חיי אדם/א/מט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

חיי אדם TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png מט

כלל מט
דין ברכת שהכל וכללים בברכה ראשונה של ברכת הנהנין

א כתיב לה' הארץ ומלואה וא"כ הכל הוא כמו הקדש וכמו שאסור להנות מהקדש כ"א לאחר פדיון והנהנה מהם בלא פדיון מעל בקדשי ה' כן אסור להנות מעה"ז בלא ברכה והוא הפדיון והנהנה בלא ברכה כאלו מעל בקדשי ה'. ולפיכך תקנו אנכה"ג לברך על כל דבר ודבר שנהנין ממנו. וכמו שחייב אדם לברך בכל יום ויום לפי ענינו כדכתיב ברוך ה' יום יום ודרשו חז"ל דר"ל בכל יום יום תן לו מעין ברכתו דודאי אין מהראוי לברך בשבת ברכות הראוי לפסח וכיוצא בו כן צריך לברך על כל דבר ודבר ברכתו הראוי לו. ולכן תקנו חז"ל לברך על כל מין ומין לפניה והם ששה. המוציא. במ"מ. בפה"ג. בפה"ע. בפ"הא. שהכל. וצ"ל נהיה בסגו"ל שהוא לשון בינוני וכן הם כל הברכות ולא בקמץ תחת היו"ד שהוא לשון עבר (סי' ר"ד מגן אברהם ס"ק י"ד). ואין מברכין אלא על דבר שיש בו ממש והגוף נהנה ממנו ולכן אין מברכין על קול ערב ולא על רחיצה וסיכה שאין נכנסין לגוף (מגן אברהם סי' רט"ז):

ב אעפ"י שברכת שהכל נהיה היא כוללת הכל שמודה לה' שהוא ברא הכל ולכן בדיעבד על כל דבר ודבר אפי' על פת ויין אם טעה ובירך שהכל יצא לא יאמר אדם למה לי טורח זה ללמוד דיני ברכות אלא על כל דבר שאסתפק אברך שהכל. אסרו חז"ל דבר זה ואמרו שמחוייב לילך אצל חכם וילמוד הברכות. ואסור ליהנות מע"הז עד שיודע בבירור איך לברך בפרט על כ"ד אם לא במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים וא"א להכריע (ססי' ר"ב ור"ד) והטעם נ"ל כי אם נאמר על מלך א' שיש לו הכל בארצו אין מחוייב מזה שלא יחסר בו שום דבר פרטי כי הכל נאמר על הרוב (וכמחז"ל אין למדין מן הכללות) ולכן אין זה שבח גמור לברך שהכל אלא צריך לפרט הדבר. ומה שתקנו ברכת שהכל הוא רק על דברים שאינם חשובים וכוונתו דאפילו דברים הפחותים האלו הם בדברו ובהשגחתו (ועיין פ' עקב בפ' ארץ וגו' לא תחסר כל בה ברמב"ן שם) ונ"ל דלכן מברכין כשנועל מנעליו שעשה לי כל צרכי לפי שהוא דבר פחות. ואם מסופק אם בירך או לא אם מותר לומר בריך רחמנא ולא יאמר השם ע' בחבורי ש"ץ שער משפטי ארץ פ' י"א בב"א סי' ו':

ג על דבר שאין גידולו מן הארץ כמו בשר דגים גבינה חלב דבש וכן על כל מיני משקים ואפילו סחט פירות להוציא המשקין וכן דבש הזב מן התמרים דכל זה הוא זיעה בעלמא ולא נקרא פרי חוץ מן היין והשמן דאלו נקרא פרי. ועל המלח או' מי מלח ועל מרק של בשר ועל שקדים מתוקים שאוכלים אותם כשהם רכים בקליפותיהן דלא נטעי אדעתא דהכי כיון שהם ראוים לאכול כשנגמר הפרי מברך שהכל (ר"ב) ועל קמח אפי' של חיטין לא שנא נטחן דק דק לא שנא נטחן קצת ויש בו טעם של חיטין לא שנא קמח קליות (ר"ח). ועל שכר תמרים ושכר שעורים ועל מי שעורים (סי' ר"ב) על כולם מברך שהכל חוץ מן היין. וכן כל דבר שנתקלקל קצת כגון פת או תבשיל אף שהוא מה' מינים ונתקלקל קצת ועכ"פ ראוי לאכילה וכן יין שהחמיץ אבל עכ"פ ראוי לשתיה קצת כגון שעירבו במים דאם אינו ראוי כלל לשתיה אינו מברך כלום דמזיק. ועל כמהין ופטריות שקורין שוועמליך שאלו גדילין מן האויר וכן פירות שלא הגיעו עדיין להתבשל כ"כ עד שיהו דרך אכילתן בכך (עיין לקמן כלל נ"א סי' ז') או דבר שאינו עיקר הפרי כמו קליפת הקטניות והגרעינין של פירות אם היו מרים תחלה או דבר שאין ראוי לאכול אלא למצוץ הקיוהא שבהם מברכין שהכל ואחריהם בורא נפשות (ר"ד):

ד אסור להפסיק בדבור אפילו בשעה שהוא לועס עד שיבלע דהא על הלעיסה אין צריך ברכה כלל כדבסמוך. ואם בלע אפילו דבר מועט אין צריך לחזור ולברך אבל אם לא בלע עדיין כלל צ"ע (מגן אברהם סי' קס"ז ס"ק ט"ז). ונ"ל דאפי' לא בלע רק הטעם שמצץ בפיו מן הלעיסה א"צ לברך דבסי' ר"י מיירי מטעמת א"צ ברכה שאין כוונתו לאכילה כלל אלא לטעימה (ומש"כ המגן אברהם שם וה"ה לועס ופולט היינו שאין כוונתו לאכילה דאטו המוצץ מאיזה דבר הקיוהא שיש בו לא יברך כדאיתא בסי' ר"ב סעיף ט"ו):

ה הטועם תבשיל אם צריך מלח וכיוצא בו ופולט ואינו בולע כלום א"צ לברך ואם בולע יש ספק כיון שאין כוולתו לאכילה. ולכן ראוי ליזהר שיתכוין להנות ממנו בתורת אכילה ויבלע מעט ויברך עליו (סי' ר"י):

ו ברכה ראשונה אין לה שיעור שאפילו אוכל או שותה כל שהוא רק שנהנה ממנו חייב לברך (שם):

ז אפילו אוכל ושותה לרפואה אם הוא מתוק עד שנהנה ממנו מברך ברכה הראויה לאותו מין (ואם הם מרים א"צ לברך כלל) ואפילו הוא דבר איסור כיון שעכשיו התירה לו התורה (סי' ר"ד עיין פ"ח שם):

ח ואם אנסוהו לאכול אע"ג דהחיך נהנה ממנו מחלוקת בין הפוסקים אם יברך (שם במגן אברהם) ונ"ל דבפת וכיוצא בו דבה"מ היא מה"ת יברך וה"ה בגזל חיטין וטחנן ואפאן דאסור לברך ברכה ראשונה דע"ז נאמר בוצע ברך אבל בה"מז צריך לברך כיון שקנאן בשינוי. ואפילו גזל לחם דכשאכלה כבר קנאן בשונוי (עיין סי' קצ"ו במגן אברהם):

ט נכנס לו דבר בגרונו ושותה משקין לבלעו או חתי' פת וכל דבר שיהנה ממנו צריך לברך. אבל אם שותה מים כיון שאין נהנה ממנו וגם אינו שותה לצמאו א"צ לברך (שם):

י שכח והכניס אוכלין לפיו בלא ברכה אם הוא דבר שאף אם יפלוט אותו לא יהיה מאוס יפליטנו לידו ויברך עליו דכתיב ימלא פי תהלתך ואם הוא דבר שנמאס מסלקו לצד א' ומברך דאסור לאבד אוכלין ואם הוא משקין שא"א לסלקו לצדדין ולברך אם יש לו עוד משקין יפליט אלו לאיבוד ואם אין לו והוא דחוק על זה המעט שבתוך פיו בולען ויברך אח"כ ברכה ראשונה. ולא דמי לדלעיל כלל מ"ב סימן י"ג דכיון דנזכר בעודו בפיו דומה קצת לעובר לעשייתו (קע"ב). ולא יברך ב"א דלא מצינו ב' ברכות סמוכות זו לזו ואם הוא יין שלהרבה פוסקים ב"א שלו הוא דאורייתא ושתה רביעית יברך גם ברכה אחרונה (מגן אברהם סי' קע"ב):

יא היו לפניו ב' מינים כגון אגוז ותפוח שיכול לברך על א' ולהוציא גם השני אסור לברך על כ"א וא' שגורם בשא"צ אבל אם הם ב' מינים כגון בפ"הע ובפ"הא או שהכל אע"ג דבדיעבד אם בירך על כולם שהכל או שבירך על פרי העץ בורא פרי האדמה בדיעבד יצא מ"מ לכתחילה אסור לעשות כן אלא יברך על כל א' וא' בפני עצמו (סי' ר"ח ט"ז ס"ק י"ז) ואפילו שתה יין ובירך בפ"הג ואכל ענבים אע"ג דאם נתכוין לפטור הענבים יצא מ"מ לכתחילה לא יעשה כך אלא יברך על ענבים בפ"הע ומ"מ בדיעבד אם נתכוין לפטור פוטר בין בברכה ראשונה ובין באחרונ' כדלקמן כלל נ':

יב היו לפניו ב' דברים שוות יברך על החשוב ונפטר שאינו חשוב ואפילו לא היה מכוון לפטור אותו אלא בסתם אבל אם בירך על זה שאינו חשוב אם כוון לפטור גם החשוב יצא אבל בסתם צריך לחזור ולברך על החשוב דאינו בדין שיפטור שאינו חשוב לחשוב דרך גררא (סי' רי"א במגן אברהם ס"ק י"א וסי' ר"ו ס"ק ח') ואם טעה ובירך על שאינו חשוב והיה בדעתו לפטור החשוב ונזכר לא יאכל מן החשוב תחלה כיון שבירך על שאינו חשוב (שם בשם ס"ח)}}:

יג כשיש בידו אגוז אחד וכיוצא בו לא יברך עד שיפתחנו דשמא התליע הגרעין ואינו ראוי לאכילה כלל ונמצא שבירך לבטלה (שם סימן ר"ו ס"ק ד'):

יד היה בדעתו שיאכל עוד ושכח ובירך ב"א ורוצה אא"כ לאכול עוד א"צ לברך ב"ר שהרי לא הסיח דעתו (מגן אברהם סי' ק"צ ס"ק ג') אבל אם היה סבור שאין לו עוד לאכול צריך לברך ואם בירך ברה"מז נ"ל דצריך לחזור וליטול ידיו ולברך המוציא אעפ"י שהיתה בטעות דברה"מז הוי הפסק (ועיין ברכות מ"ב תוספת ד"ה אתכא דמי ששכח לאכול אפיקומן ואמ' הב לן ונברך אינו היסח הדעת דאנן אתכא דרחמנא סמכינן משמע אבל אל"כ אעפ"י שהיה בטעות הוי היסח הדעת וצ"ל דדוקא הב לן ונברך הוי הפסק וכן ברהמ"ז שהרי לכ"ע צריך לברך על כוס של ברה"מז אבל ב"א ס"ל להמגן אברהם דלא הוי הפסק מצד עצמו וגם לא דמי לנפל טליתו דהתם אזדא ליה מצותו ומ"מ צ"ע מנ"ל סברא זו ועיין מגן אברהם שם ס"ק א'):

טו דין אם אחד מוציא חבירו מבואר לעיל כלל ה' סי' י"ח:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.