חידושי הרי"מ/כתובות/קי/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
רש"ש
חידושי הרי"מ

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


חידושי הרי"מ TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png קי TriangleArrow-Left.png א

דף ק"י ע"א

משנה המוציא כו' והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר יכול הוא שיאמר אלו הייתי חייב לך כו' ופירש"י מאוחרת כו' שטרך מזויף או פרוע כו'. ומזה הוכיחו שגם מזויף נאמן אף שמקוים. והוא תמוה שיועיל הוכחה נגד עדים. ועוד כמו כן יכול להיות שטר מכר מזויף כמו השט"ח ואי בשביל שמוחזק בשדה מ"מ שמא קנאו כבר והשטר מזויף שאיחרו כדי לבטל השט"ח. ולחלק בין הקיומים שהשט"ח נתקיים ע"י דימוי והשטר מכר ע"פ עדי לא הי' לתנא לסתום זה הוציא וזה הוציא דמשמע הקיום שוה. ולע"ד דרשו דיוק דלא נקיט במשנה כלל מה טוען הלוה. והול"ל ואמר פרעתי אדמון אומר נאמן שאלו הי' חייב לו כו'. ומה זה הלשון יכול הוא שיאמר דלמדין שצריך שיטעון זו הראי' אין סברא כלל. ולכך פירש"י דהגם שאינו זוכר איך רק זה יודע שאינו חייב לו וממילא או שמזויף או פרוע. קמ"ל אדמון דפטור והיינו דנקיט רק יכול שיאמר אלו הייתי חייב כו' אף שא"י לברר דבריו אם מזויף או פרוע למקוים א"כ אם הי' אומר על מלוה ע"פ א"י א"פ ג"כ הי' חייב וכיון דמקוים ממילא הוי א"י א"פ וגם החזקה דשטרך בימ"ב מ"מ נאמן מחמת הראי' דאלו הייתי חייב כו'. ואפשר דס"ל דעכ"פ צריך שיטעון ברי שאינו חייב. אבל אם טוען שמא רק מחמת הראי' יפטר י"ל מודה אדמון דאין לעשות פלוגתא רחוקה. גם י"ל נקיט שיאמר כו' אבל ליתמי לא טענינן ומה"ט י"ל שינוי הלשון במשנה ב' לא אמר יכול הוא שיאמר כו' רק אלו כו' דרב"ח מוקי ביתמי וי"ל דבזה טענינן להו דבמשנה ב' הראי' יותר גדולה ממכר שדה כמ"ש לקמן. ואפשר גם מזויף נאמן ומצינו כמו זה בתוס' פ"ק דב"מ י"ג דמשום דנפל איתרע נאמן מזויף אף שמקוים די"ל שטרח עד שדומה לעדים ע"ש ודוקא שטוען מזויף כו' כן י"ל גם ריעותא דהכא כו' ודוקא שטוען כמו התם בשעה שבא לקיימו. משא"כ בנתקיים קודם שטען ע"ש. וי"ל הלה הוציא שמכר עדים דחתמו או בע"פ זמן המכירה. אך בגמ' כ' שטרא כו'. וי"ל שמודה שטר מכירה אמת ומיגו לא מהני כמ"ש תוס' שם ב"מ. גם י"ל דמה שנתן שטר מכירה הוי הודאה ששטרו פסול. משא"כ על השטר מכר אין ריעותא כלל וא"א שמא מזויף בשביל השטר הראשון. רק זה השט"ח איתרע כנ"ל כמו ב' כו' ביטל אחרון הראשון דאודויי אודי פ' נערה דאנו מחזקינן שניה' לאמת שוב הוי האחרון הודאה לבטל הראשון. והי' אפשר כיון דשט"ח עשאאי"ל כמ"ש הרמב"ם דאין בו חקירות די"ל אחרוהו כו'. רק מדרבנן כשר וקי"ל דין מרומה בעי דו"ח. י"ל ראיה זו דאלו הייתי חייב משוי מרומה ושוב השט"ח פסול משום דו"ח ואין כאן עדות המועיל שחייב כלל ע"י השטר ונאמן שאינו חייב בלי טענת מזויף או פרוע. ושוב כשהקיום ע"י דמוי דמהני להרבה פוסקים רק משום דמה"ת כמי שנחקרה ובהנ"ל דא"מ מה"ת שוב יכול לטעון מזויף. ומ"מ נראה דז"א דהא עדים בע"פ להכחיש השטר חשוב בגמ' תרי ותרי ולא אמרינן דעדים שבע"פ משוי עכ"פ מרומה ולא מהני עדות השטר. וע"כ כיון דמצד עצמו השטר אינו מרומה מהני ככל עדות. וכן בהנ"ל מ"מ יש לדחות דכשאין מכחיש השטר מכר משוי ראי' הנ"ל מצד המלוה למרומה כנ"ל. שוב ראיתי דש"ך ז"ל מפרש כן דברי רש"י מזויף או פרוע ע"ש:

וחכ"א זה הי' פקח כו' שיוכל למשכנו. קשה הול"ל ג"כ יכול לומר טפי מאדמון שזה אמתלא ולרוב הפו' צריך להוציא אמתלא מפיו. ולמ"ש משום מרומה א"ש דשוב אינו מרומה ויש עדות ברור וא"צ לומר האמתלא. עוד י"ל דלשון אדמון יכול שיאמר לאשמעינן אתי שלא בפניו או מיתמי טענינן בשבילם מזויף או פרוע ולכך נקיט יכול הוא שיאמר כן וטענין כן היפך ממ"ש לעיל. דחשוב שכיח. ולעיל אמר ג"כ אי הוי טעין חזר ולקח ע"ש. וממילא שפיר אמרו רבנן זה היה פקח וכו' ואין כאן ראי' לטעון ליתמי. אך מ"מ הי' ראוי לשואלו אם המלוה קיים. ואפשר לומר דהא דמהני טענת פרוע נגד החזקה דשטרא בידי' מ"ב. משום דשטר מכירה זה עצמו הוי כשובר דהא מוכח ממנו שפרע. ושפיר לשון יכול הוא שיאמר כו' היינו שאז כשמכר השדה פרע לו ולא לקח השט"ח שסמך ע"ז שיכול לומר אלו כו' ולכך פליגי חכמים זה הי' פיקח כו'. וכיון שיוכל זה לומר כן שוב הי' לו ליקח השטר וא"נ פרוע דלא שייך שסמך כנ"ל ושוב אף שאינו טוען כדי למשכן כו' ג"כ אין זה נאמן כנ"ל:

באתרא דיהבי זוזי וכו' כ"ע. לכאורה במוכר שדהו מפני רעתה כמו דגם עייל וכו' כן כאן שרוצה למוכרה וגם סתם שדה יש זביני חריפא וכו' וצ"ל דווקא עייל כו' דרוצה להמתין המעות. אבל כאן ממ"נ אם רוצה לקנות יקח המעות לפירעון למכור השדה בהקפה. ואם מערים א"כ אינו רוצה לשלם ודאי טוב לו ליקח המעות לפירעון. ומ"מ קשה דאינו ברור לו דעת הקונה. ולכך כיון שרוצה למכור השדה מה מפסיד יוכל לגבות אח"כ אם לא ישלם. משא"כ אם יטול המעות לא יקנה. וגם אם יקנה בהקפה טוב לו שט"ח מוקדם. ולמ"ד דאקנה לבתרא משתעבד או יחלוקו א"ש דטוב לו הזמן עתה שט"ח מדמי המכירה. משא"כ למאן דאמר לקמא. ולמ"ש ט"ז א"ש דהא שיוכל למשכנו אף שכשיבריח וימכור יהי' דאקני קנה ומכר אי לא כ' או למ"ד לא משתעבד משום דאומדנא שלא מכר אלא למשכון ויתבטל ע"ש. והח"צ כ' דהא רואין דרוצה השדה לא למכור ע"ש. וא"כ כאן ביהבי זוזי אין האומדנא שכדי למשכנו אדרבא הי' לו ליקח המעות רק מפני רעתה ושוב יוכל להבריח ולמכור ולא יגבה כלל ויפסיד. גם טעם הח"צ לא שייך דאמרינן ממ"נ אם רוצה לקנות אם ימכרנו אח"כ בהקפה. ואי מערים א"כ יפסיד לגמרי דהא אינו רוצה לקנות רק שיהי' לו טענה. ויש לדחות. ועוד דבכ' דאקנה לדידן משועבד. ואי מהני חזרה שייך שמא חזר. אבל לא קי"ל כן. וי"ל דשוב אבעי ליה למסור מודעה לא לבטל המקח רק שלא יהי' ראי' כמו לעיל בעורר כו' ועשאה סימן כו'. דל"ש חברא א"ל דאם רוצה לקנות מה בכך שיהי' נודע לו וגם אחר שקיבל המעות יוכל למסור מודעה שרוצה למכור מפני ר' ולכך אינו תופס לפירעון:

תוס' כ' דגבי עשאה ס' לא הוי ראי' כ"כ כמכר שדה ע"ש. ולכאורה נגד הסברא דשם הודאה מפורשת שכותב שהיה שלו והכא רק אומדנא והוכחה מדלא קיבל לפירעון. ולפירש"י דמחזיק כ' למערער א"ש דהוי רק כמו שתיקה שכ"כ רש"י מדלא מיחה. וכשאין עושה מעשה גם אמתלא כל דהו מהני כדאמר ב"ב אי מלך בך כו' הב' נח לי כו' גם לרבנן דיבורא עביד כו' גם הא יכול להצניע השטר משא"כ כאן דנותנו לשכנגדו. אבל לפי' ר"ת גם שם נותן השטר להמחזיק. ואפשר לומר כדאמר פ"ב כ"ד פלוני כהן לוה או אמנה שבשטר ולא ע"י שהוא כהן או אכולא כו' ע"ש. וא"כ שפיר לעיל שאין המצר גוף הענין שבשטר רק מכירת השדה ולא מסהדי ע"ז והוי רק סי' כמו כהן ע"ש. משא"כ כאן שהראי' מהמכירה וזה גוף הענין. ולא דמי לב' יב"ש שכ' תוס' ע"ש. ועוד למ"ש הש"ך דגם ב' יב"ש הסימן הוא שזה המוחזק לכהן לוה אבל אין מעידים שיודעים. וגם במצר צ"ל כן כיון דמיירי שטר בעדים א"כ בלא הודאתו יש עדות. וע"כ דחשיב רק שזה המצר שמוחזק לזה. וא"כ גם הודאה לא חשיב. והוי כהאי דח"ה דמקריא ביה בר סימן:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף