הרי בשמים/ב/קב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב קב

סימן קב

בעזה"י יום א' ה' דחנוכה שנת תרנ"ב לפ"ק סטרי.

רב שלום לכבוד ידידי הרב הגדול החריף המופלג יראת ד' אוצרו כש"מ דניאל מונד נ"י אבד"ק מיקאליוב יצ"ו:

מכתבו עם תכריך כתבים שחלפו בינו ואחיו הרב אבד"ק מאסט נ"י ובין הרב המו"ץ דק"ק פ' נ"י הגיעני והנה הביאני במצודה בדבר אשר ידרוש ממני לענות על רב אשר הסכן לא הסכנתי לעשות כה ובפרט בדבר אשר מעלתו הוא בעצמו הבע"ד ובעניני ד"מ שומע בין אחיכם כתיב וכבר הזהיר אותנו הרמ"א ז"ל בח"מ סי' י"ז ס"ה לבלי לכתוב פסק לא' מבע"ד בדרך א"כ ואף שכ' בטח"מ סי' קנ"ד בשם תשו' הרא"ש דאפי' היכי שכבר דנו לו הדיינים שרי לומר לא' מהבע"ד שלא דנו יפה משום השבת אבידה ועתו' מהרשד"ם סי' מ' ור"ס הנה בב"י שם כ' שהרשב"א והריב"ש חולקים בזה חוץ לזה כ' בתשו' שבות יעקב ח"א סי' ס"ד דבכתב שאני ע"ש שהחמיר בד"ז וסיים הירא וחרד ימנע עצמו שלא להשיב כלל לשואל לבדו ודומי' לו תהלה. אמנם הלום ראיתי אחרי רואי שדרש כ"ת מאת הרב המו"ץ הנ"ל להודיעהו מאיזה טעם דנהו ובצדק ביקש זאת מידו דאף דכ' הרמ"א בסי' י"ד ס"ד דזהו דוקא כשדן אותו ע"י כפיי' כבר כ' בתשו' נובי"ת חח"מ סי' א' דכל ששלחו השמש להזמין א' מהבע"ד מיקרי דן בכפיי' והרי בתשו' אבקת רוכל להב"י סי' י"ז ושם בסי' י"ח בתשו' המבי"ט כתבו דבזה"ז צריך לכתוב מאיזה טעם דנו אף כשדן בלא כפיי' ע"ש ובפרט דהיכי דיש לבע"ד פ"פ לחושדו אפי' בבאו מעצמן צריך להודיע מאיזה טעם דנהו כדאר"פ בב"מ ס"ט. בעובדא דהנהו תרי כותאי כל כה"ג צריך לאודועי ועתוס' שם עמוד ב' ד"ה כה"ג ועתשו' חת"ס חח"מ סי' י"ב. והנה אף שכ' בתשו' הרא"ש כלל פ"ה סי' ה' ו' הובא בד"מ סי' כ"ה ובסמ"ע סי' י"ט סק"ב דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ע' ב"ב קל"ח: ואין הבי"ד רשאי לשמוע כלל דבריו אחר שנפסק הדין בכ"ז מלבד שבתשו' אבקת רוכל סי' כ"א מובא בשם הראשונים ז"ל דהאידנא דאין אנו בקיאין בדיני גם בתר בי דינא דייקי חוץ לזה הלא הי' למראה עיני מכתבו של המ"ץ הנ"ל שהרשה לכ"ת להראות פסקו וכדי לצי"ש לאפוקי נפשי' מחשדא כתב ג"כ הטעמים להעבירם תחת שבט הבקורת וכשיהי' מקום לסותרם הוא מבטל את דבריו נשען על זה נעתרתי לבקשתו ואעבור בין בתרי דבריכם ואחוה דעי הקלושה בנידון זה:

והנה גופא דעובדא הכי הוי. ג' שותפים היו ר"ז ור"פ ורי"מ ור"ז הי' חייב מעות להשותפות כפי חלקו או כפי התנאי שהי' ביניהם ומלבד זה הי' חייב ג"כ לר"פ בלבד על וועכסעל סך מאה ר"כ ויהי היום נתן ר"ז לר"פ סך חמשים ר"כ על פרעון החוב של הוועכסעל והשיב לו ר"פ שהוא מקבלם על חשבון הגראלני ואח"כ נפלו ביניהם טו"ת וסכסוכים בעסק השותפות ובררו למו פשרנים לפשר ביניהם ואחרי שמוע טענותיהם ועיינו בחשבונותיהם יצא מאתם עפ"י הפסק שר"ז חייב להשותפים הנ"ל סך מאה וששה וששים ר"כ אפס במה שתבע ר"ז מהשותפים הנ"ל חלק ריוח חמשה ועשרים פראצענט מגראלני קאזליץ מכמה שנים ע"ז לא יכלו לעמוד על הבירור להגיד חו"ד עפ"י פשר שע"כ מחויבים להציע משפטם לפני איזה בי"ד וידונו ביניהם עפ"י דתוה"ק ועוד מוזכר ענינים אחרים בהפסקים שמסרו להצדדים ואח"כ נפטר ר"ז והי' מגיע שטייערן מהעסק הנ"ל והקאנטראקט הי' כתוב ע"ש ר"ז ובכ"ז רצה הממונה מהשטייעראמט לעשות חסד עם אלמנת ר"ז ולגבות השטייערן מכל השותפים אמנם ר"פ ורי"מ מיראתם שלא יהי' להם בלעדי זה ממה לגבות החוב שלהם הלכו לשר המסים וצעקו עליו הלא עליך לעשות כפי הנימוס לגבות רק ממי שהקאנטראקט כתוב על שמו וכן עשה וגבה כל השטייערן מעזבונו של ר"ז בלבד ועתה נפטר גם ר"פ ובאה אלמנת ר"פ עם יורשי ר"ז לדין ותבעה הוועכסעל של הסך מאה ר"כ הנ"ל אחרי שהי' לה מבעלה צעססיאן על חוב זה בתוקף נימוסי המדינה וגם תובעת סך שלשה ושמנים ר"כ המחצה מכפי הפס"ד של הפשרנים הנ"ל בס"ה מאה ושלשה ושמנים ר"כ והשיבה אלמנת ר"ז שקודם מותו הגיד לה שהוא חייב לר"פ רק סך חמשים ר"כ ולא הי' הכחשת פירעון ביניהם רק שכ"א עמד בדבריו על פירעון החמשים ר"כ שר"ז חשבם על הוועכסעל ור"פ חשבם על הגראלני ועל הסך שלשה ושמנים ר"כ טוענים יורשי ר"ז שרוצים לנכות תשלומי השטייערן ששלמו בעד השותפים ואף שלא יעלה חלק תשלומי המס של ר"פ לסך כזה בכ"ז הם רוצים לנכות מחלק ר"פ גם מה שפרעו בעד רי"מ לאשר יש להם טענות ותביעות על רי"מ מעסקים אחרים והזמינוהו כ"פ לד"ת וסירב מלעמוד עמהם לדין זהו תוכן הטענות:

הנה לא פורש במכתבו זמן כתיבת הצעססיאן של ר"פ לאשתו דאם נעשה בעוד הי' ר"ז חי הלא מבואר בש"ע ח"מ סי' ס"ו סט"ו הקונה מהמלוה שט"ח שיש לו על הלוה ומת הלוה אם אחר שלקחו מת נשבע הלוקח שלא א"ל המוכר כלום ושא"י ששטר זה פרוע וגובה ומבואר בסמ"ע וש"ך שם דל"ש בכה"ג אין אדם מוריש שבועה לבניו ועש"ך שם ס"ק נ"ה וא"כ בנ"ד בודאי היתה יכולה אלמנת ר"פ לגבות הוועכסעל מיורשי ר"ז בשבועה עכ"פ כנ"ל אמנם אם נתן לה הצעססיאן אחרי מות ר"ז הלא מבואר שם דאם מת הלוה קודם שלקחו זה ואח"כ מת מלוה אינו גובה אפי' בשבועה אם לא כתוב נאמנות בשטר ע"ש ומה שאשתו של הודית שלא נפרע עוד הסך חמשים ר"כ מהווכסעל ל"מ הודאתה לגבי היורשים כמבואר בסי' ק"ח ס"א ברמ"א:

ובדבר מה שטוענים יורשי ר"ז לנכות מהחוב של הוועקסעל סך מאה ר"כ מה ששלמו מס בעדו ורצה הרב המו"ץ נ"י לומר דכיון שר"פ נתן הוועקסעל הלז לאשתו במתנה שוב א"י לנכות כמבואר בח"מ סי' פ"ה ס"ו. הנה מלבד שמבואר בסמ"ע שם ס"ק כ"ג דאם ידוע בבירור שאין להמוכר כלום ולא יוכל הלוה לגבות אח"כ מהמוכר אין הלוקח יכול לגבות ממנו תחלה דאטרוחי ב"ד בכדי למה לן. לבר מן דין הרי בבעה"ת שער ל"ד מביא בשם קצת רבוותא דס"ל דכיון שהדין הוא שכ"א עומד בשלו אשתכח דכי זבין שטר פרוע זבין ואינו גובה הלוקח מהלוה. וכ"כ באמת בד"מ שם בשם תשו' הרא"ש כלל ע' א"כ יורשי ר"ז יכולין לטעון קים לי. ובס' שערי משפט שם העלה כן לדינא דכיון דהלוה מוחזק יכול לטעון קים לי כוותייהו דהי"א שבבעה"ת והרא"ש ע"ש:

ומה שרצה מעלתו לומר שיורשי ר"ז יוכלו לנכות גם חלק המס של רי"מ מדין מסור כיון שא"י לגבות ממנו מפני אלמותו הנה מלבד דלפענ"ד אין בזה דין מסור כיון דמתחלה כשנכתב הקאנטראק ע"ש ר"ז אדעתא דהכי נכנס שהשטייעראמט יגבה ממנו השטייערן שכן הוא דינא דמלכותא ורק שאח"כ ינכה הוא בחשבון להשותפות כמה שיתן עבורם וא"כ עתה שהשותפים ר"פ ורי"מ הראו לגבות מעזבון של ר"ז השטייערן אחר שכפי שטר הפשר שבידם מגיע ממנו סכום זה והם יקבלו זה בחשבון מהיכי תיתי שיהי' בזה דין מוסר ואפי' לד' הי"א שברמ"א סי' שפ"ח ס"ה דגם במתכוין להציל את שלו יש לו דין מוסר מ"מ בנ"ד הרי גם עפ"י ד"ת החיוב רובץ עליו ליתן השטייערן מכיסו ולנכות אח"כ בחשבון השותפות מאחר שמעיקרא נכנס אדעתא דהכי וקיבל ע"ע חיוב זה בכתיבת הקאנקראקט על שמו חוץ לזה גם לד' הי"א הנ"ל עכ"פ הוא רק כשבא עי"ז לידי פסידא אבל בנ"ד הרי לא יהי' לו שום הפסד כלל ולבר מן כל דין הרי סתם הרמ"א שם כד' האומרים דשנים שמסרו כ"א משלם החצי דאפי' לא יוכל להשתלם מאחד מ"מ אין חבירו משלם רק החצי וביאר בהגהמי"י פי"ב מה' נזקי ממון הטעם דאע"ג דקיי"ל בב"ק נ"ג. כר' נתן דכל היכי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ז"א רק היכי דאידך לאו בר תשלומין הוא כלל אבל אם שניהם בני תשלומין אלא שאחד עני ואין לו מה לשלם לא ישלם חבירו יותר מדינו בשביל עניותו של זה ע"ש ועטח"מ סי' ת"י וה"ה כשלא יוכל להשתלם מאחד בשביל אלמותו אין לחבירו לשלם יותר מדינו בשביל אלמותו של זה. (ובמק"א כתבתי לבאר בענין זה דברי הש"ס מכות ז'. אר"י א"ר עד זומם משלם לפי חלקו מאי משלם לפי חלקו אילימא דהאי משלם פלגא והאי משלם פלגא תנינא משלשין בממון ואין משלשין במלקות אלא כגון דאתזום חד מינייהו דמשלם פלגא דידי' והא תניא אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם אמר רבא באומר עדות שקר העדתי כל כמיני' כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד אלא באומר העדנו והוזמנו בבי"ד פלוני כמאן דלא כר"ע כו' אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פ' וחייבנו ממון כו' והקשה הריטב"א בחי' בהא דפריך כל כמיני' כו' הלא אדרבא לפי שא"י לחזור בו מעדותו והנידון מתחייב על פיהם הוא חייב לשלם מה שמפסיד בעדותו. ונלפענ"ד דהכי פריך לפ"מ דקיי"ל כר"נ דהיכי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי א"כ כיון דהאי אומר עדות שקר העדנו הא מודה שהפסידוהו בעדותן א"כ מתחייבין לשלם לו היזקו מדיני דגרמי וכיון דמהב' לא יוכל להשתלם שאינו מודה ששקר העיד א"כ צריך האי דמודה לשלם כל ההיזק ואמאי קא' דאינו משלם רק לפי חלקו ומשני באומר העדנו והוזמנו בב"ד פ' כו' דהשתא ל"ש למימר כיון דאינו יכול להשתלם מהאי משתלם מהאי דל"א הכי אלא היכי דבאמת הפסידוהו כההיא דר' נתן הנ"ל בשור ובור דא"ל אנא תוראי בבירך אשכחתי' כו' אבל בעדים זוממין הא קיי"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ באמת לא הפסידוהו בעדותן ורק דרחמנא חייבום על מחשבתם ל"ש לומר בזה מאי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי כיון דל"ל היזק כלל ושפיר קאמר דאינו משלם רק לפי חלקו והרבה הארכתי בזה בביאור הסוגי' שם לא עת האסף פה) וגם הלא דעת תשו' מהר"ם במרדכי פ' החובל הובא ברמ"א שם ס"ב דכשמת המוסר ולא עמד בדין היורשים פטורין מלשלם אפס דר"פ נתחייב בעד רי"מ מטעם ערב דשותפין הן ערבים זל"ז וע' בנתה"מ סי' קכ"ט סק"ט לענין כשהלוה אלם ואינו רוצה לישבע דחייב הערב ע"ש ועכ"פ יכולים יורשי ר"ז לתפוס בעד חלק המס מרי"מ דהרי האידנא מהני אפי' תפיסה דלאחר מיתה היכי דאיכא מגו כמבואר בח"מ סי' ק"ז ס"ה ועתשו' מהר"ם מינץ סי' ע"ד. מכ"ש בנ"ד שהיתה התפיסה בחיי ר"פ. ובפרט דהרי מבואר בסי' קכ"ח ברמ"א דלענין מס המה אחראין וערבאין זל"ז ויכול לתפוס לאחד בשביל כולם וע' בשו"ת פנ"י סדר א' חח"מ סי' ב' שהאריך בזה וע' בסמ"ע סי' ע"ז ס"ק י"ד ובש"ך ס"ק י"א שאם פרע ערב א' הכל יוכל לגבות מערב השני אפי' חלקו של הערב הג' אם נעשו ע"ק ומכ"ש דלהמהרי"ק המובא בש"ך שם סק"ג בכל שותפים שלוו כא' נעשים ע"ק זל"ז ע"ש. ובמ"ש בש"ך שם בשם הב"י דלא לישתמיט חד מהפוסקים לפלוגי בהכי תמה אני דאשתמיט לי' דברי הר"ן בשבועות פ' שבועת הפקדון שהאריך לפרש דברי הירושלמי שם וכ' דבאחד שהפקיד לשנים פרוטה השביע זה וחזר והשביע את זה כל א' חיב קרבן שבועה ואף דממעטינן מואשמה בה פרט לפחות משו"פ דא"ח קרבן עלה בכ"ז הכא כל שבועה חלה על פרוטה שהרי כ"א מהם חייב על הכל וכ"פ הרי"ף ז"ל שם בשנים שלוו או שקבלו פקדון הם ע"ק זל"ז ע"ש וכ"כ בש"ג שם בשם הרמב"ן. והנה לכל הדיעות קשיא לי לכאורה מש"ס ב"ק ק"ח. בעי רבינא חומש וכפילא בתרי גברי מאי ה"ד כגון שמסר שורו לב' בנ"א וטענו בו טענת גנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים מאי מי אמרינן בחד גברא קפיד רחמנא דלא משלם חומשא וכפילא האי נשלם כפילא והאי נשלם חומשא א"ד עילויא חד ממונא קפיד רחמנא דלא נישלם עלה חומשא וכפילא וה"נ חד ממונא הוא. והנה התוס' שם כ' דדוקא נקט מתחלה הודה דאי מתחלה כפר חד ובאו עדים ואח"כ הודה חד הוו עדים קודמין להודאה ומחייבין תרווייהו כפל דעדים כשבאו להעיד על שניהם העידו אבל כשהודה חד קודם אעפ"י שבאו עדים אח"כ הא מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ע"ש והנה בטח"מ סי' שנ"ב מפרש דכפל פשיטא דמשלם אותו שבאו עליו עדים ורק הבעיא קאי לענין חומש דלא כהרמב"ם שמפרש להיפוך ע"ש ולכאורה קשה דכיון דמעיקרא הודה הראשון והב' הי' כופר הא זה שהודה נתחייב בכולו כנ"ל וצריך ליתן חומש מכל הממון א"כ מה בכך שבאו עדים אח"כ ונתחייב הב' כפל הרי כ' בטח"מ סי' ס"ז ובש"ע שם ס"ז תבעו וכפר ונשבע לו והגיע שמיטה והוא בכפירתו ולאחר שעברה שמיטה הודה או באו עדים אינו משמט והיינו משום דמה שהודה או באו עדים אח"כ הו"ל כחיוב חדש ול"א דמתחייב למפרע ע"ש ועי' בב"מ מ"ג: אר"י א"ש הלכה כר"ע ומודה ר"ע במקום שיש עדים מ"ט דא"ק לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו וכיון דאיכא עדים מההוא שעתא הוא דאיחייב לי' אשמה ופרש"י שם דהיכי דתבעו והודה דעל פיו הוא מתחייב העמדתו בדין והודאתו הוא יום אשמתו אבל אם יש עדים משעה שראוהו שגזלה הוא אשם לו וא' התם דר"י ס"ל דחלוק הי' ר"ע אפי' במקום שיש עדים מ"ט דא"ק לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ובי דינא הוא דקמחייבי לי' אשמה ע"ש ולפי"ז היכי נוכל לומר דע"י שבאו עדים אח"כ ונתחייב הב' כפל יפטר הראשון מהחומש הרי החיוב דאח"כ שע"י העדים הוי חיוב חדש ול"ה חד ממונא ויש לפלפל בזה טובא אכמ"ל:

נחזור לענין דינא אף דיכולים יורשי ר"ז לנכות גם חלק המס מרי"מ מטעם ערבות כנ"ל אבל לא כולו מהחוב של ר"פ כיון דגם ר"ז הי' שותף עמהם וצריכין לחשוב חלק המס מרי"מ על כל השותפות כאילו הי' היזק בשותפות. ולענין הספק אם הפשרנים כללו הסך חמשים ר"כ בכתב הפשר שרצה הרב המו"ץ נ"י לומר דמדנתן ר"פ לאשתו צעססיאן על כל המאה ר"כ ע"כ שהפשרנים קבלו החמשים ר"כ בחשבון השותפות ע"ז יפה טען כ"ת דמאי הוכחה היא זו ממה שכתב הוא השטר לאשתו וכי מפיו אנו חיין בזה ועכ"פ אין לחשוב החמשים ר"כ להשותפות רק על חלקו של ר"פ לבד דאף דשותפים ערבים זל"ז הרי כ' ברדב"ז ח"א סי' קפ"א בשם הריטב"א דאם יש לראובן על שמעון ב' חובות א' מחוב עצמו וא' שהי' ערב בשביל א' לאו כל כמיני' לומר בשביל הערבות לקחתים ע"ש והובא בכנה"ג ח"מ סי' נ"ח. ולענין מה שטוענים יורשי ר"ז שרוצים לתפוס לבלי לשלם ליורשי ר"פ המגיע להם עד שיעמוד רי"מ עמהם לדין במה שיש להם טו"ת נגדו מעסקים אחרים אין בטענה זו ממש דא"י לתפוס לא' בשביל חבירו ועש"ך ח"מ סי' קע"ו ס"ק מ"ח מש"כ בשם תשו' דברי ריבות. אמנם עבור התביעה מהגראלניא שיש להם גם על ר"פ בודאי יכולין לעכב עד שיקוב הדין את ההר בזה דבכה"ג עביד אינש דינא לנפשי' לכ"ע כמבואר בח"מ סי' ד' ע"ש ועתשו' רדב"ז ח"א סי' תפ"ג. ובפרט שבכתב הפשר מהפשרנים מפורש שצריכים לדון ע"ז א"כ הו"ל כתב הפשר שטר ושוברו עמו ובדבר מה שלא כתיב קנין בהפשר וכ' הרב המו"ץ שמסתמא עשו קנין. הנה אי הי' נעשה הפשר בבי"ד הלכה רווחת היא ביבמות ק"ו. וב"ב קל"ח: דלבי"ד טועין ל"ח. אמנם כיון שהיו הפשרנים הדיוטים איפשר של"ה קנין ופרט של"ה הפשרנים רק שנים בודאי אינו מחויב לקיים הפשר דאף בפשרה שעושים בע"ד בעצמם דא"צ קנין כמ"ש בש"ך סי' י"ב ס"ק י"ב היי"ד לגבי התובע שא"י לתבוע עוד דה"ל מחילה ומחילה א"צ קנין אבל אם הנתבע מפשר שיתן ל"מ וכ"כ בכנה"ג שם ובתשו' מהר"ם מלובלין וכ"ה בנתה"מ שם וכעין זה כ' הש"ך בח"מ סי' ע"א סק"ז לענין נאמנות במה דדחי דברי הראבי"ה שם ע"ש אמנם אם הפשרנים אומרים שהי' קנין בודאי נאמנים כמבואר בש"ך סי' י"ב שם כ"ז ראיתי להשיב לו מה שנלפענ"ד דרך מו"מ של הלכה והי' שלום דברי ידידו הדור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף