הרי בשמים/ב/סו
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ה' כ"ד טבת תרנ"ג לפ"ק סטרי
- ברכתי תעלה לראש כבוד בש"ב ידידי הרב החסיד המפורסם החריף ובקי פרי צדיק בנש"ק כש"מ משה אליקים בריעה ני' יושב בשבת תחכמוני ק"ק דאמברווא יצ"ו.
מכתבו הגיעני והנני לתשובתו בדבר אשר העיר כ"ת על דברת הנוב"י במהד"ת חאה"ע סי' ע"א שנשאל באחד שאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית והלך השליח וקידשה לעצמו אבל לא קידשה בעצמו רק ע"י שלוחו אם היא מקודשת לשליח יען שעשה עבירה ונקרא רשע כמו שאמרו בקידושין רפ"ג וא"כ אשלד"ע והשיב הנוב"י דל"ש כאן אשלד"ע שעיקר העבירה בכאן שחבירו סמך עליו שיקיים שליחותו והוא רימה אותו ולא קיים שליחותו ואפי' לא קידשה עצמו כלל רמאי הוא שחבירו סמך עליו והוא אינו מקיים שליחותו ומה שאמרו הלך וקידשה לעצמו משום שרצו להשמיענו החידוש שהיא מקודשת לו אבל מה שנקרא רמאי אינו תלוי במה שקידשה לעצמו וא"כ תיכף כשאינו רוצה לקיים שליחותו הוא רמאי ורשע ושוב מה שקידשה לעצמו אינו מוסיף בזה חטא ול"ש בהקידושין אשלד"ע עכ"ד וע"ז התפלא כ"ת דהרי דין זה דהלך וקידשה לעצמו דבקידושין איתמר בגמ' גם בקרקע בהלך וקנה לעצמו דנהג מנהג רמאות ובירושלמי שם קאי אמתני' דקידושין דהוי רמאי וקא' אף למידת הדין כן האומר לחבירו קנה לי קרקע זו וקנאה לעצמו כו' אלא שנהג מנהג רמיות ובתוספתא דיבמות פ"ד בחדא מחתא מחתינהו וז"ל האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו צא וקח לי מקח פ' והלך ולקח לעצמו מה שעשה עשוי אלא שנהג דרך רמיות עכ"ל ולפי"ז הרי בקרקע מבואר בתוספתא ב"מ פ' איזהו נשך הובאה ברי"ף והרא"ש שם הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ובאחרונה א"ל לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת והכי איפסק להלכה בטוש"ע ח"מ סי' קפ"ג דבלא לקח כלל אין לו עליו אלא תערומת וא"כ איך פשיטא לי' להנוב"י דבקידושין בלא קידש כלל הוי רמאי ורשע ואדרבא הסברא נותנת דבקידושין אף תערומת ליכא דהא דבקרקע איכא תרעומת מבואר בירושלמי פא"נ דהוא משום דהוי מבטל כיסו ש"ח וזה ל"ש בקידושין כלל עכ"ק:
הנה מלשון התוספתא בלבד מדקתני אין לו עליו אלא תרעומת אין לדקדק דל"ה רמאי דאפשר דבאמת הוי רמאי ג"כ אפס דאשמעינין דא"י לתובעו מדינא עבור ביטול כיסו ושכן מצינו באמת דקאמר הלשון אין לו עליו אלא תרעומת אע"ג דהוא ג"כ רמאי והוא בב"מ מ"ט. אר"פ ומודה ר"י במתנה מועטת דסמכא דעתי' ה"נ מסתברא דאר"א אר"י ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומ"ע על מקום אחר אא"ב לא מצי למיהדר בי' מש"ה רשאי אלא אי אמרת מצי למיהדר בי' אמאי רשאי אישתכח דקא אכיל טבלים הב"ע כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו א"ה אימא סיפא נתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומת כיון דמשכי' ממונא אית לי' גבי' אלא לאו ש"מ בדלא נטלו ש"מ וקשה דגם למאי דמסיק דלא מצי למיהדר בי' משום דהוי מחוסר אמנה תקשי סיפא דקתני נתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומת והרי רמאי ג"כ הוי וקעבר על שארית ישראל לא יעשו עולה וע"כ דגם בכה"ג שייך למיתני אין לו עליו אלא תרעומת אמנם באמת מפשיטת דברי הפוסקים משמע דל"ה רמאי רק בקנאה לעצמו. וראיתי להמח"א בה' שלוחין סי' כ"א שמחלק דהיכי שהבטיח לו חבירו לעשות השליחות ואמר כן אעשה בזה שייך הך דשארית ישראל לא יעשו עולה דסמך על הבטחתו אבל אם לא הבטיחו אף שהוא שלחו ל"ה רמאות כשאינו עושה השליחות ע"ש ושעפ"י דבריו הי' נראה לבאר דברי הש"ס קידושין ר"פ האומר דא' התם בגמ' על הא דקתני במתני' האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פ' והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות ותנא דידן הלך נמי דקתני הלך ברמאות מ"ש הכא דקתני האומר לחבירו ומ"ש התם דקתני האומר לשלוחו כו' ולכאורה אמאי נטר הש"ס בפירכא זו עד אחר דמפרש הלך ברמאות הו"ל למיפרך מיד האי מ"ש ולהנ"ל י"ל דמעיקרא הו"מ לפרש דמתני' דהאומר לחבירו לא מיירי שהבטיחו להיות שלוחו ולא מסר לו הכסף קדושין רק שא"ל לקדשה במעות שלו כדמצינו בקידושין ז'. הילך מנה והתקדשי לפ' מקודשת מדין עבד כנעני ואף דלא עשה רמאות בכ"ז אשמעינין במתני' דמקודשת לשני כד' התוס' שם דמיירי שא"ל השליח להאשה פ' שלחני לקדשך לו ובתוך כך א"ל ה"א מקודשת לי דמ"ד דקאמר לי לצורך משלחו קאמר כיון דמבואר ברא"ש בקידושין נ"ב. דאפי' ל"א השליח כן אעשה מ"מ כשעושה השליחות הוי קידושין וקמ"ל מתני' דמקודשת לשני וא"כ הוי א"ש מאי דקתני האומר לחבירו כיון דמיירי שלא קיבל עליו השליחות אבל אחרי דקתני בברייתא אלא שנהג מנהג רמאות א"כ ע"כ מיירי שהבטיחו להיות שלוחו ופריך שפיר דליתני האומר לשלוחו. אמנם באמת עד כאן לא כ' המח"א הנ"ל הכי דבשלא הבטיחו בפירוש ל"ה רמאי רק כשאינו עושה השליחות כלל אבל אם הולך וקונה אותו לעצמו גם בלא אמר כן אעשה הוי רמאי ועובדא דרבין חסידא בקידושין נ"ט. יוכיח דהרי התם לא עשאו בנו שליח כמ"ש בתוס' שם דלא חציף אינש דמשוי לאביו שליח ורק משום דארצויי ארצי קמי' ושתיק איכא למימר דסמך עליו ואפ"ה פריך עלי' והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות וא"כ במתני' דקידשה לעצמו הוי רמאי גם בלא הבטיחו בפירוש:
ועיקר דבר זה אם בהעדר עשיית השליחות הוי רמאי או לא דבמחלוקת שנוי' בש"ס עירובין ל"ב. דר"נ ס"ל דבדאוריי' ל"א חזקה שליח עושה שליחותו ורב ששת ס"ל דגם בדאוריי' אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וי"ל דה"ט דר"ש דכיון דהשליח הבטיח לעשות השליחות בודאי לא ישקר ולא יעבור אשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ועפירש"י ד"ה שליח כולי יומא שכ' וז"ל ומכי מטא לאורתא סמכינן עלי' דודאי לא עבר היום עד ששמר הבטחתו עכ"ל ומש"ה ס"ל לר"ש דגם בדאוריי' סמכינן ע"ז כיון דאהך דשארית ישראל לא יעשו עולה סמכינן גם בדאוריי' כדמצינו בהך דבן לוי עושהו תרומה על מקום אחר הנ"ל דמשמע אפי' במעשר דאוריי' והכי אשכחן בפסחים צ"א. במי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין אין שוחטין עליו בפ"ע דשמא לא יוציאוהו וקא' בגמ' ל"ש אלא בית האסורים דכושיים אבל בה"א דישראל שוחטין עליו בפ"ע כיון דאבטחינהו מפיק לי' דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב הרי דגם לענין דאורייתא סמכינן עלה ומשמע ג"כ דסברא זו עדיפא מרוב מד' הרא"ש פא"ט סי' ל"ד שכ' דטריפות מחמת סירכא ל"ה מקח טעות ול"ד למוכר שור ונמצא נגחן משום דשא"ה כיון דהמוכר מכיר במומי השור סמיך עליו דשארית ישראל לא ידברו כזב ע"ש וע' או"ת סי' קי"ב סק"ג. וי"ל דס"ל לר"ש דגם במניעת עשיית השליחות עובר על שארית ישראל לא יעשו עולה כו' ולהכי אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו גם בדאוריי' אבל ר"נ פליג עלי' וס"ל דרק בעושה שינוי בידים כגון שקנאה לעצמו וקידשה לעצמו הוי רמאי אבל בהעדר עשיית השליחות ל"ה רמאות ולהכי לא סמכינן ע"ז רק בדרבנן וכיון דהרמב"ם פ"ד מתרומות ה"ו פוסק דל"א חזקה שע"ש באיסורין להקל רק להחמיר וכ"פ בפי"ב מגירושין הי"ב ע"ש ע"כ דס"ל להלכה דכשאינו עושה השליחות א"ע על הא דשארית ישראל לא יעשו עולה כו' ומה נכון להסביר עפי"ז דברי תשו' הרב רבינו בצלאל סי' כ"ט שכ' וז"ל ואע"ג דפליגי אמוראי אי אמרי' חזקה שע"ש או לא היינו כי מספקא לן בעיקר השליחות אי עשאו השליח או לאו אבל היכי דודאי נעשה השליחות אלא דמספקא לן אי שינה השליח או לא בודאי לכ"ע ל"א דשינה השליח אלא חזקה דלא שינה בשליחותו ע"כ והובאו דבריו בקצרה במג"א סי' ת"ט ס"ק י"ז ע"ש ובדברינו הנ"ל מובן בסברא טיב טעמו של דבר דהרי כל טעמו של ר"נ דפליג וס"ל דל"א בדאוריי' חזקה שע"ש הוא משום דס"ל דבהעדר עשיית השליחות א"ע אהך דשארית ישראל כו' וא"כ זהו תינח לענין עיקר עשיית השליחות אבל היכי דמספקא לן אי שינה השליח בשליחותו א"כ בשינוי במעשה השליחות הא לכ"ע איכא משום שארית ישראל לא יעשו עולה וא"כ לכ"ע אמרי' חזקה שלא שינה אפי' בדאוריי' דמוקמי' לי' אחז"כ דבודאי ל"ע אשארית ישראל לא יעשו עולה והבן והכי נראה באמת מסתימת דברי הפוסקים ז"ל דכשאינו עושה השליחות כגון ששלחו לקנות סחורה ידועה ולא קנאה או שלחו לקדש לו אשה פ' ולא קידש אפי' הבטיחו לעשות השליחות א"ע על שארית ישראל לא יעשו עולה ואף דקיי"ל בש"ס ב"מ הנ"ל דבמתנה מועטת י"ב משום מחוסרי אמנה אם אינו נותן לו הא קא' התם הטעם משום דסמכא דעתי' דמקבל אדיבורי' וא"כ זהו שייך רק היכי שבידו לשמור הבטחתו ואינו תלוי ביד אחרים משא"כ בלקיחת הסחורה הא תלוי ביד המוכר דילמא לא מזבין לי' ניהליה וכן קידושי אשה דילמא לא תרצה האשה להתקדש לו ובכה"ג לא סמכא דעתי' דהמשלח וליכא בזה משום מחוסר אמנה. והכי השכחן בב"מ ט"ז: אר"ה אמר רב האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה אמר רבא מסתברא מילתא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא מי יימר דמזבין לה ניהלה ופרש"י דלא סמכא דעתי' דמקבל מתנה עלי' ולא האמינו דנימא ניחא לי' דליקום בהימנותי' ע"ש ושמה"ט נראה דרבא פליג עלי' דאביי בקידושין מ"ה: בההוא דאמר לקריבאי והיא אמרה לקריבה כפתי' עד דא"ל תיהוי לקריבה עד דאכלי ושתו אתא קריבי' באיגרא וקידשה ס"ל לאביי דל"ח בהא שמא נתרצה האב משום דבודאי ל"ע אשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ורבא פליג עלי' התם וס"ל דרק משום דטרח לעשות סעודה ל"ח לריצוי האב אבל בלא טרח חיישי' ול"א דל"ע אשארית כו' והיינו משום דהתם ל"א מרצונו הטוב תיהוי לקריבה אלא ע"י אונס והכרח ולא סמכא דעתי' דקריבה עלי' ולכך ס"ל לרבא דל"ש בזה הא דשארית ישראל כו' ודברי הנוב"י באמת שגבו ממני ואפשר להעמיד דבריו באופן דשדיך מקודם ונתרצה האשה להתקדש לו דאז סמכא דעתי' דמשלח עליו וכן בשלחו לקנות שדה סתם דאז סמכא דעתי' דמשלח עליו כדא' בש"ס ב"מ הנ"ל דהרבה שדות מצויות ליקח ובכה"ג איפשר די"ב משום מחוסר אמנה גם בלא עשה השליחות ובעיקר הדבר שדן עליו בנוב"י הנ"ל אם לומר אשלד"ע יל"ע דאפי' אי נימא דגם בדרבנן אמרי' אשלד"ע וכמו שהעלה באמת במ"ל פ"ב מה' רוצח בכ"ז בכה"ג דליכא בי' איסור פרטי רק משום עשיית עולה איפשר דל"ש בי' אשלד"ע והראי' דהרי אמרינן בשבועות ל"א. ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו זה הבא בהרשאה וקשה דא"כ איך מהני מעשה השליח הבא בהרשאה נימא אשלד"ע והמעשה בטל וע"כ דאיסור כזה ל"א אשלד"ע וד"ז צריך ביאור רחב אכ"מ]:
ומדי עיוני קצת בסוגי' דב"מ הנ"ל נתקשיתי בהא דמוכיח דבמתנה מועטת י"ב משום מחוסרי אמנה מהא דא"ר יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומ"ע על מקום אחר וקשה לפי"ד התוס' יבמות צ"ג. ד"ה קנוי' שכ' דבתרומה אמרי' אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וא"כ הרי מבואר בש"ע ח"מ סי' רמ"ג ס"ב ובסמ"ע שם דדוקא במתנה לעשיר יש חילוק בין מתנה מרובה למתנה מועטת אבל במתנה לעני דהוא משום צדקה דשייך בי' אמל"ג כמסירה להדיוט אי חילוק בין מתנה מרובה למועטת ע"ש והנה במח"א ה' צדקה סי' ז' כתב דבנודר לפ' עני אסור לשנות ליתן לעני אחר משום אמל"ג כמסל"ה ע"ש וא"כ מנ"ל דבעלמא במתנה מועטת אסור לחזור דילמא רק במעשר משום דהבטיח ליתן ללוי זה אסור לשנות ליתן ללוי אחר משום אמל"ג כמו בתרומה וע' בירושלמי פ"ה דמע"ש ה"ד מבואר דגם במעשר שייך אמל"ג כמסל"ה ועריטב"א קידושין כ"ז. ובפרט לפ"מ דמוקמי ביבמות פ"ה: סתם משנה דהתם כר"מ דס"ל מע"ר אסור לזרים ור' יוחנן ס"ל בכ"מ הלכה כסתם משנה א"כ בודאי דמיא מעשר לתרומה ואמרינן בי' ג"כ אמל"ג כמס"ל ולכך אסור לישראל ליתן ללוי אחר ומש"ה עושהו הלוי תרומ"ע על מקום אחר. והנה לכאורה עלה בדעתי לומר דהוכחת הש"ס הוא מדנקט דין זה בסתם ומיירי בכל גווני אפי' כשהוא קודם מירוח ואינו קורא עלה עוד שם מעשר בשבלין רק לאחר מירוח ואומר לבן לוי לאחר שאמרח ואפריש המעשר יהי' שלך וא"כ היכי דמחוסר עוד מירוח שיבא לידי חיוב מעשר הרי כ' בש"ך ח"מ סי' רמ"ג סק"א בשם המהרי"ק דהיכי דאיכא טירחא דגופא ל"ש אמירה לגבוה כו' ע"ש אמנם באמת ז"א דהרי לכאורה קשה האיך רשאי הלוי לעשותו תרומ"ע על מק"א הרי לא הבטיח לו רק כשיהי' בידו מעשר ודילמא בינתים הפקירו והפקר פטור ממעשר אמנם הלא כ' בתוס' ב"מ כ"א: ד"ה ופטורות ודפ"ח. ד"ה תבואת זרעך דלאחר מירוח שכבר נתחייב ל"מ ההפקר לפוטרו ממעשר ועשעה"מ פ"ח מה' לולב ואם כן ע"כ מיירי דין זה רק בלאחר מירוח שכבר מחויב במעשר והדרק"ל דילמא הוי טעמא משום אמל"ג כמסל"ה. ונלפענ"ד לתרץ דהנה באמת יש להתבונן גם לפי פשטות דברי הש"ס דמיירי במעשר שכבר הופרש וכפירש"י בכ"ז הרי בתרומ"ע כל זמן שלא בא ליד כהן או ליד לוי הא מהני שאלה וא"כ איך רשאי הלוי לעשותו תרומ"ע דילמא נשאל לחכם אמנם יש לומר דאי דברים י"ב משום מחוסרי אמנה והו"ל האי מעשר כאלו בא ליד לוי דל"מ שאלה (הן אמת דלפמ"ש הש"ך בח"מ סי' ש"נ דלכך בתרומה שבא ליד כהן ל"מ שאלה משום לא אתי דבור ומבטל מעשה א"כ היכי דהוי שלו רק מכח דיבור שוב אתי דיבור ומבטל דיבור אמנם כבר השיגו על הש"ך הבאים אחריו ואתו עלה מטעמים אחרים דשייכי נמי הכא ואין להאריך בדברים עתיקין) וא"כ שפיר הוכיח הש"ס דע"כ משום מחוסר אמנה קאתינן עלה דאלו מטעם אמל"ג הא אינו רק כמו נדר ומהני שאלה. והנה באס"ז ב"מ שם הקשה האיך יכול הלוי לעשותו תרומ"ע הרי עדיין אינו ברשותו ותי' בשם הרא"ש דהו"ל כאלו הישראל הרשהו לתרום מפירותיו והו"ל הלוי כאלו הוא שלוחו של ישראל. ויש להפליא בזה ע"ד הר"א פולדא ז"ל בפירושו לירושלמי תרומות פ"א הובא בס' ט"ג בחי' לגיטין ל' והיוצא מדבריו דבמידי דאין המשלח יכול לעשותו בעצמו אלים כח השליח טפי שא"י לחזור בו לעולם ע"ש וא"כ הרי לכאורה יש להבין איך רשאי הלוי לעשותו תרומ"ע ניחוש שמא הבעה"ב בעצמו כבר תרם תרומ"ע ממנו לאבא אלעזר בן גמלא דס' בגיטין ל"א. שיש לו רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר וא"כ הוי האי לוי תורם מן הפטור על החיוב וע"כ דס"ל לר' יוחנן כרבנן דאין הבעה"ב רשאי לתרום תרומ"ע עתשו' מהרי"ט ח"א סי' פ"ה וא"כ כיון דאין המשלח יכול לעשותו בעצמו הא אלים כח השלוח וא"י לבטלו וא"כ מנ"ל להוכיח דבמתנה מועטת י"ב משום מחוסר אמנה אמנם באמת פירוש מהר"א פולדא ז"ל בלא"ה מופרך כמו שהאריך בט"ז שם. והי' שלום כנפשו ונפש ידידור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |