הרי בשמים/א/קיח
|
< הקודם · הבא > |
לק' בורשטין.
בעזה"י יום ד' וישלח תר"מ לפ"ק סטריא.
- שלום וברכה לה"ה המופלג ושנון. כש"מ ישראל בנציון וויינרעב נ"י.
מכתבו הגיעני בעש"ק העבר סמוך להכנסת כלה שבת מלכתא ועד כה לא הרשני הזמן לתת לו מענה. ועתה הנני להשיבו אך בקיצור נמרץ. בענין מה שהקשה להפוסקים דנשים מוציאות את האנשים במקרא מגילה הרי באמת הקשו התוס' במגילה ד' ע"א ל"ל לחייב נשים במצה מהיקשא דכל שישנו בב"ת חמץ ישנו בקום אכול מצה תיפוק לי' מטעם שהן הי' באותו הנס ותי' דמשום ה"ט לא מיחייבה אלא מדרבנן אי לאו מהיקש' וא"כ הרי קיי"ל תרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן כמ"ש התוס' בדף י"ט ע"ב לענין קטן וא"כ נשים כיון שאינן חייבות רק מטעם שהי' באותו הנס הא אין החיוב הזה אף במ"ע דאוריית' רק מדרבנן וקריאת המגילה ג"כ דרבנן א"כ הוי תרי דרבנן ואיך מוציאות את האנשים שאינם אלא חד דרבנן:
הנה כבר קדמו בהערה זו בספר טורי אבן על מגילה שם וכן בישיע"ק א"ח סי' תרפ"ט. ולפענד"נ דלק"מ דהנה לא מיבעי' לדעת רש"י ור"ת ז"ל ודעימייהו דס"ל דבמ"ע דרבנן שהזמן גרמא נשים חייבות דלא כתוס' ברכות ך' ע"ב א"כ ע"כ מאי דקא' במגילה דנשים חייבות מטעם שאף הן הי' באותו הנס אף דבלא"ה ליכא טעם לפוטרן עכצ"ל דאף דבשאר מ"ע דרבנן אמרינן דגם אי הז"ג חייבות עכ"ז במצוה כזו שנתחייבו ישראל משום הנס שאירע להם הסברא נותנת שלא נתחייבו רק אותן שהיתה הסכנה מרחפת עליהם ולהכי אצטריך לומר דנשים חייבות במ"מ שאף הן הי' באותו הנס שלולא שהיו באותו הנס לא היו סברא לחייבן [ואזדא בזה ראיית התוס' במגילה כ"ד ע"א ד"ה מי שלא ראה מאורות כו' דגם ממעשהז"ג דרבנן נשים פטורות ע"ש וכן מה שהוכיח התוס' ברכות הנ"ל מסוכה ל"ח ג"כ נוכל לומר מזה קושי' להך דיעה דס"ל דבמעשהז"ג דרבנן נשים חייבות דאפשר לומר דס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל דהלל ביו"ט מה"ת הוא בכלל השמחה וא"כ הו"ל מ"ע דאוריית']. א"כ לפי"ז בפשיטות מיושב קושייתו דבשלמ' במצה כיון דאיכא טעם לפוטרן מצד מעשהז"ג כיון דהוי דאוריית' לכן אף דאיכא הטעם שהיו באותו הנס מ"מ אינו מועיל לחייבן אלא מדרבנן אבל מקרא מגילה דאינו אלא מדרבנן ולא נוכל לפוטרן מצד מעשהז"ג א"כ הא דהיו באונס הנס הוי שפיר טעם גמור לחייבן כאנשים וא"כ לק"מ קושייתו דרש"י ז"ל ס"ל בערכין ד' ע"א דנשים מוציאות אנשים י"ח מקרא מגילה לשיטתי' אזיל דס"ל בברכות שם דמעשהז"ג דרבנן נשים חייבות:
