הרי בשמים/ב/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב יח

סימן יח

וע"ד השאלה השניי' בנידן איש א' שמסר פרה דקה שקורין יאליפקא לנכרי שהיא יטפל בה והחלב והולדות יהי' שייך לנכרי בעד שכר הטיפול וכן דרכם לעשות שהנכרי מחזיק הבהמה משך זמן כזה לאחר הלידה כזמן הטיפול וכל מה שרוצה הנכרי עושה עם הבהמה כי זה הוא שכרו חלף עבודתו בהטיפול ועתה כאשר נשמע קול במחנה שלסיבת החום והיובש שבקיץ הלז נתייקר מאד השחת והתבן עבור הבהמות והשער הולך וגדול ויהי כאשר עברו איזה שבועות אחר שביכרה הבהמה אצל הנכרי ביקש הנכרי מהישראל שיקח אותה בחזרה ולקח ממנו הבהמה והולד והתפשר עמו בעד סך כו"כ ומכר העגל להקצבים מוכרי בשר מחמת שהי' פשוט בעיניו שאין הולד קדוש בבכורה וכבר נשחט ונטרף ונפשו בשאלתו אם רשאי למכור הבשר לנכרי משום דאיפשר שלא הי' מועיל מכירת העובר כיון דהוי דשלב"ל זת"ש:

הנה נודע דעת הר"ת שהובא בתוס' בכורות ג': בהא דקא' דכלי' חיותא דרב מרי דרב מרי ידע לאקנויי קנין גמור וחזי לי' אינש אחרינא ואזיל ועביד וסבר רב מרי מילתא הוא דעבד ואתי בה לידי תקלה ופר"ת דרב מרי ל"ה מקנה אזן עובר לעכו"ם דהוי דשלב"ל אלא הי' מקנה בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירותיו וטעי אינש ואמר אזני עובר הי' מקנה כמו פירות דקל ואתי לידי תקלה הרי דס"ל להר"ת דעובר הוי דשלב"ל אפס דבהג"א ב"מ פ' הזהב מובא בשם א"ז דמהני מכירת העובר להפקיעו מבכורה ע"ש שכ' דמהני בזה קנין כסף בלבד דהיכי דאין לנכרי מה למשוך מעות קונות. והנה מד' הירושלמי נראה כדעת ר"ת דבקידושין פ' האומר הלכה ה' קתני וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה הרי היא מקודשת לי ל"א כלום מפני שאינה במילה וכ' במראה הפנים שם דבירושלמי לא גריס היתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין כנוסחת הבבלי וזהו כדעת הראב"ד ז"ל דהוכר עוברה דקתני כראב"י אתיא דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולא קיי"ל כוותי' הרי דס"ל דעובר הוי דשלב"ל. אמנם י"ל דמהירושלמי אין ראי' דלא יועיל מכירת העובר לענין לפטור מבכורה דבזה שפיר מהני מכירת העובר כיון שישנו במעי הבהמה אלא שהוא מכוסה ודשא הוא דאחידא באנפה והרי בידו לשחוט את הבהמה ויוכל ליקח העובר מיד משא"כ לענין קידושין דאין מקום שיחול רק לאחר הלידה שפיר י"ל דהוי דשלב"ל וראי' לזה נראה דהרי בירושלמי גופי' בפ"ק דקידושין ה' ד' קא' התם משוך את הבהמה זו לקנותה קנה לקנות ולדותי' ל"ק כו' אילו האומר לחבירו משוך בהמה זו שתקנה משוי שעלי' שמא ל"ק א"ר יוסי הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה אבל אם היתה עוברה עשו אותה כמשאה ע"כ הרי דס"ל להירושלמי גופי' דיכול להקנות ולדה של הבהמה כשהיא מעוברת וע"כ דבעובר בהמה גם הירושלמי מודה דמהני בי' קנין ול"ה דשלב"ל:

והנה ראיתי להקצוה"ח בסי' ר"ט שהקשה להך דיעה דס"ל דעובר הוי דשלב"ל מש"ס נדה מ"א. דקא' התם לר"ש דמרבה פסולין שהיו בקודש דאם עלו לא ירדו וממעט מזאת רובע ונרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן של"ה פסולן בקודש דאם עלו ירדו ומוקי התם דכל הני פסולין בבהמות קדשים קאמר ופירש"י רובע ונרבע שהקדישן ולבסוף נרבעו ומוקצה ונעבד נמי בקק"ל ואליבא דריה"ג דאמר ממון בעלים הן ויכול לאוסרן ואתנן ומחיר כשנתן לה עובר בהמת קק"ל באתנן וקסבר בהווייתן הן קדושים ולא קודם' לכן לפיכך איסור אתנן ומחיר חל עליהן וקדושה דממילא נמי חיילא עלייהו והרי הם קדושים ע"ש והקשה הקצוה"ח היכי חייל איסור אתנן הא לא נקנה לה העובר במעי בהמה ותי' דכיון דמוקמינן שם בקק"ל ואליבא דריה"ג דאמר קק"ל ממון בעלים א"כ שפיר יש לאוקמי כשהקנה לה הפרה לעוברה דאז שפיר זכתה בעובר וחייל עלי' איסור אתנן. והנה עפ"י דבריו מיושב מה שתמה המהרש"א שם ע"ד רש"י ז"ל הנ"ל שכ' באתנן ומחיר דמיירי בקק"ל דהרי כיון דס"ל בהוייתן הם קדושים מה לי נתן לה קדשים קלים מה לי נתן לה קדשי קדשים [והנה מ"ש בסדרי טהרה בחי' שם ע"ד המהרש"א שהם כשגגה היוצאה מלפני השליט דעובר קדשי קדשים לא משכחת כלל דאין בקק"ד נקיבה אלא חטאת והרי קיי"ל ול"ד חטאת מתה וא"כ מאי איריא פסול משום אתנן הא בלא"ה פסול וע"כ שפיר הוצרך רש"י ז"ל לפרש בקק"ל דוקא לפענ"ד גם בקק"ד איכא לאשכוחי בהפריש נקיבה לעולה וילדה זכר דס"ל לר"א במשנה תמורה י"ח: דהוא בעצמו יקרב עולה וא' התם בתמורה כ': דאף דס"ל לר"ש בהפריש נקבה לאשם תימכר שלא במום ה"ד גבי נקבה לאשם דליכא שם אשם על אמו אבל לא גבי נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף ע"ש או דמשכחת בהפריש חטאת מעוברת דקיי"ל כר"י רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר ע' תמורה כ"ה] ול"ד הקצוה"ח ניחא דע"כ מיירי בקק"ל דאז משכחת פרה לעוברה אבל בקק"ד הא ליכא למימר פרה לעוברה דלאו דידי' הוא א"כ לא משכחת אתנן בעובר במעי אמו דהו"ל דשלב"ל אמנם לפמ"ש המח"א ה' מוכר דשלב"ל סי' א' דאם הקנה בהמה לעוברה כשהיא מעוברת אינו מועיל למאן דאית לי' עובר לאו ירך אמו ומ"ש בירושלמי אבל אם היתה עוברה קנה היינו משום דס"ל משוך בהמה לקנות משוי שעלי' קנה אבל גמרא דידן בב"מ ט': לא ס"ל הכי ע"ש ואף דבתוס' ב"מ שם כתבו דרק במשוך בהמה לקנות כלים שעלי' ל"ק משום דמשיכת הבהמה שהולכת מעצמה ל"ש בכלים אבל במשוך קופה וקני כלים שבתוכה פשיטא דקנה י"ל דמשיכת האם לא שייכא נמי בעובר כיון דהאם יכולה לילך מעצמה משא"כ העובר א"י לילך מעצמו ויש לתלות ד"ז בפלוגת' דר"י ור"ל בחולין ע"ד: אי עובר במעי בהמה מונין ראשון ושני ע"ש וע' בהפלאה בחי' לכתובות י"א שכ' ג"כ דדוקא בדקל לפירותיו שיוצאין הפירות מגוף האילן מהני אבל העובר שהוא ברי' בפ"ע למ"ד עובר לאו ירך אמו ל"ש פרה לעוברה וא"כ הכא כיון דמוקי לה כמ"ד ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים ע"כ דס"ל עובר לאו ירך אמו עתוס' סנהדרין פ': ד"ה עובר וצ"ע בסנהדרין פ"ה: מכר אשה לעוברה מהו יש דרך עימור בכך כו' ע"ש] א"כ ל"מ מקנה פרה לעוברה והדרק"ל דאיך זכה בעובר הא הו"ל דשלב"ל ויש לחזק עוד הקושי' אפי' להפוסקים דס"ל דמהני הקנאת העובר לאפקועי מקדושת בכורה היינו משום דנהי דלמה שיגדל אח"כ ל"מ הקנין דהו"ל דשלב"ל אבל למה שגדל כבר הא מהני הקנין וכיון שיש לעכו"ם חלק בו פטור מבכורה ומ"ש בהפלאה בק"א סי' מ' דגם למה שגדל כבר ל"ש מכירה כיון דהוי כמוכר דבר שאינו מסויים דל"ק הוא תמוה דהרי קיי"ל דמינו ידוע אעפ"י שאין מדתו ומשקלו ידוע ה"ז קנה ועסמ"ע וט"ז בסי' ר"ט שם דהיכי דאין המוכר והלוקח יודעין מהני קנין בדבר שאינו מסויים דגמרי ומקני אהדדי אמנם התינח לענין בכור משא"כ לענין אתנן נהי דמהני הקנין למה שגדל כבר כמו בקני את וחמור דקנה מחצה וחל איסור אתנן עכ"פ על החלק שגדל כבר וממילא כל העובר פסול להקרבה כמו דמים באבר א' פוסל כל הבהמה ה"ה אתנן אפי' בחלק קטן מהעובר פוסל כל העובר עמהרי"ט ח"א סי' ה'. אמנם כיון דבשעת ביאה אינו ידוע איזה חלק מהעובר קנוי לה לאתנן אפי' אי נימא אח"כ הוברר למפרע על איזה חלק מהעובר בכ"ז הלא כ' התוס' בע"ז ס"ג. ד"ה כגון דבכה"ג אין שם אתנן חל אפי' למאן דאית לי' ברירה דבעינין שיהי' מבורר בשעת ביאה ע"ש וא"כ לכל הדיעות קשה האיך מהני הקנאת העובר לגבי אתנן ונראה לתרץ עפמ"ש בתוס' ישנים כתובות מ"ב. דר"ש ס"ל אדם מקנה דשלב"ל והא דלא חשיב לי' בין הני דסברי אדם מקנה דשלב"ל משום דל"ח אלא הני דאמרי בהדיא הכי ע"ש וא"כ הכא הא קאזלינן אליבא דר"ש ושפיר נקנה העובר לדידי' אף דהוי דשלב"ל. ותיתי לי שעפי"ז יתורץ דברי רש"י ז"ל דמוקי הא דאתנן בקק"ל דהנה ידוע דאפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הרי אינו חל הקנין אלא לאחר שבא לעולם וא"כ אינו חל אלא לאחר הלידה ואז הא חל הקדושה ושוב לא יוכל איסור אתנן למיחל כדא' בתמורה כ"ה. דאפי' היכי דבאין בב"א אמרי' דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ע"ש בפירש"י ] ובפשיטות י"ל עפי"ד התוס' זבחים קי"ד. שהקשו היכי חייל קדושה אאתנן הא אין קדושה חייל בדבר שא"ר ליקרב כמו בטומטום ואנדרוגינוס ותי' דהקדישן בפה במעי אמן אלאחר שנולד דכיון שהקדישו בפירוש חיילא עלי' קדושה ע"ש וא"כ כיון דע"כ הוא משום קדושת פיו הא ל"ש בזה דה"ר ודה"ה כו' ויש לפלפל עפי"ז הרבה אכ"מ] ואי דנימא דמשיוצא העובר לאויר העולם חל האתנן למפרע משעת אמירה כדמצינו בע"ז ס"ג. לכי בא עלי' ליחול איסור אתנן למפרע ז"א דכיון דמשיוצא לאויר העולם קדמה הקדושה וחיילה מטעם דה"ר ודה"ת דברי מי שומעין א"כ הוי כקדמה והקדישתה דנשאר בש"ס שם בתיקו וברמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח פוסק דאם קרב הורצה ואפי' אי נימא דקנין האתנן חל תיכף כשיוצא אבר א' והקדושה אינה חלה רק ביציאת רובא למ"ד בהווייתן הם קדושים וכמ"ש באמת בתשו' מהר"י מינץ סי' ל"ו ע"ש בכ"ז הרי קיי"ל כר"ה בחולין ס"ט: יצא שליש ומכרו לנכרי וחצר ויצא שליש אחר דלמפרע הוא קדוש וכיון דנפיק רובו אגמ"ל דמעיקרא קדיש ומאי דזבין לנכרי לאו כלום זבין וברי"ט אלגזי ה' בכורות פ"ג ביאר הדבר דהא דלמפרע הוא קדוש אינו על כולו אלא על קדושת חציו שמתקדש ביציאת מיעוטו ומיתלו תלוי וקאי ביציאת השליש הא' עד שיצא השליש הב' דאם לא יצא השליש הב' לבסוף אין בו קדושה כלל וחציו הב' באמת אינו מתקדש כ"א מכאן ולהבא בעת יציאת השליש ה ולהכי ל"מ המכירה משום דמקח שבטל מקצתו בטל כולו ע"ש וא"כ ה"נ ל"מ חלות הקנין שביציאת מקצתו ודברי מהר"ם מינץ הנ"ל תמוהים המה. אמנם באמת הדבר נכון דהרי גם אי חלה הקדושה ג"כ יוכל איסור אתנן למיחל משום דקק"ל ממון בעלים הן ויכול להקנותם להזונה ושפיר מיתסר אפס דא"י לחול מטעם לכל נדר פרט לנדור זה תינח רק היכי שבשעה שזכתה בו הזונה כבר הי' נדור משא"כ הכא בשעת הקנין כשיצא מיעוט העובר העובר עדיין ל"ה נדור דהי' מיתלי תלוי וקאי שפיר חל עלי' איסור אתנן וא"כ התינח אי הוי קק"ל משא"כ אי הי' קק"ד הא אי חייל הקדש ל"מ למיסרי' מטעם שאינו שלו וכיון דלמפרע הוא קדוש הא ל"ה שלו בשעת חלות הקנין ולא זכתה בו הזונה וממילא אינו נעשה אתנן אכן צ"ע לפ"מ דא' בב"מ ק"ב. ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא לא קניא עד דנפלה לחצרו ע"ש א"כ ה"נ הא ע"כ מיירי כשהפרה עומדת בחצרה א"כ ביציאת רובו הוא דקדיש ומיקנא לא קניא עד דנפיק כולי'] אמנם קשיא לפי"ז לכאורה בבכורות נ"ו. תני תנא קמי' דרב איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתנו לה וחזר ולקחו הימנה והא איפסיל לי' בלוקח אשתמיטתי' הא דאר"א אר"י לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר וקשה דהרי ע"כ מיירי כשחזר ולקחו הימנה קודם שיצא ממעי אמו דאי לאחר שנולד הא שעת עשיי' היא ומיפסל משום לקוח ורק לר"ש בן יהוד' שם מח"ז נכנס לדיר להתעשר וא"כ בשעה שבא לעולם ל"ה ברשותה ולא נעשה אתנן אולם הא לק"מ דהרי התם שפיר מצינן למימר כשהקנה לה בשעת ביאה פרה לעוברה דקנתה מיד ואח"ז קנתה ממנו הפרה וחזרה והקנתה לו פרה ועוברה או פרה לעוברה ולכאורה הי' מקום לומר דבלא"ה ל"ק דהרי רב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ע' ב"מ ט"ז. אפס דעדיין קשיא להרשב"א בחי' קידושין ס"ב שכ' דאפי' ר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מודה בעובר דל"מ דל"ה עבידי דאתי ע"ש. עוי"ל עפ"מ שהביא א"ז הנתה"מ בסי' ר"ג בשם המח"א דאם הבטיח ליתן לו חפץ בשכר פעולה דמהני אף בדשלב"ל דכיון שעשה זה פעולתו נתחייב לו שכנגדו בהחפץ וחיוב מהני אף בדשלב"ל ע"ש וא"כ הה"נ כשאמר לה התבעלי לי בעובר זה כשנבעלה לו נתחייב לתת לה העובר ומהני שפיר אף דהוי דשלב"ל ואף דשכר פעולה ל"ה רק קנין כסף וליכא רק מי שפרע וא"כ הא כ' הרמ"א בח"מ סי' ר"ט ס"ו לענין פסק עד שלא יצא השער דכיון שהמקח נעשה באיסור חוזר בו וליכא מי שפרע וא"כ באתנן נמי ליכא מי שפרע ומשיכת האם הא ל"מ לגבי העובר כנ"ל ז"א דהרי שפיר מצינין לאוקמי בזונה נכרית וכדמוקמי' בע"ז ס"ג. ובהכי מיושב נמי קושי' השניי' שהקשה בקצוה"ח שם וכן במח"א מש"ס שבת קל"ה: דפליגי תנאי ביליד בית ומקנת כסף וקא' עלה בשלמא לר"ח משכחת לה יליד בית כו' מקנת כסף נימול לשמנה כגון שלקח שפחה מעוברת מקנת כסף נימול לא' כגון שלקח זה שפחה וזה לקח עוברה אלא לת"ק בשלמא כולהי משכחת לה אלא יליד בית נימול לא' היכי משכחת לה אר"י בלקח שפחה לעוברה ופריך הניחא למ"ד ק"פ לאו כקה"ג אלא למ"ד ק"פ כקה"ג מא"ל ומשמע דלר"ח ניחא אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג הרי זה שפחה וזה עוברה לא משכחת דהו"ל דשלב"ל עד דמזבין שפחה לעוברה ותקשי נמי לדידי' למ"ד ק"פ כקה"ג כו' ולהאמור שפיר מצינין לאשכוחי זה שפחה וזה עוברה בשקנה העובר בשכר פעולה דנקנה אף בדשלב"ל ועשעה"מ פי"ב מנדרים מ"ש בזה ולפ"ז בנידן שאלתינו שנתחייב לתת להנכרי בעד הטיפול והמזונות הולדות מהבהמה הו"ל שכר פעולה דנקנה גם בדשלב"ל ושפיר קנה הנכרי את העובר ופטור מבכורה ואף דמבואר ברא"ש בפ"ז בסוגי' הנ"ל דמי שמבטיח חפץ לחבירו בשכר פעולה יכול ליתן לו דמיו מ"מ הרי עיקר החיוב על גוף העובר אף שהברירה ביד הישראל ליתן לו דמיו מ"מ כיון דכ"ז שאינו נותן לו דמים גוף הבהמה הוא שלו הו"ל כמו בהמת ארנונא דפטור מבכורה ועקצוה"ח סי' של"ב:

והנה בעיקר קושי' המהרש"א הנ"ל במה שהוכרח רש"י בנדה שם לפרש דמיירי באתנן בקק"ל י"ל לפענ"ד דאי בקק"ד אפי' למ"ד ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים הא עכ"פ יש קצת קדושה לעובר גם בעודו במעי אמו מטוני' דאמי' כמ"ש בתוס' זבחים פ"ד: ד"ה ומוציא שמה"ט הוי גם למ"ד בהוייתן הם קדושים כלאחר שהוקדשה כיון דקדיש אגב אמי' ע"ש ועתוס' בכורות ט"ו: שכ' דאפי' למ"ד בהוייתן הם קדושים א"י לשנות הולדות במעי אמן לזבח אחר ול"ד לבכור קודם שנולד דהני עומדין ליקדש מכח אמן שקדושה כבר ע"ש [ומה שיש לתמוה ע"ז מתמורה כ"ה. דדייק התם בגמ' מהא דקסבר ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושים ביארתי במק"א ועתוס' תמורה ל"א: ד"ה ולדן ודוק] ולפי"ז נהי דל"ש בזה פרט לנדור כיון דל"ה נדור דאין לו עדיין קדושה בפ"ע רק קצת קדושה מטוני' דאמי' אבל אי הי' האם קק"ד וכיון דגם הולד תפיס בי' קדושת האם הא א"י ליתנו באתנן כיון שאינו שלו ולכך פירש"י שפיר דמיירי בקק"ל ואליבא דריה"ג דאמר קק"ל ממון בעלים הן. ומדי עיוני בזה בספרי האחרונים ראיתי בשו"ת ספר יהושע חיו"ד סי' ל"ט שרוצה לחדש דאפי' למ"ד בהוייתן הן קדושים עכ"פ קדושת דמים אית לי' לעובר בעודו במעי אמו ודבריו תמוהין מסוגי' זו ועי' תמורה י"א: דקמיבעיא לן למ"ד בהוייתן הן קדושים בהקדיש בהמה ואח"כ נתעברה אם שוחט האם אי מיחייב משום חב"ע משום הולד הרי דפשיטא לי' להש"ס דהולד הוי חולין ממש והכי מפורש בתוס' זבחים פ"ד הנ"ל להדיא דאפי' קדושת דמים אין להן במעי אמו. [ולכאורה יש להתבונן בנתן לה עובר באתננה אמאי יפסל לקרבן לאחר שנולד הרי דעת הראב"ד פ"א מגניבה והרא"ש בב"ק צ"ה דלידה הוי שינוי אפי' לגוף הפרה וע' יבמות פ"ז דאי כ"ר מעוברת דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא וי"ל דה"ה להיפך הוי שינוי דמעיקרא גופא מליא והשתא גופא סריקא ונהי דלגוף הפרה באמת ל"ה לידה שינוי לענין פסול מזבח כיון דהוי כשינוי החוזר דחוזרת להיות מעוברת שמה"ט דעת הרמב"ם דגם לגבי גזילה ל"ח שינוי כמ"ש בח"מ סי' שנ"ד ומכ"ש לענין הקרבה דהרי באס"ז ב"ק ס"ה: כ' בשם הר"א מגרמיש"א דגם למ"ד שינוי החוזר קונה אף דהוי שינוי לקנות בהכי מ"מ מאיס הוא לגבוה כיון שיכול לחזור לכמות שהי' ע"ש אמנם הרי דעת הרמב"ן במלחמות ר"פ הגוזל עצים דעכ"פ לגוף הולד הוי לידה שינוי א"כ אמאי לא יוכשר הולד לדידן מטעם הם ולא שינוייהם דהרי דמיא לנתן לה חטים באתננה ועשאו סולת לפי"ד רש"י ז"ל בתמורה י': איתיבי' אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברין אמורי הוא דלא מימר כו' ופירש"י וז"ל משום דבתמורה כתיב בהמה בבהמה ועובר לאו בהמה הוא ע"ש וא"כ הוי' הלידה שינוי מעשה וגם שינוי השם מעיקרא עובר והשתא בהמה והוי דומיא דחטין ועשאן סולת אמנם י"ל דלידה ל"ה שינוי מעשה כ"כ דלגבי הכשר גבוה בעינין שינוי מעשה גמור דומיא דטחינת החטין. ובלא"ה הוי מאיס לגבוה. והראי' דהרי בב"ק ס"ו. אמרי' דאף דב"ה דרשי הם ולא שינוייהם אפ"ה איצטריכו למידרש ג"כ הם ולא ולדותיהן ול"א דהולדות מותרין מכח הם ולא שינוייהם ובאמת מבואר בתוס' ע"ז מ"ו: ד"ה כל דדוקא לגבי תקנת השבים מהני שינוי דלידה ולא לגבי מזבח. והלא בגמ' התם מ"ז. אמרי' גבי ולד נרבע דאסור ול"ה שינוי דמעיקרא בהמה והשתא בהמה וע"כ הא דפירש"י בתמורה הנ"ל דעובר לאו בהמה הוא אי משום דלשון תורה לחוד ולשון בנ"א לחוד או דבגמ' שם לאו דוקא קא' מעיקרא בהמה אפס דאינו ניכר השינוי בזה כמו בחטין ונעשו קמחא דהרי בתוס' ב"ק ס"ה: כ' דלכך איסור אתנן למזבח כשנשתנה תלוי בקנין דאי שינוי קונה חשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן ומימאס נמי לא מאיס ע"ש וא"כ מעובר לבהמה אין השינוי ניכר כ"כ דשם בהמה כולל ג"כ עובר ועתוס' ב"ק מ"א. ד"ה א"י שכ' דבן פקוע מיקרי ג"כ שור והכי מוכח באמת בב"ק ק"ו: ואף למ"ש באס"ז שם דב"פ לא מיקרי שור אבל שם בהמה בודאי כולל ב"פ דבהמה הוא שם המין. ובמ"ש בקצה"ח סי' שנ"ד להוכיח מד' הש"ס ע"ז הנ"ל דקא' עובר מעיקרא בהמה והשתא בהמה דראי' מזה לד' הרמב"ם דלידה ל"ח שינוי במחכת"ה נעלם ממנו לשעתו דברי התוס' הנ"ל שכ' דלגבי תקנת השבים הוי לידה שינוי ולא לגבי מזבח]:

והלום ראיתי בפנ"י בחי' קידושין ס"ב: שהקשה דר' יוחנן אדר"י דבב"ב קמ"ב: ס"ל לר"י המזכה לעובר ל"ק ובתמורה י'. ס"ל קדושה חלה על העוברין והרי כשם שא"א מקנה דשלב"ל ה"ה דא"א מקדיש דשלב"ל ויש לחזק עוד הקושיא דאפי' אי נימא דקנין מהני בעובר ול"ה דשלב"ל כיון דחל הקנין על עכשיו כששוחט האם ויקח לו הלוקח את העובר אבל בהקדיש עובר לקרבן הלא אין מקום לההקדש לחול עכשיו כשישחוט האם ויקריב את הולד דהרי כשתשחט האם הלא יפסל הולד להקרבה משום יתום ע' בכורות נ"ו. וערש"י חולין ע"ד: דב"פ פסול משום יוצא דופן ועתוס' שם ד"ה דגמר וא"כ אין ההקדש רק על לאחר הלידה ושפיר הו"ל דשלב"ל. ונלפענ"ד לתרץ דהנה מבואר בתמורה שם דהא דקדושה חלה על העוברין הוא לענין דאם הקדישו במעי אמו א"צ להקדישו שנית לאחר שנולד ואין עליו משום חב"ע אם מקריבו וגם לענין חטאת מעוברת שרי לי' להקדיש הולד לקדושה אחרת כדי שלא יהי' ולד חטאת דלמיתה אזלא עפירש"י ותוס' שם. והנה קיי"ל בש"ע ח"מ סי' ר"ט דאע"ג דא"א מקנה דשלב"ל מ"מ אם תפס לא מפקינין מיני' והנה בב"מ ו'. אמרי' דבהקדישה כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט כמאן דתקפה דמי וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מה' מכירה ובש"ע יו"ד סי' רנ"ח. ועשעה"מ פכ"ב מה' מכירה שכ' בשם ס' בני אהרן דלד' הרשב"א בקידושין ס"ב דלר"ה כי אמר מעכשיו א"י לחזור בו אף קודם שבא לעולם ה"ה לדידן דקיי"ל אא"מ דשלב"ל כי אמר מעכשיו א"י לחזור בו עכ"פ אחר שבא לעולם ע"ש ועתוס' יבמות צ"ג. ד"ה קנוי' שכ' דכיון דאמל"ג כמס"ל הוי כאמירת מעכשיו וע' נדרים כ"ט: ובר"ן שם] וא"כ לא מיבעיא בבהמת חולין בודאי אמרי' אמל"ג כמסירה להדיוט כשיולד והוי ההקדש כתפסו ובשלמא בהוקדש לדמים ל"ח ההקדש כתפס מטעם אמל"ג כיון דגוף הדבר אינו מוקדש בהחלט ודמים הוא שחייב להקדש הוי רק כמשכון אצל ההקדש וא"כ מנה אין כאן משכון אין כאן דומה לזה כ' בעה"ת שער ס"ד הובא בב"י ח"מ סי' ר"ט לענין הא דאי שמיט ואכיל לא מפקינין מיני' דל"א הכי רק כשתפס גוף הפירות אבל לא כשתופס המשכון דמנה אין כאן משכון א"כ ולכך בהקדש דמים שפיר קיי"ל דא"א מקדיש דשלב"ל דהוי רק כמשכון שיש עליו רק שעבוד ומובן הדבר עפמ"ש בחי' הרשב"א והר"ן בחולין קל"ט. לענין הא דא' התם גבי קדשי בדה"ב כיון דמרדו פקעי קדושתייהו והקשו קדושה שבהן להיכן הלך ותי' דקדושת דמים אינו כקנין הגוף אלא כשעבוד ממון וכיון שנתייאש הגזבר מחמת שמרדו הו"ל כהפקר ופקע לי' השעבוד שיש לגבוה עליו ע"ש הרי מפורש יוצא מדבריהם דהקדש דמים אינו רק כשעבוד ממון וא"כ אין דינו אלא כמשכון דל"מ בי' תפיסה דמנה א"כ משכון א"כ. ולכך באמת מסתפק בש"ס ב"מ הנ"ל אי הקדישה כתקפה משום דל"ה רק ק"ד וי"ל דהתם לכך מספקא לי' להש"ס דיועיל כיון דהתם התפיסה מועלת רק משום ספק ובזה יש סברא דמועיל גם בק"ד אבל לענין דשלב"ל דהתפיסה הוא מטעם קנין עש"ך ח"מ סי' ר"ט סק"ז ובקצה"ח שם לענין זה בודאי לא אלים הקדש דמים כתפיסה ועתשו' רמ"ע מפאנו סי' כ"ב אבל בהקדיש קדוה"ג בודאי הו"ל כתקפה משום דאמל"ג כמסל"ה ואפי' בולד חטאת אי בהוייתן הם קדושים הרי לא קדיש בקדושת חטאת רק לאחר שיולד היינו שיצא רובו וא"כ ביציאת מיעוטו נתקדש באותו הקדש שהוקדש על פיו עתוס' תמורה כ"ה. ד"ה אמר ובחולין ס"ט: ד"ה ר"ה. בודאי דהוי ההקדש כתפס ובאבר שהנשמה תלוי' בו קיי"ל דפשטה קדושה בכולה וממילא קדיש כל הולד באותו הקדש ולא חל עליו עוד קדושת ולד חטאת. אמנם קושי' הקצה"ח עדיין קשיא מתמורה כ"ד: כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעי' של זו אם זכר עולה והאיך קדיש העובר במעי אמו הלא א"א מקדיש דשלב"ל ובזה ל"ש לומר כתירוצינו הנ"ל דהרי כ' התוס' בקידושין כ"ט. ד"ה משכו דל"ש אמל"ג כמסירתו להדיוט אלא היכי דאיכא רווחא להקדש וא"כ בשלמא בבהמת חולין איכא רווחא להקדש וכן בולד חטאת אי לאו שהקדישו הוא לקדושה אחרת הא הוי אזל למיתה ושפיר איכא ריוח להקדש משא"כ הכא במבכרת הא גם לולא הקדישו הי' קדוש בקדושת בכור ואדרבא איכא עוד פסידא להקדש ע"י הקדישו זה דהרי רש"י שם פי' כיצד מערימין להפקיעו מכהן ולהפרישו לחובתו א"כ מיירי שהוא מחויב עולה א"כ לולא הקדישו הלא ע"כ הי' מפריש קרבן אחר לחובתו והשתא הוא פוטר א"ע בזה א"כ איכא עוד פסידא להקדש ובודאי ל"ש אמל"ג כמסל"ה ושפיר קשה דהרי הו"ל דשלב"ל. אמנם הך בבא דמתני' שם שפיר מיתוקמא בהקדיש פרה לעוברה כיון דמיירי בבהמת חולין וכ"כ בקצה"ח שם. ושעפי"ז נלפענ"ד לפרש דברי רש"י בגמ' שם דפריך בהא דקתני אם נקבה זבחי שלמים נקבה מי קא קדשה בבכורה ומשני סיפא אתיא לבהמה דהקדש ופירש"י וז"ל דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה דולד חטאת למיתה אזיל ישנהו לקדושה אחרת כו' דלכי מתיליד ל"ה ולד חטאת ע"כ ולכאורה למה פרש"י דוקא לענין ולד חטאת ולהאמור ניחא דהרי בזה שפיר יקשה הא א"א מקדיש דשלב"ל ול"ל פרה לעוברה דהרי מיירי בבהמה דהקדש ואי משום אמל"ג כמסל"ה והוי כתפס כנ"ל ז"א דבבהמת הקדש הא ליכא רווחא להקדש דגם בלאו הקדישו כשיולד יהי' קדוש בקדושת אמו והיכי דליכא רווחא להקדש הא ל"א אמל"ג כמס"ל ולכך פירש"י בולד חטאת דבזה שפיר איכא רווחא להקדש דלולא הקדשו הי' אזיל למיתה ושפיר אמרי' אמל"ג כמס"ל וחל ההקדש ביציאת מיעוטו מטעם תפס כנ"ל. [ויל"ע לפי"ז ביבמות צ"ג. דמדייק דר' ינאי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מדעישר על פירות שלא באו עדיין לידו וכן הא דאראב"י פירות ערוגה זו מחוברות כו' והרי כ' התוס' שם ד"ה קנוי' דבתרומה שייך נמי אמל"ג כמסל"ה וא"כ י"ל דבתרומה נמי הוי מטעם תפס ולעולם דס"ל א"א מקנה דשלב"ל ויש לפלפל בזה טובא אכ"מ] ובאמת מהך בבא דאם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים בלא"ה ל"ק לפמ"ש בתשו' מהר"ם מינץ סי' ל"ה בשם הר"א כ"ץ דבסמוך ללידה כ"ע מודו דמהני הקנאת העובר דאז הוי כמאן דמנחא בדיקולא כי נגמר הולד לגמרי ע"ש ולפי"ז יתיישב שפיר דהנה בתשו' מהרי"ט ח"א סי' כ"ב הקשה בהא דתנן ב"ב ק"מ: האומר אם תלד אשתו זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה והרי קיי"ל דאין ברירה והא לא הי' מבורר מה יהי' אם זכר או נקיבה ותי' דבסמוך ללידה הא לא ישתנה עוד מזכר לנקבה ול"ה רק גילוי מילתא בעלמא וה"ר לזה מהא דא' ס"פ בכל מערבין גבי הא דתניא אין אדם מתנה על ב' דברים כא' אלא אם בא חכם כו' דמוקמי' התם בשכבר בא חכם דהוי גילוי מילתא בעלמא ע"ש וא"כ גם במשנה דתמורה דאם זכר עולה קשה נמי דהא אין ברירה וע"כ דמיירי בסמוך ללידה דהוי רק גילוי מילתא בעלמא וא"כ תו ל"ה דשלב"ל דהוי כמאן דמנחא בדיקולא אמנם באמת במבכרת או בולד בהמת הקדש אין אנו צריכין לבא לכ"ז דבזה מהני שפיר הקדישו במעי אמו כיון דלאחר לידתו יהי' ממילא קדוש אם בקדושת בכורה או בהקדש דאמו א"כ הוי ההקדש רק כמחוסר זמן דזמן ממילא קאתי ול"ה דשלב"ל דבשלמא במוכר פירות דקל דלולא מכירתו ל"ה נקנין הפירות מאליהן ללוקח לכשיגדלו וא"כ ל"מ מכירת הפירות על לאחר שיגדלו דהוי דשלב"ל משא"כ הנך ולדות קדשים כשיולדו יחול ההקדש עליהם ממילא גם בלעדי הקדישו ורק הוא מקדישם מעכשיו ולאח"ז בכה"ג ל"ה דשלב"ל ועמ"ל פ"ד מה"א:

והנה בקצוה"ח הקשה עוד מש"ס תמורה כ"ה. א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר"י שיירו משוייר ומשמע דשיירו משוייר היינו דהוו חולין גמורין וקשה האיך מהני שיור העובר הא כשם שאא"מ דשלב"ל כך אין אדם משייר דשלב"ל. ולפענד"נ דלענין הקנאת העובר שפיר שייך לומר דהוי דשלב"ל דנהי דמה שגדל כבר הוי דבר שב"ל אבל מה שיגדל אח"כ הא לא בא לעולם ול"ק כלל. משא"כ בשיור בהקדש כיון דמ"ד שיירו משוייר ע"כ ס"ל עובר לאו ירך אמו ולא קדיש העובר מטוני' דאם רק כשיוצא לאויר העולם קדוש בפ"ע וילפי' לה מקרא דרק קדשיך אשר יהיו לך אלו הולדות וכתיב יהיו דבהוייתן הם קדושים א"כ כיון דשייר חלק העובר שגדל כבר לא נוכל לומר דמה שיגדל אח"כ יתקדש בלידה דהא דבהוייתן קדושים הוא רק כשמתקדש כולו ולא קידוש במקצת א"כ ממילא כל העובר חולין:

ומה שהקשה עוד שם הקצוה"ח בסק"י מב"ק ע"ח: דמיבעא לן מכרה חוץ מעוברה אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו אי חייב בדו"ה כיון דלאו ירך אמו הוא ל"ה שיור א"ד כיון דמשתריא בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי והקשה דהרי אין אדם משייר דשלב"ל וא"כ ממ"נ אי שייר בעובר לחוד הא הוי דשלב"ל ואי שייר פרה לעוברה א"כ אפי' אי עובר לאו ירך אמו הא שייר בגוף הפרה לפענד"נ ל"ק עפמ"ש באס"ז שם בשם הרשב"א דאליבא דרבי קמיבעיא לי' דאיהו הוא דאמר דדבר הניתר בשחיטה הוי שיור ועובר ניתר בשחיטת אם ע"ש וא"כ הרי רבי ס"ל ביבמות צ"ג דאדם מקנה דשלב"ל:

והנה הקשה עוד הקצוה"ח בספרו אב"מ על אה"ע סי' מ' ס"ק י"ב מהא דמביא בתוס' ב"מ ל'. ד"ה אף עובד בשם הר"י מסיפונט לפרש המשנה דרפ"ב דפרה דרא"א פרת חטאת המעוברת כשרה וחכמים פוסלין דלאו באם מיירי אלא בעובר אם כשר לפרה דחכמים פוסלין משום דכתיב ויקחו אליך פרה בעינן פרה בשעת לקיחה לאפוקי האי דעובר הוא הרי דמהני קדושת העובר לפרה אדומה ול"א דהוי דשלב"ל דאפי' רבנן דפסלי אינו אלא משום דבעינן פרה בשעת לקיחה הא לא"ה הי' מועיל אף בעובר. ומה שנלפענ"ד בזה הוא דהנה בתוס' ב"מ שם כ' וה"ה דמצי פליגי בלקחו פרה קטנה וכן בר"ש במשנה שם מביא ברייתא דספרי זוטא פרה שלא יקחו עגלה ויגדילו וכ' דלפי"ד הר"י מסיפונט ההוא דרשא דלא כר"א ולכאורה מנ"ל להתוס' ולהר"ש דר"א פליג אהא דשלא יקחו עגלה דילמא גם ר"א מודה בהא משום דפרה חטאת קרי' רחמנא וכיון דלא מיתכשרא עד שתהי' בת שתים א"כ כשהיא עגלה הוי' מחוסר זמן ואסור להקדיש מח"ז ומשום דקדיש במח"ז הוי' מתכשרא בדיעבד עי' יומא ס"ג: וזבחים י"ב. ובתוס' זבחים קי"ד ד"ה היתר ואצטריך שפיר קרא דפרה שלא יקחו עגלה דאפי' בדיעבד פסולה משא"כ בפרה מעוברת שפיר מכשיר ר"א אפי' לכתחלה משום דבמעי אמו ליכא איסור דמחי כמ"ש בתוס' תמורה וע"כ דפשיטא להו להתוס' ולהר"ש ז"ל דמדפסלי רבנן בפרה מעוברת דליכא איסורא דהקדש מחוסר זמן משום דבעינן קיחה כשהיא פרה בודאי פסלי אפי' אם אינו מקדישה ואינו קורא לה עוד עתה שם פ"א אפ"ה פסול משום גזה"כ דבעינן קיחה כשהיא פרה וכיון דר"א מכשיר בזה ע"כ דס"ל דלא הקפידה התורה ע"ז שתהא הקיחה בשעה שהיא פרה ושפיר כ' התוס' דה"ה דהו"מ פליגי בלקחו פרה קטנה וממילא יפה כ' הר"ש דר"א פליג אהך דרבא דספרי זוטא ומכשיר ג"כ ליקח עגלה ולגדלה בלי קריאת שם להקדש וזהו דעת הרמב"ם בפ"א מה' פ"א ה"א ומסולקת השגת הראב"ד ועכ"מ שם וממילא אזדא ג"כ קושי' בעל אב"מ הנ"ל כיון דע"כ התם מיירי בלקיחה בלי הקדש ולק"מ והנה לכאורה הי' נלפענ"ד ראי' לדברי האומרים דעובר הוי דשלב"ל מש"ס ע"ז ס"ג. בא עלי' ואח"כ נתן לה אתננה מותר ורמינהי בא עלי' ואח"כ נתן לה אפי' מכאן ועד ג' שנים אתננה אסור ארנב"י אר"ח ל"ק הא דאמר התבעלי לי בטלה זה הא דא"ל התבעלי לי בטלה סתם וכי א"ל בטלה זה מאי הוי הא מחוסר משיכה וקשה לד' הג"א ב"מ פ' הזהב הנ"ל שכ' דמהני מכירת העובר וכיון שא"י למשוך העובר מעות קונות א"כ לוקמ' בדא"ל התבעלי לי בטלה זה היינו בעובר שבמעי בהמה דאז כיון דא"א במשיכה מעות קונות. אמנם לפ"מ שהערנו למעלה דבעובר ל"ש אתנן כיון דבעינין מבורר בשעת ביאה נדחה הוכחה זו ויש להתיישב בדבר:

אמנם נראה דאפי' להפוסקים דס"ל דמהני מכירת העובר הוא דוקא כשהבהמה היא כבר מעוברת עכ"פ אבל אי לא נתעברה עדיין כ"ע מודי דהו"ל דשלב"ל דהרי מקור הדבר דעובר ל"ה דשלב"ל נובע מד' הרשב"ם ב"ב קמ"ב. גבי המזכה לעובר דס"ל לר"נ לכשתלד קנה ופי' הרשב"ם שם דאע"ג דגבי פירות דקל ס"ל לר"נ דאף משבאו לעולם יכול לחזור בו גבי עובר מודה דחשיב כישנו בעולם אלא שהעובר אינו בר זכיי' ומהני לכשתלד וע' הג"א שם והרי שם עמוד ב' בההוא דאמר לדביתהו נכסי לבני דיהוו לי מיניך אתא ברי' קשישא א"ל ההוא גברא מאי תיהוי עלי' א"ל זיל קני כחד מברא הנך ודאי ל"ק דאכתי ליתנהו ופרשב"ם דכיון שאשתו עדיין לא נתעברה הלכך ל"ק דל"א דעתו ש"א קרובה אצל בנו אלא היכי דמזכה לעובר שנתעברה אשתו כבר ע"ש וקשה נהי דל"א בכה"ג דעתו ש"א קרובה אצל בנו בכ"ז אמאי מסתים סתים דהוא אליבא דכ"ע ולמה לא יועיל בזה באמר לכשתלד לר"נ וע"כ דהטעם דמהני לר"נ לכשתלד הוא משום דחשיב לי' לעובר דבר שבא לעולם דבפירות דקל אף משבאו לעולם יכול לחזור וכנ"ל וא"כ בכה"ג שלא נתעברה אשתו עדיין הא לכ"ע הו"ל עובר דשלב"ל והרי תוספתא ערוכה וגמ' ירושלמי הובא ברא"ש ב"ב ס"ג: המוכר עובר שפחתו לחבירו ל"ע ולא כלום המוכר ולד בהמתו לחבירו ל"ע ולא כלום וע"כ דמיירי בשלא נתערבה עדיין. וראיתי בבית יוסף ח"מ סי' רי"ב שהביא ירושלמי זה וכ' וז"ל ואיכא לספוקי אם הי' הבהמה או השפחה מעוברת כשמכר לו ולדותיהן אם קנה ואין הכרע בדברי הירושלמי כי יש לפרש בו שלא קנה כו' ע"ש ובאמת כבר הבאתי מד' הירושלמי פ"ק דקידושין דבכה"ג שהיתה הבהמה עוברה מהני מכירת העובר וע"כ דהתם מיירי בלא נתעברה עדיין ובכה"ג לכ"ע ל"ק והכי מפורש יוצא מדברי תלמודן בקידושין ס"ב: דא' התם דאפי' לראב"י ל"מ באומר אם תלד אשתך נקבה תהי' מקודשת לי אלא בשהוכר עוברה לרבה דאוקמ' למילתי' דראב"י גבי האומר פירות ערוגה זו מחוברות יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו דבריו קיימין דמיירי בשחת והוכר עוברה דומיא לשחת ולרב יוסף שם דמוקי מילתי' דראב"י באגם מיירי אפי' בלא הוכר עוברה. אבל עכ"פ כשהיא כבר מעוברת דומיא דאגם דפרש"י צמחים רכים ע"ש וא"כ גם בעובר בלא נתעברה עדיין לכ"ע ל"מ כדמוקי התם הא דהאומר אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי ל"א כלום כראב"י ובשאין אשתו מעוברת [ויל"ע לפי"ז בד' התוס' שם ד"ה ואר"ח שכ' דאין הלכה כראב"י דאע"ג דבעלמא הלכתא כוותי' דמשנתו קב ונקי הכא ע"כ לית הלכתא כוותי' דבב"מ ס"ו: ס"ל לר"נ במוכר פירות דקל דאפי' משבאו לעולם יכול לחזור בו דאא"מ דשלב"ל והלכה כר"נ בדיני ולהאמור אין ראי' דהתם בפירות דקל י"ל דמיירי עד שלא צמחו כלל וכפרש"י ביבמות צ"ג. דמיירי בימות הגשמים וכשלא התחילו לצמוח גם ראב"י מודה] וזהו מה שנלפענ"ד בדעת הרמב"ם פ"ו מה' ערכין הל"א לב. שמחלק שם בין אמר מה שתוציא שדה זו הרי עלי להקדישו ה"ז חייב להקדישו כשיבא לעולם משום נדר אבל אם אמר יהיו הקדש אינו כלום והקשה הלח"מ דהרי בפכ"ב מה' מכירה כ' דאם אמר כל מה שתלד בהמתי יהי' הקדש לבדה"ב ה"ז חייב לקיים דברו משום נדר וי"ל דבה' מכירה מיירי כשהבהמה היא מעוברת אז חשיב בא לעולם קצת וחייב לקיים משום נדר משא"כ בה' ערכין מיירי בפירות שלא צמחו עדיין דומיא דמה שתעלה מצודתי או מה שאשתכר בשנה זו דחשיב התם ובכה"ג רק כשאמר עלי חייב לקיים משום נדר ובאמר יהיו אינו כלום:

והנה בנ"ד יש צד להתיר עפ"ד פסקי מהרא"י סי' ק"ל שהובא ברמ"א יו"ד סוסי' ש"ך דפטורה מבכורה בכה"ג הואיל והעכו"ם לא רצה ליטפל בה רק בחלק ולדות ומובא בט"ז וש"ך שם דברי התה"ד שמה"ט ל"ה דשלב"ל כמו דא' בב"מ ר"פ המפקיד דמקני לי' להשומר הכפל דנעשה כאומר לכשתגנוב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנוי' לך מעכשיו והה"נ הו"ל כאומר קנה בהמה לולדותי' ע"ש אמנם באמת המהרא"י גופי' לא סמך שם ע"ז רק בצירוף שאר צדדי היתר וכמ"ש בט"ז ובדג"מ שם וכן בנובי"ת חיו"ד סי' קצ"א קצ"ב. ע"ש דבאמת י"ל דל"ד להא דהמפקיד דהתם הלא כ' התוס' בד"ת כגון פירות דקל דאמרינן דמכר לו מעכשיו גוף הפרה וממילא קונה הכפל ע"ש א"כ התינח התם דהתורה ירדה לסוף דעת השומרין דרוצה גם הוא לקנות גוף הפרה בכדי שיקנה הכפל אבל בנ"ד הא אין דעת העכו"ם רק על הולד והולד הא הו"ל דשלב"ל. והנה בשו"ת מהר"ם מינץ הנ"ל יצא לידון בדבר החדש דכי היכי דאמרי' דאף דהמזכה לעובר ל"ק מ"מ אם הי' בנו קונה דדעתו ש"א קרובה אצל בנו וגמר ומקנה וכ' בשם הרשב"ם דכמו בלדשלב"ל בבנו גמר ומקנה ה"ה בדשלב"ל הדין הכי דאצל בנו דגמר ומקנה מהני וא"כ בבכור אמרי' דגמר ומקנה כדי להפטר מבכורה ומועיל אף בדשלב"ל ע"ש ולפענ"ד כמו זר נחשב לומר דדשלב"ל יהי' תלוי בגמר ומקנה דא"כ היכי מוכיח ביבמות צ"ג דר' ינאי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מדעשר מפירי דביתי' על הפירות שיביא לו האריס בשבת נימא דמחמת מצות עונג שבת גמר ומפריש והרי גם על הדין שכ' ההגהמ"ר פ"ג דב"ב הובא ברמ"א סי' ר"ט ס"ח דהיכי דשניהם קונים זמ"ז גמרי ומקני אהדדי מביא הרמ"א שם יש חולקין מכ"ש בזה מאי מועיל אם הוא גומר להקנות אם השני אינו סומך לקנות ל"ק עתוס' עירובין פ"א ד"ה לא. ועמק"ח סי' תמ"ח סק"ה שכ' דאין סברא לומר דאגב דאית עליו איסורא דחמץ גמר ומקנה כיון דבמכירה בעינין דעת מקנה ודעת קונה א"כ נהי דהמקנה גמר ומקנה מ"מ הקונה שהוא עכו"ם לדידי' אין הפרש בין חמץ לשאר דברים במה גמר וקונה ע"ש שמאריך בזה ואף דמצינו סברא כזו בתוס' ע"ז ע"א. סד"ה רב אשי שכ' שם דיש להחמיר ולהקנות לנכרי דבר שעושה טריפה כגון הראש והריאה מן הבהמה כדי לפוטרה מבכורה וא"צ שיתן הנכרי מעות שוה הראש והריאה אלא סגי שיקנה בפרוטה ואפי' שוה כפלים יותר אין לחוש משום ביטול מקח דאנן סהדי דהישראל גמר ואקני לנכרי כדי להפטר מבכורה. התם שפיר שייך לומר הכי דמשום דאנן סהדי דגמר ואקני אמדינין לדעתי' דמחל לי' אונאה וחשבינן כאלו התנה שלא יהא לו עליו אונאה וגם לענין קנין י"ל ג"כ הכי במידי דהוא בר קנין עכ"פ אמרינן אף דלא עשה קנין המועיל מ"מ אמרינין דעתי' דגמר ואקני כדמצינו בבכורות י"ח לא נחלקו אלא בחצר בעה"ב ורועה כהן ר"ט סבר אקנויי קא מקני לי' מקום בחצרו וכ' בתוס' דאפי' בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשי' והיינו משום דניחא לי' דליעביד מצוה בממוני' אמדינן דעת' דגמר ומקנה לי' כאלו הי' קנין גמור ובפרט לפמ"ש בתוס' בכורות ל"ה: ד"ה מימר דהתם מיירי במכירי כהונה הלא מבואר בב"ב קכ"ג: ובתוס' שם דמכירי כהונה חשיב כמוחזק לגבי בכור ע"ש אבל בדשלב"ל שאינו תופס בו שום קנין מאי מועיל הא דקא גמר ומקנה והנה גוף הדבר שכ' בשם הרשב"ם דגם בדשלב"ל מהני גבי בנו כמו בלדשב"ל חפשתי בהרשב"ם ב"ב בסוגי' דמזכה לעובר ולא מצאתיו. אכן ראיתי בשעה"מ פכ"ב מה' מכירה שהביא כן בשם המבי"ט ע"ש מה שהקשה עליו. והמעיין בדברי המבי"ט בתשו' ח"ב סי' קל"ז יראה דלא כ' הכי רק לענין זה הדין דבנותן דקל לאחד ופירותיו לאחר ל"מ ורק בשייר לעצמו הפירות מהני דלגבי נפשי' אמרינן דבעין יפה שייר ושייר מקום הפירות ה"ה אצל בנו ובתו כי נתן להם הפירות אמרי' דעתו ש"א קרובה אצל בנו ושייר לו בעין יפה מקום הפירות ול"ה דשלב"ל ועי' במקנה קידושין סוף דס"ב שכ' בפשיטות דהא דדעתו ש"א קרובה אצל בנו ל"ש אלא בלדשלב"ל אבל לא לענין הקנאת דשלב"ל ע"ש וענובי"ת חאה"ע סי' נ"ד אות י"ב שהביא דברי הגאון ר"ס סטנאב זצ"ל שרצה לחדש דהיכי דסמכא דעתי' קנה בדשלב"ל מד' הש"ס ב"מ ט"ז. ודחה דבריו שאין לחלק בין סמכא דעתי' או לא. ואין ראי' מש"ס דב"מ הנ"ל שיועיל סמיכת דעת להקנות דשלב"ל:

ובכ"ז לענין דינא בנידן שלנו יש לצדד דאין עליו קדושת בכורה מטעם שכ' מעלתו דכיון דבעד שכר הטיפול שיעבד לו הבהמה לכל צרכיו לולדות ולחלב ולגיזה י"ל דהוי כמו דקל לפירותיו והפוסקים שהחמירו בזה הם לא דברו רק בשלא הקנה לו אלא העובר בלבד. ולפענ"ד י"ל עוד דכיון דטיפולו של הנכרי ומזונותיו שנתן לה גרמו חיותה וביאת הולד לעולם שבלעדי טיפולו ומזונותיו היתה הפרה מתה ברעב לכך הו"ל כאלו הישראל והנכרי הם שותפין בלידת הולד זה בבהמתו וזה בטיפולו ומזונותיו ובכה"ג בודאי יש להנכרי חלק בגוף הפרה דבשלמא אי הי' מבטיח לנכרי ולדה של הפרה בשכר מלאכה אחרת אז שייך לומר דכיון דקיי"ל דהמבטיח לפועל חפץ בשכר פעולתו יכול ליתן לו דמיו א"כ אין לו קנין בגוף הולד משא"כ אם הבטיח לו הולד בשכר טיפול ומזונות של הפרה הו"ל כאלו שניהם שותפים בזה וכשיולד הולד חולקין כפי תנאם דבכה"ג א"י ליתן לו דמים. ועפיז"נ ליישב קושי' התוס' בע"ז ס"ב. ד"ה דיהיב ניהלי' בצד היתר. וז"ל וא"ת כיון דיהיב לי' בצד היתר מאי איריא דפועלים עושין בפירות שביעית הללו אפי' היו עושין מלאכה אחרת יהיו מותרין לפורעו מפירות שביעית ותירוצם שם אינו מובן כ"כ. ולהאמור י"ל דבשלמא כשעושין במלאכה אחרת הרי אף כשהבטיחו להם בהדיא לתת בשכרם הפירות שביעית הלא הברירה ביד הבעלים ליתן להם דמים תמורתם וא"כ אינו אלא חוב בעלמא וכשפורעים להם הפ"ש נמצא פורע חובו בפ"ש ול"מ אפי' בדרך היתר כיון דעכ"פ דמיא לפורע חובו בפ"ש משא"כ כשעושים מלאכתם באותה שדה של שביעית הו"ל כאלו שניתם גרמו הפירות ויש להם חלק בהם לא הו"ל כפורע חובו בפ"ש רק חלוקה כפי התנאי ומש"ה מהני עכ"פ בדרך היתר ויש להעמיס זה בכונת תי' של התוס' שם. ויש לצרף כמו בנ"ד מה דהבהמה היא ברשות הנכרי ובדיניהם יש לו קנין גמור בהולד עתשו' צ"צ סי' ס"א דהיכי דיש לו זכות בדיניהם מועיל ג"כ להפקיע קדושת בכורה. ויש להוסיף עוד דבנ"ד גם בדינינ נקנה להעכו"ם הולד עפמ"ש ברשב"א בחי' גיטין ל'. ת"ר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקו מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין כו' ואם בא לחזור אינו חוזר אר"פ ל"ש אלא בעה"ב בכהן אבל כהן בבעה"ב אם בא לחזור חוזר כו' והקשה הרשב"א דאמאי א"י הבטה"ב לחזור משום דהוי דשלב"ל וכ' וז"ל דל"ד לההיא דפירות דקל דהתם דבעי למישקל מרשותי' דמוכר איכא למימר דלוקח מצי הדר בי' משום שלב"ל דאכתי רשותי' דבעל הדקל איתי' על הפירות אבל הכא דלית לי' למשקל מידי מרשותי' דכהן כו' לא חשבינן לי' כאלו רשותי' דכהן עלייהו להכי דנימא בהו דשלב"ל כו' ע"ש וה"ה בנ"ד י"ל דאפי' בדינינו לא מצי הדר בי' מטעם דשלב"ל כיון דהפרה היא ברשותי' דנכרי וכבר טיפל עמה ולית לי' למישקל עוד מידי מרשותי' דישראל כי על כן בצירוף כל הני צדדי היתר האמורים נלפענ"ד דאין על העגל הזה קדושת בכורה וליתר שאת יעשה כעצת הנוב"י שם שכ' לגרום להטיל מום ע"י גוי ויוכל אח"כ הישראל לשוחטו:

ומה שכ' מעלתו לחדש דאין בבכור בזה"ז חיוב ש"ח מדאוריי' אפי' למאן דסובר דגם בקדשים בזה"ז איכא חיוב כרת בש"ח. עפי"ד התוס' ב"ק ע"ו. שהק' דאמאי הוי ש"ח ששא"ר הא ראוי' לפדותה דמפרכסת ה"ה כחי' ותי' דהיכי דשחטה כתיקונה ל"ח מפרכסת כחי' והק' תו לר"ל דס"ל קמ"ז ל"ה בכלל העוה"ע ותי' דמום שלאח"מ ל"ח מום לפדות ע"י והק' מעלתו ע"ז דהרי בתחילת השחיטה נעשה בע"מ ותי' דכיון דקאי לר"ל ואיהו ס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף ולדידי' יכול לשחוט בחוץ ולגמור בפנים וא"כ ל"ה לדידי' חצי קנה פגום מום כיון דבידו לגמור השחיטה ול"ה מום רק בסוף השחיטה וא"כ לדידן דקיי"ל יל"ש מתוע"ס א"כ בתחלת השחיטה נעשה בע"מ ועכצ"ל החי' הא' משום דהשחיטה מטהר מידי נבילה ול"א מפרכסת ה"ה כחי' ואנן קיי"ל דקמ"ז היו בכלל העוה"ע ושפיר הוי שחיטה שא"ר והתינח שאר קדשים דצריכין פדיי' כשהוממו משא"כ בכור דל"צ פדיי' שפיר הוי שחיטה ראוי' עכ"ד במח"כ שגה בזה דלדבריו לא משכחת כלל חיוב כרת דש"ח דהא השוחט בע"מ בחוץ פטור אמנם ז"א דע"כ איכא חיוב כרת בש"ח ול"ה שוחט בע"מ בחוץ משום דדרך שחיטה בכך כמ"ש באמת בספר יראים להר"א ממיץ ז"ל וא"כ לו יהיבנא לי' דבבכור הוי שחינה ראוי' אבל עכ"פ חיוב כרת דש"ח איכא דדרך שחיטה קא שחיט. ואדרבא כדאמרי' דהוי שחיטה שא"ר אנו מוכרחין לומר דעל ש"ח חייב משום דבהכי חייבי' רחמנא כמ"ש בתוס' ואי נימא דהוי שחיטה ראוי' הוי כ"ש דאיכא חיוב כרת דש"ח ובעיקר הקושיא ע"ד התוס' הנ"ל כבר העיר בזה א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' נח"י בחי' פסחים ע"ג ע"ש וע' בס' יהושע חיו"ד סי' ל"ח בתשו' הגאון ר"ס סטנאב ז"ל אות ז' מ"ש בזה. דברי ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף