הרי בשמים/ב/רכח
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום א' י"ד מנ"א שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי
- ישאו הרים שלום לכבוד תלמידי שארי ידידי הרב הגדול החריף המופלג בתו"י מוה' יצחק אייזק ראללער נ"י אבד"ק פאנזעשט יצ"ו במדינת רומעניען.
מכתבך הגיעני עד"ש בעסק ביש שאירע בק' שבא בליעל אחד לפניך ואמר איך שהתאספו בחורים וגם בתולות בבית משתה א' וקידש בתולה בת יחידה של עשיר א' בטבעת שנתן על אצבעה לפני שלשה עדים ועשית גב"ע ע"ז במושב בי"ד של ג' מהעדים הללו זה שלב"פ זה ואחר האיום בתו"ע באליונ"ע כדת במעמד הבתולה והבליעל הכחישו העדים הללו את הדבר לגמרי ואמרו שלא נתן טבעת על אצבעה ולא שמעו שיאמר דיבור של קידושין אפס כשלקח ידה משכה אותה ממנו בחזקה וברחה וגם העלמה הכחישה אותו ואמרה שלא שם טבעת על אצבעה וכשהרגישה שהתחיל לאחוז אצבעה משכה ידה ממנו בחוזק וברחה ממנו והבליעל הזה התפאר בשוק שכאשר יתן לו אבי העלמה שמונת אלפים פראנק יפטרנה בג"פ וכראות הבליעל שלא פעל בזה מאומה אמר אח"כ שיש לו עוד ע"א חייט שראה שקידשה והוא ריק ופוחז מוחזק לגנב וע"א העיד עליו שמחלל שבת וכששלחתם אחריו שיבוא להעיד השיב לשליח בי"ד שאם יתן לו אבי העלמה מעות יבוא להעיד שהוא יודע ג"כ לטובת בתו ושלחתם אחריו כ"פ ולא רצה לבא בשום אופן וכעת נסע משם לעיר אחרת ואותו הבליעל עצמו אמר שקידשה בהטבעת שהראה לפניך ושאלת אותו אם קידשה בטבעת זו האיך באה לידו והשיב שבעת שנתן הטבעת על אצבעה בעודנו מחזיק בהטבעת ואגדו בידו משכה היא ידה ממנו ונשאר הטבעת בידו. זהו תוכן השאלה:
הנה אפי' אם היו העדים שומעים שא"ל ה"א מקודשת לי בכ"ז כיון דלא ראו נתינת הטבעת ל"מ דאף למ"ש בב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ב בשם המרדכי דבקידושין מהני ידיעה בלא ראי' זהו דוקא היכי שראו מתחלה הטבעת ביד המקדש ואח"כ ראו אותה על אצבעה אף שלא ראו גוף הנתינה מ"מ הו"ל ידיעה ברורה שבא מידו לידה אבל במה ששמעו שאמר ה"א מקודשת לי בטבעת זו לחוד זה ל"ה ידיעה כלל וכ"כ בס' המקנה בק"א שם ובתשו' חת"ס סי' ק"א. ואין לנו לדון רק מכח העד הרביעי שאומר שקידשה בפניו הלא מבואר ברמ"א סי' מ"ב ס"ב דאפי' להמחמירין במקדש בע"א הוא רק כששניהם מודים אבל אם א' מכחיש העד אין לחוש ואף שאין העד בפנינו בכ"ז הלא מבואר בתשו' דרכי נועם חאה"ע סי' ד' דאפי' המקדש וגם העד בעיר לא בעינין שתכחישנו בפניו ובפרט ששלחו הבי"ד אחרי העד כ"פ ולא בא ואפשר שגם הוא יעיד כהשלשה העדים הראשונים שהרי השיב להשליח בי"ד שיודע עדות לטובת הבתולה והרי מבואר בנובי"ק סי' ס' ובתנינא סי' ע"ה דאפי' למאן דמחמיר במקדש בע"א אינו רק ס' קידושין כיון דרוה"פ ס"ל דהמקדש בע"א א"ח לקידושין [ע' מה שכתבנו בזה לעיל סי' נ"ו] ולהכי אם רוצה לכונסה צריך לקדשה מחדש ע"ש שכ' בסד"ה ואומר אני דגם הרמ"א לא החמיר במקדש בע"א אלא אם יגרש בנקל ע"ש ובנ"ד הלא הבליעל הזה מבקש שאבי העלמה יעשרנו עושר גדול וגם הרמ"א יודה דבכה"ג א"ח לקידושין ובפרט שהרי כבר נסע העד הזה משם לעיר אחרת והרי בענין כזה אפי' בשהמקדש אומר שיש לו ב' עדים ולא הגידו בפני הבי"ד אין בידינו לאסור את האשה עי"ז כמ"ש בב"ש שם ס"ק ט"ו וז"ל ואם הוציא קול שקידש אותה ואומר דיש לו עדים ויצאו מעיר ולא הרחיקו מותרת ול"ח לדבריו אפי' אם אומר שיבואו היום או מחר אפי' אם אומר פו"פ הם עדיו ואפי' אם היא משודכת שלו לא משגחינין בדבריו כמ"ש בתשו' רמ"א סי' ל' ומחמת קול אין חשש כשאין קול מוחזק עכ"ל ומכ"ש לפ"מ שמצדד בנובי"ת הנ"ל עפמ"ש לפרש דברי רש"י ז"ל בקידושין דטעמא דמ"ד המקדש בע"א חוששין לקידושין הוא משום דמ"ד דבעי שנים דוקא הוא משום דילפי' דבר דבר מממון א"כ בכה"ג דמהני ע"א להוציא ממון מהני גם גבי קידושין וכיון דבממון אם קבלו עליו דליהמן עלי' כבי תרי חייב לשלם אח"כ על פיו שהרי הימני' גם בקידושין דינא הכי שאם האיש והאשה ייחדו אותו שיהי' עד בקידושין שלהם הרי קבלוהו עליו והימנוהו עליהם אבל לא באמירתו שראה הקידושין בלבד ולפי דברי הבליעל הא אמר בעצמו שהזמין שלשה אנשים שיהיו עדים בדבר ולא קיבל עליו נאמנות ע"א:
וחוץ מן האמור הרי לפי דברת הבליעל בעצמו הי' שימת הטבעת על אצבעה מתחלה ועד סוף באונס והרי בב"ש סי' כ"ח ס"ק י"ב כ' עמ"ש הרמ"א שם דאם זרק לה הקידושין אפי' לתוך חיקה שתיקה כה"ג לאו כלום הוא הואיל ולא נתרצית תחלה לקדושי לי' וכ' הב"ש דאפי' לא נערה הקידושין ל"ה קידושין כיון דלא גלתה דעתה שנתרצית בקידושין ולא עברה מעשה דמוכח דניחא לה וכ"כ בסי' ל' ס"ק י"א. ובסי' מ"ב ס"א בהג"ה כ' לקח יד אשה בחזקה שלא ברצונה וקדשה והיא לא זרקה הקידושין הוי' מקודשת אעפ"י שמתחלה באונס הי' כו' הואיל ובתחלה דבר עמה מקידושין וכ' הב"ש דהיינו מטעם דאם איתא דלא ניחא לה לישדינהו כדא' בקידושין י"ב. וכ' הב"ש דל"א סברא זו אלא אם הי' בתחלה ברצון אבל אם ל"ה בתחלה ברצון ל"א אי לא ניחא לה לישדינהו ע"ש ועתשו' ח"צ סי' קט"ו וא"כ מכ"ש בנ"ד שבאמת שדתינהו ולא הניחה לו שתשאר הטבעת על אצבעה ונשארה ביד המקדש ול"ה קידושין כלל:
ולבר מן כל דין הרי לפי דבריו היו הוא והעלמה אוחזין בהטבעת מתוע"ס א"כ הרי כ' במח"א ה' קנין מעות סי' ה' דכמו דבגירושין דאגידה גבי' ל"ה גירושין כן בקידושין אם יכול לנתקו ל"ה קידושין דמקשינין הוי' ליציאה וא"כ אפי' הי' נשאר הטבעת אצלה ל"ה קידושין כיון דבשעת הקידושין ל"ה חל הו"ל טלי קידושיך מע"ג קרקע דמביא בב"ש סי' כ"ז ס"ק בשם הש"ך דל"ה רק ס' קידושין וא"כ הו"ל בע"א ס"ס ואוקמ' בחזקת פנוי'. [ובחי' העירותי ע"ד המח"א הנ"ל דל"מ בקידושין כשיכול לנתקו ולהביאו אצלו מש"ס קידושין מ"ח. גבי מקדש בשט"ח דאחרים דפליגי ר"מ ורבנן וקא' דכ"ע אית להו דשמואל ובאשה קמיפלגי מ"ס אשה סמכה דעתה מימר אמרה לא שביק לדידי ומחיל לאחריני כו' ולכאורה מה בכך דסמכה דעתה הרי כיון דמצי מחיל הו"ל יכול לנתקו ולהביאו אצלו אמנם י"ל דל"ד דהתם כשנותן לה השט"ח כ"ז דלא מחיל הא הו"ל נתינה גמורה ופסוקה לידה ולהכי ל"מ מה שיכול לנתקו משא"כ בשניהם אדוקין ויכול לנתקו דגם עתה אינה נתינה גמורה ששניהם תופסין בו ולכך שפיר אמרינן כיון שיכול לנתקו ל"ה נתינה כלל. ובלא"ה יש ליישב ולחלק] והנה אף דבש"ס ב"מ ז'. אמרינן לענין גט בידה ומשיחה בידו דאינה מגורשת כשהבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו דזהו דוקא לענין גט דכריתות בעינין וליכא אבל היכי דבעינין רק נתינה מיקרי שפיר נתינה בכה"ג ע"ש וא"כ לכאורה ל"ש בזה להקיש הוי' ליציאה. אמנם זהו דוקא כשרק המשיחה בידו ולא מגוף הגט כלל אבל כשאוחז בגופו של גט אז אפי' רוב הגט בידה ל"ח נתינה כלל וא"צ לבוא מכח מה דבעי' כריתות וכן העלה בתשו' ביא"פ חאה"ע סי' מ"ח ע"ש והיינו כיון דכל שאוחז בגוף החפץ ויכול לנתקו ולהביאו אצלו אף שהרוב ממנו הוא ביד האחר כשמשהו עדיין בידו אמרי' דכל שיכול לנתקו אינו יוצא מרשותו כלל ויש להביא סמוכין לזה מדברי התוס' פסחים פ"ה: ד"ה בנגררין שכ' לענין הא דפרים הנשרפין שהיו סובלין אותן במוטות דהראשונים שיצאו חוץ לחומת העזרה מטמאין בגדים בנגררין עג"ק וכ' התוס' דאף דאגד הפר עדיין ביד האחרונים שבפנים אפ"ה חשיב החלק שביד הראשונים שיצאו כאלו יצא כולו לחוץ משום דאין האחרונים יכולין לנתקו ע"י משיכת המוט ולהביאו אצלו ע"ש ומשמע דאם היו האחרונים יכולין לנתקו ולהביאו אצלם אפי' הראשונים הוציא רובו של פר ל"ה מטמאין בגדים משום דלא מיקרי בכה"ג הוצאה מחוץ למחנה והו"ל כאלו הוא כולו עדיין בפנים והה"נ כשהבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו הו"ל כאלו עדיין כולו ביד הבעל ועי' בס' תו"ג סי' קל"ט שכ' שם דהיכי דהיא קונה הגט מטעם ידה ולא בהגבהה אז בעינן שיהא כל הגט טמון בידה אפי' בא"י לנתקו וכ"כ בס' המקנה בקידושין כ"ו. ובפתחי תשובה שם סק"ד מביא תשו' רעק"א סי' רכ"ב שהביא מד' הירושלמי דבעינן בגט בכל ענין שיהא כל הגט טמון בידה ולא יהא מקצת חוץ לידה ע"ש ובתשו' ביא"פ הנ"ל העלה ג"כ דבעינן שיהא כולו בידה וכ' דהש"ס דילן אינו מחולק בזה עם הירושלמי וכ' דה"ה בקידושין ל"מ מטעם זה כשהמקדש והמתקדשת אוחזין בהטבעת דאיתקש הוי' ליציאה ע"ש ובאמת מצינו דגם היכי דל"מ בגט מטעם כריתות שייך ג"כ להקיש הוי' ליציאה והוא בגיטין פ"ב: בעי ר' אבא בקידושין היאך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן תיבעי לר"א ע"כ ל"ק ר"א הכא אלא משום דכתיבי קראי אבל התם קנין מעליא בעי' א"ד ויצאה והיתה תיבעי לרבנן ע"כ ל"ק רבנן הכא אלא דבעי' כריתות וליכא אבל התם קנין כ"ד א"ד ויצאה והיתה ע"ש הרי דגם היכי דפסול בגט מטעם דבעי' כריתות שייך להקיש הוי' ליציאה ובמ"ש בתשו' ביא"פ בשם השואל הגאון בעל גור ארי' שכ' דתלוי בשני תי' הב"ח שהובא בש"ך ח"מ סי' קצ"ה סק"ו אם בענין שיכול לנתק קנה כל הכלי אכן להאמור דמקשינן בזה הוי' ליציאה בקידושין לכ"ע ל"מ. ועכ"פ גם אי נימא דמחצה מיהא קני' עתוס' כתובות ל': ד"ה ואי דלא מצי כו' שכ' ועוד דלכה"פ קונה מחצה כמו ב' שהגביהו כו' הלא כשאמר ה"א מקודשת לי בטבעת זו הא אמר לה שתתקדש בכל הטבעת וא"כ אינה מקודשת מכל הלין טעמי נראה דאין כאן חשש קידושין והעלמה הזאת שריא להתנסבא לכל גבר די תיצביין דברי מורך ידידך דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |