא מידי ודאי (תרנ"ה):

יט בזמן המקדש היו מקיפין את המזבח בכל יום מז' ימי החג במורביות של ערבה ולכן גם אנחנו נוהגין לעשות זכר למקדש ומוציאין ס"ת ומעלין אותה על המגדל ומקיפין את המגדל בכל יום פעם אחת ואומרים הושענות כפי שנדפס בסידורים וביום ז' שהוא הושענא רבה היו מסבבין המזבח ז"פ ולכן גם אנחנו מקיפין ז"פ ונוהגין שאין מקיפין רק מי שיש לו לולב ומ"מ אם אין לולב בכל העיר ביום ז' יקיפו בערבה. ומי שהוא אבל י"א דאינו מקיף והמקיף לא הפסיד ושכר מצוה בידו (תר"ס):

כ באתרוג של מצוה בשעת מצותו אין להריח בו די"א דאז אין עומד להריח אבל שלא בשעת מצותו מותר להריח בו ומברכין הנותן ריח טוב בפירות וכן בשבת שבתוך החג ועי' כלל ס"ו סי' י"ג לענין להריח באתרוג והדס (תרנ"ג) אבל הלולב אסור לטלטל בשבת אפי' לצורך גופו ומקומו כדלעיל בהל' שבת (שם) ומותר ליתן האתרוג בתוך המוכין שהיה מונח בו מעיו"ט שכבר קלט הריח אבל לא יתן במוכין אחרי' או בבגד משום דמוליד ריחא בבגד והוי כתיקון מנא ואע"ג דאינו מכוין מ"מ הוי פ"ר (תרנ"א במגן אברהם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.