חיי אדם/ב/קמ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קמ

כלל קמ
דין השופר (סי' תקפ"ו)

א מ"ע מה"ת לשמוע תרועת השופר בר"ה שלאמר יום תרועה יהיה לכם וקבלו חז"ל הלמ"מ דילפינן ג"ש מדכתיב ביום הכפורים של יובל והעברה שופר תרועה מה התם בשופר אף ר"ה בשופר:

ב שופר קבלו חז"ל שהוא לשון שפופרת ר"ל דבר חלול ולא כל דבר החלול נקרא שופר אלא דוקא קרן של בהמה וחיה החלולין שכן הן בטבען שיוצא עצם מראשו ועליו תקוע עצם חלול וזה העצם החלול הוא נקרא שופר ולכתחלה ממ"המ לתקוע בקרן של איל כדי להזכיר עקדת יצחק ועוד שהוא כפוף ומצוה בכפופין לרמז שכל אחד יכפוף לבבו בתשובה ומיהו אם לא מצא של איל יתקע בשל מין אחר שהוא כפוף ואם אין לו מן המינים כפופים כשר אף מן המינים שקרנותיהן חלולין ופשוטין ובלבד שיהיה חיה או בהמה טהורה דכל דבר טמא פסול לעשות ממנו צרכי מצוה דילפינן מתפילין שנאמר בו למען תהיה תורת ה' בפיך וקבלו חז"ל דר"ל מן המין המותר בפיך אבל קרן של מין שקרנותיו אינו אלא עצם אחד ואינו חלול פסול דזה לא נקרא שופר כלל וכן קרן של פרה ושור אע"ג שהוא חלול מ"מ פסול דלא נקרא שופר אלא קרן בלבד כדכתיב בכור שורו כו' וקרני ראם קרניו הרי שמדמה התורה קרן השור לקרני ראם אע"פ שזה חלול וראם אינו חלול מ"מ כיון שהקישן התורה ולכן אפילו בדיעבד פסול:

ג שיעור אורך השופר טפח דהיינו ג' גודלין במקום הרחב כדי שיאחזנו התוקע בידו בד' אצבעותיו ויראה מכאן ומכאן כל שהוא כדי שלא יאמרו שנופח בידו:

ד לא הוציא זכרותו דהיינו כשהקרן מחובר בבהמה בולט עצם אחד מן הראש ונכנס לתוך חללו של השופר כזכרות בנקבות וכשעושין ממנו שופר צריך להוציא עצם הזכרות ואם לא הוציאו אלא הניחו בתוכו ועשה בו נקב ותקע בו יצא שהרי קול שופר שמע ועצם זה אינו חוצץ דקיי"ל מין במינו אינו חוצץ אבל אם הוציא עצם זה הזכרות ונקב אותו ועשאהו חלול כשופר ותקע בו לא יצאו שעצם זה לא נקרא שופר שהרי לא נברא חלול כשפופרת וי"א דאם הוציאו פ"א ונקבו וחזר ונתן בתוך השופר פסול (א"ר):

ה הפכו לא שנא הפכו כדרך שמהפכין החלוק שמהפכין הפנימי לחוץ והחוץ לפנים לא שנא שהניחו כמות שהוא אלא שהרחיב צד העליון שהוא בטבעו קצר וקיצר הצד המחובר בראש שטבעו להיות רחב או אפילו שהשופר נעשה כדין אלא שדרך התוקע לתקוע בצד הקצר והוא הפך השופר והניח צד הרחב אצל הפה ותקע בו לא יצא דכתיב והעברת שופר תרועה וקבלו חז"ל דר"ל דרך העברתו כלומר בדרך תמונת גידולו שהאיל מעבירו בראשו מחיים כך צריך לתקוע בו דהיינו במקום הקצר (כ"כ הר"ן והריטב"א בסוכה בס' לולב הגזול ד"ה והיבש ומש"כ בירושלמי מדכתיב מן המצר היינו לאסמכתא ולשון צחות ונ"ל דמש"כ ברא"ש בר"ה רק מירושלמי משום שנאמר מן המצר נשמט בדפוס מרא"ש מה שכתב הר"ן שהרי בהדיא כתב דפסול מה"ת מוהעברת) ואע"ג דפסוק זה נאמר בתקיעות של יה"כ של יובל כבר קבלו חז"ל דילפינן ג"ש שיהיו כל התקיעות של ר"ה ויה"כ של יובל שוין:

ו אבל אם היה ארוך וקצרו עד שנשאר בו כשיעור וכן אם גררו בין מבפנים או מבחוץ עד שנעשה דק מאד כשר שהרי לא שינה אותו מתמונתו שהיה בראש האיל:

ז כל הקולות כשרים בשופר בין שהיה קולו עב או דק מאד ובלבד שיהיה הקול מחמת עצמו אבל אם נשתנה קולו ע"י דבר אחר מכמות שהיה בתחלה פסול ולפיכך אם נתן שופר בתוך שופר ותקע בו אם הפנימי עודף על החיצון משני צדדין שאז אינו שומע אלא קול הפנימי לבד יצא והוא שלא נשתנה הקול מחמת החיצון ואם אין הפנימי בולט משני צדדין אע"פ שלא נשתנה קולו לא יצא דשופר א' אמרה תורה ולא שני שופרות ויש מכשירין אם לא נשתנה קולו ובולט רק לצד הפה אע"פ שאינו בולט מצד הרחב ובלבד שגם החיצון לא יהיה בולט בצד הרחב דאז הוי ב' שופרות:

ח כיון דקי"ל שופר אחד ולא שני שופרות לכן אם הוסיף עליו כל שהוא בין במינו ובין שלא במינו פסול ולכן אפילו אם דבק שברי שופרות אפילו חממו באור ודבקו יחד מיניה וביה בלא דבק ועשה מזה שופר ואפילו אם יש בשבר של צד פיו שיעור שופר ואלו לא הוסיף עליו היה כשר כיון שהוסיף בין במינו ובין שלא במינו פסול דהוי ב' שופרות:

ט וכ"ז כשהוסיף עליו על ארכו אבל אם צפהו מבחוץ אפילו בזהב וכיוצא בו שאינו מינו אם לא צפה מקום הנחת פה אלא למטה ממנו מבחוץ אם לא נשתנה קולו כשר אבל במקום הנחת פה פסול ולפי שיש בו חלוקי דינים. לכן צריך ליזהר בזה שיהיה עכ"פ מקום הנחת פה כולו אינו מצופה ובלבד שלא ישתנה קולו מחמת הציפוי דאז פסול:

י ולכן אותם המציירים בשופר ציורים במיני צבעונים לא יפה עושוי דשמא נשתנה קולו מעט אבל מותר לחקוק בשופר עצמו ציורים לנאותו:

יא לכתחילה אין לתקוע בשופר שיש בו נקב אפילו נשתייר בו שעור תקיעה לצד פיו משום שקולו פגום והקריבהו נא לפחתך ואם אין כ"כ שופר שלם אם לא סתם הנקב כשר שכל הקולות כשרים בשופר ואפילו לא נשתייר שעור תקיעה:

יב אבל אם סתם הנקב אם לא נשתייר רובו פסול לעולם אפילו סתם במינו וקולו כמות שהיה תחלה דכיון דלא נשתייר רובא בטל ממנו שם שופר ולא נעשה שופר אלא על ידי סתימה זו ונמצא הוי שופר ודבר אחר או ב' שופרות דפסול אך אם נשתייר בו רובו י"א דצריך עוד ב' תנאים דהיינו (א) שיהיה הסתימה דוקא במינו דהיינו בחתי' קרן דאז כיון שנשתייר הרוב בטלה לגבי השופר אבל שלא במינו לעולם לא בטל לגבי השופר והוי שופר וד"א (ב) אע"פ שנשתייר רובו וסתמו במינו צריך שיחזור קולו לכמות שהיה קודם שניקב דאל"כ כיון שנשתנה קולו אין הסתימה בטלה ולכן בעינן שלשה תנאים: (א) נשתייר רובו. (ב) חוזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב. (ג) סתמו במינו ואם הוא שעת הדחק שאין לו שופר אחר סמכינן על הפוסקים דסגי בב' תנאים נשתייר רובו וסתמו במינו אע"פ שלא חזר קולו לכמות שהיה או אם חזר לכמות שהיה אע"פ שסתמו שלא במינו אבל בלא נשתייר רובא אע"ג שיש בו תרתי למעליותא דהיינו שחזר קולו לכמות שהיה וגם סתמו במינו אפ"ה פסול דבטל מתורת שופר:

יג ודוקא שלא נזכר עד יו"ט דאז אסור ליטול הסתימה דהוי כתיקון כלי כיון שע"י זה מכשיר השופר אבל אם נזכר קודם יו"ט יטול הסתימה ודינו כאילו לא סתמו בסימן י"א דכשר:

יד נסדק לארכו י"א אפילו לא נסדק אלא כל שהוא גם דבק בדבק אפ"ה פסול וגרע מניקב דכשר משום דבניקב יש מקום לרוח לצאת משא"כ בנסדק דאין מקום לרוח לצאת ולכן כל זמן שתוקע הסדק מוסיף והולך וכל העומד ליסדק דומה כאלו כבר נסדק כולו ובנסדק כולו לכ"ע פסול ואם הדקו הרבה בחוט ומשיחה דאז לא יוסיף להסדק כשר ובלבד שלא ישתנה קולו מחמת המשיחה. (דאל"כ בלא"ה פסול כדלעיל סימן ט' ואז אפילו לא נשתייר שיעור תקיעה לצד הפה כשר אבל יש פוסקים דהא דנסדק פסול היינו בנסדק כולו אפילו רק מצד אחד דהוי כשני חתיכות שדיבקן דפסול דשופר א' אמר רחמנא ואפילו אם חממו באור ודיבק הסדק מיניה וביה פסול ואם נסדק רובו יש חילוק דאם לא דבקו פסול דרובו ככולו אבל אם דבקו כשר ואם לא נסדק אלא המיעוט אפילו לא דבקו כשר והא דמכשרינן בדבקו בנסדק רובו י"א אפילו דבקו בדבק דכיון דהדבק אינו ניכר לא הוי כמין בשא"מ וי"א דהוי מין בשא"מ ופסול אא"כ דבקו מחמת שחממו באור ולכתחלה ודאי יש להחמיר לפסול אפי' בכל שהוא ובשעת הדחק שאין לו שופר אחר יש להקל כהפוסקי' דכשר במיעוטו אף שלא דבקו או ברובו ודבקו אפילו בדבק ונ"ל דדוקא בדבק מכשרינן דהוי כאלו הוא שלם אבל אם מהדקו בחוט ומשיחה לא מהני לדעה זו דדוקא בנסדק מיעוטו להפוסלין דסופו ליסדק לגמרי בזה מהני חוט (דלא כא"ר דכתב שהוא כ"ש):

טו ונ"ל דדוקא בסדק כל שהוא מחמירין המחמירין אבל הפגימה כשר לכ"ע דדוקא בסדק הולך ומוסיף (ומה שכתב בא"ר בשם חי"ט דכ"ש נפגם פסול כדשנינן במומין נפגם שיש בו חסרון נסדק אין בו חסרון ולכן לא תני בשופר נפגם ע"ש לא הבנתי כלל דאדרבה א"כ קשה למה תני גבי מומין נפגם נסדק כיון דכ"ש הוא אע"כ דאין למידין נפגם מנסדק וכן להיפך וא"כ גבי שופר דלא תני נפגם מוכח דכשר וכן הסכים א"ר דכשר דנפגם דינו כנקב):

טז בסדק לרחבו במיעוטו כשר ברובו פסול דהוי ליה כאילו ניטל כולו אלא אם כן נשתייר לצד פיו כשיעור וי"א אפילו שלא לצד פיו ולא חשיב הפסק דמין במינו אינו חוצץ:

יז הרחיק את השופר מפיו ונפח בו ותקע בו פסול כיון שאין השופר נוגע אל פיו:

יח הגוזל שופר לכתחלה אסור לתקוע בו דהוי מצוה הבאה בעבירה ומ"מ בדיעבד יוצא אפילו לא נתייאשו הבעלים דאין גזל בקול ומ"מ אין מברכין עליו אבל בשופר שאול יוצאין אפילו לכתחלה ומברכין עליו אף על גב דכתיב יום תרועה יהיה לכם ובלולב דכתיב ולקחתם לכם קי"ל דאין יוצאין בשאול שאני התם דלכם קאי על ולקחתם משמע שהלקיחה יהיה משלכם וכן בציצית תעשה לך אבל הכא קאי לכם על התרועה ולא שייך לומר שיהיה משלכם דא"כ הל"ל ולקחתם לכם שופר ולכן שאול כשר ולכן מותר ליטול שופר חבירו שלא מדעתו ולתקוע בו דסמתמא ניחא לאדם לקיים מצוה בממונו ואף על גב דכשיתקע בו הרבה נתקלקל קצת ליכא למיחש שמא יתקע בו הרבה דלמה יתקע יותר מצורכו (מגן אברהם סק"ד) משמע אבל להתלמד אסור ליקח שלא מדעת הבעלים אם לא שיודע שחבירו אינו מקפיד בזה:

יט אע"ג דתקיעת שופר הוא מצות עשה מן התורה מ"מ אם א"א לקיימו אלא על ידי שיעבור איסור אפי' רק איסור דרבנן העמידו רבנן דבריהם ומוטב שיתבטל מצוה מה"ת בשב ואל תעשה משיעבור איסור דרבנן בקום ועשה ולכך אם היה מונח על השופר גל של אבנים או שאר דברים שאסורים בטלטול או שהיה השופר מונח בראש האילן או חוץ לתחום או מעבר הנהר אסור לעלות באילן או לשוט בנהר להביאו ולעבור במברא שקורין (פראם) או בספינה קטנה אם א"א בלא"ה יש לסמוך על המתירין (כמש"כ המ"א ר"ס תרל"ט ועיין מה שכתבתי בהלכות סוכה בנשמת אדם) אבל באמירה לנכרי כגון לשלוח להביאו אפי' מחוץ לתחום מותר במקום מצוה דהוי שבות דשבות ואם הנכרי הביאו אפי' מחוץ לי"ב מיל די"א דהוי דאורייתא אפ"ה תוקעין בו דהא מותר לטלטלו בתוך ד' אמות וא"כ שרי לצאת בו דלא אסרו חז"ל בבאו מחוץ לתחום אלא באכילה והנאה ומצות לאו ליהנות נתנו ועכ"פ אסור לטלטל חוץ לד"א כדין בא מחוץ לתחום ואם עשה נכרי שופר מקרן שלו מות' לתקוע בו דלא הוי נולד כיון שגמרו בידי אדם אבל אם עשאו מקרן של ישראל אסור דהוה ליה נולד ומותר ליתן לתוכו מים או יין לצחצחו ואין בו משום תיקון כלי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.