אמנם בלא"ה י"ל לפמ"ש בכפות תמרים בחי' לסוכה ל"ח דלפרשב"ם דפסחים פ' ע"פ דהטעם דבמצה נשים חייבות מהיקש' דכל שישנו כו' טעמ' דקרא הוא מפני שהיו באותו הנס שעיקר הנס נעשה על ידן שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים שלכך מסוכה פטורות ע"ש ולפי"ז י"ל דבאמת כונת התוס' הנ"ל שכ' שהטעם שאף הן הי' באותו הנס אינו רק מדרבנן היינו אי לא הי' ההיקש לא הוי ידעינן לחייבו מדאוריית' מטעם זה אבל אחרי דגלי לן קרא דבמצה חייבות ומסוכה פטורות וע"כ דכונת התורה היא מטעם שעיקר הנס נעשה ע"י כדברי הכפו"ת וא"כ אחר דגלי לן רחמנ' הא שפיר אמרינן שהטעם שהנס נעשה ע"י הוא לחייב מדאוריית' וא"כ כיון דמצינו חיוב מדאוריית' ע"י טעם זה שוב ל"ה תרי דרבנן ומחויבת במקרא מגילה כאנשים:
ובאופן אחר נראה בישוב קושייתו דהנה בהאי טעמ' שאף הן היו באותו הנס יש ב' פירושים הא' שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד והב' משום שעיקר הנס נעשה ע"י אשה והפוסקים דס"ל דנשים מוציאות אנשים ע"כ ס"ל הטעם משום שעיקר הנס הי' ע"י אשה וכמ"ש רש"י ז"ל באמת בערכין שם וכן בשבת כ"ג ע"א לענין נ"ח הביא ג"כ רש"י ז"ל טעם זה דשם ג"כ מיירי לענין להוציא אחרים י"ח והיינו כיון דלטעם זה נשים עדיפי מאנשים משום שעיקר הנס נעשה על ידן משא"כ אי לא הי' עיקר הנס ע"י ורק משום שהיתה ההצלה גם להן זה הוא טעם שהוסיפו חכמים מעצמם וע"כ תי' התוס' הנ"ל שפיר דאצטריך היקש' דכל שישנו כו' לחייב נשים במצה מדאוריית' דאי משום שאף הן הי' באותו הנס זה ל"ה רק מדרבנן דהתם לא נוכל לומר שעיקר הנס נעשה ע"י דאף דאמרינן בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים הא מצינו הרבה דברים שבזכותן היתה גאולת מצרים כשמדרז"ל מדלג על ההרים בזכות אבות וכדומ' וא"כ משו' זה שפיר כ' התוס' דל"ה רק מדרבנן משא"כ לענין מקרא מגילה שהי' עיקר הנס ע"י אסתר בכה"ג איכא שפיר חיוב דאוריית' אם היה המצוה דאוריי' וא"כ ל"ה רק חד דרבנן. ובזה מיושב ג"כ מה דקשה לכאורה אמאי פליגי רבנן על ר"י במשנה י"ט ע"ב וס"ל דקטן פסול לקריאת המגילה הרי מבואר בירושלמי דבקטנים שייך ג"כ שאף הן היו באותו הנס כיון דהי' בכלל הגזירה וכ"כ באמת הרמב"ן הובא בר"ן שם בטעמ' דר"י דמכשיר בקטן ע"ש וכן אית לי' לת"ק דר"י בפסחים ק"ח ע"ב לענין ד' כוסות שגם תינוקות חייבין מטעם שגם הם נגאלו ע"ש וא"כ אמאי פליגי רבנן עלי' הכא ופסקינן כוותייהו דקטן אינו כשר לקרות את המגילה ובנשים קא' בערכין שם דהכל לאתויי נשים דחייבין במקר' מגילה שאף הן היו באותו הנס ולדברינו ניחא דבנשים כיון דעיקר הנס נעשה ע"י ל"ה אלא חד דרבנן משא"כ קטנים דליכא לחייבן רק מטעם שגם הם היו בכלל הגזירה וזה ל"ה רק חיוב דרבנן א"כ הוו תרי דרבנן וא"י להוציא אחרים י"ח ורק אינהו גופייהו שייך לחייבם מה"ט כמו בד' כוסות:
ועפי"ז נ"ל לבאר דברי התוס' בערכין שם ד"ה לאיתויי נשים בסה"ד לאחר דמסקו התוס' שם דהא דקא' הכל כשרין לקרות את המגילה לאתויי נשים היינו שמוציאין נשים אחרות וכ' התוס' וה"ה דהומ"ל לאתויי קטן אליב' דר"י דמכשיר בקטן שלכאורה משולל הבנה דאמאי יאמר הש"ס דאתא הכל לאתויי קטן שהוא דלא כהלכת' כיון דקיי"ל כת"ק דר"י הרי עדיפ' לן לומר לאתויי נשים שהוא כהלכה דנשים חייבות במקר' מגילה ועוד איך נוכל לומר דהכל דת"ק אתא לאתויי קטן הרי איהו פליג עם ר"י ופוסל קטן לקריאת המגילה וע"כ להוציא ג"כ קטן כמותו ואיך שייך בקטן הוצאת י"ח הרי איהו גופי' אינו מחויב ורק על אביו מצוה לחנכו וע' בברכות מ"ח ע"א פלוגתת רש"י ותוס' שם ולדברינו יהי' נכון דהכי כונת התוס' אחר שכתבו דע"כ הא דקא' לאתויי נשים היינו להוציא נשים כמותו ולא אנשים א"כ בדרך זה הי' יכול לומר ג"כ לאתויי קטן מדחזינן דר"י מכשיר בקטן אפי' להוציא את הגדול וע"כ מטעם שאף הן היו באותו הנס כדברי הרמב"ן הנ"ל ורק ת"ק פליג וס"ל דא"י להוציא את הגדול מטעם דתרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן כנ"ל והתינח לענין להוציא את הגדול משא"כ להוציא קטן כמותו גם הת"ק יודה דיכול להוציא וא"כ שפיר נוכל לומר דהכל לאתויי קטן שיכול להוציא קטן כמותו. אמנם בזה יש לעיין דמאי אשמעינן דנשים מוציאות נשים אחרות הרי באמת למאי דפסקו הרבה קדמונים דרק גבי ק"ש כיון דכתיב ודברת בם פסקינן דהרהור לאו כדיבור דמי אבל בשאר מצות הרהור כד"ד א"כ יכולין לצאת בלא"ה משום הרהור דנפשייהו ע"י שמטין אזן לשמוע מה שקורין לפניהן ובשלמא באנשים או אפי' בנשים להטעם משום שעיקר הנס נעשה ע"י ושוין לאנשים א"כ כיון דאמרינן במגילה י"ח ע"א דזכור בפה א"י בהרהור כמו בק"ש משא"כ להאי טעמא משום שאף הן הי' באותו הנס א"כ הא לא קאי עלייהו הגז"ש דזכירה זכירה ויוכלו שפיר לצאת בהרהור ושומע כעונה עוד עדיף מהרהור כמו שמוכח מתוס' ברכות כ' ע"ב ד"ה כדאשכחן בסיני ע"ש וכן יש להעיר בדברי הראבי"ה הובא בב"י סי' תרפ"ט שמסתפק אי קטן יכול להוציא נשים דשמא אע"ג דתרווייהו פטורין מקריאה וחייבין בשמיעה דילמא אין חייבין בשוה כדאי' בפ' מי שהחשיך גבי חש"ו הי מינייהו עדיף ע"ש ויש להעיר ג"כ הרי יוכלו לצאת בהרהור אפי' אינימא שהקטן לא יוכל להוציאן ויש לפלפל בזה ולומר דכיון דאינן מכוונות שיצאו בהרהור א"י דמצות צריכות כונה. ואין עת להאריך וה' שנותיו יאריך כנפש הדור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |