חבורי לקוטים/הקדמה

הקדמה

הקדמת המחבר אשר בשפה ברורה מדבר לבבות ישראל לאביהם שבשמם הוא מחבר:

אמר אבי עזרי זעליג בלא"א הר"ר יצחק אייזק זצ"ל מרגלית, זעירא דמן חבריא המייחל ומצפה לסייעתא דמרא דארעא ודשמיא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה אשר זיכני המקום ברוך הוא להוציא לאורה ספרי כס"ף נבח"ר ועוד הגדיל חסדו וטובו עמדי שנתן לי חן בעיני אדוני הראש וקצין נדיב לב טהור השר ונגיד כהר"ר בערמן סג"ל אשר איתן מושבו בק"ק הלברשטאט לשלחני עם זוגתי לארץ הקדושה וליתן לי משך כל ימי חיי ב' מאות ר"ט לכל שנה ה' יאריך ימיו ושנותיו עם זוגתו הגבירה המעטירה ובניו ויזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות נוסף על אשר כבר המשיך עלי חסדו וישבתי באהל בית מדרשו י"ח שנים והיה מפרנס אותי בכבוד ודירתי היתה דירת מלכי כאשר כבר העליתי זכרונו הטוב בספרי הנ"ל ובכן עלי לשלם את נדרי אשר נדרתי להוציא לאורה מהני מילי מעלייתא אשר צללתי במים אדירים בים התלמוד כשהיה איתן מושבי בק"ק קאליש. אשר תמיד היתה עיר גדולה לאלקים כרכא דכולא ביה בעלי תריסין ובעלי קרנים המנגחים זה את זה בהלכה. ושם היתה מנוחתי כבוד והיינו עוסקים ביחד חמשה אנשים מכל אנשים שבמקרא על הטוב יזכר שמם הנקובים בשמותם הרב המופלג סיני ועוקר הרים מוהר"ר ישראל עלק"שר והרב המופלג מהר"ר משה כ"ץ ב' הגאון בעל ש"ך והרב המופלא מוהר"ר מיכל בעל שערי שמים והרב המופלג מהר"ר עוזיאל מק"ק קאליש. ואני הקטן שבכולם גמרנו ללמוד ביחד תורה לשמה ולא לשום פניה אחרת הן הנאת ממון והן חלוקת כבוד. וגם לאחר השריפה שלא נשארנו בלתי אם גויתנו אעפ"כ לא עזבנו את תורת אלקינו ועמדנו על משמרת הקדש אף שהיינו מפוזרים ומפורדים בין הגוים ממש תחת הארץ היתה דירתנו בבורות שיחין ומערות. לא כן עתה בראות הלומדים איזה שעה דחוקה להם מיד בורחים מבית הספר והולכים למדינת אשכנז לאסף הון וללקט את הכסף מה שלא עלה על דעת שום אחד ממנו ה' הנ"ל לילך לאשכנז כי אם נשארנו במקומנו גם שהיינו מסתפקים בדוחק גדול וזה עדות עלינו שתורתנו היתה לשם שמים. ויען הרב מוהר"ר ישראל עלקו"שר מחברתנו אשר היה א' מן המיוחדים תלמידי רבנו הגאון הגדול מוהר"ר העשיל ושימש לפניו ג' פעמים. ויאמר נלך בדרך הלימוד של רבינו הגדול הנז' כאשר קבל מאביו הגאון מוהר"ר יעקב אב"ד דק"ק לובלין וכאשר קבל אבי מהגאון מהרש"ל. והנני אגיד רשום בכתב אמת סדר הלימוד שלנו כך היה: לעיין היטב בגמ' תחלה ואח"כ בפי' רש"י ותוס' ביתר שאת ומעולם לא היינו מקשים מאיזה מסכתא אחרת רק כל החידושים היו באותה הלכה אבל לא להקשות להיות סותר במקומו על מנת לבנות שלא במקומו דרך משל עוסק בקידושין ומחדש דברים בגירושין כעומד בסוריא וקטיל ברומי וכבר אמרו כד קאי בהאי מסכתא לא תשאלני במסכתא אחריתי ובכל זה שלא להקשות אף באותו פרק מן הלכה שעדיין לא למדוה ובפרטות (ה)לא לסתור את דברי המקשה מכח סברת הפוסקים דקיימא אליבא דאמת לכי תירוצא ומסקנת הגמרא אשר זה לא עלה על דעת המקשה עדיין שהוא אליבא דסלקא דעתין. וכן שלא להקשות מכח איזה תשובה זהו אינו דרך לימוד הישיבה לחדד לב התלמידים והעושה כן אינו אלא לבלבל את השומעים שלא יוכלו לסתור דבריו. ועושה סחורה בפרתו של חבירו בפרט כי ספרי הפוסקים אינם מצוים ביד כל אדם וכן הגיד לי האלוף התורני המנוח מהר"ר שמואל שהיה א' מיושבי בית המדרש של אדוני הקצין כהר"ר בערמן סג"ל הנ"ל ואמר לי כשהיה לומד בבחרותו בישיבת ק"ק פרנקפורט ופעם א' בא הרב על הישיבה ורצה להקשות מכח סברת הפוסקים וכמעט כל החילוק בנה יסודו על פי סברת הפוסקים והתחילו כל בני הישיבה להתרעם עליו באומרם זהו דרך לא סלולה מטעמים הנ"ל ועוד הרוצה לשקר וכו' שאין מצוי ביד כל אדם שיוכל לסתור דבריו.

ולא כן היה הלימוד שלנו ואפילו הלימוד של על כרחך הרחקנו באשר הוא מקשה איזה קושיא ומחמתה הוא מכריח ומרצית איזה פשט אחר בגמרא שאינו כהוגן ואחר העיון יכולים לתרץ הקושיא רק באותו מעמד ובאותה שעה של למוד הישיבה אינם יכולים לסתור דבריו במהירות א"כ זהו לימוד של שוא ובכלל זה הוא הלימוד של שוא כשדורש בגמרא או בתוספות ומביא בהקדמותיו קושית התוס' כגון תימא קיימת או וקשה בלא תירוץ ואומר שהוא יכול לתרץ קושיתם ועל ידי תירוצו הוא רוצת לתרץ פסוקים או מדרשים ותלי תניא בדלא תניא וזהו דומה ללימוד של על כרחך שהיינו מרחקים זה הלימוד, ותכלית הלימוד שלנו ללמוד ולחדש חידושים מיניה וביה באותו ענין ובאותה הלכה עצמה אם רק ואם מעט כמה שעשו בעלי תוספות לפעמים חידשו הרבה ולפעמים מעט אבל המה סעו למנוחות ואותי עזבו לאנחות בראותי שערוריה כשמתחיל ללמוד איזה הלכה אף שעדיין לא עיין בה כל צרכה הוא מחדש בדברי הפוסקים להמציא איזה קושיא וזה גורם להם תקלה לדבר סרה על הגאונים הפוסקים והם עצמם אפרוחים שעדיין לא נפתחו עיניהם כאשר הגידו לי שאחד דבר סרה על הגאון הרב רבינו נסים ואמר שכמדומה לו שטעה הרב הנז' ובודאי הוא בעצמו טעה שלא עיין עדיין כל צרכו.

למה לא נלך בעקבות הראשונים הגאון מהרש"ל ומהרש"א ומהר"ם אשר חברו פירושם כמעט על כל הש"ס. הביטו וראו אם עלה בלבם להביא ולהמציא איזה קושיא מכח סברת הפוסקים וכן הגיד לי חבירי הרב מהר"ר משה כ"ץ הנ"ל מסדר הלימוד של זקנו הגאון מהור"ר מאיר אביו של ש"ך. והגאון מוהר"ר יהושע אב"ד דק"ק קראקא כשלמדו יחד והגיעו לאיזה שטה עשו תנאי ביניהם שלא לעיין ברש"י ותוספות כ"א ללמוד ולהבין צורתא דשמעתתא בעין שכלם עד מקום שידם מגעת והגאון מהר"י היה מכוין לפי רש"י והגאון מהר"ם לפי תוס' וכך החזיקו כל ימיהם הגאון מהר"י לישב כל קושית תוס' שהשיגו על רש"י וזה היה כוונתם להטריח הרבה לעיין היטב מה שיוכל להשיג בשכלו בגמרא. לכן אנשי לבב שמעו אלי ותחי נפשכם ולמוד תורתכם יהא נחת רוח ליוצרכם ולא לשם גאוה.

גם באתי להמליץ בעד הגאונים רבני וחכמי הדור אשר כמה וכמה דברו עליהם סרה בלימוד החלוקי[ם] לאמר שוא ידברו ואף שמצאו סעד וסמך לדבריהם בס' הגאון של"ה ובמהרש"א והנה האמת דלפי דורם שרצו לומר חילוק בכל יום כדי לחדד התלמידים וכל מי שהיה נקרא בשם רב הוכרח לעשות כן וזה היה גרמה בנזיקין שרצו ללמוד (דרך שלע"ק ר"ל סגנון כגון צונצאמי"ל בל"א. ובלשון איטלייא אישקק"י או טירקיש פעררי"ל פאלש"י ביגי"ל איין צייכנש איז קיין איין צייכנש) וכיוצא בהן בסגנון זה הוא צריך להקשות ד' או ז' קושיות ומחמת זה לפעמים היו נוטים מדרך האמת. אבל אחר שקם הגאון מוהר"ר יואל ב"ח והגאון מוהר"ר יעקב ואחריו הגאון מוהר"ר העשיל וראו להמציא הלמוד ללמוד (בקו"לר בדרך אמת כמו שלמדו בעלי תוס' וחדשו חדושים אשר נאמרו לקרות ולכתוב ומי שדבר סרה עליהם ועל הגאונים הרבנים שבאו אחריהם עתיד ליתן את הדין ומי שאין לו מוח בקדקדו אומר כן לוציא דבה שלא כדין הביטו וראו מה שהעיד מהרח"ו על פה קדוש מורנו ורבנו האר"י ז"ל שהיה אומר בכל הלכה ו' אופנים בדרך נגלה ושביעית קודש אבל לאו כל מוחא סביל דא.

ולכן אותם הדוברים סרה על החילוקים האמיתים שתיקתם יפה. והנה אחר היותי מוכיח לרבים משך זמן ימים רבים נתקבלתי להיות מוכיח בק"ק פר"אג. ובמדינת פולין בכמה קהלות קדושות בקשו ממני אנשי קהלתנו להיות בקהלתנו ק"ק קאליש יע"א. והנה היום אשר זקנתי ושבתי לא ידעתי יום מותי ושמתי לדרך פעמי ליסע לארץ הקדושה עלי לעורר הלבבות ולתקן המכשלה ועברתי בכמה מדינות ולא מצאתי שיכולים לקרב הגאולה כמו אנשי מדינת פולין אשר הריחו ביראת ה' ומגודלים מנעוריהם. אבל בעו"ה הגאוה וחמדת הממון זהו שאור שבעיסה המעכב והם הלומדים והדיינים וראשי עם ושמשים וחזנים כאשר אפרט מעשיהם אשר לא יעשה ועל זה דוה לבי ועיני יורדה מים וכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקיד עליכם את כל עונותיכם. ובכן עתה באתי ואין עתה אלא תורה שנאמר ועתה כתבו לכם וגו' שרוב למודם הוא שלא לשמה אקרא כדי שיקראוני רבי או להיות דיין ועושים ממש קרדום לאכול ממנו בעו"ה וע"ז נמס לבי ויהי למים אשר לא כן במדינות אחרות וחזרתי ואמרתי בלבי מה לנו לעשות באשר ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ויש אומרים אף עוני כי אין להם במה לתת טרף לבניהם וזהו גרמה בניזקין לעשות מעשים שלא כדת. אך בבואי למדינת אשכנז הוספתי יגון ואנחה בראותי קנאת איש מרעהו לדבר סרה לע חבירו לקפח פרנסתו.

אוד[ו]ת המלמדים שעושים כל הפעולות להלשין ולבזות את חבירו באשר יאמרו תירו"ץ אויב פן יגרע הסיפוק שלנו ומחמת זה עושין עבירות ומחליפים עולם עומד בעולם עובר ולא אלו בלבד אלא אפילו אותן הלומדים שהקצינים מחזיקין אותן לפרנסם עפ נשיהו ובניהם מתנשאים לאמר להם לבדם נתנה הארץ לומר שהוא למדן מופלג ומרחיקין את שאר לומדי פולין בכל מיני ריחוק לא לשמוע מהם ד"ת ולא להגיד להם שום דבר רק להציע דברי עצמו לפני אנשי אשכנז כדי שישבחוהו ויפארוהו והגידו לי על איש א' מלומדי אנשי פולין מגודל החנופה שבו שמעו מפיו שאמר לא יגיעו כל לומדי פולין לצפרנם של לומדי אשכנז. וכשמעי זאת נהפך לבי בקרבי וזלגו עיני דמעות לפגום באבותינו הקדושים, בהגאון מהרש"ל ומהרש"א ושאר הגאונים אשר כהיום עודנה בחיים ואמרתי שאם הייתי שומע מפיו הייתי רוקק בפניו ובאשר ידעתי נאמנה משום א' מאנשי לומדי אשכנזים אינם מרוצים לדברי חנופה כזאת. וכן סיפר לי למדן א' במר נפשו את אשר עשה לו למדן אחר, שפעם א' למד חילוק ואמרו לפני החכמים והלומדים והיו הלומדים מרוצים לדבריו ולחידושיו וכשמעו זאת הלמד אחר שלח אחריו שיאמר לו מה שלמד והיה מתמיה ומשתומם זה הלמדן על שחבירו רוצה לשמוע ממנו מה שלמד כי אין דרכו בכך לשמוע איזה ד"ת מאנשי פולין וכאשר אמר לו החילוק התחיל לקנטר אותו בדסרי שוא וטפל בסברות דחויות ולבזות אותו כי נכנס קנאה בלבו מפני שגם הוא אמר חילוק באותה הלכה פן יאמרו שאף הוא למדן כמותו היש תרופה למכתם על זאת ואף אם היה בית המקדש בנוי כדי הם להחריבו בעונם שנחרב בית שני בעוון שנאת חינם ולשון הרע אשר על זה אמרתי פי' הפסוק בראשית ברא וגו' איתא במדרש דראי על בית המקדש, בראשי ברא אלקים וגו' והארץ היתה תהו הרי זה חרוב כמה דאת אמר ראיתי את הארך והנה תהו ובהו ולמה נחרב לזה אמר וחש"ך ר"ת חנפנים שקרנים כזבנים ולכן מסיים על פני תהום אותיות המות כי כל מי שיש בו מדות רעות כאלה בודאי הוא חשך וקצתם אינם עושים פעולות כאלה רק בפיהם יהגו ובלשונם ידברו בחיל יכריזו לאמר אני למדן מן הלומדים המפורסמים אשר לא שמעתי דבור כזה מפי שום א' מחבירי המופלגים ולא יצא מפיהם שום דבור להתפאר ולהודיע שלמדו איזה דבר ובפרט המאור הגדול החסיד בעל מגן אברהם ז"ל אשר היו נהירין ליה שבילי תלמודא כשבילי דמתא ובודאי האון הגדול מהו"ר העשיל שהיה אריה דבי עילאי, מעולם לא הוציא מפיו דיבור כזה שמוציאין מפיהם השועלים קטנים מחבלים כרם ה' צבאות ובזה הדבור הוא מטעה ומבהיל אנשי אשכנז באמרם מה שהוא אומר הוא אמת דאל"כ האיך יעיז פניו לומר דברים האלה בפומבי אם אינו אמת באשר במדינה זו כל המרבה לספר בשבח עצמו הרי זה משובח ועושים כל מיני פעולות רעות וכל מי שיכול להחניף מצליח כי שטנא נצח. ומיום שגברה החנופה, אין לנו תרופה. ובודאי במדינת פולין לא ירים ראשו לדבר כדברים האלה כי מתיירא פן ואולי ימרטו שערות ראשו וזקנו.

והנה לא רע"ה זה כרע"ה זה הצד השוה שבהן שכל למודם ותורתן שלא לשמה ושתים רעות עושין א' לעצמם אוי להם כי גמלו רעה לנפשם. שנית למי שמחזיק אותם האיך יקבל שכר המחזיק אותם אם תורתם היא שלא לשמה אך בעו"ה נפישי רמאי אשר למראה עינים ישפוטו שהוא ישר ועניו ותוכו מלא מרמה וכל מדות רעות וכמה פעמים המה רמוני ועל זה מרגלא בפומי לומר בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה וגם כיסין צריכין בדיקה, ואמרתי הענין כך הוא: בראותך איש א' עומד בבית הכנסת בתפלה בכוונה בטלית מכוסה ומכופל עד כנגד פניו אל תאמינו בו ליתן לו פקדון מעות או עסקא בלא סהדי לכך א' וגם הכיסין צריכים בדיקה ודרוש אותו אם רמאי הוא ואם נאמן על המעות כי גברה הקליפה של רדיפת הממון וסימנך זע"ם כי שית אלפי שנין הוי עלמא ב' אלפים הראשונים היה זנות. ב"א שניים הוה עון עבודה-זרה וב"א אחרונים הוא חמדת הממון. וגם בתי מדרשות צריכים בדיקה שתורתו יהא לשמה ולא בשביל לאסוף ממון ולא לשם גאוה ולהיות תוכו כברו ולהיות שח עינים ולא להיות מן החנפנים אשר בפיהם יברכו ובלבם יקללו ומי יכול לפרט כל המדות ישרות אשר צריך להיות ליושב אהל בית המדרש בפרט הגאוה וחמדת הממון והכעס וקנאה ושנאה צריך להרחיקן כמו שמרחיקים משור המועד והנה באתי במר נפשי. ובגודל אוושי. ובעינים זולגות שיכנסו דברי באזניכם לאמר שובו מדרכיכם הרעה אשר הם מאריכין גלות השכינה וכל מה דעבדו לגרמייהו עבדו.

וכהיום אשובה אל אנשי מדינת פולין באשר כבר אמרתי שהמה ראשונים לכל דבר שבקדושה אך ורק באתי לעורר ראשי עם קודש ה' יבא במשפט עם זקני עמו ושריו הם הדיינים להחזיק בעמוד הדין שלא לישא שום פנים להטות היושר ח"ו לא בהטייה גמורה ולא בגרמא דהטייה שלא לעשות מפסק א' הרבה פסקי דינין בפרטות לאלו השמשים אשר מענים את הדין הן להביא את הנתבע להעמידו בדין וגם לקיים הפסק דין ותיכף אחר ג' התראות יעשו לו כפיה בלי שום שאלת רב ומנהיג וע"ד זה ישביעו את השמש בנקיטת חפץ וזהו ביד הרבנים הודיינים כי הראשים אינן משגיחין על זה מפני שמחניפים ג"כ למשמשים עבור זה ועל הטוב יזכר אדוני מ"ו הגאון מוהר"ר יהודה אב"ד דק"ק ליסא. חתן הגאון הגדול מוהר"ר נטע אב"ד דק"ק אוסטרא, שהחזיק בעמוד הדין וצוה לעשות כפייה לראש פרנס ומנהיג מהקהלה שלו אחר ג' התראות וגם כזר עליו בחרם וכששמע הפרנס כזאת בא בחימה שפוכה לפני הרב והתריס לנגדו באמרו זהו שכרו מאשר הטריח ועשה פעולות עבורו להמציא לו הרבנות דק"ק ליסא וכששמע הרב כדברים האלה תחיל הרב לצעוק במר נפשו ואמר למשרתו שימה לשכור לו עגלה כדי לעקור דירתו מאותה העיר ועוד צעק ובכה והתחיל למרט שערות ראשו ואמר להפרנס לכך עשית הפעולות שתוכל לגזול את הבריות וזה התריס לנגדו בקנטורי דברים והרב לא השגיח בו ועשה לו כל הכפיות להיות נלכד במצודת החרם ושאר מיני רדיפות אשר עשה לו עד שנכנע ונפל לרגליו וכשראו אנשי הקהלה כך, נפל פחד הרב עליהם באמרם אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר. וכן עשה החסיד הגאון מוהר"ר רפאל מלובלין אב"ד דמדינת רוסיא באסיפת המדינה ולבסוף נסע משם עבור זה זכותם יעמוד לנו. מהם יראו כל הרבנים הודיינים וכן ילמדו לעשות לשבר מלתעות עול ולהיות להם מרכבת המשנה עם סוסים מוכן ומזומן בראותם שאינם יכולים להעמיד עמוד הדין על תילו.

וכן שמעתי כי מכה זו מכה מהלכת וסובבת אף במדינת אשכנז שקשה לעשות שום כפייה לאיזה פרנס ומנהיג ועל הרב מוטל שלא לישא פנים.

והנה כהיום באתי לעורר מנהיגי פולין להיות מנהיגים הדור לשם שמים ולא לרעות את עצמן להקל עול המסים מעליהם ומבניהם ומקרוביהם וכל הנלוים אליהם ולהכביד עול הקשה על צוארם של אחרים אשר אין להם שום צד היתר ובבואם לאיזה אסיפה להיות ראש המדברים להרחיק עצמו מן המתנות כדי שעל ידן לא יבא להטות היושר כי זה חולה רעה במדינת פולין כי הוא עושה כל פעולות לתת לו מתנות להטות את היושר ובאם צריכין לקבל את הרב לקהילה אזי הפרנס הוא נוטל חלקו בראש וכבר עשו חרם ארצות שלא לעשות כן הן צד הנותן הן צד המקבל אף אותן הקהילות שאומרות אנו צריכין לקבל הרב מחמת עשירותו מפני שאנו חייבים לאלפים אף המה עתידים ליתן את הדין וכבר הזהירו חז"ל על זה לא תעשו אלקי הבא בשביל כסף ובשביל זהב דהיינו דיין ורב בשביל כסף וזהב ובודאי מוכנים לקבל עונשם כי עוברים על חרם וק"ו שמקבלים מתנות לצורך עצמן ואוי להם לסרסורי עבירה כי לפעמים הראשים עצמן אינם רוצים לקבל איזה מתנה וגם הנותנים לא היה בדעתן ליתן שום מתנה רק ע"י סרסורי עבירה בשביל הנאת גופם הם מסיתים ומדיחים אותם לעבור על כל אלה ובכל הצרות והתלאות אשר עדו על ראשינו עדיין לא שבנו מתעייתנו המקום יזכור לטובה כשהייתי בק"ק יערסלב אחר מיתת מורי הגאון אב"ד דקהלתנו מהור"ר ישראל דרשן ז"ל והיה עמי חבירי הרב מהר"ר ישראל עלקושר ז"ל ורצה רב א' ליתן לנו מתנה אלף ג"ש שנמציא לו הרבנות דקהילתנו ולא אבינו להרכין אזנינו להאזין ולהקשיב לדבריו ועם חבירי המנוח הוסכמנו יחד באמרנו אל הרב חלילה לנו ליתן עינינו בממון לעבור את החרמות להיות מסרסורי עבירה.

לכן ירחק אדם מן ממון שאינו של יושר ויהא לו מדת ההסתפקות כאשר עשו אבותינו הראשונים. וסיפר לי הרב ר' ישראל כשמת הגאון בעל תי"ט לא הניח אחריו מעות לקנות לו תכריכין אף שהיה אב"ד בקראקא. וכן שמעתי כשמת הגאון בעל ט"ז שהיה אב"ד בק"ק לבוב וכל זה משום שלא פשטו ידיהם בממון שאינו של יושר ליתן להם מתנות, ואזהרה לראשי מחזיקי ישיבות אשר קצתם מקבלים מתנות מן הבחורים ומחמת זה נדחו בחורי חמד העניים ומוכרחים למכור אפילו כתונת שעליהם כי זולת זה לא יקובל אשר הרעה הזאת ראתה עיני וירדה מים ולפעמים נעשה הרעה הזאת ע"י בניהם וחתניהם או נשיהם ובודאי עון זה גרם בעו"ה שבטלו ישיבות במדינת פולין לכן ישימו זאת אל לבם שלא יהא זאת עוד למוקש לבית ישראל.

והנה בענין החזנים באתי להוכיח אותם להיות משרתי עליון לשורר לכבוד קונם ולא לשום פנייה אחרת להשמיע קולם כדי שישבחו אותם וכדי ליתן נדבות הרבה להנאת עצמן. כי חזן המתפלל בכוונה בניגון נעים יכול לעורר עדת ישורון יותר מכל המוכיחים כי פעם א' בקהלתנו התפלל חזן שלנו על טוב יזכר שמו ר' ברוך והיה אומר פזמון מלאכי רחמים בהתעוררות גדול כל כך בניגונים של רחמנות עד אשר היה מרכיך את לב האדם במילת אולי יחוס עם עני ואביון עד שהתחילו אנשים ונשים לבכות בבכיה גדולה ואמר אחד מן ראשי ופרנסי העיר כשמת אביו לא היה יכול להוריד דמעות ובהתעוררות זה החזן היה מוריד דמעות באמרו י"ג מדות וביותר בימים נוראים היה מן המעוררים בהתחלתו מילת יתגדל והרים קולו בניגון או באמרו זכרנו לחיים או מכלכל חיים לא היה שום א' בבית הכנסת שלא נשבר לבו לשוב בתשובה ובפרט כשניגן סדר עבודה היו כלם שופכים לב כמים אשר לא כן במדינות אחרות שאין להם לא ניגון ולא התעוררות אבל החזנים במדינתנו יכולים לעורר בקולם לשוב בתשובה לכן צריכים ביותר להיות יראת ה' על פניהם עם המשוררים להתפלל בכוונה להיותן משכימים ומעריבים בבית הכנסת וללמוד פירוש התפלה והמחזור ולהיות מרחיק עתמו משכרות ובפרטות בניגון הטעמים של הקריאה ע"פ הדקדוק. וע"ז ישגיח הרב ומנהיגי הקהל ולא כמו שראיתי שערוריה שהתפלל חזן א' שהיה לו קול נעים ובא לבית הכנסת בשבת והתחיל שוכן עד לאחר ברכו היה שותק ולא מתפלל עד קרא לשמש התחיל לזמר ואח"כ לא התפלל והתחיל לזמר יוצר משרתים, הייטב בעיני ה' עלי נתנו בקולם וגו' והנה החזן יכול לקרב הגאולה על ידו לשוב בתושבה והוא מרחיק בע"ה. גם מצוי העון מתשלומין פעולת שכיר ובכל זה שכירות המלמדים אשר יום ולילה לא ישבותו ואין משלמים להם שכרם היש עון גדול מזה ומחמת זה מוכרחים בעל כרחם לנוד למרחוק וזה מוטל על הקהל לתקן שהרשות יהיה נתונים להמלמדים ליקח לעצמן משכון. ועל המלמדים עונשם חרותה ארור עושה מלאכת ה' ברמיה בפרטות שהנערים אינם יודעים שום פי' המקרא ואפי' סדר בריאת עולם אינם יודעים בעו"ה והגרמה בניזקין שאינם לומדים כסדר כשמתחיל ללמוד עם הנער חומש לומד עמו מכל סדרה פרשה אחת ולא טוב לעשות כן אלא ילמוד עמו כל הסדרה והעיקר ללמוד עמו החבור כדי שידע פי' התורה ככה יתנהגו ולא כמו שעושים כדי למהר ללמוד גמרא ואחר שגדל אין בו לא גמרא ולא סברא ולא פי' התורה והעיקר חטא הוא על אביהם שכל א' רוצה להיות בנו חריף והם אינם יודעים שאלף נכנסים למקרא וכו' ויותר טוב בראותו שאין לבנו לב להבין ילמוד לו החומש עם החבור וכן נביאים וכתובים ואח"כ ילמוד משניות ושלחן ערוך ואז יהא לאביו נחת רוח בצאתו מן העולם ובפרטות פי' התפלה והסבה לזה הם המלמדים מסיתים ומדיחים את אביהם להתפאר עם בניהם שלומדים גמרא וגם להראות שהם הביאו את הנערים לתכלית ולפי האמת התכלית ההוא נהפך לכליה שמכלים ומקלקלין אותן.

וגם בענין המשרתים ראיתי שערוריה שאינם משלמים להם שכירות ואומרים שעשו גנבות ומעלילים כן עליהם כדי לפטור ולשלוח אותם בלא שכירות וזה היה סיבת החורבן כדאיתא במדרש ומרוב עבודה שהיו משעבדים בעבד עברי וכו'.

והנה לאה(ו)בת התוכחה צריך אני לפרש פסוק אחד בתהלים ל"ב אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ולכאורה הוא תמוה וכי הקב"ה ותרן הוא והלא כל האומר הקב"ה ותרן וכו'. אלא הענין כך הוא שיש כמה עונות שאינם נחשבים בעיני אדם והם בעיני המקום עונות גדולות, ובעיני אדם אינם נחשבים לעונות אלא כגון רציחה כפירה אשת איש גזל וגניבה. והנה הגאוה אינה נחשבת בעיני האדם לעון באומרו כל ת"ח צריך להיות בו שמיני שבשמינית. והנה לפי האמת הוא חלק א' מס"ד וס"ג חלקים ענוה אבל הוא מתגאה ס"ג חלקים ולא ישאר בדוחק חלק א' ענוה והוא חולה רעה כאלו כפר בעיקר ונכלל בו כאלו בא על כל עריות כלם כמאמר ז"ל כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם כי כל תועבת האלה עשו וגו' וגם גורם לחטא שפיכת דמים כי הגאוה מביא לידי כעס וכל מה שעושין לו הוא נגד כבודו ועי"ז מתקוטט עם חבירו ומדבר לו דברים רעים ומלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים וגם נכשלים המוני עם בעו"ה בראשי עבירות חמורות כעון א"א כבר אז"ל ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לתוך אומנות חבירו ק"ו מי שמקפח פרנסת חבירו אין לו הנאה מזה רק מגרש את חבירו מחמת קנאה, גדול עונם מנשוא יותר חמור מאשת איש ובפרט אם הוא למדן כאלו המית אותו ואשתו ובניו וגם מטריד אותו מתורתו ע"י הלה"ר ורכילות שהוא אומר עליו. ולא די לנו בעונות ראשונים החמורות מרציחה הוא עון קרי כמ"ש חכמי המוסר בא וראה אם אדם המית את חבירו צריך להיות נע ונד ג' שנים ולהיות יושב בתענית ולהיות אסקופה הנדרסת לפני פתח בית הכנסת שכולם ידרסו עליו וצריך לצעוק במר נפשו ולומר רוצח אני ק"ו בעון קרי שממית את בניו שהיה ראוי להיות נוצר מכל טיפה ולא עוד אלא עושה גוף לשדים ומגביר החצונים ומציב אלהים אחרים על אלקים קדושים ועל זה ידוו כל הדיווים. ובשומם אל לבם החטא הגדול הזה ואשר אין שום אדם נמלט מזה העון איך יעלה על לבן להתגאות (ואוי להם לאותן שמרחיקין עמצמם מליקח אשה פן יהיו להם בנים ולא יהיו יכולים להספיק אותן ובילדי נכרים יספיקו ולא שמו בטחונם באלהי' כי הוא הנותן טרף לכל בריה) בפרט אותן אנשים שנתרחקו מנשותיהם ימים רבים במדינה אחרת אשר בוודאי נכשלים בעון זה שהוא חמור מרציחה.

וכל איש הישראלי אם חבירו מביישו ברבים יהא סבלן והיא נחשב לו השפיכות דמים מה שהלבין אותו חבירו פניו ברבים לכפרה על עון קרי אשר הוא נחשב ג"כ לרציחה. ועיקר התשובה להסיר מעליו קליפת הגאוה ולישב על הארך ויבכה ויחבט ראשו בקרקע וירד דמעות כנחל ויאמר במר נפשו ויתודה על אשר המית בניו ופגם בה' גבורות מנצפ"ך ונתן בעוונו גוף לשדים והגביר החצונים זולת שאר סגופים אשר צריך לעשות. והנה מצאתי בספר א' סדר הנזיפה אך מבגידת הזמן אי אפשר להעלותן. לכן כל הדברים האלה יהיו תמיד לנגד עיניו.

עוד יש שאר עונות שאינם נחשבים בעיני אדם והם נחשבים לעון גדול כגון ליצנות הוא פוגם בק"ך צירופי אלהים כמנין ל"ץ וצריך לישב בתענית ק"כ ימים לכך אמר אשרי אדם לו יחשוב ה' לו עון שאצלו ית' אינו נחשב לעון אזי אשרי לו אבל אם יש לאדם מאותם עונות שאצל האדם אינו נחשב לעון ואצלו ית' נחשבות לעונות גדולות כגון ליצנות חנופה לשון הרע אזי אינו אשרי לו ח"ו.

והואיל ועסקינן בתקון קרי באתי להזכיר מ"ש בטור אורח חיים שולחן ערוך סי' ע"ז צואה על בשרו אסור לקרות ק"ש וכתב המגן אברהם שכבת זרע על בשרו דינו כצואה לכן יהא לו לפני מטתו תמיד כלי עם מים להדיח מקום המלוכלך.

והנה בעו"ה עון לשון הרע וליצנות ונבול פה הוא עון כמו הוצאת זרע לבטלה, לכן אני מזהיר לכל איש הישראלי ולנשים שלא לקבל לשון הרע עד שיאמר לו בפניו של אותו האיש. ובפרט הקצינים אשר במדינה זו השנאה צמודה בלבם משך ימים רבים לכן לא יאזינו ולא יקשיבו עד שיאמר פנים אל פנים.

והנה במשך זמן היותי במדינה זו עברו עלינו כמה אנשים מופלגים אשר היה עליהם דוחקא טובא ואמרתי להם לילך אל הקצינים לגלות להם גודל דוחקם ולבקש מהם עזר ולא רצו באמרם זה דרך מדינה זו כל המרבה לשבח את עצמו הרי זה משובח באמרו אני ראש ב"ד בקהלתנו ובכמה קהלות דרשתי ולהפליג עצמו בהפלגות וזה אין אנו יכולים לעשות קורדום לאכול ממנו ולהיות מהדורי אפתחא ונסעו בפחי נפש. וגדולה מזו עבר איש א' ושאלתי אותו שם אביו ואמר שם אביו שהיה מן הגאונים והגיד לי שם חמיו וגם הוא היה מן המיוחדים שבעדה ולא רצה לגלות עצמו שהוא למדן והיה לפלא בעיני על חמיו האיך התחתן עצמו עם איש כזה ואחר נסיעתו מעירנו ג' ימים עברו עלינו אנשי קהלתו ושאלתי ע"ז האיש ואמרו שהוא ת"ח מופלג וחזר ל' פעמים כל הש"ס עם אביו הגאון, ואמרתי על אנשים כאלו נאמר הא דאיתא בתרגום יונתן ויקרא משה ליהושע בן נון יהושע כד חמי משה ענותנותיה קרא להושע בר נון יהושע. ופירש רש"י י"ה יושיעך מעצת מרגלים אמרתי בדרך הלצה בענין שאנו עסוקין בו באיש שהוא עניו ושפל רוח אשר אינו יכול להתפאר אין לו עזר וסעד רק מן השמים ירחמוהו לכך אמר כד חזי משה ענותנותיה דיהושע שאינו יכול להתפאר שעי"כ יקבל מתנות ועזר מבני אדם לכך אמר יה יושיעך אין לך תרופה רק מן השמים ירחמוך. כתבתי לתוכחת מוסר לקצינים ונדיבים אשר מטיבים לטובים וזהו דוקא אם הת"ח בעצמו יבא לבקש מהם ובסבה זו הרבה אנשים צדיקים מקדושי עליונים הולכים בפחי נפש, ואשרי אנוש יעשה זאת כאשר ראיתי בהמבורג אשר קצין אחד נתן מעות ליד איש נאמן אחד מקהלתו לחלק מתנות ללומדים אחר החקירה היטב מה משפט האיש ומעשהו בלי הגיד מי הוא הנותן זהו הצדקה הנאמר עליה מתן בסתר יכפה אף ומצלת ממות משונה וכן הוא רוב הצדקה שבארץ פולין (והנה מה טוב ונעים היה אם אנשי אשכנז היו נותנים צדקה כדרך הלמוד שלהם שרוב תורתן לשמה בלי שום הנאה ואנשי לומדי פולין היו תורתן כדרך צדקה שלהם דכל צדקתם בסתר אזי בוודאי היו מוצאים חן בעיני אלהים ואדם) לכן ישימו זאת אל לבם כי היום בעו"ה רוב לצדקה והנה צעקה להתפארות.

והנה כל דברי מוסר שכתבתי לאו לאנשי פולין לבד איתמר אלא על הכלל כולו יצא להיות כל איש הישראלי עוסק בתורה ובמצות לשמה ובאמת תמיד הייתי משתומם בראותי איזה אנשים שמתמידים בתורה ולמראית עינין לכאורה יש בהם איזה מדות ישרו. וכשרואין שיגיע עליהם איזה דבר הנוגע בממון או בכבוד הגוף אזי נדריו לא נדרי ושבועתיו לא שבועות לחרף ולגדף את חבירו ולביישו ברבים ולהפסיק בתפלה בין ישתבח ליוצר ואפי' בק"ש בין אחד לואהבת ואז עושה שאר ענייניו אשר לא כדת ואמרתי בלבי איככה נהייתה זאת עד שמצאתי בזוהר סוף פ' קרח וז"ל ומאן דעביד זכוון על מנת לקבל פרס נחית עליהון כעובדייהו ואינון שדין ומזיקין ומלאכי חבלה במרכבתא דלהון לאתפרע מנהון. וכאשר קריתי זאת רעדו כל איברי ועל זה ידוו כל הדוויים עד היכן עונש הגאוה והעושין על מנת לקבל פרס לרדוף אחר הממון ובתוכחתי אני רגיל לומר מה שסדר בעל ההגדה קדש ורחץ רמז מוסר יש בזה הסדר כי בעו"ה יש כמה בני אדם שמתנהגים בטבילות ובשאר דברים וכשמגיעים לו איזה יסורין בגוף או בממון אזי כאלו לא ידע ממצותיו יתברך לכך סדר קדש ורחץ להיות קדוש תחלה במעשים ואח"כ רחץ במקוה ולא להיות כטובל ושרץ בידו ודי בהערה זו לבד ללמוד תורה לשמה לקרב הגאולה.

והנה כבר חרות בספרי כסף נבחר אשר היו בידי חדושים על כמה מסכתות מסדר נשים בב"ק וב"מ ועל כמה מסכתות ונשרפו בעו"ה בשעת השריפה אשר ממרום שלח אש בקהלתנו והנה קט אשר נשארו בידי אמרתי להעלותם על הספר כדי שיאמרו דבר תורה בשמי לקיים אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לדור בב' עולמים אלא התפלל דוד ואמר יהי רצון שיאמרו דבר הלכה משמי להיות שפתותי דובבות בקבר. וע"ז שמעתי ממורי הגאון מהור"ר ישראל דרשן דזהו אמר דוד תאות לבו נתת לו דהיינו שיאמרו הלכה משמו לך וארשת שפתיו בל מנעת סלה דהיינו לאחר מותו להיות שפתיו דובבות סלה. וכבר אמרו ז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וקשה למה אמר ותלמודו בידו ולא בפיו אלא קאי על לימוד הש"ס שצריך עיון גדול וצריך לפלפל בו היטב כמו שאר ז"ל לגבי יהודה לא ידע למטרח ולמשקל בשמעתתא.

ידי"ו רב לו דזהו קישוט של הלכה כי דרך הפלפול הוא בידיו שמכין ומקשקשין זה לזה ולכן לא אמרו שגורה בפיו כי תרווייהו צריכין להיות בקי ולהיות לב להבין ולירד לעומקא של הלכה כדי שיכולים לברך עליו הטוב והמטיב טוב לדידיה ומטיב לאחריני שיש לאחרים ג"כ הנאה ומי שהוא בקי ואינו יורד לעומקא של הלכה יכול לבר הטוב שטוב לו שהוא בקי ואינו צריך לחפש אחר הדברים אבל לאחרים אינו מועיל.

והנה בדורות הראשונים לא החזיקו טובה לעצמם ממעלת הבקיאות ומי לנו גדול מהגאון מוהר"ר יהושע אב"ד דק"ק קראקא אשר כל הש"ס היתה שגורה בפיו על פה וכן שאר הגאונים לו היו משבחים אותו שהוא בקי רק שידיו רב לפלפל. לא כן עתה אם הוא בקי באיזה מסכתא או באיזה פוסק מחמת רוב גאוה תמיד תהלתו בפיו שהוא בקי בכל הש"ס אף שאינו בקי כי אם באחת או בשתים מסכתות המקום יהפך לבבם לטובה.

ובכן בטוחני על דברי אלה המעוטים שיחזיקו כמרובים ויהיו לרצון לפני השונים בשערי המצוינים דשנים ורעננים ואמרתי בלבי לקרות שם זה הספר כס"ף מזוק"ק שעולה כמו שמי אבי עזרא זעליג עם מספר אותיות הספר. אך כהיום בראותי שרוב הכתבים נשרפו בעונותי ופרוץ מרובה על העומד קראתיו חבו"רי לקוט"ים שעולה ג"כ כמנין שמי. עד כאן כתבתי מהעמודים שהעולם עומד וקיים עליהם והם תורה ועבודה גמילות חסדים ודין אמת. ואם אמרתי לכתוב מהעמוד השלום ולספר בגודל גנות המחלוקת תקצר היריעה מהכיל כי בעו"ה מפני שדורשים אחר הכבוד וכל א' מבקש שררה לעצמו ועי"ז מבערים את האש הגדולה המתלקחת ותוקד עד שאול תחתית רק זאת ישימו אל לבם כי זאת שהחריבה את ארצנו מדינת פולין חלק לבם עתה יאשמו כנודע מגודל מעלת השלום ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ואף התורה לא נתן לישראל כי אם על ידי השלום ושמו של הקב"ה שלו"ם ולכן הקדמתי בספרי זה לכתוב חידושים והתחלתי בשלום כאשר עיניכם תחזינה משרים ואל אלהים צבאות. יראנו מתורתו נפלאות. ויקרב קץ הפלאות במהרה בימינו יעשה לטובה (לטובה) אות. אכי"ר: