הרי בשמים/ב/ד
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ה' ב' סיון שנת תרמ"ג לפ"ק סטרי
- ישאו הרים שלום עד גבעות עולם לכבוד י"ע ויד"נ הרב הגאון המפורסם הישיש צדיק מושל ביראת אלקים חסידא ופרישא כקש"ת מוה' ארי' ליבש נ"י אבד"ק מאשציסק יצ"ו.
יקרת נועמו ע"י הר"א נ"י מק' לנכון הגיעני והנה ענותו דמר תרבני להודיעהו חות דעתי הקלושה נידן חדשים מקרוב באו שמפשיטין עורות התרנגולים בנוצתן ועושין מהם כובעים ומצנפות ונתרבה המסחר בזה ומעכת"ה חוכך להחמיר ולאסור לעשות כן א' מפני שידוע שנמצא לפעמים בצואר נגד מקום הסימנים גילדי גילדי והוא בא מנשיכת התרנגולים זל"ז בצואר וצריך לבדוק העור בפנים היטב אם לא שלטה הנשיכה מעל"ע דאז טריפה משום דאין לושט בדיקה מבחוץ ואם מפשיטין העור עם הנוצות מהראש עד הרגל א"י לבדוק. ב'. כיון שמפשיטין העור מהראש עד הרגל וחותכין הכתפים א"כ לא יהי' נראה לעינינו שום טריפות משבירת הגף ומנוע הבדיקה מזה. ג'. כשקושרים העופות ברגלים אם יעמדו כך זמן מה יקרה לפעמים ריעותא בצומת הגידין וצריכין לבדוק אם יש צרורות דם וע"י ההפשטה מנוע הבדיקה גם מזה כי הבשר בעצמו אדום הוא ואין ניכר שם צרורות דם עכתד"ה:
הנה מלבד שאין אתי יודע איזה מניעה יש להבדיקה בכל הנ"ל ע"י ההפשטה ושלשה אלה החששות המה נפלאו ממני הלא השו"ב מוזהר ועומד שלעת שרואה איזה ריעותא בצואר לצוות לעשות שאלת חכם או לבדוק בעצמו הצד הפנימי של העור כנגד הריעותא וגם בענין שבירת הגף אינני מבין איך יזיק לזה הפשטת העור. ובדבר הריעותא דצומת הגידין הלא מבואר בש"ך יו"ד סי' נ"ו ס"ק י"א דבעינין דוקא צרורות דם הרבה עתשו' שבו"י ח"ב סוסי' ס"ד א"כ בודאי יהי' ניכר שפיר גם לאחר ההפשטה. אמנם לו יהיבנא לי' למר שכן הוא שע"י ההפשטה לא נוכל לעמוד על הטריפות דצוה"ג בשיקרה כנ"ל בכ"ז אין לנו לספק בזה עפ"י דתוה"ק משום דרוב כשירות הן והא דקיי"ל דלא סמכינן ארובא וחזקה היכי דאיכא לברורי כ' בפמ"ג א"ח סי' ח' דל"ה רק מדרבנן ולכאורה יש להוכיח זה מדברי הש"ס חולין י"ז: אר"ח מנין לבדיקת סכין מה"ת שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם פשיטא כיון דכי נקב טריפה בעיא בדיקה ולכאורה מ"פ נימא דאצטריך במקום שיש רוב סכינים בדוקים ומיעוט פגומין ופירש אחד מהן וא"י מאיזה מהן אשמעינן דאין לסמוך ארוב ובעי בדיקה קודם שחיטה משום דכל היכי דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא א"ו דפשיטא לי' להש"ס דזה לא הוי רק מדרבנן וי"ל דזה תליא בהא דפליגי בכריתות י"ז: אליבא דרב דבעי לגבי אשם תלוי חתיכה א' מב"ח דרבא קא' טעמא משום יש אם למקרא וקרינן מצוות ור' זירא ס"ל משום דאפשר לברר איסורו ולר"ז י"ל דהוא מה"ת כיון דחזינן דהחמירה תורה משום אפשר לברר לחייב א"ת. וכיון דאנן לא קיי"ל כר"ז בהא כמבואר ברמב"ם פ"ח משגגות להכי ל"ה רק מדרבנן ואפי' מדרבנן אינו אסור אלא היכי דליכא טורח אבל בדאיכא טירחא לא מיקרי איכא לברורי כמ"ש במנחת יעקב כלל נ"ט סק"ח שע"כ אין מחויבין לבדוק אחר ח"י טריפות עמג"א סי' תל"ז סק"ד ובפמ"ג יו"ד בפתיחה לסי' ל"ט. והכי מוכחא סוגית הש"ס פסחים ד"ד. למאי נ"מ לישיילי' דלית' לקמן דנישיילי' לאטרוחי להאי מאי ועתשו' הר"ן סי' ס"ו. וכ"ז אחר שהריעותא הוא כבר לפנינו אבל לאסור לעשות הפשטת העורות משום דילמא יארע ענין כזה ויהי' מנוע הבירור בכה"ג בודאי סמכינן ארובא והנה אין מקום לדון בזה עפ"ד הישיע"ק יו"ד סי' ט"ו שכ' דבתקנה אנו צריכין לחוש למיעוטא דמלבד דהישיע"ק ז"ל לא כ' שם הכי רק בתקנה כוללת כגון לענין העגלים ספק בני ח' ימים שהוא כולל כל עגלים דעלמא דלא רצו חכמים לסמוך בזה ארובא דלאו נפלים כיון שהוא ענין תמידי בכל העגלים והרי בין הכלל איכא גם מיעוט נפלים והוא דמיון למ"ש בתוס' כתובות כ"ח: ד"ה בית הפרס דלהכי הוי ביה"פ דרבנן משום דהוי ס"ט ברה"ר אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ס"ט ברה"ר היינו היכי שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאוריי' טהור ע"ש וא"כ חזינן לענין ס"ט ברה"ר אע"ג דהוא מטעם דאוקי אחזקת טהרה כמ"ש בתוס' פכ"ד ואפ"ה לא סמכינן להתיר בקביעות מטעם זה וא"כ ה"נ י"ל בנידן הישיע"ק כיון דלעולם נהיו מוכרחים להכשיר כל העגלים בספק ולאוקמי אחז"כ מכח רובא לאו נפלים ולא סמכינן להתיר בכה"ג בקביעות ע' מג"א סי' י"ג סק"ה וכל זה אינו ענין לנ"ד דבשלמא בנידן התוס' הנ"ל כיון דאותה שדה תעמוד לעולם בספק לכך לא רצו לטהר כיון שיש באותה שדה קבר ודאי משא"כ בנ"ד בכל עוף אמרינן כ"ז שאין ריעותא לפנינו דליכא כאן שום טריפות דלמה נחזיק ריעותא בכדי. ובמה שכתב בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ו' בשם חכם א' לפרש סוגיית הש"ס סוטה מ"ח. גבי יוחנן כ"ג ביטל את הנוקפין שהיו חובטין במקלות כדרך שעושין לפני ע"א א"ל עד מתי אתם מאכילין טריפות למזבח שמא ניקב קרוב של מוח וביאר דכיון דתמיד היו עושין כן איך לא יארע לפעמים שינקוב קרום של מוח ומנען מזה לכתחלה ע"ש מלבד שאפי' אי נימא כפירוש זה אינו ענין לנ"ד דהתם עושין מעשה ההכאה שעכ"פ אחד מני אלף ינקוב קרום של מוח אין לנו לעשות שקר בנפשנו לסמוך אח"כ ארובא להכשירם כיון דודאי יש בהן שניקב קרום של מוח ע"י ההכאה כיון דהריעותא הוא לפנינו שאנו רואין שחובטין אותן במקלות והוא כעין דברי התוס' זבחים ע': ד"ה אפי' כו' בסה"ד שכ' דמשום רובא לא נעביד דבר שהוא שקר ודאי דודאי יש א' שאינו בר מיתה כלל ע"ש משא"כ בנ"ד הלא אין אנו מסבבים בידינו שום טריפות שיהי' נקרא עי"ז ריעותא לפנינו רק שמסופקין שמא יהי' איזה טריפות בצוה"ג ותהי' מנוע הבדיקה ע"י ההפשטה בודאי אין לחשוש חוץ לזה הלא פירוש החכם הזה נדחה קרא לו בשו"ת ב"א שם מכל וכל. ועש"ך יו"ד סי' פ"ג ס"ק י"א שכ' להדיא דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אפילו היכי דאיכא לברורי ועפירש"י חולין מ"ח: ועכ"פ גם הגאון ישיע"ק הנ"ל יודה בכנ"ד דל"ה ענין כולל תמידי ואינו נוגע רק לפרטים מקריים היינו התרנגולים שהם פשוטי עור. ולבר מן כל דין הרי בנידן הישיע"ק כשאנו חוששין למיעוט שהם נפלים הרי הוא בודאי טריפה משא"כ בנ"ד אפי' למאי דחוששין לניעת בדיקת ריעותא דצוה"ג אפי' אי הי' כן ל"ה רק טריפה מספק מחמת שאין אנו בקיאין בבדיקת צוה"ג של עוף ובכה"ג אפי' בענין כולל אין לחוש למיעוטא דומה לזה כ' הריטב"א בפ"ק דחולין בהך דרוב מצויין א"ש מומחין הן שהקשו נימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור שאינו זבוח ותי' דלא חשו למיעוט וחזקה אלא למיעוט שהוא בודאי איסור אבל הכא אפי' המיעוט שא"י ה' שחיטה אינו איסור בודאי דדילמא שחיט שפיר ע"ש וה"ה הכא הלא אפי' אותן שיש להם צרורות דם אינו בודאי איסור דאיפשר דהצוה"ג לא נתקלקלו וכיון דבכה"ג לא חשו למיעוטא אפי' לצרפו לחזקה מכ"ש במיעוט לחודא אפי' אי הי' תקנה כוללת אין בזה בית מיחוש:
והנה הרשב"א ז"ל במשמרת הבית בית א' שער א' כ' דלהכי כשהסכין לפנינו אין מעמידין אותו אחזקת בדוק דכל שהוא לפנינו ויכולין לעמוד על הדבר אין סומכין אחזקה כדי שלא יראה כמעלימין עין מן האיסור ע"ש וכ"כ בחי' הרשב"א חולין י"ב. דחיוב בדיקת הריאה הוא כיון דבקל יוכל לראות אם יש בה סירכא הוי כמעלים עין מן האיסור וא"כ ה"ה בנ"ד לכאורה הי' מקום לחשוש דהוי כמעלים עין מן האיסור כיון דלא ימלט שלא יהי' בא' מאלף תרנגולין ריעותא כזאת וכיון דנמנע מאתנו להכירו ע"י ההפשטה הו"ל לכאורה כמעלים עין מן האסור אמנם בספר סדרי טהרה סי' קצ"ו ס"ק ט"ו מובא בשם מהר"א שטיין והמהרש"ל בביאוריו לסמ"ג שכ' לחלק דהיכי דאם ימצא יהי' ודאי איסור אז מחויב לבדוק כדי שלא יהי' נראה כמעלים עין מן האיסור אבל היכי דאפי' אם ימצא לא יהי' רק ספק איסור לא חשיב מעלים עין מן האיסור ומה"ט משליכים הקצבים ראשי הכבשים בימות החמה שאפי' אם ימצא תולעים לא יהי' רק ספק איסור ע"ש ופסק הכי ברמ"א סי' ל"א ס"ב דיכול להשליך הראש או למוכרו לעכו"ם בלא פתיחה ואין לחוש דילמא יש מים במוח דסמכינן ארובא והיינו דכיון דאינו ניכר מחיים בודאי הוא באופן שאינו עכ"פ ודאי טריפה כגון שמוח מקיפו ועפר"ח שם סק"ג מ"ש בשם רדב"ז וכ"פ בסי' ל"ג ס"ט לענין אווזות שמלעיטין שיכול להשליך הושט ולא לבדוק כלל ולמיסמך ארובא והוא ג"כ מטעם דאפי' אם ימצא לקוי לא יהי' רק ספק טריפות ואין בכה"ג איסור דמעלים עין מן האיסור שע"כ נראה הא דא' בנדה ס"א לפי' הרמב"ם שם והכי פסקינן בסי' ק"צ דתלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים ולא חשיב מעלים עין מן האיסור כיון דאפי' מוצאת כתמים אינה אלא ספק טמאה. וזהו נלפענ"ד בטעמו של הראב"ד ז"ל בהשגותיו על הרמב"ם פ"א משחיטה הכ"ד דס"ל דא"צ לבדוק הסכין אחר שחיטה ולכאורה הרי הוי מעלים עין מן האיסור כיון דאיפשר לבודקו בקל ולהאמור י"ל כיון דאפי' ימצאנו פגום הא לא יהי' בודאי איסור כיון דאיפשר דבעצם המפרקת נפגם ובכה"ג ליכא האיסור דמעלים עין מן האיסור והענין מובן דהרי ע"כ הא דאסור להעלים עין מן האיסור אינו רק מדרבנן דהרי כל עיקר חיוב דבדיקת הריאה אינו רק דרבנן וכדמביא באמת בחי' הרשב"א שם ראי' לזה דאל"כ איך מייתי מפרה אדומה ושעיר המשתלח שצריך שיהיו שלמין ודילמא טריפה אכתי קשה דילמא אית בהו טריפות בריאה דהא מצוי הוא וע"כ דאינו רק מדרבנן וכ"ה מירושלמי מס' ביצה ר' יודן דמאי מדבריהם ראיית טריפה מדבריהם כו' והיינו בספק טריפות הסירכות ומש"ה א' בפ' א"צ דשרי לשחוט בהמה מסוכנת ביו"ט אם יכול לאכול כזית חי מבית טביחתה אלמא דמה"ת יכול לאכול בלא הפשט וניתוח וכיון דמסוכנת היא וא"א לו לשחוט אא"כ יאכל בלי בדיקה שהרי היום נטה לערוב שרי לי' רבנן בלא בדיקה ע"ש [ומתוס' נדה מ"ד. דגם מיעוט המצוי ל"ה רק חומרא דרבנן וע' בס' הארוך מש"ך רסי' ל"ט ובפ"ת שם ובשפ"ד סק"ג] ויש להביא עוד ראי' לזה מהא דקיי"ל גבי עולה ונתח אותה לנתחי' ולא נתחי' לנתחים ערמב"ם פ"ו ממעה"ק וקשה לכאורה לפי"ד התוס' זבחים ס"ו דהיכי דמסברא החיצונה הו"א דהחיוב הוא לעשות כן אפי' אי כתיב בלשון לאו אמרינן דאין צריך ע"ש וא"כ הרי בחולין י"א. פריך מרישא של עולה וניחוש שמא ניקב קרום של מוח ומוכיח ר"א מזה דאזלינן בתר רובא וקשה לפי"ז דא"כ מנא ידעינן לאסור נתחים לנתחים דילמא כונת התורה שא"צ לנתחה לנתחי נתחים דה"א דמחויב לנתוח כדי שיוכל לבדוק אם ניקב קרום של מוח אף דל"ה רק מיעוטא בכדי שלא יהי' מעלים עין מן האיסור ואשמעינן קרא דא"צ א"ו דל"ה רק מדרבנן. והרי מצינו ששלמה המלך ע"ה הקריב אלף עולות ואף דבעולה דדרשינן בה ולא נתחי' לנתחים ע"כ משום דסמכינן ארובא שלא ניקב קרום של מוח והרי בין אלף עולות יוכל למצוא א' שיהי' ניקב קרום המוח וע"כ משום דכל חד בפ"ע כשר סמכינן ארובא ול"א מגיסא אסירא ע' זבחים ע"ג: ] ושעל כן מצינו בפסחים ס"ה. תניא ר"י אומר כוס הי' ממלא מדם התערובת שאם ישפך דמו של א' מהן נמצא זה מכשירו ולכאורה קשה הרי לא ימלט שלא יהי' בא' מכמה מאות פסחים טריפה וכיון שמעורב דם טריפה הא ס"ל לר"י אין דם מבטל דם ואם זורק מדם התערובת הו"ל כמעלים עין מן האיסור ולפמ"ש בתוס' זבחים ע"ט: אי ס"ל דגוזרין גזירה במקדש הוא דילמא אתי לאכשורי בעינייהו וא"כ כולו דם פסול הוא א"ו דהך דמעלים עין מן האיסור אינו רק מדרבנן וא"כ י"ל דאף למ"ד גוזרין גזירה במקדש אבל גזלג"ז לא גזרינן ובלא"ה כיון דהך שאם ישפך דמו לתקוני ספיקי אתי וכיון דמעלים עין ל"ה רק דרבנן הו"ל סד"ר ולקולא וכיון שכן דמעלים עין מן האיסור ל"ה רק דרבנן שפיר כ' הפוסקים הנ"ל דהיכי דלא יהי' רק ספק איסור הלא ספק דרבנן לקולא ולא קשיא דלענין בדיקת הסכין לד' הראב"ד הנ"ל הלא איכא חז"א שאינו זבוח ז"א דלגבי סכין אין לצרף חזקת שא"ז כיון דסכין איתרע בהמה לא איתרעי:
ושעפי"ז נראה ליישב קושי' הפר"ח בא"ח סי' תצ"ח עמ"ש ברמ"א שם דעגל שנולד ביו"ט וכלו לו חדשיו דמותר לשוחטו ביו"ט בעינן שיפריס עג"ק דחיישינן שמא יראה בו ריעותא באברים הפנימיים ונמצא ששחט ביו"ט שלא לצורך והק' מש"ס חולין נ"א: דרוצה לסייע לר"נ דא' התם ביה"ר א"ב משום ריסוק אברים מהא דושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ודחי הב"ע שהפריס ע"ג קרקע ולד' הרמ"א הא בלא"ה ע"כ מיתוקמא בהפריס עג"ק דאל"ה אסור לשוחטו משום יו"ט ולהאמור יהי' נכון דהרי גם אם לא יפריס עג"ק אינו ודאי טריפה רק חשש שמא ימצא אח"כ ריסוק אברים א"כ עכ"פ מותר לשוחטו קודם דחזינן אי מפריס או לא דרק כשאנו רואין שאינו מפריס עג"ק אז צריכין לחוש שמא ימצא ריעותא באברים הפנימים ויהי' שחיטה ביו"ט שלא לצורך אבל עכ"פ שרי לשוחטו קודם שבודקין אותו אם מפריס עג"ק משום דסמכינן ארובא דאינם מתרסקין ואי דהוי כמעלים עין מן האיסור ז"א דהרי אי הוי ידעינן שאינו מפריס הא ל"ה רק ספק איסור ובכה"ג ליכא איסור דמעלים עין כנ"ל [אכן יל"ע לפי"ז בד' הרשב"א הנ"ל שכ' לענין בדיקת הריאה כיון דבקל יוכל לראות אם י"ב סירכא הוי כמעלים עין מן האיסור והרי הרשב"א בתה"א הובא בתבו"ש סוסי' ל"ט כ' דסירכא בריאה ל"ה רק ספק טריפה דשמא רק עור א' ניקב וממנו הסירכא באה ע"ש ובספק איסור הא ליכא משום מעלים עין וצע"כ] והלא באמת מבואר בביצה כ"ה דהוא רק דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח ודקא' התם ע"ב נטיעה מקטע רגליהון דקצביא מבואר בתוס' שם דהיינו אם נמצא טריפה אח"כ נענש כשוגג ולא כאונס שלא הי"ל למהר כ"כ. ומבואר בא"ז ה' טריפות בשם תשו' רש"י דהוא רק חומרא בעלמא בדבר שטריפות שלה סופו להתגלות מיד כשיוציא הריאה וזה שאכל קודם נגלה למפרע שאכל טריפה וכ"כ בספר כנפי יונה סי' ל"א דזה אינו רק בדבר שסופו ליגלות ממילא מאוס הוא שיוודע לו שאכל טריפות אבל מה שיוכל להיות שלא יוודע לו אח"כ אין קפידא לחפש אחריו ע"ש וע' בכו"פ סי' ל"ט שמבואר בדבריו דהא דכ' התוס' דנענש כשוגג ולא כאונס הוא רק מפני שלא בדק אחר טריפות הריאה אבל משום שאר טרפיות דל"ה מיעוט המצוי חשיב אונס ע"ש הרי דבשביל שמא ימצא טריפה שאינו מצוי לא רמיא חיובא עלי' דאינש להעלות על הדעת לחוש לו עד שאפי' אם ימצא אח"כ שאכל טריפה חשיב אונס ומכ"ש לענין חשש מציאת ספק טריפה הלא כבר בררנו דליכא בזה משום מעלים עין מן האיסור משום דל"ה רק דרבנן. ולהכי נמי כ' הפוסקים הנ"ל דבדאיכא טירחא לא חשו לי' חכמים וא"צ לברורי ועפירש"י חולין נ': ד"ה מאי כו' ומיהו כל הנך טריפות אנן לא טרחינן למיבדק בתרייהו דכל כמה דלא משתכחו אזלינן בתר רובא כו' ונראה דהא דפרש"י התם הכי בטריפות הכרס דוקא הוא משום דקא' רבה בר ר"ה התם דכרס החיצון הוא מפרעתה ופירש"י צד הכרס הרואה את הקרקע הנראה מיד כשפותחין את הבהמה להוציא המעיים ע"ש וא"כ דהחיוב לבדוק בכרס כמו בבדיקת הריאה משום דנראה כמעלים עין מן האיסור כמ"ש הרשב"א הנ"ל ולהכי כ' רש"י הכי דאיכא טורח לא איכפת לן בהא דמעלים עין מן האיסור ובדיקת הריאה שאני מפני שעלולה ליטרף מהסירכות המצויין בה וע"כ אין בנ"ד חשש איסור וביותר י"ל דהחשש של מעכת"ה בנידן הלז אינו לברר המיעוט מתוך הרוב דנימא היכי דאיכא לברורי לא נסמוך ארובא וניחוש למיעוטא אלא שהוא מיעוטא דמיעוטא ואין לחוש אפי' איכא לברורי דאף דכ' המרדכי בחולין ס"פ הזרוע דלא מיקרי מיעוטא דמיעוטא מה שהוא בתכלית המיעוט כגון א' מאלף דלא מיקרי מיעוטא דמיעוטא אלא דומיא דגבינת בית אוניקי דשאר בהמות אין נשחטין כלל לע"ז ועגלים רובן אין נשחטין זהו מיעוטא דמיעוטא דעגלים הוי מיעוטא לגבי שאר בהמות ובעגלים עצמן אין נשחטין לע"ז רק מיעוטא אבל אי הי' מכל מיני בהמות נשחטין לע"ז אפי' עגל א' מאלפים לא מיקרי מיעוטא דמיעוטא ע"ש בכ"ז כיון דהחשש של מעכת"ה הוא רק על טריפות דצוה"ג שהוא מיעוט לגבי שאר טריפות ורוב הם כשרות לגמרי הוי מיעוטא דמיעוטא דומה לזה כ' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' כ"ד לתרץ קושי' המהרש"א בכורות ך' שהקשה נימא גבי שחיטה סמוך מיעוטא לחזקה וכ' דבשלמא קודם דהוי ידעינן דאזלינן ב"ר היינו חוששין שפיר שמא במקום נקב קא שחיט ול"ה מיעוטא כיון דשם טריפה חד הוא וכולל כל האברים וכל מיני טריפות ול"ה מיעוטא דמיעוטא אבל לבתר דאזלינן ב"ר וליכא למיחש לשאר טריפות רק לנקיבת הושט הוי כמיעוטא דמיעוטא ע"ש ומכ"ש דבנ"ד ל"ה רק מיעוטא דמיעוטא ואין לחוש לו כלל וע' בשו"ת מהר"ם לובלין סי' כ"ח שמבואר מדבריו דהיכי דאינו רק חשש טריפות פרטי אינו מהחיוב לבדוק אחרי' ועתבו"ש סי' א' סק"ג. ובפרט שכפי הנשמע עיניהם של עניים נשואות לזה שמשתכרין הרבה בהמסחר הלז הרי במקום הפסד ממון מצינו לרז"ל שהתירו לאכול אפי' קודם הפשט ומכ"ש בזה. ושעל כן ליכא נמי בזה משום ביזוי והפסד אוכלין כמבואר בפוסקים בש"ע א"ח סי' קע"א דכל שהוא לצורך אדם לית לן למיחש לזה כי על כן לפענ"ד אין אני רואה מקום לאסור בזה אם לא שיש למעכת"ר בזה איזה מיגדר מילתא ושלום למר ולכל סיעת מרחמוהי כנפשו הטהורה ונפש ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |