חידושי הרי"מ/בבא בתרא/לה/ב
אי דלי ליה איהו כו' צנא דפירי לאלתר הוי חזקה כו'. וקשה מה ענין זה שיהיה הודאה על גוף הקרקע הא במנה מניתי סתם או דור או אכול יש דיעות אי במתנה או מכר. ואם כן ניהו דנתן לו צנא דפירי בידים מורה על מכר או מתנה אבל אינו מורה רק שנתן הפירות אלו במתנה. אבל מה שייכות להקרקע. וניהו שאינו טוען לפירות הורדתיו מה בכך אף בהוחזק כפרן על מקצת לא הוחזק לממון אחר. וכשטר שאומר ל"נ כלל ועדים שפרעו מקצת כו'. והיה נראה לעניית דעתי שחרש וזרע שנה זו וליקט הפירות וסייעו אחר כך דדלי ליה הוי חזקה בשנה א' דכמו דג' שנים הוכיחו סופו על תחלתו כן בזה לאלתר הוכיחו סופו על תחלתו כאדם עושה בשלו דמצטרף מה שעסק לאכילה כנ"ל. ומיושב הלשון על חזקת ג' שנים אמר דדלי הוי לאלתר חזקה. דאי לאו הכי לא היה לו להזכיר חזקה רק דנאמן לאלתר. וגם למה אמר אחר כך אי טעין לפירות הורדתיו ופי' רשב"ם כאריס למחצה כו'. למה נקיט הורדתיו די שיאמר שנתן לו הפירות ולהנ"ל אתי שפיר. ועוד דהא משמע דלאלתר הוי חזקה כמו חזקה דג' שנים. ושם בדקל נערה דף ל"ו ע"ב ולפי' גאון וש"ע כיון שלא ליקטן במחובר רק נתלשו ואח"כ הכניסן לא מהני חזקה עיין שם. והטעם גם כן כנ"ל דאין שייכות להקרקע כיון שנתלשו מעצמם. וכן חזקה זו דדלי ליה הוי בתלוש ועכ"פ נראה דהטור בדיוק נקיט שיסייעו ללקטן ממחובר ואחר כך דלי ליה בזה שייך אז מהני. מה שאין כן לקט בעצמו ואחר כך דלי ליה כנ"ל. ולשאר פוסקים צ"ל כיון דהחזיק מקודם בטענת לקוח הוי כהאי דפרק קמא דבבא מציעא תקפה ושתק אף דבשאר דוכתי לא הוי שתיקה הודאה. מ"מ במה שנחלקו בטענותם כבר חשיב שתיקה דאחר כך הודאה לטענתו הראשונה. כן כאן כיון דכבר החזיק במה שנראה ששלו שלא ברשות שוב מה דדלי ליה אחר כך הוי הודאה. ואם כן עכ"פ הי' להם לפרש דדוקא או שטוען מקודם לקוח. או איזה חזקה שהיה מורה שמחזיק בקרקע כשלו. לא בדלי לחוד ואחר כך באים לטעון כנ"ל. ולפוסקים הנ"ל מה דנקיט לאלתר היינו אף שעדיין לא הוליכם לביתו ע"ש בב"ח:
רשב"ם פי' אי דלי שיש עדים. לכאורה סבר ע"כ כתירוץ ב' תוספות דלא חשיב מיגו במקום עדים דאי לאו הכי סגי בהודאתו דדלי ליה. אך י"ל דמיגו בעיקר העדים מהני כמודה שהודה בפני עדים ואמר אתם עדי ואף על פי כן טוען משטה וכהאי גוונא די"ל דנאמן דהפה שאסר עדיף משאר מיגו כיון שאינו יודע שהודה רק ע"פ. או די"ל דבלא עדים לא איכפת ליה להודות כמו שכתב בעה"מ בהודאה בע"א. ובלא עדים כלל י"ל לכ"ע כן. ולכך בלא עדים אף דדלי לא חשיב הודאה. ויש נ"מ בלא ראה העדים והן רואין:
מה שדחה פי' גאון ששלח דורון כו' י"ל מטעם אין שקלי ודידי שקלי כדאמר בקדושין בגזל דידה אף דאמר הרי את מקודשת ושתקה כו' דאין ראיה כלל מהשתיקה וקבלה. וגם הגאון נראה שדוקא כשנראה מהקבלה שקיבל בתורת דורון עיין בש"ע:
לפירות כו' כאריס וחלקו הוא דדלי כו'. משמע אם כולו נתן לו לא הי' נאמן ולמה אינו יכול לטעון שמכר כל הפירות דהא מייתי אחר כך משכנתא. וצ"ל גם כוונתו כן אלא בחרש וזרע כו' אינו יכול לומר שמכר הפירות דיש ראיה דשלו מדחרש כו' רק באריס או שיטעון שמכר הקרקע לפירות אז י"ל דנאמן גם דלי ליה כל הפירות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |