הרי בשמים/ב/רנ
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ד' כ"ב שבט שנת תר"נ לפ"ק סטרי.
- ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי חכם ונבון מוה' יעקב שור נ"י אבד"ק ברעזדאוויץ יצ"ו.
מכתבו הגיעני והנני לתשובתו ע"ד הד"ת שבא לפניו בנידן א' ששכר רפת אצל מחזיקי גראלניא להעמיד בהמותיו על הברייא כפי התנאים שביניהם ושישלם להם בעד הברייא שיוציאו מכל קאריטץ ערדעפפעל עשרים צל וחייבו המשכירים א"ע ליתן לפני הבהמות בכל יום ארבעים קאריטץ ערדעפפעל והי' המדובר ביניהם להתחיל לשרוף בהגראלניא לא יאוחר מן חמשה עשר לחודש נאוועמבר העבר והשוכר קנה הבהמות לזמן המוגבל אכן המשכירים לא התחילו לשרוף בהגראלניא עד ראשון לחודש יענר העבר ועד אותו הזמן קיבל השוכר אצל המשכירים ערדמפפעל להאכיל לבהמותיו בסתם בלי שום מקח ואומר שבדעתו הי' שיקבלו ממנו מחירם כפי שהי' עולה הברייא וכעת תובעים המשכירים ממנו בעד הערדעפפעל סך רב יותר מכפי שהי' עולה הברייא וטוענים שהיו אנוסים בהעכבת הגראלניא זהו תוכן הד"ת ודורש מאתי לחוות דעי בזה עפ"י דתוה"ק:
הנה כ"ת כ' לדון בזה מכח דברי הש"ס כתובות ל"ד: הניח להם אביהם פרה שאולה כסבורין של אביהם הוא וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול שהוא פחות שליש הרי דהיכי דאינו רוצה לגזול רק כסבור שמגיע לו אפי' נתברר שאינו כדבריו א"צ לשלם רק דמי בשר בזול שהוא שני שלישים והה"נ מחויב השוכר לשלם ב' שלישים בעד המותר שעולה דמי הערדעפפעל יותר מכפי שהי' עולה הברייא עפ"י שומת בקיאים עכ"ד ואנכי לא כן עמדי דלפענ"ד נראה דל"ש בנ"ד במזונות בהמות לומר דמי בשר בזול דכיון דלא הי' לו ברייא להאכילם הא ע"כ הי' נותן להם ערדעפפעל דרק באדם שייך לומר דאלו הוי ידע שיצטרך לשלם הי' מונע א"ע מאכילת הבשר דומיא דכ' בתוס' כתובות ק"ח. בשם ר"ת בטעמא דחנן דס"ל התם בהלך למדה"י ועמד א' ופירנס את אשתו דאיבד מעותיו משום דיכול הבעל לומר אילו לא פרנסה היתה מצמצמת עצמה ומתפרנסת בדוחק ע"ש וזהו ל"ש רק באדם אבל בבהמה הלא הוא רוצה בפיטומה כדי שתשבח דאם אינה אוכלת כראוי היא מיכחשה ומיפחתה בדמי' דלהכי באמת מודה חנן דכשפיטם בהמת חבירו שלא מדעתו חייב לשלם כמבואר מד' התוס' ב"ק ל"ד. ד"ה הב"ע כשפטמו ע"ש והרי שנינו בנדרים ל"ח. וזן את אשתו ואת בניו אעפ"י שהוא חייב במזונותן ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה וה"ט דאשתו ובניו כיון דלאו לפטומי עבידן ליכא הנאה חדשה ואינו אלא מבריח ארי בעלמא ושרי במודה"נ משא"כ בהמתו דלפטומי עבידא איכא הנאה חדשה דשויא יותר עבור הפיטום ולכך אסור עפירש"י ותוס' והרא"ש שם וא"כ שמעינין מזה דפיטום בהמתו ש"ח ל"ה מבריח ארי ושפיר חייב לשלם ועתוס' ב"ק ק"א. ד"ה א"ד ובש"ך ח"מ סי' שצ"א סק"ב ותשו' בית יעקב סי' קס"ה [אמנם יש להעיר בזה מהמשנה דתרומות שהובאה בע"ז ט"ו. כהן ששכר פרה מישראל אעפ"י שמזונותי' עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה דמאי היא הרבותא בזה שמזונותי' עליו דבשלמא אי ל"ה חייב לשלם לו כשזן את בהמתו א"כ במזונותי' על ישראל בודאי אסור דמהנהו ממש שמרויח דמי מזונות בהמתו והוי פשיטא דאסור ואשמעינין שפיר דאעפ"י שמזונותי' על הכהן ואין מגיע להישראל ריוח ממון אפ"ה לא יאכילנה כרשיני תרומה משא"כ אי הוי הדין דזן את בהמת חבירו שלא מדעתו חייב לשלם א"כ אף שהמזונות על ישראל הא מחויב הישראל להחזיר להכהן דמי המזונות וא"כ שוה הוא היכי שהמזונות על ישראל עם היכי שהמזונות על הכהן בשניהם לא משתרשי מידי להישראל הנאת ממון רק הנאת הפיטום וצע"כ. והנה במרדכי יבמות פ' אלמנה הקשה הרי הישראל רשאי ליהנות מתרומה ותי' דהוי הנאה של כילוי ואסור והנה בגמ' בע"ז שם מדייק מהכא דשכירות ל"ק דאי שכירות קניא אמאי לא יאכילנה ומשמע דאי הוי אמרי' שכירות קניא אז כיון דבשעה שהאכילה הכהן התרומה הוי' הפרה קנין כספו אע"ג דנמשך לישראל הנאה מזה לאחר שתחזור אליו הפרה שמתפטמת ע"י האכילה בכ"ז כיון דבשעת האכילה היא קנין כספו לא איכפת לן וקשה לפמ"ש הב"ח בח"מ סי' שי"ג הובא בש"ך שם דאף דל"א שכירות ליומא ממכר רק באונאה מ"מ גם בעלמא שכירות קני' מדרבנן עכ"פ וא"כ לפמ"ש במל"מ פ"ב מה' תרומות דאיסור הנאה של כילוי בתרומה הוא רק דרבנן אמאי לא יאכילנה כיון דמדרבנן הוי קנין כספו בשעת האכילה ומהני לנגד איסוה"נ של כילוי בתרומה דג"כ ל"ה רק מדרבנן בשלמא הא ל"ק דהרי כרשינין הוי ירקות ותרומת ירק אינו רק דרבנן די"ל כל דתקון רבנן כעין דאוריי' תקון משא"כ השתא הרי א' בגיטין ס"ה. דל"א כל דתקון כו' אלא בדבר שיש לו עיקר מה"ת וא"כ כיון דאיה"נ של כילוי אפי' בתרומה דאוריי' ל"ה רק דרבנן ותרומת ירק ג"כ דרבנן הלא הו"ל תרי דרבנן ומבואר בב"ש אה"ע סי' כ"ח דתרי דרבנן חשיב אין לו עיקר מה"ת וא"כ ל"ש כל דתקון כו' וצע"כ] וא"כ בנ"ד חייב השוכר לשלם בעד הערדעפפעל ככל שויים. אמנם דברי כ"ת יש להם מקום לכאורה באם יוכל השוכר לברר שהי' מצוי שם בזמן הלז גראלניא אחרת ששורפין בה והי' יכול להאכילם ברייא בדמים מועטים בכגון זה שפיר מצי למיטען שאילו הי' יודע שיצטרך לשלם עבור הערדעפפעל כל מחירם ל"ה מאכילן והי' מעמידן על הברייא בגראלניא האחרת ושפיר דמיא הא להך דהניח להם אביהם פרה שאולה כו' ואפי' אי השביחו הבהמות יותר ע"י הערדעפפעל מאלו הי' מאכילן ברייא בכ"ז מצי למימר אילו הייתי יודע שהמשכירים ירצו בעד הערדעפפעל כהשער שבשוק הייתי מסתפק בנתינת הברייא עבור הבהמות ולא הייתי חושש בשבח זה ואשכחן כי"ב בש"ס ב"מ מ"ב: ההוא דאפקיד כשותא גבי חברי' כו' ר"א אמר בכיסי ומשלם לי' דמי כיסי ופי' באס"ז שם דכישות של הנפקד הוי כיסי ולהכי משלם לי' דמי כיסי מה דמשתרשי לי' ואף אם השביח השכר יותר ע"י הכישות של המפקיד י"ל אני מסתפק בשלי ולא הייתי חושש בשבח זה ע"ש וע' בהה"מ פי"ב מה' אישות ובהפלאה בק"א סי' ע' ס"ק י"ט אפס שצריך השוכר לישבע שהי' כונתו ליקח הערדעפפעל על המקח של הברייא שכ"כ גם באס"ז ב"ק קי"ב. ובכתובות ל"ה. בשם הר"ם מסרקסטה ז"ל בהך דהניח להם אביהם כו' וז"ל ואי הוו יתמי רברבי משתבעי דל"ה ידעי דדילי' היא ופטירי מההוא תילתא דזולא ומסתברא דשבועת חפץ ביד משתבעי עכ"ל והיינו דאף דקיי"ל דאין נשבעין על טענת ספק בכ"ז כיון שהזיקו להמשאיל בודאי ורק שאומרים שהיו שוגגים להכי דין הוא שישבעו אף על הספק וע' ש"ך ח"מ סי' רמ"ו ס"ק י"א שכ' בשם הרש"ל דאם קרא לאורח הסועד אצל בעה"ב בחנם וא"ל אכול עמי פטור האורח בשבועת היסת שדעתו הי' לאכול בחנם דהו"ל כגברא דלא עביד למיגר ועתה"ד סי' ש"ח ובש"ך ח"ד סי' קכ"א סק"ו. והה"נ צריך השוכר לישבע שדעתו הי' לשלם רק כמו בעד הברייא ולא יצטרך לשלם בעד המותר רק ב' שלישים:
אמנם אחרי העיון נראה דל"ש בנ"ד דין זה כלל ול"ד להך דהניח להם אביהם פרה שאולה כו' דבשלמא התם שפיר אמרי' דמשלמין דמי בשר בזול כיון דקיי"ל בח"מ סי' שע"ח דמזיק ממון חבירו בשוגג חייב באונס פטור וא"כ היורשים המה אנוסים דל"ה צריכין להעלות על הדעת שהפרה אינה של אביהם כמו דקיי"ל ביו"ד סי' קפ"ה באשה שיש לה וסת ושמשה שלא בשעת וסתה וראתה הו"ל אונס אפי' לא בדקה א"ע קודם תשמיש משום חזקה אורח בזמנו בא ולא הי"ל לאסוקי אדעתה לבדוק עצמה קודם תשמיש והה"נ הרי קיי"ל חזקה כל מה שנמצא ת"י האדם הוא שלו ול"ה צריכין היורשים לבדוק ולחקור אם הפרה היא של אביהם והויין היורשים אנוסין בזה והכי מבואר בתוס' ב"מ פ"ב: ד"ה וסבר דבהך דהניח להם אביהם כו' הוי אונס גמור ע"ש וא"כ ל"ה החיוב אצלם רק משום שנהנו כיון דמשום הנאה חייב אפי' באונס כדמצינו בכתובות ל': דחייב בתחב לו חבירו בבית הבליעה משום הנאת מעיו ע"ש ולכך א"צ לשלם רק דמי בשר בזול שהוא פחות שליש משום דיכולין למימר דאי הווי ידעי דבעי שלומי ל"ה אכלי בישרא כמבואר בפירש"י ב"ק קי"ב. ובפרשב"ם ב"ב קמ"ו: גבי סבלונות הדרי וכי"ב כ' בתוס' חולין קל"א. בהא שהקשו דאמאי אכל מתנות כהונה פטור הרי כשאנס המלך את גרנו אם בחובו חייב לעשר דקא משתרשי לי' וה"נ משתרשי לי' שבמקום זה לא אכל ד"א ואמאי פטור ותי' דבאכל לא משתרשי לי' דאפשר שהי' מתענה והיינו כיון דמטעם מזיק אין לחייבו דהו"ל ממון שאין לו תובעין אפס משום דקמשתרשי לי' באכילתו וכיון דהו"מ להתענות ל"ה זה ריוח ומבואר במח"א ה' נז"מ סי' ג' דבאדם שאין דרכו להתענות ל"ש זה ואפ"ה מצי טעין לא הייתי מוציא כ"כ בסעודתי ולהכי משלמין עכ"פ דמי בשר בזול או כמ"ש בספר יהושע בפו"כ סי' תכ"ח דביתמי ל"ש למפטרינהו לגמרי משום שהיו מתענים כיון דאם איתא שהיו רוצים להתענות למה אכלו בשר הפרה הלא היו יכולין לקבל דמים בעד הבשר וא"כ גלי אדעתייהו שרצו לאכול ולהפסיד לעצמן רק שאנו אומרים שאם היו יודעין שאינה שלהם וצריכין לשלם במיטב ל"ה אוכלין בשר ובמת"כ אמדינין דעתי' דאף אם הי' שלו ל"ה אוכל ול"ה מפסיד דמים לעצמו ורק מפני שידע דמ"כ אין להם בעלים שיתבעוהו לכך אכלן ואלו הי' יודע שיצטרך לשלם ל"ה אכל כלל והי' מתענה ולכך פטור לגמרי ע"ש. משא"כ בנ"ד הלא הי"ל לבעל הבהמות לשאול להמשכירים כמה ישלמו בעד הערדעפפעל ואפי' אם נחשבי' לשוגג הלא קיי"ל בסי' שע"ח דמזיק ברשות ניזק גם בשוגג חייב ולדע רש"י והראב"ד והטור בהכניס הניזק ברשות מזיק ג"כ חייב בשוגג ע"ש והנה עפ"י האמור מיושב קושי' המהרי"ט שהובא בנתה"מ ובקצוה"ח סי' רמ"ו בהא דקיי"ל באכול עמי דחייב לשלם כשאכל עמו והרי מצי למימר הייתי מתענה ומ"ש בקצוה"ח שם דבאכול עמי חייב משום נהנה אע"ג דהוא מדעת בעלים לא גרע מיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות ע"ש לפענ"ד צ"ע מד' התוס' כתובות ק"ז: ד"ה חנן שהקשו שם על הא דקתני התם במתני' מי שהלך למדה"י ועמד א' ופירנס את אשתו חנן אומר איבד את מעותיו והק' מהא דקיי"ל היורד לתוך שדה של חבירו ונטעה שלא ברשות דשמין לו כאריס ותי' דהתם השבח בעין הוא ודין הוא שיטול אבל הכא לא השביח לו שום שבח נכסים אלא שהצילו מגביית בע"ח והו"ל כמבריח ארי מנכסי חבירו דאע"ג דמהנה אותו לא מתחייב מידי ע"ש וא"כ גם באכול עמי הא ל"ה השבח בענן ול"ד ליורד לתוך שדה חבירו כו' ובעיקר סברת הקצוה"ח ונתה"מ שם שכ' דבאכול עמי חייב לשלם משום הנאת מעיו יל"ע מכתובות ל': דקא' זר שאכל תרומה א"ב ולאביי פטור והא מעידנא דאגבי' קניא כו' וקשה דנימא דא"ב בא"ל אכול עמי תרומה דעל ההגבהה א"ח רק על הנאת מעיו ובאין כא'] ולהנ"ל י"ל עפמ"ש במהרי"ט ח"א סי' קנ"ה באורחין המסנבין אצל בעה"ב דזוכין בהמאכל שנותנים הבעלים לפניהם משעת הגבהה ורשאין ליתן למי שירצו וערמ"א אה"ע סי' כ"ח סי"ז דאורח שקידש אשה בחלקו מקודשת ובמק"א כ' דתליא בפירושי הקדמונים ז"ל בהא דקא' בנדרים ל"ד: לאפוקי דאי אזמני' עלה ע' פ"ז דדמאי משנה א'. ב'. ובביצה מ' וברע"ב רפ"א דמע"ש ובתוס' עירובין ע"ג: ד"ה בני חבורה וש"ע א"ח סי' שצ"ז ס"ח ובמל"מ פי"ג משכירות הי"ג] וא"כ גם באכול עמי הא חזי' דרצה להפסיד לעצמו כיון דמקודם דאכלו משעת הגבהה הלא הי' יכול למוכרו לאחרים וא"כ ל"ש לומר שה' מתענה. עכ"פ בנ"ד כיון דהי"ל לבעל הבהמות לשאול להמשכירים באיזה מקח הם נותנים לו הערדעפפעל ולא שאל אותם הוא חייב לשלם להם בעד הערדעפפעל מדין מזיק כפי השער שבשוק.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |