חות יאיר/ב
|
< הקודם · הבא > |
- כתבתי לגדול אחד הבדוק ומנוסה אצלי לחריף ובקי נ"י:
בדבר שראובן ולוי נתעצמו בדין בזבל"א וזבל"א[1], ולקח לוי לבורר את הרב ר' שמעון ומחותנו של ראובן, וראובן בקש לפסלו באמרו כי מחותנו פסול לישב עליו בדין.
נ"ל כי בשני טעותים טעה ראובן הנ"ל ואולי נוסף עליהם עוד טעות שלישי, הא': אפילו אם היה ר"ש הדיין הנברר מלוי אוהב גמור ומוחלט של ראובן, באופן שיכול לוי לפסלו כמבואר בטור וש"ע ח"מ סי' ז'. מ"מ אם נתברר מצד לוי אין לו פה לראובן לפסלו, דלא דמי לקרוב דפסולו גזירת הכתוב בלי טעם, שהרי פסול לעדות אף לחובה כמ"ש הפוסקים סי' ל"ג. וה"ה לדיין, נ"ל שאם היה ר"ש הנ"ל קרובו של ראובן ובררו לוי מצי ראובן לפסלו, וזה מבואר בלשון משנה (סנהדרין פ"ג מ"ב) נאמן עלי אבא. ופירש רש"י לדיין ודו"ק. מ"מ אוהב ושונא דנהי דפסולי מדאורייתא, מ"מ אין הפיסול רק מצד קירוב וריחוק הדעת, כמבואר בש"ס (סנהדרין כ"ט.) על דרשת רז"ל והוא לא אויב לו (במדבר לה, כג). ידיניהו. ומקשה אשכחן אוהב שונא מנלן, סברא הוא וכו'. שמע מינה דכל עיקר פסול האוהב לא נלמד רק מסברא. וא"כ דוקא זה דכאיב לי' כיבא מצי למיפסל אוהב, דהיינו בנדון הנ"ל היה לוי יכול ליפסל לר"ש אם היה אוהבו של ראובן ולא בהפוך. טעות השני: דמאחר שמחותן לא נפסל רק משום דה"ל כאוהב ושונא אבל לא דיינינן ליה כאוהב ושונא ממש, ודבר זה ברור מאד בבית יוסף בפלוגתא דבעל עיטור ומהרי"ק סי' ל"ג. וביותר בדברי הסמ"ע, וא"כ הלא כבר כתב בהגהות רמ"א דאוהב ושונא בכהאי גוונא (לדעת הסמ"ע) כשירים בזבל"א וזבל"א. וא"כ היה ראובן יכול ליקח מחותנו ר"ש לבורר שלו בלי פקפוק, כל שכן זה שכנגדו. ובטעות השלישי אני מסופק ולא ברירא לי שפיר, באם היה ר"ש אוהבו של זה שבירר אותו אוהב ממש ושושבינו אם ג"כ כשר, כי לפי מה שכתב רמ"א בש"ע בהג"ה סי' ז' טעם הדבר אין חילוק בין אוהב לאוהב, ואפילו אוהב גמור כשר בזבל"א. גם לפי מ"ש מהרי"ק מרא דשמעתתא (הביאו בסמ"ע), אבל קרוב או פסול מן התורה פסול גם לזבל"א, ולא חילק מיני' ובי' באוהב גופא, והל"ל אבל אוהב גמור דפסול מדאורייתא פסול גם לזבל"א, אלא ע"כ דעתו להכשיר אף באוהב גמור. וטעמא דמסתבר הוא דלא דמי לאינך פסולים קרובים או מחמת עבירה דה"ל גזירות הכתוב בלי טעם וכנ"ל, או אל תשת רשע עד (ב״ק ע״ב:). והוא הדין דיין, משא"כ באוהב ושונא דאמר הש"ס מילתא בטעמא, ובפרט אוהב דכל עיקר ילפו ליה מסברא, לכן י"ל כל שגם השני בורר מי שירצה אין חשש. מ"מ לא מלאני לבי לחלוק על הסמ"ע דמישתמע מיני' בפירוש סי' ז' דמ"ש רמ"א לכן קאי על אוהב ושונא קצת. וגם מ"ש בראי' ממהרי"ק יש לדחות ולומר דדעתו לכלול אוהב ושונא גמור במ"ש פסול דאורייתא. גם בטעמא דמילתא יש לשדות נרגא ולומר דמצי צד שכנגדו לומר לא מצאתי אוהב נאמן בבריתי ובר סמכא כמו שמצאת אתה, ומי מכריחני לעשות כמותך ולהכשיר פסול דאורייתא. עד כאן תמצית דברי בכתב העבר. ומפני שאין בית המדרש בלא חידוש אבקש דעת מעלת כבוד תורתו בשאלה אחת קטנה נפלה בדעתי מענין לענין הנ"ל אף שאינו נוגע כלל לנדון הנ"ל, והוא כאשר היה לוי בורר שונא גמור ומוחלט של עצמו לדיין אם מצי ראובן לפסלו [בהג"ה תשובה ג' ד"ה ע"א מסיק המחבר דשרי] שודאי יתחזק זה הדיין בכל תוקף ועוז לזכות לוי כדי שע"י זה ימצא חן בעיניו, כמ"ש ובמה יתרצה זה וגו' (ש"א כט, ד). גם בחפשי באמתחת חידושי על ש"ע מחלק ח"מ מענין זה, מצאתי שהקשתי על מ"ש בהג"ה ע"ש סי' ז' בענין זה אם דנו דיניהם דין. שמזה יש השגה למ"ש שני המאורות הגדולים, הסמ"ע סי' ה' והש"ך סי' ז'. דאם באו לדון ה"ל כקבלו, והלא קיימא לן בקבלו עלייהו שאם נגמר הדין אינו יכול לחזור בו ודו"ק. ובלאו הכי נמי קשה לי על דעת הסמ"ע והש"ך במשנה דנאמן עלי אבא, וסוגיא דשמעתי' דעלה. ואין כאן מקום להאריך ובפרט מ"ש בסי' כ"ב. אם כופר ואומר לא קבלתיו וכו'. משמע דמודה גם גלוי וידוע שבאו לפניו לדין. ובאשר הכרתי למעלת כבוד תורתו דסכינא חריפא וכחו עדיפא, אומן וכלי אומנתו בידו, וכדאי הוא להכריע ולפרק הרים, בקשתי ממנו דעתו הרמתה בכל הנ"ל.
נאם הטרוד:
יאיר חיים בכרך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ זבל"א וזבל"א ר"ת: ז'ה ב'ורר ל'ו א'חד וז'ה ב'ורר ל'ו א'חד.