חיי אדם/א/ט
|
< הקודם · הבא > |
דין ברכת התורה (סי' מ"ז)
א כתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל כו' קבלו חז"ל שהיא מצות עשה לברך ברכת התורה לפניה ותקנו ב' ברכות א' ברכת א"ק שהיא ברכת המצות וא' ברכת הודאה שהיא אשר בחר בנו כו'[1] וי"א דהערב נא הוא סיום ברכת אשר קדשנו וא"כ י"ל והערב בו"או וי"א שהיא ברכה בפ"ע וא"כ י"ל הערב וגם יש לענות לפ"ז אמן אחר לעסוק בד"ת ומנהגנו שלא לענות אמן אחר לעסוק בד"ת וגם אומרים והערב בו"או אך בכוונות כ' שהאר"י נהג לענות אמן בינתים [א]
ב צריך מאד ליזהר בברכה זו שלא ללמוד עד שיברך ויברך אותה בשמחה גדולה דמצינו שאחז"ל על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי ואחז"ל שדבר זה נשאל לנביאים על מה אבדה הארץ שישראל היו עוסקי' בתורה ומצינו שכל זמן שהיו עוסקים בתורה ויתר הקב"ה על עונותיהם ולכן לא ידעו על מה אבדו והקב"ה הבוחן לבבות ידע כי אע"פ שהיו עוסקים בתורה לא היו עוסקים לשם לימוד התורה אלא כמו שלומדין שאר חכמות ולכן לא ברכו ברכת התורה שלא היה התורה חשובה בעיניהם ולכן לא הגונה ולכן צריך ליזהר מאד וליתן הודאה על שבחר בנו ונתן לנו כלו חמדתו:
ג ולכן נכון לברך בה"ת תיכף אחר יה"ר קודם לעולם יהא אדם דכיון שאנו נוהגין לומר פסוק שמע ישראל ומכוונים כקורא בתורה כדי שיאמר כסדר ברכות של ק"ש קודם לק"ש וא"כ אסור לאומרו קודם ברה"ת (כ"כ הגר"א שנכון לאומרו כאן) או כמו שנוהגין עכשיו לברך תיכף אחר אלקי נשמה:
ד תיכף אחר בה"ת צ"ל איזה פסוקים דאם הפסיק בין הברכה ללימוד צריך לחזור ולברך ולכן נוהגין לומר ברכת כהנים ומשנת אלו דברים כו' (אף דבש"ע כ' רק דנכון שלא להפסיק כבר הכריע הב"ח ופ"ח וביאורי הגר"א דדינא הוא ודבריהם נכונים מאד):
ה לא בירך עד שהתפלל וכבר אמר אהבה רבה אם למד מיד אחר התפלה אפילו מעט לשם מצות לימוד עלתה לו אהבה רבה במקום בה"ת אבל לא למד מיד בלא שום הפסק אע"ג שאמר כבר ק"ש ותפלה ואשרי כיון שאינו אומר לשם תורה א"כ צריך לברך אח"כ ברכת התורה (הסכמת אחרונים ועיין א"ר):
ו אם קראוהו לעלות לתורה קודם שבירך בה"ת אם אפשר לו לברך קודם שיעלה יברך ויאמר אף רק פסוק אחד לבד לשם לימוד ויחזור ויברך בתורה ואם לא בירך מקודם אזי נפטר מברכת אשר בחר בנו ויאמר אח"כ ברכת אשר קדשנו כו' והערב נא (סי' קל"ט):
ז הישן ביום שינת קבע על מטתו נהגו שלא לברך אבל כל האחרונים כתבו דצריך לברך (א"ר בשם ראשונים ואחרונים ופ"ח בסי' מ"ו מ"ז וכ"כ הגר"א) אבל שינת עראי על ידיו ואחר מרחץ ובית הכסא אין צריך לברך [ב]
ח ספק אם בירך חוזר ומברך דס' דאורייתא לחומרא (ובתשובת שאגת אריה (סי' כ"ה) כתב דלא יברך רק ברכה אחת והוא אשר בחר בנו כו' שהיא מעולה שבברכות):
ט הניעור כל הלילה א"צ לברך כל זמן שלא ישן (פ"ח סי' מ"ו ובאורי הגר"א) [ג] ואם יכול לשמוע מאחר להוציא מהיות טוב כו':
י מותר להרהר בד"ת קודם שיברך דהרהור לאו כדבור דמי [ד] וכן מותר לפסוק דין בלא נתינת טעם דהוי כהרהור (והגר"א הניח בצ"ע ודעתי נוטה לברך גם המהרהר בדברי תורה וכ"ש כשפוסק דין ועיין בנשמת־אדם):
יא אסור לכתוב ד"ת עד שיברך וצ"ל משום דדרך הכותב להוציא מפיו מה שכותב וכ"ש בכותב ס"ת תפילין ומזוזה דחייב להוציא מפיו ושמא יוציא מפיו בלא כוונה [ה] אבל המעתיק ספרים בשכר ואין כונתו כלל להבין מה שכותב א"צ לברך (ט"ז מ"א):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |